אור ברסלב
אב בחכמה הקדמה

אב בחכמה· רבי אברהם אהרן יודלוביץ'

הקדמה

במדרש אגדה והובא בפירש"י ריש בהעלותך, למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת הנשיאים לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב. והרמב"ן טען ע"ז, למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטרת בקר וערב ששבחו הכתוב ישימו קטורה באַפּך, ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים שהוא קדוש ד' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כולם משרתי אלהים ועוד מה טעם לחלישת הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים, ואם תאמר שהיא חובה ונצטוה בהם וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנוכת המזבח. גם הדלקת הנרות שנחמו בו חובה ונצטוה עליה, עיי"ש מה שתירץ. ולדעתי ודאי חלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנוכת המזבח, ואולם הדלקת הנרות שנחמו בה ונצטוה עליה היא נחמה גדולה, דהנה רואים אנחנו מנהגו של בני אדם. אשר כל אב רצונו כי בנו לא יהיה תלוי בפרנסתו עליו, רק יראה חיים לעצמו וירויח בעצמו פרנסתו, ואפילו אם האב הוא עשיר גדול לאלפים ולרבבות, רצונו אשר הבן לא יהיה מצפה לשולחנו, וכן היא מדתו של הקב"ה, אשר הוא אבינו ואנחנו בניו ובראנו ללחום עם תשוקת היצר חמודות הנו והבשר ולהיות עובד עבודתו יתב' בקדושה וטהרה והיא עבודת קשה, וחז"ל אמרו הבא לטהר מסייעין אותו. כי צריך האדם להיות מתחיל במצוה הנה אז ה' יעזרנו ויגמור על ידו. ואמרו אדם מקדש את עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, ואמרו בקדושין (נ"ו) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו. שנאמר צופה רשע (זה היצה"ר) לצדיק, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו. האומנם לא זהו חפצו ורצונו של הקב"ה שיצטרך האדם לתשועתו יתב' כי האמת הוא אשר לא כל אדם צריך ומוכרח הוא לתשועת ד' במלחמתו זו, כמ"ש חז"ל הובא ברש"י (ריש נח), כי אצל נח נאמר את האלהים התהלך נח, ובאברהם הוא אומר (פ' חיי) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, וגם יצחק היה כן במ"ש אבינו יעקב (בפ' ויחי) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, הרי דגם יצחק לא היה צריך סעד לתומכו כמו אברהם וגם אבינו יעקב אם כי אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, ומדקאמר הרועה אותי, הרי נראה שהיה לו ישועת ד' בעבודתו יתב' דזהו ענין מרעה הנפש, האומנם לדעתי זה אמר בענותו העצומה אבא באמת הרי נאמר ויותר יעקב לבדו ואמרו במדרש אבדו בצדקות (עיי' ילק"א וילקוט סופר) והכוונה בי הוא בצדקותיו אשר פעל ועשה הנה הוא לבדו היה הפועל בלי סייעתא דשמיא, כי לא היה צריך כלל לישועת ד' ולעזרתו יתב' וזהו מה שנאמר ויאבק איש עמו עד עצות השחר, וירא כי לא יכול לו, כי האיש התבונן אשר גם לו לבדו בלי סייעתא דשמיא ג"כ לא יכול לו בי יעקב בעצמו ינצחו, לכן ויגע בכף יריכו וכו': וא"כ כאברהם כן יצחק וכן יעקב לא היו צריכים כלל סעד לתומכם וכל מעשיהם הטובים היה הכל פעולתם שלהם בלי עזר משמי מעל. וזהו שאמרו בסוטה סוף פ"ק על קרא (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלל שלל, דקאי על מרע"ה שרצה ליכנס לארץ ישראל לקיים מצות התלויות בארץ, א"ל הקב"ה מעלה אני עליך כאילו עשיתם, וזהו לכן אחלק לו ברבים, היינו כאילו קיימתם ברבים ואמרו יכול כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל באברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות, והיינו שהן עצומים דייקא, כי הן עצמם עצומים בלי סייעתא דשמיא כלל, ככה ישלם שכרו של משה. והכח הזה נטוע ומושרש בכל איש ישראל, כי יש בכח איש הישראלי להיות צדיק חסיד גם בלי ישועת ד' כלל, והוא מה שנאמר בפ' ראה בנים אתם לד' אלהיכם לא תתגודדו וגו' כי עם קדוש אתה לד' אלהיך, ובספרי אמרו, כי עם קדוש אתה קדושת עצמך, וביארתי בספרי דרש אב דרוש רל"ו, דהכתוב יאמר כי כל איש ישראל אפשר לו לבוא לידי מדרגה זו שיזדכך חומרו היטב עד שלא יצטרך כלל אשר ד' יושיענו מכף רשע הצופה לצדיק ומבקש להמיתו, וזהו קדוש אַתה קדושת עצמך בלי סעד ותמיכת הקב"ה. ובפירש"י שם קדושת עצמך מאבותיך: והיינו דמרן רש"י ז"ל בא להוסיף לנו ולבאר דמאַין זכה איש הישראלי למדרגה זו, לזה אָמר מאבותיך, היינו כי כח זה נטוע בנו מאבותינו שגם הם לא היו צריכים סעד לתומכם, ומושרש בנו כח זה מאבותינו שאפשר לנו להשיג קדושת עצמנו בלי ישועת ד' (ואולי היתה כן גירסת רש"י בספרי, קדושת עצמך מאבותיך, והכוונה כמ"ש), וזהו בפ' נצבים, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וכו' ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום. אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ואמר ושבת אתה בעצמך בלי סיוע כלל וזהו רק אתה ובניך יש להם הכח הנעלה והנשגב הזה, שאפשר לכם לשוב מעצמיכם בלי סיוע ולהיות עובד ד' בכל לבבך ובכל נפשך, כי טבע ומזג איש הישראלי הוא צח וזך שאפשר לו לבוא לידי מדרגה זו שלא יצטרך לישועת ד' לעמוד נגד היצה"ר. וזהו בפ' האזינו וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, יאמר כי ראה ד' וינאץ ממה שהכעיסו אותו בניו ובנותיו היינו נערי בני ובנות ישראל ויאמר אסתירה פני מהם שלא יראו השגחתי אבל אראה ותהיה השגחתי בסתר פנים, כי אנכי הרואה מה אחריתם של ישראל כי אלה הם דור תהפוכות שיוכלו להתהפך כרגע מקצה הרע אל קצה הטוב, כי גם בזמן אשר לא אמון בם שאבדו האמונה בד' בכל זאת עוד לא נאבדו לגמרי ויוכלו להתהפך כרגע מקצה הרע אשר פסה אמונתם להיות נקראים בנים לד' שהוא שם הכבוד והתפארת קצה הטוב. ותהפוכות הזו היא לא לאשר אנכי ד' אושיע אותם להתהפך, רק כי דור תהפוכות המה מעצמם, בכחם ובתבונתם, וזהו רק המה, כי לכל העמים אין כח זה להתהפך ורק לישראל ישנו כח זה להתהפך מקצה הרע לקצה הטוב ומעצמם.

אולם איך יזכה האדם לזה, הנה באמת הסגולה האחת לזה היא התורה, כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ולא לבד אשר התורה עוז בידה להורות לאדם דעת אשר לא יעות דרכו ומימי נעוריו יתרגל ללכת משרים ובדרך חטאים לא יעמוד. אכן גם אם הלך בדרך לא טובה ואת הישרה עקש וכבר הוא מזוהם ומשוקץ או כי נולד בטבע רעה בכל זאת הנה התורה רבת אונים להשיבהו לדרך טובים ויתקן אשר שחת נפשו, וכמ"ש התנא ומכשרתו להיות צדיק חסיד וכו' ופי' הגר"ח זצ"ל דזהו כמו הכשר כלים שמוציא ומפליט הבליעת איסור הנה כן התורה, הלא דברי כאש כתיב וכח התורה הוא להגעיל ולהפליט ממנו שעיפים מזהמים ומתועבים אשר כבר באו בקרבו גם בלי ישועת ד' כלל. ובמדרש בפתיחתא דאיכה רבתי אמרו על פסוק אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, כי הקב"ה אמר הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, כי המאור שבה היה מחזירם למוטב. ושמעתי מידידי הרב הגאון הדרשן הנשגב מו"ה ר' שלמה לימא לעווין שליט"א מחבר ספר הדר הכרמל דהכוונה היא. כי ישראל עזבו את הקב"ה ומיאנו בישועתו לכבוש את היצה"ר כי רצו להיות אינדעפענדענט מען, וזה היה טוב אם היו לומדים תורה, דהמאור שבה היה מושיעם בכח עצמם להנצל מרשת היצה"ר וחמודותיו ותשוקותיו אבל הם ואת תורתי לא שמרו כי בבית ראשון לא למדו תורה וכמ"ש על מה אבדה הארץ, ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי „לפניהם“. היינו כי התורה נתנה לפניהם אשר הם בכחם בעצמם ידכאו תחת רגלם כל הררי הגו והבשר, ואולם הם ואת תורתי לא שמרו ולכן נפלו ברשת היצה"ר באין מציל. וזהו ביאור המדרש אגדה דהקב"ה אמר לאהרן שלך גדולה משלהם, שאַתה מדליק ומטיב את הנרות. והיינו, דכל הנשיאים הקריבו קרבנות והם בעלי מצות הנעשים בישועתו של הקב"ה, ואלמלא הקב"ה עוזרם, צא היו יכולים לכבוש את היצה"ר, אבל אהרן שנאמר בו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, ושבט לוי נאמר בו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כי הם המורים לעם תורה ומשפט לאשר הם לומדים תורה, לכן אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאַתה מדליק את המנורה הרומזת לתורה וחכמה הוא פעלתך בלי סייעתא דשמיא, ורק אַתה העושה הכל ומטיב את הנרות, היינו כי גם האיש הנולד בטבע רע ומזוהם הנה אתה מטיבו ואַתה תנקה ותטהרו מהפסולת שלו שיהיה זך וצח וזהו הכל שאתה עושה, לכן שלך גדולה משלהם ולזאת לא אמר הקב"ה לאהרן שהוא מקטיר קטורת ועובד כל הקרבנות ומנחת חביתין שמביא דזהו הכל מצות אשר נעשים גם בישועתו יתב' ורק המנורה שהיא אור תורה אשר היא התבלין לעומת היצה"ר, ע"ז אמר לו הקב"ה כי אתה בעצמך בלי סייעתא דשמיא הנך מדליק ומטיב את הנרות, והנך אינדעפּענדענט מאן.

אמנם רפואה זו הגיון התורה היא רפואת תעלה לעומת היצר אשר ברא ד' והוא טבע החומר אשר העין רואה והלב חומד ומתאוה ומשתוקק לכל פשע וכוסף לכל רשע ואשר על זה היצר הרע אמרו בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין כי זה היצה"ר הנה הקב"ה מתחרט עליו על בריאתו כלל, וכמאמר ואשר הרעותי וכמ"ש ברכות (ל"ב.) ולזאת הוא נתן לנו את תורתו סגולה להכניע ולרוצץ כח התשוקה אל עון האומנם ישנו לאדם עוד היצה"ר אשר הקב"ה אינו אשם בו מאומה. והוא כי המקום אשר יהיה האדם יושב בו הוא מקום אנשים רעים פועלי עול, שם יקננו בני בליעל, פורקי עול תורה, חברת פושעים וחטאים יחדיו ומאד קשה על האדם לשחות לעומת השבלת כי הן האדם הוא מדייני בטבעו ואי אפשר לו להיות יושב בדד מכל אדם וכבר אמרו חז"ל אזלת לקרתא אזלת לנמוסיא ולכן אמרו חז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי מאד יתכן אשר האיש אינו אשם בפשעיו ורק חן מקום שעל יושביה פעלו עליו להטותו מדרך הישרה ולא לחנם אמרו חז"ל הוי גולה למקום תורה וריב"ק ענה לאותו האיש, ואמר לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה, כי הרבה והרבה יפעל על האדם מקומו אשר הוא יושב שם, ובמקום תורה שיש שם קיבוץ תלמידי חכמים ישכיל לדעת גם הנהגת המדות ואיך ת"ח צריך להתנהג בענוה וביראת ד' כל היום, וחז"ל אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ולא אמרו סתם שיעסוק בתורה. וכתב בס' יעה"ר ח"ב (בדרוש ד"ה דוד המלך פתח למנצח לידותן מזמור לדוד), כי גם אם היה עוסק בתורה והוא יהיה לבדו בדד וגלמוד, לא ימנע מן עשייתו עבירה ואדרבא עוד יוסיף גאווה וכעס על זולתו, אבל בלמדו בביהמ"ד ששם יושבים בגנים חבריו, הם יסירו מאתו בגדי צואים ויאמרו לו כל מדותיו המגונות וכעורות ואז ישיב ורפא לו, ולכן התנא באמרו הוי גולה למקום תורה סיים מאמרו שחבריך יקיימוה בידך. והארכתי בזה בדרוש ר"ט.

ור' יוסי אומר (פ"ב דאבות) והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכתבתי הביאור בספרי תורת אבות על פרקי אבות בהקדם הא דאיתא בפסיקתא רבתי (פי"ב) מחר אנכי נצב, אין כתיב כאן אני, אלא אנכי, בזכות אנכי, בזכות התורה, ראש בזכות אבות, כי מראש צורים אראנו, הגבעה, אלו האמהות. ואפשר לפרש דהכוונה היא ע"פ דברי הילקוט בפ' במדבר, כי בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו האומות העולם בהן, אמרו מה ראו אלה להתקרב יותר מאתנו? מיד סתם הקב"ה פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שבני מביאים, ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, ותשובת הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין צריכה ביאור, דמה עסק יחוס לקבלת התורה? והגמרא אמרה (ב"ק ל"ח) דאפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ואמנם גם שאלת העמים מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו ג"כ אינו מובן לפי דברי חז"ל בפסוק וזרח משעיר לו, הופיע מהר פארן, דראשונה החזיר הקדוש ברוך הוא התורה על כל אומה ולשון עד שבא אצל ישראל וקבלוה, וזהו וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כי ראשונה היה הקב"ה בשעיר ובפארן וא"כ למה זה עתה צעקו העמים מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו והלא בידם היה לקבל ראשונה רק המה מיאנו ועל מי יזעף לבם אם המה בעצמם מיאנו ולא אבו לקבלה. אמנם בילקוט וזאת הברכה איתא כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות, בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצה היה שנאמר והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב, א"ל מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה לא תנאף, אמרו לו, כל עצמה של ערוה שלהם הוא, שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, הלך ומצא את בני ישמעאל וכו' אמרו לו מה כתיב בה, לא תגנוב, אמרו לו כל עצמן של אביהם לסטים היה וכו', והנה ידענו כי שלימות האנושי הוא מדות ודעות, והמדות הוא שלימות האנושי ממה שבינו לזולתו והדיעות הוא השלימות בין אדם למקום, והפלסוף אמר כשתכלה שלימות המדות תתחיל אחריה שלמות העיון. וכן אמרו חז"ל דרך ארץ קדמה לתורה, ודרך ארץ הוא השלימות בין אדם לזולתו על הארץ מתחת וזה קדמה לתורה והוא ההיישרה האלהיית בדיעות הצודקות, ולכן ע"ז יתרעמו העמים מדוע לישראל היתה התחלת התורה במאמר אנכי ד' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים וכו' שהוא ענין ההשכלה בהשגת האלהות ההיישרה בדיעות, ולהם כאשר שאלו תורה מה כתיב בה, ענה להם הקב"ה מדות בין אדם לחבירו, לא תרצח, לא תגנוב, וזהו בשעה שקבלו ישראל את התורה, כי אז נתקנאו האומ"ה בהן ואמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו, כי להם פתח ראשונה השכלת הדיעות ולא זכר כלל מענין המדות. הלא גם אם להעמיס היה פותח לגלות להם דעות הישרות היו ג"כ מקבלין את התורה, כי הדיעות הישרות מזככין ומזקקין שכל האדם עד כי יסכים ג"כ שיהיו מדותיו שלמים, ואולם סתם הקב"ה פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין כשם שבני מביאים וכו', והיינו כי האומה הישראלית כבר מושרשים הם במדות טובות והמדות הן להם בירושה מהאבות והאמהות שלהם ולכן אחרי אשר יש להם יסוד שלימות האדם והוא המדות לזאת היה ראשית דברי להם מהדבר הבא אחרי המדות והוא השכלת שלימות הדיעות, וכמאמר הפלסוף, כשתכלה שלימות המדות תתחיל אחריה שלימות העיון. וזהו ביאור הפסיקתא, כי מרע"ה אמר זה לעורר זכות ורחמים על ישראל, כי לא ככל העמים הם בית ישראל והאות כי מחר אנכי, כי בעוד איזה זמן נבוא לקבל התורה ויתחיל הקב"ה עמנו מההשכלה האלהיית מאמר אנכי לאשר מדות אינו צריך להזהירנו כי כבר מושרשים הם בנו מלידה ומבטן ומבטן ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים וזהו לאשר אנחנו, נצב על ראש, אלו האבות, הגבעה, אלו האמהות, והם כבר השרישו בנו טבע יקרה ומדות חמודות. ועתה נבין מאמר ר' יוסי שאמר והתקן עצמך ללמוד תורה, שיאמר אתה האיש הישראלי, בבואך לשקוד על דלתי התורה, דע נא כי ראוי לך להתקן עצמך, היינו מדותיך הנוגעים לגופך הם לראשונה יסעו והתקן עצמך בבואך ללמוד תורה ואל תדמה אחרי אשר המדות הן בירושה לנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו הק', א"כ אין לנו לעשות השתדלנות להתקן עצמינו בזה, כי המדות הן בירושה לנו, לזה אמר ר' יוסי שאינה ירושה לך, היינו אם כי המדות היא ירושה לנו אבל היא ירושה כלליית לכלל האומה, כי כלל האומה בטח היא מאושרת בשלימות המדות לעולם למעלה מכל העמים, אבל הפרט יתכן שיהיה הוא אינו כן, וכמו שמצינו כי איש עשיר מניח סכום כסף וזהב אחריו שיהיה מוכן להחזיק משפּחתו שלא יתמוטטו ואם יבוא יורש יחידי ויבקש שיתנו לו משען כסף מאשר הניח להם אביהם הזקן, יאמרו לו כי הירושה שייכת לכל המשפחה, אם יבואו כולם כאחד יתנו להם, אבל לאיש אחד אם יבוא לא יתנו לו גם פרוטה אחת, ולכן צריך שהאדם יתקן עצמו במדות טובות קודם שיבא ללמוד תורה ואל יסמוך על זה אשר המדות הן בירושה, שאינה ירושה לך היחידי רק ירושה כלליית ושייכת לכלל האומה ולא לאיש פרטי, וממילא מובן כי הקב"ה אמר לאהרן, חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, ולדברינו דהדיוק הוא במאמר שאתה, היינו בלי סייעתא דשמיא כלל, הנה זה לאהרן נאמר שהיו מדותיו נעלים ורמים, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן כמו שאמרו על מרע"ה דהיה כהראשונים אברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות, דהמאמר שהן בא לדייק כי הם עצמם היו כן ולא היו צריכים סעד לתומכם, כן היה מרע"ה, וכבר אמרו במכילתא, הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, מלמד שהיו שקולים זה כזה, לכן גם באהרן אמר צו הקדוש ברוך הוא, שאתה מדליק, היינו אתה בעצמך, ואינך צריך סעד לתמוך אותך.

ואולם אנחנו מה אנו, ומה חיינו, מה מדותינו מה תורתנו, לזאת אנו צריכים לישועת ד' אשר תשגבנו בכל עת ובכל רגע, ומה גם בדורנו זה ובזמן הזה, אשר נם ביוראָפּ נהפכה המלכות למינות ובפרט באמריקא ארץ החופש, ארץ המלאכה והמסחר עדי כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו והרבנים הכשרים אשר רצונם ללמוד ולדעת דין לאשורו הלא הבע"ב ישנאו אותם כי סר מרע משתולל, ורב אמיתי יושב בחוסר פרנסה וטרדותיו העצומים ודאגותיו, על הלחם והנזיד לא יתנהו להשיב נפשו בעמל תורה חיי רוחו. ורק ישועת ד' היא תסעדנו להצילו מכף צורריו, ותודה לאל חיי כי ד' עזרני והושיעני והדפסתי עשרה ספרים, חמשה חלקי שו"ת בית אב בהלכה, קרוב לשש מאות דפים גדולים תשובות נפלאות בהלכה ומורין כן וחמשה ספרים דרש אב על חמשה חומשי תורה, והנה יש לי עוד להדפיס הרבה הן כהלכה והן באגדה, אבל עלה בלבי להדפיס ספרי זה הקטן בכמות לאשר כל מה שכתוב כאן הוא הלכה למעשה וקראתי שמו „אב בחכמה“ ולא מחכמה יתירה דאית בי, רק כי א"ב הוא שמי ושם אבי ז"ל, וחכמה הוא ר"ת חליצה, כלאים. מסית, העלם הוראה, והוא שני הוראות אשר ראיתי כי היו בהעלם מהרבנים היושבים כסאות למשפט והוא העלם דבר בדין קבורה והעלם דבר בכף של בשר שנתחב לתוך קדירה וכמה פרטים בהוראה, אלה הם הדינים אשר עליהם תטוף אמרתי בזה, ויהיו לרצון לפני אדון כל, וד' יזכני להדפיס כל חידושי בהלכה ואגדה ויתרומם קרן התורה והיראה ואמת מארץ תצמח למעלה ראש ושבו בנים לגבולם בב"א. נאום הק' אברהם אהרן יודעלאוויץ.

רב הכולל לאגה"ק דנויארק ואב"ד דביהכנ"ס קהל עדת ישורן עם אנשי לובץ. נשיא וראש לאגודת הרבנים המטיפים באמריקה וקנדה ונשיא בהסתדרות הרבנים. בעהמ"ח ספרי שו"ת בית אב קמא ותנינא על אור"ח ותליתאי ורביעאי וחמישאי על יור"ד ושיתתאי על חו"מ ושביעאי על אבה"ע וספרי דרש אב על חמשה חומשי תורה וס' יד ד' על אסתר וס' יד צר על איכה (וס' תפוחי זהב נכלל בס' דרש אב) וס' עלים למבחן. ב"א של הרב הגאון הגדול והצדיק ר' מאיר מארים זצ"ל אב"ד דק"ק קאברין, מחבר ספרי ניר על ירושלמי, ולמעלה בקודש נין ונכד להגאון רבן של ישראל מהר"ם פאדוה זצ"ל, שארו של הגאון מהרש"ל זצ"ל ושארו של הגאון רמ"א וצ"ל וחתנו של הגאון ר' אברהם מינץ זצ"ל בהגאון הגדול מהר"י מינץ זצ"ל וזי"ע.

תוכן העניינים

אב בחכמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה