אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קנה

סי' קנג

נשאלתי באשה מתגרשת ששמה מעריסה אידל ובבית בעלה היו קורין אותה כן אכן במקום נתינת הגט שהאשה דרה שמה כעת משעה שהלכה מבית בעלה המתגרשת ממנו וגם קודם נישואי' עם בעלה זה בהיותה יושבת במקום הזה עם בעלה הראשון הכל קורין אותה איטשא ואין ידוע משם אידל כלל איך כותבין בגט: הנה לכאורה נראה דיש לכתוב בגט אידל דמתקריא אידשא כמ"ש בב"ש בשם יוסל או יוסקא שכותבין יוסף המכונה יוסל או יוסקא אף שהקריאה היא בקמץ תחת היו"ד ובשם הקודש הוא בחולם בכ"ז מאחר שנגזר משם יוסף יש לכתוב בוי"ו וה"ה בשם אידשא כיון שהוא משתרבב משם אידל יש לכתוב בדל"ת אמנם יותר נראה לכתוב איטשא בטי"ת ואין להשגיח בזה שהשם העריסה הוא אידל דשמות כאלה שהברתן בצדי"ק שבורה הם נכתבין בטי"ת שי"ן ולא בדל"ת שי"ן כגון מינטשא טשרנא טשיזא דהרי אפי' בשם הקודש מצינו לפעמים שכשלועזין אותו משנין גם כתיבתו לפי הברת הגעגוע כגון שלמה שלומקא אלעזר לאזר שרה שארקה סאיי' חוה חווקה וגם ביוסף יוסקא דעת כמה מהאחרונים ז"ל שאם נקרא היו"ד בקמץ יש לכתוב יאסקא וה"נ אף שהשם העריסה הוא אידל בדל"ת בכ"ז כפי שמגעגעין אותו משתרבב הדל"ת לטי"ת וכותבין איטשא והנה רב א' רצה לומר שא"צ לכתוב רק שם אידל בלבד ואם רוצין לכתוב הגעגוע יכתבו דוקא אידשא בדל"ת ושאם נכתב בטי"ת הוא פסול כמ"ש האחרונים בשם ריבה שאם כתב ריווא פסול:

והנה לענין לכתוב שם אידל בלבד בודאי אינו נכון דהרי דוקא גבי שרלה חנלה דשני התנועות בתחלת השם הם שוין די לכתוב שם העריסה בלבד כמו שהאריך בזה בב"ש ש"נ אות ב' גבי שרה שארקה ועט"ג שם סק"ח אבל אידל עם אידשא ליכא שני תנועות שוות וכמ"ש בט"ג בש"נ אות י' סק"ו גבי יוכבד וקורין לה יוכלין דצריך לכתוב הכינוי משום דבשם יוכבד הכ"ף נקראת בסגול ומוכרתת מן היו"ד שננקדה נקודת החולם שלפני' משא"כ בשם יוכלין הכ"ף בשבא נח ורהוטה אל היו"ד שלפכי' ומתחברת הכ"ף אל היו"ד ע"ש וה"ה בשם אידל הדל"ת הוא מוכרתת מן האל"ף שלפני' ובשם אידשא הדל"ת הוא בשבא נח ורהוטה אל האל"ף שלפני' ועט"ג ש"נ אות ר' סק"א ובפרט דהלא עיקר קפידא הוא על מקום הנתינה ושם הכל קורין אותה בכינוי זה וא"י לשום אדם אם שם העריסה שלה הוא אידל ואיפשר דנקבע שם זה לעצמו כמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ט לענין רחל רעכלן הובא בט"ג בש"נ אות ר' סק"ב וכמו בשינא שינציא בט"ג בש"נ אות ש' וכן לענין מרים מירוש ביש"ש סי' כ"ו הובא בט"ג בש"נ אות י' סק"ד שכ' דמירוש אינה הברה אחת כ"כ עם מרים וכיון דאשה אינה עולה לתורה ואינה חותמת לא נוכל לידע בבירור שכל שם מירוש בא ממרים וחוששין שמא שם אחר הוא לגמרי ע"ש וע' בט"ג בשא"נ אות מ סק"ה לענין דיעבד בכה"ג וא"כ בנ"ד בודאי יש לכתוב הגעגוע בדמתקרי: ובנידן מה שרצה הרב הנ"ל לפסול אם כתב איטשא בטי"ת ומדמה לה לשם רבקה ריבה שאם כתב ריווא פסול דבר זה מביא לידי גיחוך דהלא מבואר בט"ג בלק"ש ס"ק מ"ב הטעם כיון שהוא שם הקודש צריך לכתוב הגעגוע כפי הנחת השם הקודש וכ"כ בחת"ס אה"ע ח"ב סי' כ"ח ממשמעות תשו' מהראנ"ח ובשם יוסל יוסקא לדעת האחרונים שכ' לכתוב בוא"ו י"ל כיון דגם שם יוסף נקרא בלשון בנ"א בקמץ לכך גם כשנשתרבב לשם יוסל או יוסקא אין לשנות האותיות מגוף השם וגם כפי הנראה מדבריהם שם העיקר מה שפסלו הגט שנכתב ריווא הי' רק משום שהיו בו שני טעיות שהי' כתוב גם יו"ד בין הווי"ן להאל"ף שעי"ז נשתנה השם מקריאתו ע"ש אבל משום זה לחוד שנשתנה מכפי הנחת השם העיקרי לפענ"ד אין לפוסלו כל שאין שינוי במבטא וראי' לזה דהרי ביחיאל איחל כ' ביש"ש פ"ד דגיטין אות י' שאין כותבין איכל בכ"ף כיון שנגזר משם יחיאל ובתה"ד חולק עליו והובא ברמ"א סי' קכ"ט סל"א ופוסק לכתוב בכ"ף וכ' הטעם משום שיש שקורין חי"ת כמו ה"א ואי איתא דבכה"ג שמשנין כתיבת שם הגעגוע מכפי הנחת שם העיקרי הוא פסול מאי תיקן אם נכתב בכ"ף הרי עוד גרע יותר שאם היו כותבין בחי"ת ליכא חשש רק למקצת מדינות שקורין ח' כמו הא' ועתה שנשתנה מחי"ת לכ"ף הוי השינוי לכ"ע א"ו דאין זה פוסל בדיעבד כל שאין שינוי במבטא ועתשו' בית אפרים סי' פ"ז לענין שם עטיא שיש לכתוב בטי"ת ואין לחוש במה שנגזר משם אסתר ומבואר בס"ש בשם נטע שלפי מבטא הספרדים שקורין התי"ו בדגש כמו טי"ת הוי נטע קיצוה"ש מנתן ואפ"ה כותבין נטע בטי"ת ולא בתי"ו ועט"ג שם סק"י.

גם איפשר לומר דהתם בשם ריבה חמור כיון דהגעגוע יש לו פירוש בלשון הקודש לכך הוי שינוי אם מוציא השם מקודש לחול אבל בשם לעז יכולין שפיר לכתוב כפי הגעגוע ואין לנו להשגיח על מוצא השם והנחתו. והרי בט"ז בשם כתריאל כ' בפשיטות דאין שינוי אותיות פוסל כלל בשם לעז ע"ש ואף דלא קיי"ל כוותי' בזה עכ"פ אין להקפיד אם כותבין הגעגוע שלו בשינוי מעיקר השם רק כפי הברת הגעגוע:איברא דנראה דגם הכותב אידשא בדלת אין מזניחין אותו שהדל"ת והטי"ת מתחלפין בהברתן כשבאין באמצע התיבה ומנוקדין בשבא נח כגון תדשא חדשי קדשי ואינו ניכר כ"כ אם הוא דל"ת או טי"ת אבל מ"מ יען כפי הברת בנ"א שקורין בשם זה בשנון מהראוי לכתוב איטשא בטי"ת אבל איך יעלה על דעת מי שיש לו מוח בקדקדו לומר עוד ההיפך שאם כתוב בטי"ת הוא פסול והרי אפי' לפי טעותו שצריכין לכתוב אידשא בדל"ת ג"כ ל"ה פסול אם כתוב בטי"ת דהרי כ' בב"ש בשא"נ אות ג' בשם גרשון ובאות י' בשם יהוד' בשם ס"ש דבשינה באותיות המתחלפין אפי' הוא להיפך מהחתימה כשר בשעה"ד ומה דהצריך שעה"ד הוא רק כשהוא נגד החתימה אבל בדליכא חתימה כשר בדיעבד בלא שעה"ד ובב"ש ש"נ אות ל' בשם ליבקא ליפקא כ' בשם ס"ש להכשיר וכ"כ בתשו' מהרשד"ם סי' ס"ח וכ"כ בצ"צ סי' פ"ד לענין שם זעליג להכשיר בשינוי מג' לק' כיון שבאים ממוצא אחד ואפי' לפ"ד הט"ג באות ג' ס"ק כ"ח שכ' לחלוק על היתר זה דשינוי באותיות המתחלפים כגון גרשון גרשום הרי כ' שם כיון דניכר השינוי במבטא אינו מועיל מה שהם מאותיות המתחלפים וכן באות ה' בשם הירמוזה שכ' בס' עזרת נשים דאם כ' אירמוזה כשר חולק עליו בט"ג משום דניכר ונרגש הרבה במבטא ע"ש.

ובאמת מוכח הכי מדברי הגמ' גיטין ס"ג: גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתא אזול סהדי וכתוב טפאתה כו' והרי דטלנ"ת הם ממוצא אחד ואפ"ה הוי שינוי כיון שהבדלם ניכר במבטא אבל בין דל"ת לטי"ת באמצע התיבה אינו נרגש ההבדל בינימו וכ"כ בתשו' מהרח"ש סי' ג' לענין קונשטנטינא דל"ה שינוי אם כתב דל"ת במקום טי"ת שני' ע"ש ועתשו' מהר"א ששון סי' ל' ומכ"ש בנ"ד שאין השומע יכול להבחין הרגשה דקה וקלה כזאת בין אידשא לאיטשא ומה גם כשנכתב עיקר השם אידל והספק הוא רק בהגעגוע ולפי דעתו של הרב הנ"ל ל"ה צריך לכותבו כלל האיך יעלה עה"ד לומר שיהי' פסול בזה והרי גדולה מזו מבואר בט"ג דאם כתב נתן המכונה נטא דכשר כיון שאינו רק לסימן ומכ"ש בנ"ד שאין סברא לפסול גם לדעת האומר שהי' מהראוי לכתוב בדל"ת.

ולמעשה כבר נתבאר בדברינו דאף דמאן דכותב אידשא בדל"ת לא משתבש בכ"ז יותר ראוי לכתוב איטשא בטי"ת שבטית ההברה יותר צחה דומיא דכתב בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב בשם רוטנבורג דאף שכולן מזכירין בג' ונכתב כן בכתב גלחות מ"מ מוצא הלשון שנון וצח יותר בק' כותבין כן ע"ש: ומה שרצה הרב הנ"ל לומר שעפ"י כללי דקדוק לשון אשכנז ראוי לכתוב בדל"ת מלבד שגם דבריו בזה תלוים על בלימה ואין להם שורש וענף כלל במח"כ אולם אין רצוני ליכנס בויכוחים כאלה ולו יהי כדבריו הלא כ' הב"ש בכללים כלל א' שאין דורשין בשמות רק כותבין כפי שהוא ההברה.

והרי בנובי"ק חאה"ע סי' פ"ז כתב לענין שם עיר פילטץ דבקריאת שמות לעז של עיירות ובנ"א אין להשגיח אפי' כתיבתן מתנגד לחוקי דקדוק לשה"ק לפי שאין מדרך העם לדקדק בקריאת שמות לעיירות או לבנ"א עפ"י דקדוק ע"ש ומכ"ש דלא איכפת לן אם הוא מתנגד אל כללי דקדוק לשון אשכנז ואין כותבין רק כפי הברת בנ"א גם הלא ידוע הוא שבשמות גיטין אין כותבין עפ"י דקדוק לשון לעז רק עפ"י דקדוק לשון תלמוד דהרי לפי דקדוק לשון לעז כותבין צירי בשני יודי"ן ובגט כותבין צירי בחד יו"ד וב' יודי"ן הם פתח חריף ומבואר בט"ג בש"נ אות ו' סק"ג דאם כ' על צירי שני יודי"ן יש לחוש אפי' בדיעבד דהוי שינוי השם ע"ש וכאלה שינוים רבים עצמו מספר כי על כן מהנכון לכתוב בנ"ד לכתחלה אידל דמתקריא איטשא וכן בשמות אחרים כאלה כגון גאלדא גאלטשא פרידא פריטשא וכיוצא בהן הנלפענ"ד כתבתי יום ב' כ"ו מרחשון שנת תרח"ם לפ"ק סטרי יע"א.

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה