אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' נה

סי' נד

בעזה"י יום ה' ט"ו כסלו תרנ"ה לפ"ק סטרי אורך ימים ושנות חיים ושלום לכבוד ב"ד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי ירו"ש כש"מ נפתלי הירץ תאומים נ"י אב"ד וויעלקאטש יצ"ו מכתבך הגיעני ואבא היום אל העיון בדבר שאלתך בענין המעשה דאתא לידך שמוה' יצחק בן יהודה נשה אשה חי' בת דוב ודר עמה בכפר ובא אחי האשה ולקח אחותו העירה לביתו מאשר נודע לו כי בעל אחותו זה גירש אשה בע"כ קודם נישואין עם אחותו ונסע הבעל למקום אשתו הראשונה שגירשה בע"כ והתפשר ליתן גט כשר כדת ובא לבית גיסו וסיפר לו ולאשתו איך שהתפשר ליתן גט כשר והסכימה האשה שידורו מעתה באהבה וריעות אך גיסו מיאן בזה והטעה את שניהם שאמר להם שעפ"י דתוה"ק אסורים לדור ביחד אפי' אחר שגירש אשתו הראשונה ברצון יען שנשאו קודם ולכן מההכרח שיתגרשו מקודם ואח"כ ישאו זא"ז מחדש וכן הגידו באמת להבעל איזה אנשים בעלי תורה שבכפר ההוא שטעו בדמיונם שצריך שיהי' קודם גט כורת ביניהם ואח"כ יעשו נישואין מחדש ועפ"י הדברים האלה הסכימו שניהם על הגירושין והבעל גילה דעתו בפירוש לפני עדים שעל דעת כן הוא מגרש אשתו זאת שאח"ז יחזור וישאנה בהיתר ואחר נתינת הגט שב הבעל למקומו והאשה ערכה אליו כפעם בפעם מכתבי אהבה שבדעתה הי' באמת לקיים הבטחתה להנשא לו מחדש אפס אחיה הוא מעכב על ידה וכל מגמתו מתחלה הי' להפריד בין הדבקים שעל כן הטעה את שניהם שמחויבים להתגרש למען תצא אחותו מבעל הזה והלכה והיתה לאיש אחר ונפשך בשאלתך לחוות דעתי הקלושה אם מותרת האשה הזאת עפ"י דתוה"ק להנשא לאיש זר: הנה כבר נחלקו בכי"ב קמאי גדולי המורים ז"ל בעסק גט שכ"מ דווינא שסדרו הגאון בעל הסמ"ע והמהר"ם לובלין והלבוש ז"ל ודעמייהו ופסלוהו וכנגדם הסמ"ע והב"ח ומהרש"א ומ"ב הכשירוהו.

והנה בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב הערה מקור דין זה מש"ס ב"מ ס"ו ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו אנגיד ואתנח אמרה לי' אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא אר"ז פטומי מילי בעלמא הוא א"ל ר"א מדפתי לרבינא ואי לאו פטומי מילי מאי בדידה קיימא למישדי תנאה בגיטא בדידי' קיימא למשדי תנאה מ"ד הוא גופי' אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא קמ"ל והנה בתוס' שם ובחי' הרשב"א והרא"ש והריטב"א והנימוק"י כתבו דמיירי שמעיקרא נתרצה וגמר בדעתו ובפי' לגרש בלא תנאי והיא באה לנחמו בדברים אז אמרינן דלפטומי מילי אמרה הכי אבל אי היתה אומרת כן קודם כתיבת הגט אמרינן דאדעתא דידה קא יהיב גיטא ומובן הדבר בסברא דלאחר הכתיבה הרי אפי' הבעל בעצמו דבדידי' תלוי למישדי תנאה בגיטא הי' אומר כן ל"ה מועיל כיון דל"ה רק גילוי דעת וקיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא משא"כ קודם הכתיבה הרי כתב הב"ח באה"ע סי' קל"ד דג"ד קודם כתיבת הגט מילתא הוא.

וי"ל הטעם דג"ד אינו מועיל לבטל מעשה וא"כ הרי לחד תירוצא בתוס' גיטין ל"ב. גט לאחר שנכתב ונחתם הוי מעשה ואין ג"ד מועיל לבטלו משא"כ קודם הכתיבה שפיר מהני בפרט היכי שמלבד הג"ד איכא אומדנא דמוכח שכך הוא כונת הבעל י"ל דאפי' נכתב הגט בסתם ל"מ דכיון דאיכא אומדנא דמוכח דמעיקרא לכך נתכוין לא אלים המעשה שלא יהי' כח בג"ד לבטלו אפי' אח"כ.

וכי"ב מצינו בתמורה כ"ה. היא שלמים וולדה עולה א"ר יוסי אם לכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין וכ"פ הרמב"ם בפט"ו ממעה"ק.

והכי מפורש יוצא מדברי התוספת רי"ד בגיטין מ"ו. שכ' שם גבי מוציא את אשתו משום ש"ר דלא יחזירנה עולמית משום דחיישינן לקלקולא אף דאינו רק גילוי דעת וקיי"ל דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ז"א רק היכי דמעיקרא כתב הגט בהחלט ובתר הכי בעי לבטולי ע"י ג"ד כדא' גבי גידל בר עילאי דשדר לה גיטא לדביתהו ובתר הכי אמר לשליח ברוך הטוב והמטיב וכל מה דשקיל וטרי התם הכי הוא דמעיקרא יהיב גיטא בדעת ברורה ובתר הכי מגלה דעתי' דבעי לבטולי התם אמרינן דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ולא בטיל אבל הכא דמעיקרא מכי יהבי' ניהלי' גלי אדעתי' דע"מ כן יהבי' ניהלי' משום ש"ר אפי' אביי מודה דמילתא הוי ומצי למיטען היום ומחר דהכי הוי דעתי' ולבטילי גיטא ע"ש וא"כ בנ"ד הלא מתחלה נדבר ביניהם שאדעתא דהכי מתגרשים שלאחר הגט יחזרו וישאו זא"ז בודאי ביד הבעל לבטלו כשלא תחזור ותנשא לו: איברא דבתוס' גיטין ע"ה ד"ה לאפוקי הקשו על הגמ' דב"מ הנ"ל דמשמע שאם הי' מתנה הוא כמו שהיא אמרה הי' מועיל ואמאי הא לא כפלי' לתנאי' ותי' דהא דנקט פטומי מילי לאשמעינן דל"מ אפי' לרבנן דר"מ אבל לר"מ בלא"ה ל"מ משום דל"ה ת"כ וכ"כ ברא"ש שם ולפי"ז הא לכאורה אפי' קודם כתיבה ל"מ משום דל"ה ת"כ הנה בזה כבר התעורר בתשו' מהרמ"ל הנ"ל דהרי רבים מהראשונים ז"ל פסקו דלית הלכתא כר"מ דבע"י ת"כ ומבואר מ"ד הש"ע אה"ע סי' ל"א דהא דמצרכינן משפטי התנאים בגיטין וקידושין הוא רק לחומרא ע"ש וא"כ האיך נוכל לדון בזה לקולא היכי של"ה ת"כ.

לבר מן דין הרי כ' בחי' הרשב"א גיטין שם דגילוי דעת עדיף מכשאומר דרך תנאי ולא התנה כהלכתו דאז אמרינן מדלא הקפיד להתנות כהלכתו לפטומי מילי אמרי' וכ"כ בר"ן פ"ב דקידושין ונחלקו בזה הרמב"ן והבעהמ"א בביצה ד"כ. גבי הבו לי' ד' מאה זוזי לפ' ולינסוב ברתי ע"ש ובפרט היכי דאיכא אומדנא דמוכח שגם בלעדי אמירתו יש לנו לדעת מעצמנו שע"ד כן ניתן הגט מועיל לכ"ע גם לר"מ כמבואר כ"ז בראשונים ז"ל.

ומה שרוצים המכשירים בגט דווינא הנ"ל להוכיח היפוך זה מש"ס גיטין מ"ו. גבי הא דקתני התם במתני' המוציא את אשתו משום אילונית רי"א לא יחזיר וחכ"א יחזיר וקא' בגמ' למימרא דר"י חייש לקלקולא ורבנן ל"ח לקלקולא והא איפכא שמעינן להו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר כו' אביי אמר לעולם לא תיפוך ור"י בההוא ס"ל כר"מ וס"ל כר"א בצריך ס"ל כר"א בשא"צ ס"לכר"מ אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק אלא אמר רבא דר"י אדר"י ל"ק כדשנינין דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ דאמר בעינן תנאי כפול והב"ע בדלא כפלי' לתנאי הרי דאף דאיכא ג"ד ואומדנא דמוכח בעינן תנאי כפול מדמוקמינן הך דהמוציא משום ש"ר בדכפלי' לתנאי' אמנם הלא באמת מבואר בראשונים הנ"ל דכשאומר בלשון תנאי ולא כפלי' אפי' באיכא אומדנא דמוכח ל"מ לר"מ דמדלא הקפיד לכפול תנאו אמרינן דנתכוין רק להפליג בדברים ורוצה בקיום המעשה אפי' לא יתקיים התנאי אבל היכי שאינו אומר בלשון תנאי רק בלשון גילוי דעת מהני מצד אומדנא דמוכח.

ובשעה"מ פ"ו מאישות מתרץ בזה ד' הרמב"ם פ"י מגירושין שמביא המשנה דהמוציא את אשתו משום ש"ר כצורתה ותמה הב"י באה"ע סי' י' דלא פי' דמיירי בכפלי' לתנאי' וכ' השעה"מ דמדקא' הב"ע בדלא כפלי' ול"ק התם בדכפלי' והכא בדלא כפלי' כי אורחי' דתלמודא בכ"ד כדפריך לחד תנא ממקום למקום ע"כ דכונת הש"ס הוא לשנויי דהמשנה דהמוציא אשתו משום ש"ר לא מיירי כלל בדאמר בלשון תנאי רק דאמר בלשון גילוי כדאר"י בר מניומי אר"נ והוא שאמר משום ש"ר אני מוציאך וג"ד ואומדנא הוי ככפל לתנאו ומתני' דהמוציא אשתו משום אילונית מיירי שאמר בלשון תנאי ולא כפלי' דכיון דהתנה ולא כפל גרע טפי ולהכי לא הוצרך הרמב"ם לפרש הדין דהמוציא אשתו משום ש"ר בכפל לתנאו כיון דגם בגמרא לא מיתוקמא הכי רק דאמר בלשון גילוי ואיכא ג"כ אומדנא הוי ככפל לתנאו ע"ש: ולפענ"ד אפשר לומר וליישב מאי דקא' והב"ע דלא כפלי' לתנאי' דר"ל דתרווייהו מתני' מיירי בדלא כפלי' ואפ"ה ל"ק דרבנן אדרבנן והכי מיושב לישנא דגמ' טפי דל"ד השעה"מ הול"ל התם דאמר בלשון גילוי והכא בדאמר בלשון תנאי ולא כפלי' והוא עפ"מ שיש להקשות לכאורה לפמש"ל המ"ל בפ"ו מה' אישות דל"ב דומיא דתנאי ב"ג וב"ר רק בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר ל"ב משפטי התנאים דבשלמא כשהתנאי הוא על להבא אמרינין דלא אתי ביטול התנאי שיבא אחר המעשה ויבטל המעשה אא"כ נעשה כתנאי בני גד אבל כשהתנאי הוא בלשעבר כגון אם עשיתי דבר זה או עשית שמאותה שעה מתברר הדבר אם נתקיים המעשה או לא מה צריך בזה למשפטי התנאים אלא שקשה ע"ז מקידושין ס"ב.

דפריך לר"מ דבעי ת"כ מקראי דסוטה דליכא התם כפילת התנאי ומשני דהתם נמי איכא כפילת התנאי והרי תנאי דסוטה תנאי דלעבר הוא. אמנם היטב אשר דבר בזה בתשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ו דבקידושין שם הא אזלינן לר"מ ואיהו הרי ס"ל בסוטה י"ח.

דמתנה ג"כ על להבא שבועה שלא אטמא ולהכי בעינן שפיר כפילת התנאי וכ"כ בשו"ת בת עיני סי' א' ע"ש ולפי"ז קשה לכאורה הרי גם בהך דהמוציא משום ש"ר הא תנאי דלשעבר הוא אם הש"ר הוא אמת או בדאי וכן באילונית לפמ"ש בתוס' שם דג"כ מיירי בספק אילונית א"כ הוי ג"כ התנאי על שעבר אם האשה היא אילונית או לא ובלשעבר הא ל"ב תנאי כפול ולהאמור יתיישב ע"נ דהנה דקדקו המפורשים בהא דקא' התם רבא דרבנן אדרבנן לא קשיא דלכאורה מה עלה על דעתו של אביי דלא משני רק הפירכא דר"י אדר"י הלא המקשה רמי ג"כ דרבנן אדרבנן.

אמנם הלא באמת העיר בב"י אה"ע סי' י' דמ"פ דרבנן אדרבנן הרי בפשיטות יכילנא לשנויי דהמתני' דהמוציא אשתו משום ש"ר מיירי כשאמר משום ש"ר אני מוציאך כדקאר"נ התם והמשנה דהמוציא משום אילונית מיירי בל"א משום אילונית אני מוציאך ולכך לא חיישי רבנן בהא לקלקולא. אמנם הרי באמת כ' הה"מ בפ"י מה' גירושין הי"ג דאילונית כיון שהוא מום גדול סתמו כפירושו והוי לא אמר כאמר ע"ש אמנם זהו ל"ש רק בודאי אילונית אבל הכא הא כ' התוס' דמיירי בספק אילונית הא ל"ה סתמו כפירושו.

והנה מה שהכריחו להתוס' לפרש בספק אילונית הוא משום דודאי אילונית הא ל"ב גט דהוי קידושי טעות כדתנן בריש יבמות וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות אמנם מבואר בנימוק"י בריש יבמות שם בשם ר"ת דאין ראי' ממתני' שם דודאי אילונית הוי קידושי טעות רק לרב אסי ביבמות י"ב דדייק מדקתני שנמצאו ולא קתני שהיו דמיירי באילונית שלא הכיר בה והוי מקחו מקח טעות אבל לרבא שם דקא' צרת אילונית מותרת ואפי' הכיר בה והא דקתני שנמצאת תני שהיו לדידי' שפיר חיילי קידושי אילונית שלא הכיר בה כיון דלדידי' אף דהוי' אשתו לא מיתסרא צרתה משום דכי אסרה רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי ל"ר ליבום הוי' צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ע"ש ועב"י אה"ע סי' מ"ד איברא דלכאורה קשה לפי"ז מש"ס יבמות ס"א.

תניא ר"א כהן לא ישא את הקטנה כו' ר"א ס"ל כר"מ וס"ל כר"י. ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וס"ל כר"י דאמר אילונית זונה הויא וכר"מ מי ס"ל והא תניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר"מ כו' קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה דברי ר"מ ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת דברי ר"א.

ולכאורה קשה מהא דא' ביבמות ט"ו. ת"ש מעשה בבתו של ר"ג שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם ר"ג את צרתה כו' אלא שאני ר"ג דאילונית הואי הא מדקתני סיפא אחרים אומרים בתו של ר"ג אילונית היתה מכלל דת"ק סבר לאו אילונית היתה הכיר בה ולא הכיר בה א"ב ופרש"י לת"ק דוקא לא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסורה ולאחרים אפי' הכיר בה מותרת דקתני היתה ולא קתני נמצאת ולפי"ז לאחרים דהוא ר"מ דס"ל אפי' הכיר בה צרתה מותרת כשי' רבא וא"כ לר"מ קידושי אילונית לאו קידושי טעות הוי וא"כ דילמא לכך לר"א קטנה מתיבמת משום דהוי ס"ס ספק שמא לא תהי' אילונית ואת"ל דתהי' אילונית דילמא אי הי' הבעל חי הי' מקפיד והיו קידושי אחיו קידושי טעות ול"ה אשת אח כלל דבשלמא ר"מ הא ס"ל דקידושי אילונית ל"ה קידושי טעות אבל לר"א הוי שפיר ס"ס אמנם י"ל עפ"מ דידוע פלוגתא דרבוותא ז"ל אי ס"ס הוא מטעם רוב או משום דהספק השני הוי סד"ר ומבואר בתשו' מהרי"ט דלמ"ד בא"ת בע"י חתיכה א' מב' חתיכות ס"ל סד"א מה"ת לקולא א"כ ס"ס הוא מכח דהספק הב' הוי סד"ר משא"כ למ"ד דגם בחתיכה א' ספק חשב ס' שומן מחייבינן אשם תלוי א"כ ס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ לדידי' ס"ס מטעם רוב וא"כ הא ר"א ס"ל בכריתות י"ז.

דחייב אשם תלוי בחתיכה א' א"כ ס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ לדידי' ס"ס מטעם רוב וא"כ אי הו"א דחייש למיעוטא הא ל"מ ג"כ ס"ס ושפיר פריך אי ס"ל כר"מ אמאי לדידי' קטנה מתייבמת. ומה נכון ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה במשנה גיטין פ' כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה ולכאורה קשה הרי ע"כ אתיא אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מח"ל והרי א' בבכורות כ': דר"ע חייש למיעוטא ומשמע מד' התוס' חולין י"א: דמדאוריי' חייש ר"ע למיעוטא ע"ש וביבמות צ"א: פרכינן מאי הו"ל למיעבד וקשה לר"ע הלא אסורין צרות הערוה לינשא לשוק דילמא תהי' הערוה אילונית כיון דחייש למיעוטא ולהנ"ל י"ל דאף דמשמע בכריתות כ"ב.

דר"ע מחייב א"ת בחתיכה א' וכ"כ להדיא בתוס' סוכה ו'. ד"ה ור"ש ובסנהדרין ד"ד.

ד"ה כולהו י"ל דלא ס"ל סד"א מה"ת לחומרא רק באיסור כרת אבל לא באיסור לאו א"כ הא יבמה לשוק ל"ה כ"א איסור לאו וא"כ שפיר מותרות הצרות לינשא משום ס"ס ספק שמא לא תהי' הערוה אילונית ואפי' אם תהי' אילונית שמא ל"ה הבעל מקפיד וא"כ ל"ה קידושי טעות ופוטרת שפיר צרתה לר"א כנ"ל והבן] וא"כ אליבא דרבא שפיר מיתוקמא מתני' בהמוציא אשתו משום אילונית באילונית ודאי וא"כ שפיר קאמר רבא דרבנן אדרבנן לא קשיא דלאביי ניחא לי' דאיהו ס"ל כר"א ומוקי מתניתין בספק אילונית א"כ ל"ק דרבנן אדרבנן דבמתני' דהמוציא משום אילונית מיירי בל"א משום אילונית אני מוציאך ולהכי ל"ח לקלקולא כמ"ש הב"י הנ"ל משא"כ לרבא לשיטתי' הא מיתוקמא מתני' בודאי אילונית א"כ הוי לא אמר כאמר כסברת הה"מ הנ"ל וא"כ קשיא דרבנן אדרבנן וע"ז משני שפיר הב"ע בדלא כפלי' לתנאי' והיינו דהרי הקשה בפנ"י בחי' לשי' רש"י והרי"ף דמיירי בודאי אילונית האיך שייך למיתני נשאת לאחר וילדה בנים הא אילונית ודאי אינה יולדת ותי' דנהי דרוב אילונית אין להן רפואה אפ"ה זימנין מתרמי שיש להן רפואה ע"ש וא"כ התנאי הוא על להבא כיון דהשתא היא ודאי אילונית ורק לאחר שתתרפא תלד ובתנאי דלהבא הא שפיר בעינן משפטי התנאים משא"כ הך דהמוציא משום ש"ר הא הוי תנאי דלשעבר ול"ב בי' משפטי התנאים ומיתוקמי שפיר תרווייהו מתניתין בשאמר בלשון תנאי ולא כפלי' לתנאי' ומיושב רומיא דרבנן אדרבנן ע"נ ודוק היטב: אמנם כן לפי"ד השעה"מ שכ' דלפי אוקימתא דרבא מיירי הך דהמוציא משום ש"ר בלא אמר בלשון תנאי רק מכח ג"ד ואומדנא דמוכח נראה ליישב מה שיש להתבונן במאי דפירש"י התם משום קלקולא קלקול ממש היינו שיאמר הבעל אלו הייתי יודע מזה לא הייתי מגרשיך ונמצא גט בטל ובני' מן השני ממזרין ובתוס' כתובות ע"ד: ד"ה משום כ' דע"כ מיירי שלא אמר בתורת תנאי דאם עשה תנאי מאי מועיל שאמרו לא יחזיר בכך לא יבטל התנאי ועל כן ליכא אלא לעז בעלמא ע"ש ולכאורה לפ"מ שהעלינו דמיירי תרווייהו מתני' בשאמר לשון תנאי רק דלא כפלי' א"כ מאי מועיל מה שאמרו לא יחזיר אמנם רש"י ז"ל בסוגיא דגיטין שם נשמר מזה וכ' בזה"ל לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה עולמית ושוב אינו נאמן לומר כן שכיון שידע שאסור לו להחזירה אפי' לא תנשא לאחר ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו עכ"ל אמנם עדיין קשה דהתינח במוציא משום ש"ר אי הי' חוקר אחר זה הי' בא לידי בירור שהדבר שקר וכן אי מיירי בספק אילונית שכ' התוס' בכתובות ע"ב: ד"ה ע"מ וברא"ש ריש יבמות של"ה מתברר לו אם הם סימנים גמורים אם לאו שייך ג"כ לומר שאם הי' ממתין ובודק ע"י נשים בקיאות הי' מתברר לו שאינם סימני אילונית והכי מפורש להדיא בתוס' יבמות ס"ה.

ד"ה אי דכיון דלא חשש לבדוק יפה בסימני אילונית גמר לגרש בכל ענין משא"כ לרבא דמוקי באילונית ודאי שפיר קשה דאמאי אר"י לא יחזיר הרי אין אנו מתקנין מידי במה שאנו אומרים לו שלא יחזירנה כיון דהיא אילונית ודאי כ"ז שלא נתרפאת הלא היא באמת אילונית ול"ה מועיל בבדיקתו כלום והנלפענ"ד בזה דהנה בס' טיב גיטין נתקשה בד' רש"י הנ"ל שכ' דכיון דידע שאסור לו להחזירה ולא חש להמתין ולבדוק גילה בדעתו של"ה חביבה עליו דל"ל זה הרי הו"מ לפרש בפשיטות דכיון דרבנן אמרו שלא יחזירנה אין כאן חשש שאפי' הי' בדעתו כן הא לא עדיף מתנאי גמור ול"מ דכיון שאמרו חכמים אסור להחזיר הו"ל מתנה על איסורדרבנן.

ונראה דהנה בתה"ד מובא בב"י אה"ע סי' קנ"ז הקשה בהא דאמר בירושלמי ס"פ השוכר במקדש ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם תנאו בטל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה א"כ היכי אמרינן בתלמודן ב"ק ק"י: אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני דליכא אומדנא דטב למיתב טן דו משמע דאי הי' אומדנא הוי מועיל ובטלו הקידושין והרי אפי' אי התנה בפירוש לא מהני דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ותי' דאומדנא עדיף מתנאי דבאומדנא דמוכח ל"ב תנאי ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר דהכא במוציא משום ש"ר הא ל"א בלשון תנאי רק מכח ג"ד ואומדנא דמוכח קאתינין עלה א"כ הא ל"ה מועיל אפי' לאחר שאמרו שאסור להחזירה מטעם מתנה עמ"ש בתורה כיון דבאומדנא דמוכח ל"ש זה ולהכי הוכרח רש"י לפרש דמדגירשה אחר שא"ל שאסור להחזירה ולא חשש לבדוק גמר לגרש בכל ענין והתינח במוציא משום ש"ר משא"כ במוציא אשתו משום אילונית הא מוקמינין בדאמר בלשון תנאי שמוציאה ע"מ שהיא אילונית ולא כפלי' ומשום דר"י ל"ב תנאי כפול לכך לא יחזיר בזה שפיר הועילו במה דאמרו לא יחזיר דכיון שאמרו חכמים שאסור לו להחזירה בכל ענין הא שוב ל"מ תנאי דהוי מתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל ודוק: אמנם מדברי הרמב"ן במלחמות בסוגיא שם נראה דגם אי נראה שהיא ודאי אילונית שיש לה כל הסימנים ונראין שהן גמורין בכל זה אי יולדת אח"כ מתברר שמחמת עקרות אחר וחולי שהי' בה נראו אותן סימנין כדאמרן בעלמא הנך סימנין אזלי מחמת כחישותא ע"ש ולפי"ז י"ל דגם רש"י ז"ל קאי בשיטה זו ולפיכך אפי' בודאי אילונית י"ל מדלא חשש לבודקה עפ"י בקיאות ומומחות שהיו יכולין לעמוד על הבירור דהנך סימנין מחמת כחישותא וחולי שבה הן גמר לגרש בכל ענין.

ומיושב עפי"ז מה שהקשה אותי תלמידי החריף כ' אלטר פפעפר נ"י מוויעליטשקא לפ"מ דמוקמינין הך דאילונית בתנאי ממש ולמאן דל"ב ת"כ אם באמת אינה אילונית ל"ה גיטא א"כ ל"ה צריך לומר לא יחזיר מפני תיקון העולם הרי בלא"ה לא התחיל הגט לחול כלל משום שכל ימי' קשורה בו שמא תמצא שאינה אילונית ואדעתא דהכי לא גירשה ואנן בעינין דבר הכורת בינו לבינה כדקיי"ל בגיטין כ"א: הר"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות בשלמא במוציא משום ש"ר יוכל להתברר תיכף אחר הגירושין אם אמת הוא או שקר אבל אילונית כיון שיוכל להיות שמחמת כחישותא וחולי שבה יהיו נראין בה סימני אילונית שיהיו נראין שהן גמורין א"כ יוכל להיות שתהי' כחושה וחולה עד יום מותה ולא יתברר התנאי ול"ה גט כלל.

ולדברינו הא שפיר יוכל להתברר תיכף אחר הגירושין ע"י בקיאות ומומחות שבאמת היא אילונית ודאי וחייל גיטא. אמנם עדיין יש להתבונן לפמ"ש בתוספות ישנים עירובין ט"ו: בהא שהקשו בתוס' דאמאי בע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ל"ה כריתות הרי אם מת אביה לא חשיב תו בית אבי' ותי' וז"ל ושמא דאפי' האי אין זה כריתות כיון דבשעת גירושין א"י שימות אבי' קודם.

והכי מתבאר מד' התוס' יומא י"ג. ד"ה כל ימי דהיכי דאיכא חד צד דתהי' אגודה בו כל ימי' ל"ח כריתות ע"ש.

וא"כ ה"נ הלא עכ"פ יוכל להיות שלא יתברר כל ימי' אם היא אילונית באמת ול"ח כריתות. אמנם באמת מוכח היפוך זה מד' הש"ס גיטין פ"ג: דקא' מ"ש חיי פלוני דילמא מאית ומקיימא לי' לתנאה חיי דידי' נמי דילמא מאית ומקיימה לי' לתנאה הרי דאע"ג די"ל נמי דילמא לא ימות ותהי' אגידה גבי' כל ימי' בכ"ז כיון דאיפשר ג"כ שיתקיים התנאי בחיי' לא משגחינין בזה.

אכן משמע מד' הש"ע אה"ע סי' קמ"ג שיש בזה חילוקי דיעות ע' באב"מ ובהגהות שם ומ"ש בשעה"מ פ"ח מה' גירושין. אמנם הא קשיא לכאורה דהרי אחד מסימני אילונית הוא שמתקשה בשעת תשמיש כדא' ביבמות פ': וסימן זה הא א"א להתברר רק אחר שתינשא ותשמש עם הבעל והיא הלא אסורה לינשא דשמא יתברר באמת שאינה אילונית והגט בטל למפרע והוי' א"א א"כ שוב אגודה גבי' לעולם ול"ה גיטא ובלא"ה יש להעיר בזה מד' הש"ס גיטין פ"ה.

דפריך התם על הא דקטנה מתגרשת בקידושי' אבי' אמאי הא בעינין ויצאה והיתה ופירש"י דלא מיגרשה אא"כ ראוי' לקדש את עצמה לאיש אחר ע"ש וא"כ הה"נ כיון דא"י להתקדש לאחר כנ"ל הא אין הגט חל כלל] אמנם י"ל דמיירי שהיו בה אחד משאר סימני אילונית כגון של"ה לה דדים. ובטור אה"ע סי' קע"ב פסק דבחד סי' הוי' אילונית א"כ סימן זה איפשר להתברר היטב ויחול גיטא ותהי' מותרת לינשא: אמנם לפי"ז קשיא אמאי בעי הכא ר"מ תנאי כפול הרי א' בשבועות ל"ו.

כי לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אלא בממונא אבל באיסורא אית לי' ובסוטה בעינין כפילת התנאי משום דהוי איסורא דאית בי' ממונא ופרש"י גביית כתובתה ע"ש ומבואר במפורשים דלהכי נמי בעינין בגיטין ת"כ משום דאיכא כתובתה למישקל מיני' וע' במקנה קידושין ס"א. דלהכי בעינין בקידושין ת"כ אע"ג דארוסה ל"ל כתובה מ"מ כיון דאי לא נתקיים התנאי צריכה להחזיר הכסף קידושין הוי איסורא דאית בי' ממונא ע"ש וא"כ לכאורה במוציא אשתו משום אילונית הא לית לה כתובה ואפי' אם תמצא אח"כ שאינה אילונית לא תוציא ממנו הכתובה דאמרינן לה השתא הוא דברית דמספיקא לא מפקינין ממונא עתוס' כתובות ע"ג: וא"כ הו"ל איסורא גרידא ואמאי בעינן ת"כ.

אמנם י"ל עפ"מ דקיי"ל בכתובות ק"א. דאילונית שלא הכיר בה אין לה מנה ומאתים אבל תוספות יש לה וא"כ שפיר אית בי' ממונא משום התוס' כתובה.

אמנם לפי דברינו הנ"ל דהכא ע"כ מיירי שאין בה הסימן הזה דמתקשה בשעת תשמיש רק אחד משאר הסימנין א"כ קשיא לפי"ד הב"ש בסי' קי"ז סק"א שכ' דלהכי אילונית שלא הכיר בה אית לה תוספת ולא בשאר מומין כיון דבשאר מומין היא פשעה שהי"ל להודיעו משא"כ באילנות הא סימן הזה שמתקשה בשעת תשמיש הלא לא היתה יודעת קודם הנישואין ול"ה יכולה להודיעו וכיון דהכא מיירי ע"כ בא' משאר הסימנין א"כ שייך ג"כ הי"ל להודיעו ואין לה תוספת ג"כ א"כ הוי איסורא גרידא ואמאי בעי' ת"כ.

אמנם כ"ז לפלפולא ולקושטא דמילתא אין אנו צריכין לאוקמי דוקא באחד משאר סי' אילונית כיון דאף אי אית לה ג"כ הסי' דמתקשה בשעת תשמיש יכולה שפיר לינשא כיון דעכ"פ מיעוט הן אותן דמחמת כחישות נראין ודאי אילונית ומתרפאין אח"כ כמבואר בפנ"י וא"כ שפיר יכולה להתקדש ולסמוך על הרוב ולק"מ: הנה נמשכתי קצת לענין אחר דרך מו"מ של הלכה עכ"פ יוצא מדברינו דבנ"ד שהי' המדובר בין האיש והאשה מתחלה שיחזרו וישאו זא"ז ואיכא נמי אומדנא דאדעתא דהכי נתגרשו בודאי כשלא יתקיים התנאי בטיל גיטא והרי בלח"מ פ"י מגירושין כתב דג"ד גמור מועיל בגט בכל ענין ובמח"א פ"ט מגירושין כתב לחלק דהא דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא ה"ד בביטול הגט אבל ג"ד בתנאי מהני ע"ש ובפרט שגם האשה בעצמה אמרה כן שרק על אופן זה היא מרוצה לגירושין ומבואר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח דאף דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא מ"מ גילוי דעתא דידה עדיף יותר ע"ש ובפרט בנ"ד הלא.

האמין לאחי' ולהאומרים לו שצריך גירושין להפקיע איסורו ונשרש בלבו שכן הוא ל"ה צריך להתנות ע"ז בתנאי מפורש. והרי זה דומה למ"ש המהרי"ט בקידושין ס"ב.

גבי המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו וכ' בשם הר"ן הא הטעתו פי' שאמרה לו שהיא כהנת וקידשה ע"ד כן אינה מקודשת אף דבתנאי שהתנה ע"מ שהיא כהנת צריך לכפול שכבר ירד לספק והי"ל לכפול אבל השתא דאמרה לו אני כהנת הימנוה הימנה וא"צ לכפול והקשה המהרי"ט ע"ז מהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום אילונית דצריך לכפול תנאו ותי' דבשלמא כשאמרה אני כהנת הימנוה הימנה ולא נסתפק כלל ולא סליק אדעתי' לומר שהיא משקרה דמילתא דעבידא לגלויי הוא והלכך ל"ה מקום לתנאי אבל גבי ש"ר מי לא איפשר שאינו כן ע"ש הרי דהיכי דברור בדעתו שכן הוא ל"ש לומר דהו"ל לכפול תנאו והו"ל מקח טעות.

והרי הגאון בעל הסמ"ע שהוא מהמכשירין בגט שכ"מ דווינא כ' בתשובתו הנדפסה בתשו' ג"ב סי' נ"ב שאם האשה בעצמה אמרה כן קודם כתיבת הגט שנראה מענין שבכל לבה אומרת כן מפני שאוהבת אותו וניחא לה בזיווג בודאי אמרינן דע"ד כן כתב ומסר לה הגט ואי הדרה בה הגט בטל ע"ש וכ"כ בתשו' ב"ח החדשות סי' צ"א בתשובתו להמהרמ"ל ע"ש והלא בנ"ד כל ענין הגט הי' בטעות עפ"י מה שאמרו להם שבזה יבטלו הנישואין דאיסור ויהיו אח"כ נישואין בהיתר ואלמלי היו יודעים שעפ"י תורה לא רמיא עלייהו חיוב זה ל"ה מתגרשים הרי הוי טעות בעיקר הגט ובודאי כל כי האי גוונא הו"ל כאלו הותנה תנאי מפורש בכל משפטיו ודקדוקיו דהרי כ' בתוס' כתובות נ"ו.

דמאי דבעינן משפטי התנאים הוא משום דאי לא"ה לא אתי דיבור ומבטל מעשה א"כ התינח היכי שאנו צריכין לדיבור התנאי שמתנה משא"כ היכי דבשעת עשיי' טעותו מוכח מתוכו הרי א"צ לשום דיבור הו"ל כי הא דא' ב"ב קמ"ו: בששמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאלמלי הי' יודע שבנו קיים ל"ה כותבן או כי הא דאשכחן בנדרים ס"ה.

קונם שאני נושא את פ' שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' או כי הך דכתובות צ"ז. דאיגלאי מילתא דארבא בעיקולי הוי קיימא וכיוצא בזה טובי כל כה"ג שהענין מוכח מתוך המעשה שלא נעשה ע"ד כן א"צ דיבור לבטלו וממילא הוא בטל ועתוס' נזיר ל"ב: ד"ה ואם.

ומהאי טעמא נראה דאין מועיל נמי בנ"ד מה שנוהגין עתה שבשעת סידור הגט הבעל מבטל כל התנאים ואומר שמגרש בלי שום תנאי. דהוא אינו מבטל רק התנאים שצריכין להתנות אותן אבל לא מה שממילא היא בטל מחמת טעות וכן העיר בזה בתשו' מהרמ"ל דמה שהסכים שנותן בלי שום תנאי היינו בלי תנאי מפורש אבל מ"מ בג"ד עומד: והנה בתשו' מ"ב סי' ע"ו צידד להקל גם היכי שהי' טעות בגוף הגירושין שאלמלי הי' יודע המגרש שכן הוא ל"ה נותן גט כלל דגט מוטעה ל"ה כ"א בדרך תנאי ע"ש ולכאורה הי' נראה להסביר הענין עפ"מ שי"ל בטעמא דמילתא דא' ביבמות ק"ו.

חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול וא' התם איזהו חליצה מוטעת כל שאומר לה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז ומבואר בכתובות ע"ד. הטעם דהחליצה כשירה משום דהוי תנאי שא"א לקיים ע"י שליח.

אמנם הלא היכי דאיכא אומדנא דמוכח הא ל"ב משפטי התנאים ולכאורה בכה"ג היינו צריכין לומר דהחליצה פסולה אכן אכתי י"ל הטעם דקא' התם כיון דחלץ אח"כ סתם אחולי אחיל לתנאי ע"ש ולכאורה צריך להבין דא"כ אמאי גט מוטעהפסול לפי"ז נימא נמי כיון דגירש אח"כ סתם אתולי אחיל לתנאי' אמנם י"ל עפ"ד הר"ן בכתובות פ' המדיר שהקשה בהא דא' התם בקידשה ע"ת וכנסה סתם דאחולי אחיל לתנאי' דהיכי מצי מחיל לתנאי בשלמא בתנאי של ממון ע"מ שתתני לי ק' זהובים יכול למימר הרני כאלו התקבלתי וכאלו נתקיים התנאי דמי אבל הכא כי מחיל מאי הוי הרי אם היו עלי' נדרים מתבטלי הקידושין מיד ותי' כיון דלהנאתו התנה יכול הוא שיאמר הרי את עלי כאין עליך נדרים ואע"ג דא' גבי ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר ואמר לה מחולין לך אינה מגורשת עד שתתן התם לצעורה קמכוין והא לא ציערה אבל הכא יכול שפיר למחול עכ"ד וע' מח"א ה' שבועות סי' י'.

ולפ"ז מובן שפיר החילוק דחליצה מוטעת כשירה משום דמדחלץ סתם אחולי אחיל לתנאו וכאומר הרני כאלו התקבלתי משא"כ בגירושין הא א' בגיטין ע"ד: דל"מ משום דלצעורה קמיכוין ופרש"י דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך תלינין מספיקא דלצעורה איכוין ע"ש. ולכך ל"מ בגט מוטעה אפי' היכי דאיכא אומדנא דמוכח וא"כ התינח בתנאי של ממון היכי דאיכא למיתלי דלצעורה קמיכוין משא"כ בשאר גט מוטעה איפשר דכשר וכן ראיתי בתשו' הסמ"ע שבתשו' נ"ב הנ"ל שמביא ד' תשו' רש"ל סי' כ"ה שכ' דמדקא' דגט מוטעה הוא פסול משום דהוי תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח משמע דדוקא בגט העשוי בתנאי כהלכתו הוא דפסול במוטעה אבל גט מוטעה בלי תנאי כשר ע"ש.

אמנם לפענ"ד הפריזו על המדה בזה דא"כ צא ופרנס הא דטרחו הראשונים ז"ל למצוא טעם דאמאי במקדש ומגרש תכ"ד לאו כדיבור דמי ער"ן נדרים פ"ז. וברשב"ם ב"ב ק"ל.

כ' דהוא רק חומרא דרבנן ואי איתא דגט שניתן בטעות כשר הלא הטעם פשוט דהרי מבואר בנזיר ט'. ובתוס' שם דלמ"ד הקדש טעות הוי הקדש ל"מ בהקדש חזרה תכ"ד ועקצוה"ח סי' רנ"ה.

א"כ אי הו"א דגם טעות בעיקר הגט כשר הא מדינא ל"מ במגרש חזרה תכ"ד ולדעתי הקלושה א"צ ראי' לזה דבודאי כל מעשה בטעות הוי כלא עביד כלום. ויש עוד לדון בזה בנ"ד דכיון שנתן הגט עפ"י שהגידו לו בעלי תורה שעפ"י דתוה"ק מחויב לגרשה הו"ל כאנסוהו לגרש לפמ"ש באה"ע סוסי' י"ז דאשה שנשאת עפ"י הוראת ב"ד שטעו מיקרי אונס ומותרת לבעלה ע' בב"י שם וא"כ הו"ל בנ"ד כאנסוהו לגרש דל"ה גט סוף דבר לפענ"ד הגט בטל ואיתתא דא מ' חי' בת דוב עדיין היא א"א לכל דברי' דברי ב"ד ידידך דור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה