אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קנב

סי' קנא

ובדבר השו"ב בק' שנעשים קצבים שוחטים לעצמם ומוכרים לאחרים הנה לית דין צריך בשש שיש למחות בידם לא מיבעיא למ"ש הר"ש בפ"ב דנגעים דהא דא' בעירובין ס"ג.

צורבא מרבנן חזי לנפשי' הוא דוקא היכי דלא אתחזק איסורא אבל היכי דאתחזק איסורא אסור להורות לעצמו כדא' בפ' עד כמה כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו. וא"כ הא יש כמה הוראות בעניני שחיטה שהשו"ב מורים לעצמם ושחיטה הא הוא אתחז"א וע' בתוס' בכורות ל"א.

שהקשו ג"כ הסוגיות דעירובין ודבכורות אהדדי והניחו בתימה והנה אף דגם סתם סכין אינו בדוק ובחזקת פגום הוא כבר כ' בס' בכ"ש בחי' שם דלד' הר"ש מיתוקמא הא דצורבא מרבנן חזי לנפשי' בסכין מוצנע אבל בסתם סכין אסור לו לשחוט בזה"ז שאינו מראה בכל פעם סכינו לחכם אסור לו לשחוט לעצמו ע"י שבודק בעצמו הסכין והנה באמת גם גוף השחיטה הא הו"ל אתחזק איסורא דבהמה בחיי' בחז"א עומדת והרי הצורבא מרבנן רואה לעצמו ושוחט בו ומ"ש בט"ז סוסי' י"ח מכח רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שע"כ כ' הרמ"א שם דאינו אסור רק מצד המנהג ולא מדינא ע"ש אינו מובן דהרי בגמ' בכורות שם מוקי הך דחוץ מבכורות עצמו אפי' ביחיד מומחה אמנם כבר ביאר בפמ"ג במשבצות שם דכונת הט"ז הוא מכח דכיון שהוא מומחה הא בידו לתקנו כמבואר באמת בתוס' פסחים דף ד': ורק לענין הסכין ע"כ מוכרחין אנו לאוקמי בסכין מוצנע משום דבגמ' ביצה כ"ח: אמרי' דאסור להשחיז הסכין ביו"ט ואפ"ה ת"ח רואה לעצמו וע"כ כהבכ"ש הנ"ל דמיירי בלא אתחז"א אבל גוף השחיטה ע"כ הוא משום בידו.

וא"כ בזמנינו הלא הדרך הוא שהשו"ב מורה לעצמו בכל מה שיקרה איזה שאלה בשחיטה דהוא נגד חז"א והלא זה אין בידו לתקנו וא"כ בודאי אסור מדינא כל שהוא נוגע ועפ"י האמור מיושב קושי' התוס' בנדה כ': איבעיא להו כזה טיהר איש פ' חכם מהו כו' ת"ש דילתא אייתא דמא לקמי' דרבב"ח כו' והק' דלמאי דס"ד דווהכי א"כ ל"ל לילתא להביא הדם לפני החכמים למה לא הראתה לר"נ בעלה ולד' הר"ש הנ"ל י"ל דהיתה עומדת בז"נ דאז היא בחזקת טמאה עתוס' זבחים כ"ט.

וענובי"ק חיו"ד סי' ס"ג ובסד"ט סי' קצ"ו ס"ק י"ח. וא"כ במקום חז"א ל"ה ר"נ יכול להורות לעצמו כיון דנ"מ גם לאחרים לענין טהרות.

וכ"כ בט"ז הנ"ל ובסי' שי"ב דהוראה אסור מדינא ואף להבית הלל בסי' שי"ב שהשיג על הר"ש בזה מהא דקיי"ל בסי' קכ"ז והוא מדברי הרא"ש דאדם נאמן על שלו אפי' באתחז"א וע"כ דהטעם הוא משום דבידו לתקנו ובכור אין בידו הלכך אינו נאמן גם בלא אתחזק והכי מבואר בפירש"י בכורות הנ"ל דלכך רואה קדשיו משום דבידו למיתשל משא"כ בכור מרחם קדוש דאיהו לא אקדשי' ולכך אינו נאמן דנחשד עליו ע"ש ובאמת הדבר מוכרח שכן הוא דהרי בנולד הבכור הוא ומומו עמו ל"ה אתחזק איסורא כמ"ש בפירש"י ביצה כ"ו: ד"ה ושוין ע"ש וא"כ לד' הר"ש בכה"ג שרי צורבא מרבנן לראות לעצמו ולא לישתמיט חד מהפוסקים שיאמר דבכה"ג חזי צורבא מרבנן בכור לנפשי' ובאמת מדברי הש"ס ביצה הנ"ל מוכרע דאסור גם בכה"ג מדקא' התם על הא דרצה לסייע דאין מוקצה לחצי שבת מהך דושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ומוקי כגון דיתבי דייני התם והרי הו"מ לאוקמי כגון דחזי בעל הבכור צורבא מרבנן בשעה שנולד דכיון דלא אתחז"א הא חזי לנפשי' א"ו דלא תליא מילתא באתחז"א כלל.

אמנם הלא גם הבית הלל שם הסכים לאסור בשו"ב מצד המנהג שלא יהי' שוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים וכבר כ' הרמב"ם ספ"י מה' שחיטה שבזה"ז אסור ליקח בשר מטבח ששו"ב לעצמו ומוכר לאחרים אא"כ הוא מומחה ומוחזק בכשרות עש"ע יו"ד סוסי' ס"ה ובש"ך סי' קי"ט ובעוה"ר מעטי המציאות המה והלא כבר צווחו קמאי על המנהג שנוטלים הטבחים הכרכשות מהכשרות וכל ההיתרים שכ' הפוסקים ביו"ד סי' ח"י ליתנהו בזה ובפרט אחר שנתפשטה בזמנינו הקולא להתיר בקליפת הסירכות הלא דבר זה תלוי ביד השו"ב אם לשבט אם לחסד בודאי איכא בזה משום חשדא.

כי על כן החובה על כ"ת לעמוד בפרץ לתקן המעות הלז להרים מכשול מדרך עמו. וע"ד השו"ב שמזלזל במצות זריזין ומקלו יגיד לו לבעט במנהגי ישראל ובחומרות שהחזיקו בהם אבותינו כאשר חשב כ"ת במכתבו בודאי למיגדר מילתא ראוי להעביר שו"ב כזה ולהסיר אדרתו מעליו והלא יש כמה חומרות בבדיקות שהחזקנו בהם מצד המנהג לאסור אם כן אפוא איך תהי' מסורה הבדיקה ביד שו"ב קל הדעת כזה שאינו חושש לכמו אלה ויאשר כחו וחילו לגדור גדר בישראל:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה