אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קנט

סי' קנח

ועד"ש בנידן שהמגרש שמו שמשון נקרא בפי העולם בפתח תחת השי"ן הא' אם יש לתקן לכתוב בגט אל"ף אחר השי"ן למען לא יהי' מקום לטעות בשם שמשון בחירק: הנה ראיתי בתשו' רח"כ סי' ס"ח בשם חאווע שהורה לכתוב חאוה משום דאף אם יוצא משם חוה שפיר למיכתב חאוה וראי' מתשו' מ"ב סי' קי"א באשה ששמה מלכה בחירק שנזכר בתורה פעמים חסר יו"ד אחת אשת נחור ושנית בת צלפחד ואעפ"כ פסק לכתוב מילכה ביו"ד כדי להפריש בין שם זה ובין שם מלכה בפתח ע"ש אמנם באמת אין להביא מזה לנ"ד דהתם אנו מסופקין בשרשו של השם אם הוא משם חוה או חובה וכן מלכה ומילכה שתי שמות נפרדות נינהו משא"כ בנ"ד הלא כולם נקראים מעריסה שמשון בחירק ע"ש שמשון הגבור הנכתב בקרא ורק העולם משתבשין לקרותן בפתח בודאי אין לנו להטיל אל"ף באמצע לשנות השם מכתיבתו במקרא וגדולה מזו כ' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קי"ח לענין שם הילל אם לכותבו מלא כ' שם דאם נטיל בו אות יתירה שלא נמצא בכתוב יש לחוש לשינוי השם ומוסיף זה אינו אלא גורע ולכך יותר טוב לכתוב חסר ואצ"ל שאם חותם א"ע בדקדוק הלל חסר ודאי אין לנו אלא כחתימתו כענין שכ' בת"ה בשם ירחמיאל ע"ש הרי דאף שנמצא ג"כ הילל מלא בכ"ז יש לכותבו חסר בכדי שלא ישתנה השם מכפי שנכתב במקרא ונהי דגבי שם הילל קיי"ל כפסק הש"ע בסוסי' קכ"ט לכותבו מלא עח"מ וב"ש שם היינו כיון דהמבטא הוא בחירק ותנועת חירק הוא מושך יו"ד כמ"ש הס"ש לענין שם בנימין מלא ע"ש וכן מ"ש בט"ג בש"נ אות ח' באשה שידוע ששמה חוה בפתח וקורין אותה בקמץ יש לכתוב חוה המכונה חאווה והיינו משום דתנועת הקמץ מושך א' משא"כ לתנועת פתח הרי א"צ אל"ף וכבר דחו בתשו' רח"כ סי' ע' וכן בתשובה שאחרי' שם מהגאון בעל מרכבת המשנה הראי' מפירש"י כתובות ס"ט: דתנועת פתח מושך אל"ף ע"ש וכן דחה פירוש זה באס"ז בכתובות שם ומ"ש בר"ן נדרים ל"ז: בהא דקא' התם מקרא סופרים שמים מצרים ופי' הר"ן שאעפ"י שאין בהם אל"ף נקראים כאלו היתה בהם י"ל דהכונה אל"ף בין שי"ן למ"ם וכן במצרים היכי דקרינין בקמץ לפי שהקמץ מושך אל"ף כנ"ל.

וכ"כ באמת בפירש"י שם ע"ש וע' מכות ז: בפירש"י ד"ה אם למסורת כו' כשאתה קורא ונשל אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן ע"ש וע' בב"ש שא"נ אות ו' גבי שם ואלק כ' בשם ס"מ כשקורין הוא"ו בקמץ יש לכתוב אל"ף אחר הוא"ו אבל במדינות אלו שקורין בפתח יש לכתוב ולק חסר א' וכ"כ בשם ורידמאן עט"ג שם ס"ק י"ז וכן בשם זאלקינד ובשם לזל וע"ש אות מ"ם נחום המכונה מנלי או מנלא אם קורין המ"ם בפתח ועוד שם גבי מנחם דמתקרי מן דאם קורין המ"ם בקמץ כותבין מאן באל"ף ע"ש ובש"נ בשם בשא חאניכה טשרנא טלצא מטל ועוד בכ"ד.

והרי אפי' באות א' השרשית כ' בתשו' הרא"ם ח"א סי' ס"ו דחסרון אל"ף אינו שינוי מורגש דאשכחן בכתוב תיבות הרבה חסרות מהן אל"ף השורש כמו לא יהל שם ערבי וכי"ב ומכ"ש באות אל"ף השמשית ועתשו' נובי"ת סי' קט"ז לענין עיר יאמפאלא כ' שם דאם הוא הי' המסדר הראשון הי' קובע לכתוב ימפלא בלא אל"ף כי אין הפתח תנועה גדולה שימשוך אחריו אל"ף ע"ש והרי במהריב"ל ח"ג סי' ט' כ' דאפי' במקום שנוהגין לכתוב הא' במקום פתח בכתובות ושטרות בכ"ז אם חסר הא' לא איכפת לן כיון דאין מוחלט דוקא להשים הא' במקום פתח וזימנין הסופרים משמיטין הא' לכך אין קפידא בזה אם נחסר לפעמים ע"ש וא"כ כיון שגם אם נכתב בלא אל"ף יקרא ג"כ בפתח כמו שהוא נקרא בפי העולם למה נטיל בחנם אל"ף באמצע לשנותו בכתיבתו מהמקרא אבל בשם לעז כי"ב שפיר יכולין לכתוב אל"ף להרחבת המבטא כמו שנמצא כ"פ בפוסקים אבל בשם שמשון שיסודתו במקרא קודש בלי אל"ף ורק העולם משתבשין וקורין אותו בפתח אין לנו לכותבו בגט באל"ף אם גם בלא אל"ף הוא נקרא כהקריאה בפי העולם: איברא דראיתי מובא בשם מהריב"ל שכ' דאף דכ' הריב"ש בסי' נ"ז הובא בב"י סי' קכ"ח גבי הדרה שכל שאיפשר לפרש הלשון אף בדוחק באופן שלא יהי' שינוי כשר הוא דוקא בשם העיר דכיון די"ל בלשון זה הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב שם העיר כלל דכשר לד' רוה"פ אבל לא בשמו ושמה כיון שאם לא נכתב פסול ע"ש אמנם יפה כ' בזה בס' עזרת נשים שא"נ אות ש' גבי שם שלום וז"ל באופן דאני נבוך הרבה איך יצאנו י"ח בכתיבת שמות הללו שלום בחולם ושלום בשוריק דכיון דמקרי הכי והכי הי"ל כמאן דליתי' וכאלו לא נכתב שם המגרש ויראה ליישב בזה דכיון דכותב שלום בן אברהם מכח שנכתב בן אברהם אנו מכירין ויודעין מי הוא המגרש אם שלום בחולם או שלום בשוריק והרואה הגט יקרא שם המגרש לפי הסימנין שמזכיר שם אביו ושם אשתו וממילא יתברר לו ויקרא הגט כהלכתו עכ"ל וראיתי בט"ג שם שכ' ע"ז ותירוצו דחוק ולפענ"ד שפתיו ברור מללו דהרי באמת כ' בתשו' מהר"ם פדואה סי' ל"ה בשם המרדכי שמכשיר באם לא נכתב בגט רק בן פ' וידוע שאין להאב בנים אחרים אמנם אנן לא קיי"ל כוותי' וכמבואר בב"י רסי' קכ"ט בשם הרשב"א דשם אביו ואבי' לחוד ל"מ ומובן הדבר בטעמא דהרי באמת הא דבענין שמו ושמה בגט הוא משום דכתיב ספר כריתות וא"א לספירת דברים של כריתות אא"כ כתב שמו ושמה כמבואר ברמב"ן ור"ן בגיטין כ'.

וכ"ה בר"ן פ"ק דקידושין. ושמה"ט ל"מ אם כ' בגט איש שבסי' מובהק פ' מגרש אשתו פ' כיון דליכא ספירת דברים וה"ה דל"מ מה"ט אם לא נכתב שמו רק שם אביו בלבד דאף שידוע שאין לאב זה בנים אחרים מ"מ ל"ה ספירת דברים בכך ושע"כ כ' באמת א"ז הגאון בס' תו"ג סי' קכ"ט ס"ק ט"ו במי שנקרא תמיד ע"ש אביו כמו בן עזאי י"ל דזה הוי דרך ספירת דברים ע"ש וא"כ לפי"ז אם באמת נכתב שמו ושמה בגט כהלכתו א"כ איכא ספירת דבריםרק דאפשר למיקרי השם גם באופן אחר וא"כ אינו מוכח מתוכו והרי אף לדידן דקיי"ל כר"א דא' עידי מסירה כרתי בכ"ז בעינין שיהי' מוכח ומבורר בגט שהוא המגרש כמ"ש בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א בכ"ז הרי לענין זה שפיר מהני הסימן שמזכיר שם אביו וצדקו דברי הע"נ.

וגם היטב אשר דבר בזה בט"ג שם דאף המהריב"ל לא חש לה להא מילתא דכל היכי דאיכא למיקריי' הכי והכי הו"ל כלא נכתב אלא בשמות הלעז כגון פאלומבה דמיירי מינה התם כיון שדרך הלועז להניח אותיות במקום נקודות כשחיסר אחת מכל סימנים יש פסול משא"כ בשמות הקודש שכך הונחו במקרא ואנו קורין אותן עפ"י המסורת וה"ז נכתב כהלכתו ככתוב שם המגרש בתנ"ך מה בכך שיש לקרות גם בענין אחר מ"מ כיון שכמו שכתוב בגט כן נקרא בתורה עפ"י המסורת אין לומר בזה דהוי כמאן דליתא וכמאן דאיתא תא הוא שהרי כתוב בתורה כנוסח הזה ולעז אין כאן כיון דשפיר יש לתפוס הדברים כפשטן שהמגרש הוא בעל האשה לא יוציאו לעז לומר אחר הוא ע"ש ומכ"ש בנ"ד שידוע שגם אותם שנקראים בפי העולם שמשון בפתח שמם מעריסה הוא שמשון בחירק וכן הם עולים לס"ת וחותמים א"ע ג"כ בלא אל"ף בודאי אין לכתוב אל"ף אחר השי"ן הראשונה דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה