שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' צד
בעזה"י יום ב' י"ג שבט שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי שפעת שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש כש"מ יוסף סג"ל ראטענבערג ני' ראבד"ק סקאליע יצ"ו.
מכתבו הגיעני היום ע"ד שאלתו בנידן בחור א' שהוא כבר משודך עב"ג ונפלה לפניו יבמה וזינתה אחרי מות בעלה וילדה בת והבועל דר עמה עדיין כאיש ואשתו וא"א להפרידם והיא כעת מניקה שא"א לה לחלוץ והבחור כבר הגיע לפרקו והמח' נוגש עליו לעשות הנישואין שא"י להמתין עוד ונפשו בשאלתו אם להתיר להבחור לישא את משודכתו או להתיר לחלוץ בימי מניקותה עכ"ש: הנה לא מיבעיא אם הבחור הוא משודך מקודם שנפלה היבמה לפניו בודאי שרי לי' לישא אותה קודם החליצה כמ"ש ברמ"א אה"ע סי' קנ"ט ס"ה אלא אפי' אם נשתדך אחרי נות אחיו שמבואר ברמ"א שם דבזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו הלא א"ז הח"צ סי' קט"ז דוחה חומרא זו בשתי ידים עפי"ד המהרי"ק הובא בש"ע סי' א' דרק בנשואה תיקן ר"ג ולא בארוסה אם אינו רוצה לכנוס לארוסתו אלא לגרשה שרי לו לכנוס אשה אחרת תחלה ואח"כ יגרשנה וא"כ הלא ארוסה מיקריא אשה טפי מזקוקה ואם בארוסה שרי לכנוס ואח"כ לגרש הארוסה מכ"ש בזקוקה שרי לכנוס ואח"כ לחלוץ לזקוקתו ע"ש ועתשו' מהרמ"פ סי' י"ד ושו"ת שארית יוסף סי' כ"ח.
והנה ראיתי להגאון בעל עצי ארזים באה"ע סי' א' שהבין דטעמו של הרמ"א הוא לא מטעם שהאשה על הש"י הוי כנושא אשה על אשתו אלא מטעם דאם ישא אשה יאסור ליבמה ויהי' חליצה שאינה עולה ליבום ומיחזי כחליצה פסולה ע"ש ונלפענ"ד דגם אם נתפוש כן י"ל לפמ"ש בש"ג ביבמות פ' האשה שהלך וז"ל וכ' הפוסקים מההוא דסוטה פ' הי' מביא דיבמה שזינתה מותרת ליבם וריא"ז כ' ואם דרךזנות בא עלי' א' מן השוק מותרת ליבמה לפי"ד רה"פ ולא נראה שהרי היא ספק ערוה ואסורה ליבם מספיקא כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל והובא גם בכנה"ג אה"ע סי' קנ"ט בהגה"ט ע"ש וא"כ בנ"ד שזינתה הרי בלא"ה אינה עולה ליבום ומותר שפיר לישא אפס דאנן קיי"ל דלית הלכתא כרב המנונא בהא ופסקינין דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה וי"ל דהריא"ז קאי בשי' הירושלמי דבירושלמי פ"ב דסוטה משמע דהך דינא דר"ה דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבם תליא בפלוגתא דיש זיקה או לא דלמ"ד יש זיקה וה"ה ככנוסה אסורה עלי' ולמ"ד אין זיקה הו"ל כנכרית ולא נאסרה עליו ע"ש וא"כ הרי אנן קיי"ל דיש זיקה ושומרת יבם שמתה אסור באמה א"כ ממילא יש לנו לומר דבזינתה אסורה ליבם והש"ס דילן דלא פסיק הכי י"ל לפ"מ דא' ביבמות כ"ז: דזיקה דרבנן וי"ל דלא גזרו רק באיסור עריות שהוא בכרת ולא לענין לאוסרה ע"י זנות שהוא איסור עשה דונטמאה ועתשו' נובי"ק חא"ח סי' כ"א דרק באיסור לאו אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ולא באיסור עשה כשהוא רק הרחקה דרבנן ע"ש ועמ"ל פ"א מה' יו"ט.
ומזה מוכח כדברי בעל עצי ארזים הנ"ל דגם הרמ"א דאוסר לישא אשה במקום שומרת יבם לאו מטעם דבנשואי האשה במקום הש"י עובר על חדר"ג דא"כ הרי הך חר"ג שלא לישא אשה על אשתו כבר כלה הזמן ואינו אסור רק מדרבנן מצד מנהג עב"ש סי' א' ואיך יאסר מטעם זיקה לגבי איסור דרבנן כמו שרוצה באמת הח"צ שם לומר דכיון דזיקה דרבנן ל"ש תקנת ר"ג דתקנתא לתקנתא לא עבדינין כמו בההוא רעיא כו' ע"ש וע"כ דהוא רק מטעם דאחר שישא אשה תהי' חליצה שאינה עולה לייבום ומיחזי כחליצה פסולה אמנם באמת ביש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ב כתב דלמאי דקיי"ל יש זיקה אסור גם בשניות הרי דגם לגבי דרבנן יש זיקה ועשו"ת נאות דשא סי' ל"א שהאריך להוכיח באמת מכ"ד בש"ס דלמאי דס"ל יש זיקה הוא מדאוריי'] וע"כ דלפי שיטת התלמוד שלנו סברת רב המנונא היא רק משום דס"ל דביבמה לשוק אין בה תפיסת קידושין כמו בא"א ולכך ס"ל דכשזינתה אסורה ליבם עתוס' יבמות צ"ב: ולכך לפי ההלכתא ליתא לדרב המנונא עתוס' יבמות פ"א.
ד"ה לימא ויש להוסיף אומץ ולה"ר דע"כ שי' תלמודא דידן אינו דטעמא דרב המנונא משום יש זיקה דהרי ביבמות צ"ו. אמרינן שם דרב דאמר יבמה הרי היא כא"א ס"ל כרב המנונא והרי בדף י"ז: אר"ה אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה דקסבר אין זיקה וע"כ לשי' תלמודא דידן לא תליא דינא דרב המנונא ביש זיקה ואין זיקה וע"כ כיון דלית הלכתא כרב המנונא הוי' השתא עולה ליבום וא"כ לכאורה יש לאסור לו לישא אשה כדי שלא תהי' אח"כ חליצה שא"ע ליבום כנ"ל אמנם באמת הא גם אח"כ יהי' עולה ליבום כיון דקיי"ל דבמקום יבום ל"ג ר"ג וא"כ השתא ליכא חר"ג ולאח"כ הלא מצות יבום דוחה דומיא דסברת הרז"ה בשבת פר"א דמילה גם אשתפוך חמימי ע"ש אפס דכיון דאנן לא שבקינין לי' להתייבם משום דכשהוא נשוי אשה מצות חליצה קודמת לכך מיחזי כחליצה שא"ר ליבום.
וא"כ בנ"ד הרי גם עתה אחרי שהיא עוברת ע"ד שמפקרת א"ע לזנות ומשמשה בנדות עם בועלה וילדה בת ממנו ועודנה עומדת ברשעה ודרה עמו בפרהסיא א"כ גם אחר כלות ימי ההנקה לא תתייבם אין הנישואין שלו מגרעין כלום ורשאי הוא לישא עכשיו. ולבר מן כל דין הלא מבואר בב"ח אה"ע סי' קס"ה דמאי דאסור לשדך אחר שנפלה יבמה לפניו הוא רק משום דמכוער הדבר מפני מראית עין אבל אם כבר נשתדך מותר לו לכונסה קודם שיחלוץ וכ"נ מדברי מהרש"ל פ"ב דיבמות הנ"ל שכ' ואסור ליבם לשדך ולישא אשה עד שיחלוץ משום חר"ג אבל אם שידך כבר מותר לכנוס עכ"ל וכן העלה בשו"ת הרי"מ חאה"ע סי' מ"א.
ועט"ז אה"ע סי' קס"ה סק"ז שהביא בשם הגה"מ בכתובות דלא גזר ר"ג אלא שלא לישא ב' נשים משא"כ בזה דמשמיא זכו לי' והביא תשו' מהר"ם מ"ץ דרק לכתחלה אסור לשדך משום מ"ע ע"ש ועתשו' מהרי"ט ח"א סי' קי"ח מה שמפלפל בזה. וע' בתשו' שבסוף ספר אבני מלואים סי' כ"ו ועחת"ס חאה"ע סי' א'.
אמנם תם אני ולא אדע למה זה חושש כ"ת שתחלוץ כעת ואי משום דא"ר ליבום מחמת איסור מינקת חבירו הרי אפי' בחייבי לאוין דאורייתא קיי"ל דחולצות ולא מתייבמות מכ"ש באיסור מינקת דרבנן ואם באמת היא מרוצה כעת לחלוץ יותר טוב שתהי' החליצה עתה משנתיר להיבם לישא משודכתו שנתקשרה עמו.
דברי ידידו דור"ש באהבה: