שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' קו
בעזה"י יום א' טו"ב אדר"ש תרנ"ד לפ"ק סטרי בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה ה"ה כבוד ש"ב ידידי הרב הגדול חריף ובקי בחדר"ת בנש"ק כש"מ אשר הורוויץ נ"י אבד"ק רימאנאב יצ"ו: מכתבו הגיעני ולרגל טרדותי העומדות על ימיני לשטני נקיטנא טנא ידי בקצרה להשיב לו ע"ד שאלתו נידן ראובן שהי' לו בשכירות אצל אדון א' כמה קלאפטער הרים שנחצב מהם אבנים לצורך רחיים שנים רבות ואח"ז נתמלא האדון חימה עליו וירב כעשו עמדו וישטמהו לבלתי השכיר לו עוד והשכיר עסק זה לאחרים וכראות ראובן כי כלתה אליו הרעה מאת האדון דיבר על לב שמעון שישכור אצל האדון מקום מחצב אבנים במקום אחר וישתתפו שניהם וכן עשה ולאחר כמה שנים נתפרדה החבילה ביניהם ושכר שמעון לבדו ותובע אותו ראובן לד"ת אחרי שהשיג גבולו זהו תוכן שאלתו: הנה לכאורה יש לדון בזה מתורת מערופיא המבואר ברמ"א ח"מ סי' קנ"ו שיש מקומות שדנין דין מערופיא.
אמנם כבר העיד בנו הגאון הרש"ל בתשו' סי' ל"ו בשם הגאון ר' קלונימוס ז"ל דבזמנים אלו לא מצאנו ידינו ורגלינו להיות דנין בדיני מערופיא וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' מ"ב דאנן קיי"ל כהסוברים דאין דנין מערופיא כלל ע"ש וכ"כ בתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ"ז. והנה בתשו' רש"ל שם כ' דהנך מקומות דדנין מערופיא ס"ל דדמי להא דא' ב"ב כ"א: מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ולכך אפי' בדיעבד עבד מוציאין מידו ואותם שאין דנין מערופיא ס"ל דדמי רק להא דעני המהפך בחררה דרק רשע מיקרי אבל אין מוציאין מידו והכי מבואר באמת גם בפנ"י קידושין ר"פ האומר דהך דעני המהפך בחררה אינו רק לכתחלה אכן במ"ש דבהך דמצודת הדג אפי' בדיעבד מוציאין מידו ובתשו' מ"ב סי' ס"ז העלה דאפי' מה שכבר הרויח מוציאין מידו תמה עליו א"ז המק"ח ה' פסח סי' תמ"ח סק"ה שהפריז על המדה בזה וכתב דהרי באמת הפוסקים לא הביאו כלל הך דמרחיקין מצודת הדג ע"ש ולפענ"ד הכי מסתבר דאין להוציא מידובדיעבד דהרי עכ"פ ל"ה רק גזל דרבנן כמבואר בב"י סי' קנ"ו ואינה יוצאת בדיינים כמ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' תק"ג דבכל מה שתקנו רבנן לעשות חיזוק לשל תורה אינה יוצאת בדיינים וכ"כ בסי' תקי"ז ע"ש וי"ל דאף למה שמבואר בתוס' שבועות מ"א.
דאף לרבנן דר' יוסי היכי דהוא גזל גמור מדבריהם נחתינן לנכסי' בכ"ז זהו דוקא בגזל גמור מדבריהם שאינו דרך מו"מ אבל בכל הני דתקנו חכמים משום אביזרא וגזל כבנ"ד ל"ה רק כי הך דתקנו מפני דרכי שלום דא"י בדיינין כדא' בגיטין ס"א. והכי מבואר באמת בתשו' הרשב"א שהובא בב"י שם בדין יהודי שהי' רגיל אצל עירוני א' מדמה לה התם הרשב"א להא דמצודת הדג ואעפ"כ כתב דבדיעבד אין מוציאין מידו ע"ש ובתשו' חות יאיר הנ"ל ראיתי שדעתו נוטה דבהך דמצודת הדג מוציאין מידו אפי' בדיעבד ובכ"ז כתב דגם להדנין מערופיא אינו רק לכתחלה אבל לא שיצטרך להחזיר בדיעבד ול"ד למצודת דגים דאומנותו של צייד בכך משא"כ במערופיא ל"ש אומנותו בכך דמה זה אומנות ע"ש: ועכ"פ נלפענ"ד ברור דאפי' אי נימא דלהדנין מערופיא צריך להחזיר הוא דוקא דומיא דמצודת הדג דקא' התם בגמ' שאני דגים דיהבי סייארא ופירש"י דכיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דהו"ל כמאן דמטא לידי' ונמצא חבירו מזיקו ע"ש וא"כ ה"נ בדין מערופיא אי הראשון בטוח שכשלא ישכרנו השני ישכירוהו לו י"ל דהוי כמטא לידי' משא"כ בנ"ד הרי האדון בערה חמתו על ראובן ולא רצה להשכיר לו בשום אופן בודאי כ"ע יודו דבכגון זה ל"ד למצודת הדג וא"צ להחזיר בדיעבד.
וגדולה מזו מבואר בסמ"ע סי' שפ"ו דאפי' במקומות שדנין מערופיא היא רק כשהישראל השני מהדר אחר העכו"ם שיעסוק עמו ומבקש ממנו שלא יעסוק עם הישראל הראשון אבל אם אין הישראל מהדר אחר העכו"ם ל"ש בזה מערופיא ע"ש ובתשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ז מבואר דבכה"ג ליכא אף מדין עני המהפך בחררה כל שאין האדון רוצה להשכיר להראשון ושרי לכתחלה ע"ש וכ"כ בתשו' רש"ל הנ"ל שע"כ הדין פשוט לפענ"ד שאין לראובן שום טענה בזה על שמעון ובהיתר שכר: