אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' קיא

סי' קי

בעזה"י יום ב' י"ג אלול שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי.

שוכן שמי רומה ייטיב הכתיבה והחתימה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי בחדר"ת ירו"ש בנש"ק כש"מ צבי הלברשטאם נ"י אבד"ק רודניק יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש נידן אשר עפ"י פקודת הממשלה הרוממה הוסבו לעיר פ' איזה כפרים אשר מימים ימימה היו שייכים לק"ק אחרת ועתה הם כפופים עפ"י החוק החדש תחת דגל ומחוז עיר פ' בנתינת המסים ובסידור קידושין ומוהלים ובבית החיים ונפש כ"ת בשאלתו אם הרב דעיר פ' רשאי לקבל עתה ההכנסות הרבנות מהכפרים האלה אם אין בזה איסור השגת גבולו של הרב שקיבל מהם הפרס עד כה: הן אמת דהשתעבדות הכפרים להעיר תלוי בנתינת המסים כמבואר ביבמות י"ז.

דקא"ל עולא לרב המנונא כסף גולגלתא להיכא יהבת א"ל לפום נהרא א"ל א"כ מפום נהרא את ובע"ז ח'. רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה ופירש"י משתעבדות.

לה לרומי ליתן המס כו' והכי מפורש יוצא מד' רש"י נזיר ז. דלמקום שפורעין המס הוא מחוז של הכרך ההוא ולענין בי"ד כ' בסמ"ע סי' י"ד ס"ק מ"א בשם פסקי מהרא"י דתלוי בבית החיים ומבואר בפסקי מהרא"י סי' ס"ה שמקובל הוא ממורו דודו הקדוש ר"א זצ"ל שכן הוא מנהג בתי דינין שכל סביבותיהם השייכים לביה"ח שלהם שייכים לבי"ד של העיר ההוא א"כ אחרי שנסבו הכפרים האלה עפ"י נימוסי הממשלה לעיר פ' לענין המסים והביה"ח משתעבדים לה גם בעניני הרבנות דקיי"ל דינא דמלכותא דינא אמנם באמת הלא כמה פוסקים העלו להלכה כהנך רבוותא דס"ל דל"א דדמ"ד רק במה שנוגע למלך להנאתו ולא במה שבין אדם לחבירו שאין למלך תועלת מזה כמבואר ברמ"א ח"מ סי' שס"ט והאריך בזה בש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט ובשו"ת הרמ"ז סי' ל"ז ל"ח ע"ש ואף שראיתי בתומים רסי' כ"ו שנוטה לד' האומרים דאפי' אינו להנאת המלך רק לתקנת בני המדינה ג"כ אמרינן דינא דמלכותא דינא בכ"ז הרי כ' באס"ז ב"ק צ"ז: דאפי' הסוברים דבכל ענין שייך דדמ"ד אפי' כשאינו נוגע להנאת המלך בכ"ז לא מצי פטר נפשי' מדיני שמים בהאי דינא דמלכא ע"ש.

וחוץ מזה נראה דבענין שאינו נוגע למלך עכ"פ ל"מ הדד"מ לעשותו קנין ול"מ רק לעשותו הפקר דמופקר ממונו עפ"י פקודת המלכות והו"ל כענין שהעלו האחרונים ומבואר הוא באס"ז ב"ב נ"ה בשם עליות רבינו יונה בהא דאמרינן הפקר בי"ד הפקר דמ"מ אינו חשוב קנין לעשות שאינו זוכה כזוכה ע' מק"ח סי' תמ"ח.

ואזדא בזה מה שהקשו הראשונים ז"ל על שיטה זו דל"א דינא דמלכותא דינא רק במה שהוא נוגע להנאת המלך והיינו דס"ל כל"ב בגיטין ט': לענין שטר מתנה העולה בעש"ג דמשני על הא דפריך ההוא שטרא חספא בעלמא הוא תני חוץ מבגיטי נשים ולא כשינויא קמא דקמשני דינא דמלכותא דינא משום שאינו נוגע לתועלת המלך והקשו מב"ב נ"ד: דאר"י א"ש נכסי נכרים ה"ה כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן כו' א"ל אביי לר"י מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא הרי דאמרינן גם במשפט שבין אדם לחבירו דדמ"ד ולהאמור נכון דבשטר מתנה העולה בעש"ג שפיר קא' דל"מ שיהי' הדבר הנקנה שלו מכח דדמ"ד משום דלא עשו שאינו זוכה כזוכה מטעם זה והתם בב"ב פריך דאמאי יועיל קנין המחזיק בהן הרי מלכא אמר כו' ומכח דדמ"ד הו"ל כהפקר בי"ד וכיון דמלכא אמר לא ליקני אלא באיגרתא למה יזכה המחזיק ושעפיז"נ בהא דכ' בש"ע יו"ד סי' רס"ז ס"י בד"א שכשלקח עבד מעכו"ם אין גופו קנוי לו כשאותו עכו"ם קנה אותו עבד ע"י שנמכר לו הוא עצמו אבל אם קנאו בדינא דמלכותא קני לי' גופי' ובש"ך שם מובא מ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א דאפי' קנאו בדד"מ אין גופו קנוי לו ע"ש וי"ל דהרשב"א לשי' אזיל עפ"י שהביא בב"י ח"מ סי' ס"ח בשם תשו' הרשב"א שפוסק כל"ב דש"ס גיטין הנ"ל דהיכי שאינו להנאת המלך ל"א דדמ"ד והיינו שאין הדד"מ עושה קנין כנ"ל ולהכי אין קונה ג"כ הגוף של העבד מכח דד"מ דהעבד מוחזק בעצמו וא"כ בנ"ד הרי הרב דהקהלה האחרת החזיקכמה שני בהכנסות הרבנות של הכפרים הללו גם אחר שנעשה ההשתנות עפ"י החוק החדש כאשר השגתי בזה מכתב מהרב המאוה"ג אב"ד דשם נ"י א"כ נתחדשה חזקתו גם אח"כ כיון שביארנו דע"כ הא ל"א שמצד דד"מ יהי' נקנים מיד אחר ההשתנות עפ"י נימוסי קיר"ה ההכנסות הרבנות של הכפרים האלה לק"ק פ' כיון דד"מ ל"ה רק כהפקר בי"ד ולא קנין כנ"ל וא"כ בהיתר החזיק הרב הנ"ל אח"כ מחדש ושוב כשיקבל קבל הרב דק"ק פ' הכנסות הרבנות מהכפרים הללו מעתה הו"ל בכלל השגת גבול: ולבר מן דין כיון דבעת שנעשה ההשתנות עפ"י חוקי המדינה ל"ה אנשי ק"ק פ' תובעים מבני הכפרים הללו שהוסבו להם עפ"י דד"מ שישלמו חוקם להרב שלהם כי כן יסד המלך ולא מיחו בתתם חלקם ונחלתם לאנשי העיר האחרת א"כ אחולי אחלו גבי' להרב דשם הכנסות הרבנות שלהם דומיא דא' בגיטין נ"ח: כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אחולי אחיל ואף דלענין מודעא פליגי בזה אמוראי בב"ב מ'.

דרבה ור"י ס"ל דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא אבל גברא דציית דינא אמאי לא תבעת לי' בדינא ואנן קיי"ל כאביי ורבא דפליגי ואמרי אפי' עלי ועליך הלא מבואר בפרשב"ם התם הטעם משום דזימנין דאין בי"ד מזומן מיד וזה ל"ש בנ"ד כמובן. ובפרט שננגוזו ועברו כמה שנים והרב דהעיר האחרת החזיק שמה ברבנות כל הני שני בודאי שייך לומר דמדלא מיחו אנשי קהלת פ' אחולי אחלי.

הן אמת דמצינו בב"ב ס'. ר"א הו"ל זיזין דהוי מפיק למבואה וההוא גברא נמי הו"ל זוזא דהוי מפיק לרה"ר הוי קא מעכבי עלי' בני רה"ר אתא לקמי' דר"א א"ל זיל קוץ א"ל והא מר נמי אית לי' דידי למבואה מפיק הני מבואה מחלי גבאי דידך לרה"ר מפיק מאן מחיל גבך ובב"י ח"מ סי' תי"ז הביא בשם הרשב"א שהקשה מלעיל כ"ג.

דקא' ואי אשמעינן הכא כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייסי' א"נ אחולי אחיל גבי' אבל רבים מאן פייס ומאן שביק אימא לא צריכא. א"כ נראה מזה דגם גבי רבים שייך מחילה ותי' ב' תירוצים חדא דלעולם גבי רבים ג"כ מהני מחילה כשימחלו בפירוש אבל לא במחילה ע"י שתיקה ועוד תי' דה"ק צריכא דכונס לתוך שלו הי' אבל לעולם ל"מ חזקה נגד רבים ע"ש הרי דלשני התירוצים ל"מ מחילה דשתיקה לגבי רבים.

אמנם הלא במקום שיש להקהל מנהיגים ופרנסים הרי ל"ש מאן פייס ומאן שביק דהי"ל להמנהינים למחות וכשלא מיחו מחלו. ועוד דהרב דק"ק פ' בעצמו הי"ל למחות ומדלא מיחה אחולי אחיל החזקה לגבי' דהרב דהעיר האחרת והנה לא יוכל הרב דק"ק פ' להתנצל ולומר שלא מיחה מפני שטעה בדין שהי' סובר שעפ"י דתוה"ק אין מגיע לו הכנסת הרבנות דהנך כפרים והו"ל כי הא דכ' הרמ"א ביו"ד סי' שט"ו ס"א לענין ס' בכור דאם נתנו לו הישראל בטעות שהי' סבור שצריך ליתנו לו ואח"כ נודע לו שטעה בדין צריך להחזיר לו.

אכן באמת ז"א דדוקא היכי שנתן לו משלו והי' טעות בדין הו"ל נתינה בטעות משא"כ לענין מחילה בדבר שחבירו מוחזק בו מכבר הלא העלו הפוסקים בח"מ סי' י"ז. דמחילה בטעות הוי מחילה וע' תומים שם ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' מ"ז.

שעל כן לפענ"ד הכנסות הרבנות דהכפרים האלה בחזקת מרא קמא הרב דעיר האחרת שמוחזק בהם מכבר קיימי ובזה הנני ידידו ש"ב דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה