אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ג · משנה א

פרק ג

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

פחד מיום המות

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל בָּא לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, שֶׁיַּרְגִּישׁ וְיַחְשֹׁב תָּמִיד בְּהַרְגָּשָׁה שֶּׁאֵין הָעוֹלָם הֶפְקֵר, וְיוֹם יָבוֹא וְעָתִיד הָאָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ יוֹם מוֹתוֹ.

לְפִיכָךְ, אִם אָדָם חַי בִּתְחוּשָׁה כִּי הוּא עָשׂוּי לְסַיֵּם אֶת חַיָּיו בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וּלְהִקָּרֵא בְּכָל רֶגַע לַעֲמוֹד בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, תִּשָּׁלֵל מִמֶּנּוּ הַהֲנָאָה מִתַּאֲווֹתָיו. תְּחוּשָׁה זוֹ, אַף תִּקְנֶה לוֹ רְצִינוּת, וְתַרְחִיק אוֹתוֹ מִקַּלּוּת רֹאשׁ.

הֶחָסִיד הַיַּעֲבֵ"ץ, מַמְשִׁיל זֹאת לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אָח צָעִיר הוֹלֵל וּפוֹחֵז, אֲשֶׁר בִּלָּה כָּל יָמָיו בַּתַּעֲנוּגִים וּבְקַלּוּת רֹאשׁ. הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לְלַמֵּד לֶקַח אֶת אֶחָיו הַצָּעִיר. הוּא הִזְמִינוֹ לִסְעֹד עִמּוֹ סְעוּדָה מְפֹאֶרֶת כְּיַד הַמֶּלֶךְ, עִם הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר. בָּרֶקַע מְנַגֶּנֶת תִּזְמֹרֶת הֶחָצֵר, וְכָל הַמְשָׁרְתִים עוֹמְדִים לְמַלֵּא כָּל מִשְׁאָלָה שֶׁל הַסּוֹעֲדִים.

אוּלָם בְּטֶרֶם יַגִּיעַ הַצָּעִיר, צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת מֵעַל לִמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ חֶרֶב חַדָּה עִם חוּט חָזָק, אַךְ שָׁקוּף וְדַקִּיק שֶׁכִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאָה לַעַיִן.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאָח וְרָאָה אֶת הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ, הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ רָחַב עַל פָּנָיו, וְהוּא הֵכִין עַצְמוֹ לַאֲכִילַת הַתַּעֲנוּגִים שֶׁלְּפָנָיו. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ בְּחֶדְוָה, וְאָז שָׂם לֵב לַחֶרֶב הַתְּלוּיָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ עִם חוּט בִּלְתִּי נִרְאֶה.

כָּל שִׂמְחָתוֹ נֶעֶלְמָה בְּבַת אַחַת, הוּא לֹא הִצְלִיחַ כְּלָל לֵהָנוֹת מִן הַסְּעוּדָה, וְכָל הַעֵת הִסְתַּכֵּל שׁוּב וָשׁוּב כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם הַחֶרֶב הַחַדָּה אֵינָהּ דּוֹהֶרֶת לִקְרָאתוֹ.

לְפֶתַע שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה אַתָּה לֹא אוֹכֵל, הַאִם הָאוֹכֵל לֹא טָעִים לְךָ? אוֹ אוּלַי אַתָּה לֹא חָשׁ בְּטוֹב? עָנָה לוֹ הָאָח: כֵּיצַד אוּכַל לֶאֱכוֹל וּלְהִתְעַנֵּג עַל כָּל הַטּוֹבָה, בִּרְאוֹתִי כָּל הַעֵת אֶת חוֹד הַחֶרֶב מְרַחֵף מֵעַל לְרֹאשִׁי...

הֵשִׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ בִּשְׁאֵלָה: וְכֵיצַד בִּשְׁאָר הַיָּמִים אַתָּה נֶהֱנָה וּמִתְהַלֵּךְ חֲסַר דְּאָגָה, וְכִי חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵינָהּ מוּנֶפֶת מֵעַל לְרֹאשְׁךָ, הַאִם חַיֶּיךָ מֻבְטָחִים לְךָ לָנֶצַח?

כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לִחְיוֹת בַּיְּדִיעָה, כִּי בְּכָל רֶגַע הוּא עָשׂוּי לְהִפָּרֵד מִן הַחַיִּים, וּלְהִתְיַצֵּב לָתֶת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. אִם יָחוּשׁ הָאָדָם בַּחֶרֶב הַמּוּנֶפֶת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, וְאִם יִסְתַּכֵּל כָּל הַעֵת לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי הוּא עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, כָּל הַנָּאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיוּ חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינָיו כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם.

הסתכל בשלושה דברים

כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים, לִרְמֹז שְׁלֹשָׁה זִכְרוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל: סִרְחוֹן, עָפָר, דִּין, הֵם - סַעַ"ד, שֶׁמֵּהֶם יִהְיֶה סַעַד לָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁבִּשְׁלֹשָׁה אֵלֶּה שֶׁהָאָדָם זוֹכֵר אוֹתָם וּמִסְתַּכֵּל בָּם, יִהְיֶה לוֹ סִיּוּעַ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה.

בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ה.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָדָ"ם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל - אֵפֶר, דָּם, מָרָה. כְּלוֹמַר, הָאָדָם לַהֶבֶל דָּמָהּ, וּלְכָךְ אֵין לוֹ בְּמַה לְהִתְגָּאוֹת.

הַמְּפָרְשִׁים אוֹמְרִים, שֶׁדִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן מַקְבִּילִים לְדִבְרֵי עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל שֶׁאָמַר: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ", זֶה כְּנֶגֶד הַ''דָּם", שֶׁעַל הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן מִמַּה הוּא נוֹצַר, וּמִמֵּילָא יַכִּיר בְּשִׁפְלוּת עַצְמוֹ. "וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ" זֶה כְּנֶגֶד הַ''אֵפֶר", שֶׁהֶעָפָר וְהָאֵפֶר שָׁוִים הֵם כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'. "וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" זֶה כְּנֶגֶד הַ''מָרָה", שֶׁהַמָּרָה מְרַמֶּזֶת עַל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֶּׁאֵין יוֹם מַר וְנִמְהָר מִמֶּנּוּ לַחוֹטְאִים, וּמִי שֶׁלֹּא מִתְבּוֹנֵן בְּחַיָּיו מַה יִהְיֶה בְּאַחֲרִיתוֹ, רָעָה וּמָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ.

תזכרת תמידית

מְסֻפָּר עַל רַבִּי מֵאִיר אֶנְשִׁיל אֲבִי מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד הַיְדוּעָה, כִּי בְּכָל יוֹם הוּא הָיָה נִכְנַס לַחֶדֶר פְּנִימִי הַנִּמְצָא בְּמִשְׂרָדוֹ, וּמִסְתַּגֵּר שָׁם לְכַמָּה דַּקּוֹת. אִישׁ לֹא הֻרְשָׁה לְהִכָּנֵס לְאוֹתוֹ חֶדֶר, וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע בְּמַה הוּא עוֹסֵק בְּאוֹתָם רְגָעִים.

לְיָמִים, הִתְבָּרֵר כִּי בְּאוֹתוֹ חֶדֶר לֹא הָיָה אֶלָּא אֲרוֹן מֵתִים מְפֹאָר, אֲשֶׁר אוֹתוֹ יִעֵד ר' מֵאִיר לִקְבוּרָתוֹ. בְּכָל יוֹם הוּא הָיָה נוֹהֵג לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ אוֹתוֹ אֲרוֹן לְמִסְפַּר רְגָעִים כְּדֵי לְקַיֵּם "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ"...

ר' מֵאִיר אֶנְשִׁיל, יָדַע לְהַבְחִין בַּנִּסְיוֹנוֹת הַכְּבֵדִים הַטְּמוּנִים בָּעֹשֶׁר, וְהִשְׂכִּיל לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵיהֶם. הוּא חִנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ לִזְכֹּר כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק פְּרוֹזְדוֹר, וּבִטְרַקְלִין אֵלָיו הוּא יַגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא יוֹעִיל לוֹ בִּמְאוּמָה כָּל עוֹשְׁרוֹ הֶעָצוּם.

לתן דין וחשבון

לִכְאוֹרָה דִּין וְחֶשְׁבּוֹן הֵם אוֹתוֹ דָּבָר. אוּלָם רַבּוֹתֵינוּ מָצְאוּ חִלּוּק בֵּין הַדְּבָרִים, וּכְמוֹ שֶּׁבֵּאֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זַצַ"ל, שֶׁבִּתְחִלָּה עוֹשִׂים עִם הָאָדָם 'דִּין' עַל עֶצֶם הָעֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה, וְלֹא קִיֵּם "סוּר מֵרָע". וּלְאַחַר מִכֵּן עוֹשִׂים עִמּוֹ 'חֶשְׁבּוֹן' עַל כָּךְ שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁעָשָׂה אֶת הָרַע, יָכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב.

לְמָשָׁל: אָדָם שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת, עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל הַלָּשׁוֹן הָרַע שֶׁדִּבֵּר, וּבְנוֹסָף לְכָךְ יֵעָשׂוּ עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה תּוֹרָה יָכַל לִלְמֹד בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע. נִמְצָא שֶׁהָאָדָם נִתְבָּע גַּם עַל הַ''סוּר מֵרָע", וְגַם עַל הַ''עֲשֵׂה טוֹב" שֶׁיָּכַל לְקַיֵּם בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁעָשָׂה אֶת הָרַע.

וּכְמוֹ כֵּן, מִי שֶׁיִּסֵּד תֵּאַטְרוֹן אוֹ קוֹלְנֹעַ שֶׁמְּשַׁדְּרִים שָׁם דִּבְרֵי זִמָּה וְתוֹעֵבָה, וּמְעוֹרְרִים אֶת יִצְרָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַפּוֹקְדִים אֶת הַמָּקוֹם, אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס שֶׁחִבֵּר סֵפֶר מִינוּת, וּמְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים לָצוּד נְפָשׁוֹת נְעָרִים הַמְּנֹעָרִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת, וְרַבִּים הֵמִית בְּמוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאָשֵׁר הֵמִית בְּחַיָּיו, אֲזַי בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, יַעֲמִידוּ אוֹתוֹ לָדִין כְּדֵי לְהַעֲנִישׁוֹ בַּגֵּיהִנָּם כְּרָאוּי לוֹ. אַךְ בְּנוֹסָף לְכָךְ יַעֲשׂוּ עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה אֲנָשִׁים חָטְאוּ וְנִכְשְׁלוּ בִּגְלָלוֹ, וְגַם עֲלֵיהֶם יַעֲנִישׁוּהוּ. (עָנָף עֵץ אֲבוֹת).

מְסַפְּרִים עַל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, שֶׁיָּצָא פַּעַם מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית בְּיוֹם שַׁבָּת עִם תַּלְמִידָיו. פָּגַשׁ בָּרְחוֹב בְּכַמָּה צְעִירִים שֶׁיּוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָל וּמְפַצְּחִים גַּרְעִינִים, וְסִגַרְיָה דּוֹלֶקֶת בְּיָדָם. כְּשֶׁהִבְחִין בָּהֶם הָרַב, צָעַק וְקָרָא לְעֶבְרָם: "בִּטּוּל תּוֹרָה... בִּטּוּל תּוֹרָה..."

הִשְׁתָּאוּ הַתַּלְמִידִים וְלֹא הֵבִינוּ פֵּשֶׁר כַּוָּנַת וְהִתְנַהֲגוּת רַבָּם. פַּנּוּ אֵלָיו וְהִקְשׁוּ: רַבֵּנוּ, וַהֲרֵי מְחַלְּלֵי שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֵם, וְדִינָם כְּמוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה, וּמַדּוּעַ רַבֵּנוּ זָעַק וְטָעַן כְּנֶגְדָּם רַק עַל עָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה?

עָנָה לָהֶם הָרַב: דְּעוּ לָכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יָדוּנוּ אוֹתָם עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם וְעַל עַל רִשְׁעָם וְעַל פִּשְׁעָם, וּבִתְחִלָּה יַעֲשׂוּ עִמָּם דִּין עַל חִלּוּל שַׁבָּת, אֲבָל בַּל יִדְּמוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁיִּתְחַמְּקוּ מֵעֹנֶשׁ בִּטּוּל תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי יַעַרְכוּ אִתָּם חֶשְׁבּוֹן מְפֹרָט גַּם עַל כָּךְ, וְלֹא יִפְסְחוּ מִלְּהַעֲנִישָׁם עַל כָּךְ שֶׁיָּכְלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְלִמּוּד תּוֹרָה, וּבִטְּלוּ עַצְמָם מִמֶּנָּה.

לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט, אֲבִי תְּנוּעַת הַמּוּסָר, נָסַע לְפָרִיז לְמַעַן הַיְּשִׁיבָה, כְּשֶׁאִתּוֹ תַּלְמִיד אֶחָד בִּלְבַד. בִּהְיוֹתוֹ בְּחַדְרוֹ בַּמָּלוֹן, הִרְגִּישׁ לְפֶתַע שֶׁשְּׁעָתוֹ קְרוֹבָה, וְהוּא בּוֹדֵד בְּאֶרֶץ נֵכָר. פָּנָה לְתַלְמִידוֹ, וְהִדְרִיךְ אוֹתוֹ כֵּיצַד לִנְהֹג עִמּוֹ בְּעֵת הַפְּטִירָה וּלְאַחֲרֶיהָ, אֵיךְ לְהָנִיחַ אֶת הַיָּדָיִם, וְאֵיךְ לְיַשֵּׁר אֶת הָרַגְלָיִם, לְהַעֲצִים אֶת הָעֵינַיִם, וְאַחַר כָּךְ לְהַדְלִיק נֵר וְכֵן הָלְאָה, הַכֹּל נֶאֱמַר מִתּוֹךְ מְתִינוּת וְיִשּׁוּב הַדַּעַת.

לְעֻמַּת הָרֹגַע שֶׁהִפְגִּין רַבִּי יִשְׂרָאֵל, חַלְחָלָה אָחֲזָה בְּתַלְמִיד, וְהוּא הֵחֵל רוֹעֵד מִפַּחַד וּמִסַּעֲרַת רוּחוֹת. רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִבְחִין בְּחֶרְדָתוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד, פָּנָה וְאָמַר לוֹ מִשְׁפָּט שֶּׁהָפַךְ לְסֶמֶל בִּתְנוּעַת הַמּוּסָר: "לָמָּה אֲנָשִׁים פּוֹחֲדִים מֵהָרֶגַע שֶׁל הַמָּוֶת, וְאֵינָם פּוֹחֲדִים מֵהָרֶגַע שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת..."

אֲנָשִׁים מְפַחֲדִים לָמוּת, אַךְ אֵינָם נוֹתְנִים אֶת לִבָּם לַחְשֹׁשׁ וּלְפַחֵד מִפְּנֵי הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶּׁעֲלֵיהֶם לָתֶת בְּרֶגַע שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת. רֶגַע הַמָּוֶת הוּא רֶגַע אֶחָד, אֵרוּעַ חוֹלֵף. לְעֻמַּת זֹאת, לְרֶגַע הַבָּא אַחֲרָיו יֵשׁ מַשְׁמָעוּת נִצְחִית. "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ", יֵשׁ לִדְאֹג "לִפְנֵי מִיתָתְךָ", לְמַה שֶׁעָתִיד לָבוֹא "אַחַר מִיתָתְךָ".

מְסַפְּרִים שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים פַּעַם הֵתְבּוֹדֵד. תַּלְמִידוֹ ר' נַפְתָּלִי בְּיַחַד עִם חָבֵר נוֹסַף, נֶעֶמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן שֶׁלּוֹ, וּשְׁמָעוּהוּ עוֹרֵךְ לְעַצְמוֹ מֵעֵין 'הַצָּגָה', וְכָךְ אָמַר: ר' יִשְׂרָאֵל מֵאִיר מֵת, כֻּלָּם בָּאִים לַלְוָויָה! לְאַחַר מִכֵּן הוּא עוֹלֶה לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַתְחִילִים לִבְחֹן אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: נוּ, תַּתְחִיל מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת.

הוּא מַתְחִיל לִקְרֹא מִילָה בְּמִילָה אֶת הַגְּמָרָא עִם מְפָרְשִׁים, וּבְאֶמְצַע, אַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן, הוּא נִתְקַע בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, וְאָז הוּא מַתְחִיל לִצְעֹק בְּקוֹל: "אוֹי מַה זֶה, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ..."

ר' נַפְתָּלִי שֶׁמִּטִּבְעוֹ הָיָה אָדָם מְאֹד רָגִישׁ, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁמוֹעַ, וּבָרַח מֵהַמָּקוֹם. אֲבָל חֲבֵרוֹ הִמְשִׁיךְ לְהִשָּׁאֵר שָׁם. לְבַסּוֹף הֶחָפֵץ חַיִּים נָתַן צְעָקָה וְאָמַר: יִשְׂרָאֵל מֵאִיר חָי אוֹ מֵת? הוּא חָי! אִם כֵּן שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִלְמַד...

אֱמוּנָתֵנוּ הִיא, שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יַעֲלֶה לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְשָׁם יֹאמְרוּ לָנוּ: נוּ, תַּתְחִיל מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, אָז בֹּא נַתְחִיל מַסֶּכֶת שַׁבָּת, וְכֵן הָלְאָה - עֵרוּבִין, פְּסָחִים, שְׁקָלִים וְכוּ', וְיִתְבְּעוּ אוֹתָנוּ עַל הַכֹּל, זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ!

בושה מיום הדין

כָּתַב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" (פֶּרֶק פ): אָמְרוּ עַל הַקָּדוֹשׁ הָאֲרִ"י ז''ל, שֶׁבְּיָמָיו הָיָה נוֹפֵל פַּחַד גָּדוֹל עַל כָּל הָרְשָׁעִים, בַּעֲבוּר שֶׁכְּשֶׁרָאָה אוֹתָם, הָיָה מַגִּיד לָהֶם כָּל פְּרָטֵי הָעֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהָיָה חוֹטֵא אֲפִילּוּ חַטָאִים שֶּׁחָטָא לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וַאֲפִילּוּ אִם אָדָם הָיָה מְהַרְהֵר עֲבֵרָה בְּלִבּוֹ, הָיָה מְגַלֶּה לוֹ אֶת הָעֲבֵרָה, וְהָיוּ הָרְשָׁעִים בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְיַגִּיד פִּשְׁעָם.

וְעַל זֶה יָשִׂים אָדָם אֶל לִבּוֹ, אִם כָּךְ יֵשׁ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה מִפְּנֵי יְלוּד אִשָּׁה אֲשֶׁר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו וּמַכִּיר חֲטָאָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ בּוּשָׁה בְּעֵת בּוֹאוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַגִּיד לוֹ מַה שִׂיחוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו, וִידֵי אָדָם בְּעַצְמוֹ כּוֹתְבִים כָּל מַעֲשָׂיו, מַה יַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּיוֹם פְּקוּדָתוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ, פֶּן יִפּוֹל בִּידֵי אַכְזָרִים.

בְּצֵאת נִשְׁמָתוֹ, תָּבֹא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּמָקוֹם אֹפֶל וְעֹמֶק שֶׁלֹּא יִרְאֶה עוֹד, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר עָלָיו אֵיזֶה פְּרַקְלִיט שֶׁל זְכוּת מִמַּעֲשָׂיו, אוֹ מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ הַרְבֵּה שֶׁלֹּא נִצּוֹלוּ מִיַּד הַמַּשְׁחִיתִים בַּר מִינָן, כִּי אִם בָּזֶה הַזְּכוּת.

וּבְ"סֵפֶר חֲסִידִים" הֵבִיא מַעֲשֵׂה, בְּאֶחָד שֶׁמֵּת לִפְנֵי זְמַנּוֹ כַּמָּה שָׁנִים, לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ נִתְגַּלָּה לְאֶחָד מִן קְרוֹבָיו בַּחֲלוֹם, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ אַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָם שֶׁאַתָּה שָׁם? אָמַר לוֹ: בְּכָל יוֹם וְיוֹם דָּנִים אוֹתִי עַל שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְדַקְדֵּק לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַּוָונַת הַלֵּב, וְהַמְּמֻנִּים שֶׁדָּנִים אוֹתִי, אוֹמְרִים לִי: לַהֲנָאָתְךָ אָכַלְתָּ.

שָׁאַל אוֹתוֹ: הֲלֹא אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל, שֶׁמִּשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם הוּא רַק י"ב חֹדֶשׁ בִּלְבַד, וּכְבָר עָבְרוּ יוֹתֵר י"ב חֹדֶשׁ מִיּוֹם מִיתָתְךָ, וְלָמָּה דָּנִים אוֹתְךָ אַחַר י"ב חֹדֶשׁ?

אָמַר לוֹ: אֵין דָּנִים אוֹתִי בַּגֵּיהִנָּם דִּינִים חֲמוּרִים, אֶלָּא דָּנִים אוֹתִי חוּץ לַגֵּיהִנֹּם בְּדִינִים קַלִּים, וְאוֹמְרִים הַמְּמֻנִּים שֶׁזֶּהוּ הַכֹּל לְטוֹבָתִי, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחֵלֶק גַּן עֵדֶן לִכָּנֵס לְשָׁם, וְלִטּוֹל חֶלְקִי בִּמְלוֹאוֹ. וְהַכְּלָל, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה, הוּא נִרְשָׁם לְמַעְלָה, וְעַל כָּל דָּבָר יֵשׁ שָׂכָר וְעוֹנֵשׁ, וְאַשְׁרֵי הַיּוֹצֵא זַכַּאי מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה