שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' צט
בעזה"י יום ה' י"ט תמוז שנת תרמ"ח לפ"ק סטרי.
רב שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי ירו"ש שהיו"ח כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש באיש אחד שקנה חלק בית מבני אחיו המנוח ונשארה בת אחת שלא נתנה עדיין חתימתה בערכאותיהם שמסלקת א"ע מהירושה ורצה ליתן לה רצי כסף אך היא ביקשה סך רב וכראותו שא"א לו למכור את הבית במשפטי נימוסיהם בלעדי חתימתה השליש לה סכום המעות כמבוקשה וחתמה א"ע אצל הנאטאר ותיכף אחר שחתמה א"ע הזמין אותה וגם את השליש לד"ת וטוען עתה שאינו רוצה ליתן לה רק הסך שאמר הוא בעצמו ליתן לה: הנה אם נתפוס שעפ"י דתוה"ק יכול להכריח אותה שתחתום לו כתב סילוק מהירושה בנימוסיהם א"כ המעות שהשליש עבורה הוי רק מתנהובמתנה הלא כ' בתוס' גיטין י"ב.
דל"א תן כזכי א"כ לא זכה השליש בהכסף בשבילה וכיון דבח"מ סי' קכ"ה הובא מחלוקת הפוסקים בזה אמרי' אוקי ממונא בחזקת מ"ק אכן בספרי שו"ת הר"ב מהד"ק סי' קכ"ט הוכחתי במישור דאין יכולת ביד הבנים לכוף את הבת לחתום להם שטר סילוק מהירושה בערכאותיהם ודכירנא כד הוינא טליא הייתי אצל ש"ב הרה"ג מוה' הירץ בערשטיין זצ"ל בלבוב וראיתי אצלו בספר ישן שו"ת פני משה שמביא פלוגתא בזה בין הראשונים ז"ל ודעת האומרים דחיובא רמיא עלה לחתום הוא מטעם שיש בזה משום השבת אבידה שאין הבן יכול למכור את הקרקע שירש בלעדי חתימתה וקיי"ל בב"מ ל"א.
ראה מים ששוטפין ובאין ה"ז גודר בפניהם ומרבינן לה מקרא דלכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע וחיוב השבת אבידה הוא בחנם כדקיי"ל בח"מ סי' רס"ה ומוכח ג"כ כדיעה זו מדברי שו"ת הר"י מיגאש סי' קי"ח שכ' שמחויב הבעל לעשות לאשתו בטוחות בערכאותיהם על התוספת כתובה שנתן לה ע"ש ובתשו' מהרי"ט חח"מ סוסי' כ"ט דרק שטר מכירה אין כופין ליתן דזילותא הוא אבל שטר הודאה כופין.
והנה לכאורה יש לה"ר מש"ע ח"מ סי' קע"ו סל"ז. ל"ח.
דמחויב שותף לעשות לחבירו שטר או הודאה בפני עדים כדי שיהי' בטוח שלא יגיע לו היזק כשלא יפרע הקונה להעכו"ם. אמנם באמת אין מזה הוכחה לנ"ד דהתם היינו כיון דחיוב זה נתן גם הוא להעכו"ם שעל כן בשעת חלוקתם מחויב גם השותף הב' ליתן לו אותו ההתחייבות שקיבל הוא ע"ע מכח השותפים למען יהי' בטוח שלא יגיע לו היזק דלמה יכנס זה בחיוב יותר מהשותף הב' משא"כ בנ"ד והנה אין לה"ר מסוטה ז': דקא' בגמ' על הא דקתני התם במתני' אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה וקא' שמעת מנה כותבין שובר ובתוס' שם כ' דמיירי מן הסכנה ואילך דגובה בעידי גירושין בלא גט וחיישי' דילמא תביא עידי הגט בב"ד אחר ותתבע הכתובה לכך צריכה לכתוב שובר ולכאורה אמאי נכוף אותה למיכתב שובר הרי יכולה לטעון הלא אינני תובע הכתובה ואם הבעל מתירא שלא אתבע אותו בב"ד אחר אינני משועבד לעשות לו קיומים ע"ז אמנם באמת ז"א דכיון דמדינא אין לה כתובה שזינתה וא"כ מאחר שיש לחוש שתגבה הכתובה בב"ד אחר בד"ת בודאי יש לנו לתקן באופן שלא תוכל להערים ולגבות שלא כדין אבל בנ"ד הרי בדינינו אין לנו לחוש שתתבע הירושה אפס שלא תלך בערכאות ע"ז אינה משועבדת לעשות קיומים להבנים ועוד דהתם כיון דע"י פשיעתה שזינתה אנו קונסין אותה להפסידה כתובה בודאי יש לנו לתקן שלא יחרוך רמי' צידו ולא תוכל להערים לגבות הכתובה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אבל בנ"ד הרי לא פשעה כלום שנטיל עלי' חיוב לעשות קיומים שלא תלך בערכאות לתבוע נגד הד"ת.
אמנם הלא עכ"פ מכח חיוב השבת אבידה יש מי שסובר שמחויבת לחתום בערכאותיהם אולם מאחר דפליגי בהא קמאי כנ"ל א"כ הוי הבת בנ"ד מוחזקת מכח השליש עשו"ע אה"ע סי' נ"ג וסי' ע"ז ויכולה לומר קים לי כהפוסקים דא"י להכריחה לחתום בחנם ואף שהפריזה על המדה ליטול יותר מן הראוי בכ"ז הלא בהכי חייב א"ע וא"י לומר משטה הייתי בך כמו בטול דינר והעבירני דזהו דוקא במידי דמצוה ובפרט אחר שכבר ניתן המעות ביד שליש עתשו' פמ"א ח"א סי' צ"ז מה שמפלפל בכיו"ב ועי' בס' בית מאיר סי' קס"ט ס"נ ועתשו' רמ"א סי' כ"ד מ"ש לענין השלישה מעות לפני החליצה עבור החולץ דיכולה לומר משטה דעדיין לא זכה היבם אלא דהמוני הימני' להשליש אבל לא שיזכה בשבילו אמנם אין ראי' מהא לנ"ד דהתם הוי מידי דמצוה: