אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קסא

סי' קס

וע"ד שאלתו באשה אחת שבעלה עזב אותה עגונה זה כמה שנים וניסת במזיד לאיש אחר וזה שני חדשים שבא בעלה לק' והתאמץ כ"ת בכל עוז לפעול שיגרשנה בעלה הראשון כדת וכשמוע בעלה השני שצריך גם הוא לגרשה לא רצה בשום אופן וגזר כבודו עליהם שלא ידורו יחד ועלתה בידו להפרישם וברח הבעל הזה ממנה והאשה הלכה והיתה לאיש אחר בלא גט מהבעל הב' ועתה בא הבעל השני ואומר שרוצה כעת ליתן לה גט ומסרבת היא מלהתגרש ממנו ונפשו בשאלתו לחוות דעתי העני' אם היא צריכה גט גם מהבעל השלישי כמו שהדין בהשני דתצא מזה ומזה ואת"ל דאינה אסורה על הבעל השלישי וא"צ לגרשה אם רשאה היא לדור עמו טרם שקיבלה גט מהבעל הב' זת"ש: הנה בש"ס יבמות פ"ח: פרכינין על הא דקתני במתני' תצא מזה ומזה משני אמאי תיבעי גט זנות בעלמא הוא וקאר"ה גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלא גט ופריך מסיפא דקתני בנתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו בלא גט ומשני סיפא אמרי קידושי טעות הוו רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו קנסיה רבנן סיפא נמי ליקנסוה רישא דעבדא איסורא קנסוה סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן והנה בנימוק"י שם כ' וז"ל וטעם קנס זה כדי לעגן אותה שלא תנשא בלא גט א"נ כדפי' בירושלמי והוא הנכון משני צריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון כלומר שעושין קיום לקידושי שני כדי לאוסרה על הראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ועחי' רמב"ן ורשב"א יבמות צ"ד.

והנה לכאורה י"ל דבשלמא לטעם הב' שהוא כדי לעשות קיום לאיסורו של ראשון שיאסר לקחתה מטעם מחזיר גרושתו משניסת א"כ בשלמא התם דמדינא היתה מותרת לו שניסת בהיתר עפ"י ע"א שאמר מת בעלה כדמוקי לה בגמ' התם א"כ שפיר אמרינן דכיון דלא דייקה קנסוה לאוסרה עליו ועשו קיום להאיסור שע"י שיתן השני גט תיאסר עליו משום מחזיר גרושתו משניסת משא"כ כשהיתה מזידה הרי בלא"ה אסורה עליו מה"ת משום סוטה הלא א"צ לעשות קיום להאיסור משום גירושי השני ובפרט בנ"ד הרי בלא"ה תיאסר עליו השתא שכבר ניסת להשלישי משום מחזיר גרושתו משניסת וא"כ י"ל דבכה"ג א"צ גט מהשני דנהידאיכא הטעם שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצאת א"א יוצאה בלא גט אבל עכ"פ הא ע"כ אית' גם טעמא דקנסא דהרי הרי"ף והרא"ש פליגי התם דלהרי"ף צריכה גט משום טעמא דקנסא אפי' היכי דליכא טעמא דשמא יאמרו כו' ולהרא"ש היכי דליכא טעם דשמא יאמרו כו' א"צ גט משני משום קנסא לחוד כמו שהאריך בזה הב"ש בסי' ט"ו ס"ק כ"ג ע"ש ועב"י אה"ע סי' קנ"ט בבד"ה שם אבל עכ"פ היכי דליכא טעמא דקנסא אין להצריכה גט משום שמא יאמרו כו' בלחוד לכ"ע והכי מבואר בתוס' יבמות צ"א.

ד"ה הני ובדף צ"ב: ד"ה אבל חכ"א אמנם להטעם הראשון של הנימוק"י כדי לעגן אותה אפשר לומר לכאורה דכיון דקנסוה חכמים כדי לעגן אותה גם כשהלכה וניסת לאחר אסור לה לדור עם בעלה עד שתקבל גט מהבעל השני דא"כ מצינו חוטא נשכר כפירכת הש"ס ביבמות צ"ב: אמנם הלא באמת הא דקנסוה רבנן כי היכי דתידוק כמבואר בפירש"י ר"פ האשה רבה ובגיטין פ"ט: וזה ל"ש רק כשניסת בשוגג אבל ניסת במזיד הוי כמו זנות ול"ש בזה כי היכי דתידוק וכ"כ בתוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה.

לענין מה שרצה ר"ת לומר דבבא על הסוטה נהי דממזר מדאוריי' ל"ה מדרבנן מיהא ממזר הוי מידי דהוי אאשה שהלך בעלה למדה"י וא"ל מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה ודחו התוס' דאין ראי' דהתם קנסוה כי היכי דתידוק אבל הכא א"צ לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה וכ"פ ברמ"א אה"ע סי' ד' סט"ז דזינתה ואח"כ בא בעלה אין הולד ממזר אפי' מדרבנן.

וא"כ נישואי מזיד הא הוי ג"כ כמו זנות והכי מבואר בדברי תשו' הרלב"ח שהובא בחמ"ת סי' י"ז ס"ק קי"ט ובב"ש שם ס"ק קט"ו וא"כ ה"ה לענין שא"צ גט מהשני בניסת במזיד ובב"י אה"ע סוסי' י"ז מובא תשו' הרשב"א שמחולקין בדין זה הרשב"א עם התלמידים דדעת התלמידים דבניסת במזיד א"צ גט מהשני והרשב"א חולק עליהם ולהאמור נתבאר שדעת הראשונים הנ"ל כהתלמידים והכי מוכחא באמת סוגיית הש"ס דיבמות צ"א.

דקא' התם אי לימא ר"ש עפ"י בי"ד מי בעיא גיטא והתניא רש"א עשו בי"ד בהוראתן כזדון איש באשה עפ"י עדים כשגגת איש באשה כו' ואמאי ל"ק דהכונה כזדון איש באשה היינו כמו אשה שניסת במזיד שלא עפ"י בי"ד דבעיא גיטא ה"ה עפ"י בי"ד בע"א משום דהו"ל למידק משא"כ עפ"י ב' עדים כשגגת איש באשה ול"ב גיטא דאנוסה היא וע"כ דבניסת במזיד לא קנסוה דלא שייך למיקנסה כנ"ל ומבואר הדבר יותר בתוס' יבמות צ"ב: ד"ה נותן דבניסת במזיד ל"ש למיגזר ולמיקנסי' כי היכי דלא קנסינין בזינו משום דנישואי מזיד לא שכיחא כמו זנות ע"ש ועט"ז אה"ע סי' ד' סק"ט שהאריך בזה אמנם בכ"ז חלילה לנו להקל נגד ד' הרשב"א הנ"ל שכ' דגם בנשאת במזיד צריכה גט מהשני ובאמת מדברי הרמב"ם בפי"ג מה"ג ה"ד נראה דס"ל דעיקר הטעם הוא משום גזירה שמא יאמרו גירש ראשון כו' עלת"מ ומל"מ שם ובכנה"ג אה"ע סי' ט"ו האריך בד' הרמב"ם דהעיקר הוא גזירה שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט וטעמא דקנסא לאו הלכתא הוא ע"ש ועפירש"י גיטין ע"ט: במשנה שם ד"ה תצא מזה ומזה והנה לכאורה י"ל דבדיעבד היכי שכבר ניסת להשלישי בלא גט מהשני לא תצא משום דקיי"ל באה"ע סי' ק"נ דאם ניסת בגט שפסול מדרבנן לא תצא ובב"ש סוסי' י"א העלה דאפי' הי' התראת בי"ד לא תצא בדרבנן ועתשו' ח"צ סי' ג' אמנם באמת לפי"ד הש"ס יבמות הנ"ל דעשו בי"ד בהוראתן ככונה איש באשה ופירש"י כפנוי' שנתכוין לקדשה דבעיא גיטא א"כ אפשר דהו"ל כאשה שנתקדשה בקידושין דרבנן דמבואר בש"ע אה"ע סי' ל"א ס"ד דאפי' אם ניסת תצא וע' גיטין פ"ו.

ובתוס' יבמות נ"א: ד"ה אי אולם אחרי שכבר הבאנו דעת רבים מהראשונים ז"ל דבניסת במזיד ל"ב גיטא יש לסמוך ע"ז עכ"פ לענין שאם ניסת לשלישי בלא גט מהשני דלא נימא בי' שאסורה לבעל ולבועל והרי דעת מהר"י באסן בתשו' סי' פ' דבקידושי דרבנן לא נאסרה משום ונטמאה כו' כלל כי על כן י"ל דאין לאוסרה על השלישי אחר שתקבל עתה גט מהשני אבל כל זמן שאינה מקבלת גט מהשני בודאי אסורה לדור עם בעלה השלישי.

הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה