אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' לב

סימן לא

שיל"ת יום ג' לסדר מה טובו אהליך יעקב תרמ"ב סטריא לכבוד תלמידי יקירי האברך המופלג ושנון זית רענן מוה' מיכאל הכהן נ"י בראווער. יקרת מכתבו לנכון השיגה ידי ואחר עד עתה מלהשיבו לאשר לא הי' הזמן מסכים לעיין בדבריו ועתה בהניח ה' לי מסביב מכל טרדותי לקחתי לי מועד לעיין בדבריו ועתה הנני להשיבו כפי מה שנלע"ד וזה החלי: מה שהקשה לראב"י דאמר בחולין ל"ג אין מזמנין עכו"ם על בני מעים משום דלדידהו במיתה תליא מלתא וכמאן דמנח בדקולא דמיא א"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ יאסור לנו בני מעים של עוף כיון דאין לה שחיטה ובמיתה תליא מלתא ובעודה מפרכסת ה"ה כחיה והוי בני מעים כמאן דמנחי בדקילא.

וכ' שמצא אח"כ בשו"ת ברית אברהם שנתעורר בזה ותי' דעוף חיותו קלוש ול"א מפרכסת ה"ה כחיה וכ"ת חשב זה לדוחק. הנה הדבר מפורש בתוס' חולין פ"ד בשם רבינו שמעיה דבעוף ל"א מפרכסת ה"ה כחיה וא"כ תירוצו נכון.

אך בלא"ה הדבר ברור אף דאין שחיטה לעמה"ת מ"מ כיון דרבנן תקנו שחיטה כעין דאורייתא תקנו כמו דמהני שחיטה בבהמה ה"ה בעוף כן ושוב אין איסור בעוף כשהוא מפרכסת ואין לומר שהשחיטה לא תתיר את הכל ויהי' הבני מעים באיסור אבר מן החי דזה ודאי אינו דכל שהשחיטה מתרת בעינן שתתיר את הכל ועי' סנהדרין קי"ב.

ועי' כרו"פ סי' כ"ז: והנה מ"ש אח"כ בענין שחיטה כשרה בזר והביא מה שהקשו התוס' זבחים ל"ב ע"א לרבנן למ"ל והקריבו הא נוכל ללמוד מוסמך ושחט כר"ש במנחות י"ט ותי' משום דהו"א דהוא בכלל תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח וכו' עי"ש וע"ז הקשה דא"כ איך יליף ר"ש מוסמך ושחט.

וכ' לתרץ קושיתו דלסברת הר"י מאורלני"ש בהא דשחיטה לאו עבודה משום דגם בחולין בעי שחיטה ולאו משום עבודה צוה המקום שחיטה בקדשים עי' זבחים י"ד ע"ב תוס' ד"ה שחיטה לאו עבודה) ולפ"ז שפיר מצי למילף מוסמך ושחט מחמת שהסברא נותנת שאין זה בכלל לכל דבר המזבח. ורק דרבנן ס"ל דבשר נחירה הותר במדבר ומוכח בגמרא חולין י"ז דבקדשים מודי ר"ע דבעי שחיטה וא"כ ממילא ליתא לסברת הר"י מאורלני"ש דהרי אז בחולין לא הוצרכו שחיטה וע"כ לא מצי יליף מוסמך ושחט ור"ש לשיטתו דסובר בספרי כר"י דבא להתיר להם בשר תאוה וע"כ יליף שפיר מוסמך ושחט וכו' והאריך לפלפל עפ"ז בסברת רש"י ותוס' בהא דשחיטה לאו עבודה נכון הדבר בזה ובפשיטות אפשר לומר דהרי התוס' בחגיגה ט"ז ע"ב כתבו דההיקש דסמך ושחט הוא רק דרבנן וע"כ דכתבנו כן רק לרבנן דר"ש דאילולר"ש מבואר במנחות י"ט דהוי דאוריית' והיינו טעמא דר"ש ס"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון והיל"ל דשחיטה פסולה בזר כיון דכתי' ושחט וגו' והקריבו וע"כ דאתי היקש' דוסמך ושחט ומפקע לי' ללמד שהשחיטה כשרה בזר ולר"ש כיון דהוי היקש גמור מפקע גם ממשמעות דלכל דבר המזבח משא"כ לרבנן שפיר כתבו דהו"א דהוא בכלל תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח כיון דלדידהו הוי ההיקש רק מדרבנן כד' התוס' הנ"ל עו"יל עפי"ד הש"ס מנחות ס"ב ע"ב רש"א ג' מינין טעונין ג' מצות כו' אשם מצורע טעון סמיכה כו' וע' בתוס' נדה ע' ע"ב משמע דלר"ש סמיכת אשם מצורע דאוריית' והנה בזבחים ל"ג ע"א מיתיבי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין ואי אמרת תיכף לסמיכה שחיטה ל"ד בטמאין נמי משכחת לה אלא איפוך סמיכת אשם מצורע לאו דאוריית' ותיכף לסמיכה שחיטה דאוריית' ולפי"ז י"ל דלרבנן שפיר כתב התוס' דהו"א דהוא בכלל תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ואי דא"כ היקשא למאי אתיא י"ל דמורה על מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין וזה תינח לרבנן משא"כ לר"ש א"א לומר הכי כיון דס"ל סמיכת אשם מצורע דאוריית' א"כ איכא סמיכה גם בטמאין וע"כ דאתי להורות מה סמיכה בבעלים כו' ועוד יש אתי כמה דרכים בזה אך לא אוכל להאריך כעת: והנה יען שידעתי כי צמאה נפשו לשמוע ממנו דבר הלכה בענין זה ע"כ אמרתי בל אמנע מהודיעהו מה שנתחדש לי זה מקרוב בהא דזבחים פ"ח דמקשה הש"ס אי נימא אויר מזבח ל"ה כמזבח חטאת העוף פסולה האיך מזה מדמה הא הו"ל ירוד פירש"י חטאת העוף שמלקה שלא לשמה בראש המזבח והיכא דמלקה בפסול בראש המזבח וקימ"ל דכל הפסולין אם עלו לא ירדו איך שרי להזות מדמה הרי מגביה ומתיז בה ומזה והו"ל ירוד והתוס' הקשו דמנ"ל דקודם זריקה אם עלו לא ירדו דילמ' היינו לאחר זריקה וכ' דיש קצת ראיה מהא דחטאת העוף דאין מטמא בבית הבליעה משום שמתרת את האיסור ואם אין יכול לזרוק לכתחלה במה מתרת את האכילה דלענין אם זרק הדם לא יקנחנו ל"ק דאפילו למ"ד תרד לא יקנחנו ע"ש.

ודבריהם מיוסדים על דברי הש"ס זבחים דף ס"ט יצא מליקה שהיא לפנים הואיל ומתרת את האיסור אינו מטמא וע"כ כתבו דע"כ מתיר לזרוק הדם לכתחלה דאם לאו כיון דאין מתיר את האיסור תהא מטמא בגדים כן כונת דברי התוס' וא"כ קשה לי לפי מה דאמרינן במסכת מעילה דף ד' דפליגי בכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו אי היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה והקשו התוס' דלפ"ז בשחט ביום וזרק בלילה הא הוי היתר שחיטה ותירצו דאיירי ששחט סמוך לשקה"ח דבכה"ג דבשעת שחיטה ל"ה היתר זריקה מודה עי"ש וא"כ תקשי גבי חטאת העוף אם מלק סמוך לשקה"ח דבכה"ג לפי סברת תוס' דמעילה ל"ה היתר זריקה וא"כ כיון שאין מתרת את האסור תהא מטמא בגדים בבית הבליעה והיא הערה גדולה וקשה בעיני לומר כן לפי האמת.

אך נ"ל לבאר סברת התוס' זבחים הנ"ל דלכאורה מה לנו דאין מתרת לזרוק לכתחלה הא כיון דעכ"פ מתיר בכה"ג דאם זרק הורצה ג"כ תטהר מידי טומאה כיון שעכ"פ יש היתר זריקה ונראה עפ"י הש"ס בחולין דף כ' דפריך על זעירי דאמר נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה וכי מתה עומד ומולק ופירש"י דאם ל"ה רק טריפה אין קושי' דכי טרפה עומד ומולק דדרך הכשר מליקה בכך וכמו בשחיטה דתחלת השחיטה הוי נקיבת הושט עי"ש א"כ בחטאת העוף שמלקה למעלה שלא לשמה א"נ דאין ההכשר רק לאחר הזאה א"כ הוי המליקה גופא אין הכשרו בכך כיון שאינו מתיר להזות לכתחלה ותקשה קושית הש"ס במליקה זו וכי טרפה עומד ומולק.

כן נראה להעמיס בטעם הדברים אבל ז"א רק למ"ד דאין מחזיר סימנים אחורי העורף אבל אם נימא דמצות מליקה להחזיר סימנים אין לומר כן דהרי אין כאן טריפה כלל ואכתי אפשר כיון דבשחיטה בכה"ג פסול משום דהוי בצפורן וא"כ צריך שיהא דרך הכשר מליקה שיהא הכשר ההזאה לכתחלה.

ולפ"ז יש לומר למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידיה אף שאין המליקה מכשרת לכתחלה להזאה הוי מליקה כשרה ול"ב שיהי' מכשרת ההזאה כיון דבלא"ה המליקה רק למצוה דעוף ל"ב שחיטה בחולין כלל וא"כ גם כשאין המליקה מכשיר להזאה מטהר מידי טומאה וז"ב והנה יש להעיר על סברת התוס' במעילה הנ"ל דהא דהיתר שחיטה לחוד מועיל להוציא מידי מעילה אינו רק כשעומד להזאה הרי כל שחיטת קדשים עפי"מ דמוכח מדברי התוס' כריתות י"ג דרק לאחר זריקה ליתא בשאלה אבל לאחר שחיטה איתא בשאלה וא"כ בשעת שחיטה ל"ה ראוי להזאה דילמ' ישאל על ההקדש ואין לומר דליכא למימר דל"ה ראוי משום דאיתה בשאלה דהרי זה משום זה א"א שיהי' מעילה דאם ישאל הרי הוי בלא"ה חולין ואיכ' למימר ממנ"פ אם לא ישאל הרי עומד לזריקה ואם ישאל בלא"ה ליכא מעילה הנה מצינו שיטת הרשד"ם בתשובה גבי חליצה דאם מת הולד תוך ל' יום הוי חליצה פסולה משום דאינו ראוי ליבום והח"צ בתשובה תמה ע"ז דהרי ממנ"פ אם הוא וולד א"צ חליצה כלל ואם לאו הוי חליצה כשרה ע"ש וא"כ סברת רשד"ם דאף דאיכא למימר ממנ"פ מ"מ אמרינן בספיקא כה"ג אינו ראוי מיקרי והארכתי בזה במק"א וא"כ ה"נ אף דאם ישאל בלא"ה ליכא מעילה מ"מ מספיקא דשמא ישאל מקרי א"ר לזריקה והוא ממש כעין סברת רשד"ם הנ"ל.

אבל הדבר נכון לפ"מ שראיתי בדברי האחרונים דהא אם מהני שאלה לאחר שחיטה תלי' בהא אי שחיטה כשרה בזר י"ל דמהני שאלה אבל אי בעי כהונה י"ל דהוי כבא ליד כהן וא"י לשאול עליו וכבר כתבו ג"כ דלשיטת הר"י מאורלני"ש דהא דשחיטה בזר כשרה משום דגם בחולין בעי שחיטה וא"כ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ושחיטת עוף ליכא בחולין לכך בקדשים בעי כהונה עי' בדבריהם ומעתה הדבר נכון דמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת א"כ לדידי' כיון דשחיטה איתא בחולין וסובר ע"כ דשחיטה כשרה בזר ושוב אפשר בשאלה וא"כ הרי מוכרח דל"ב שיהא משעת שחיטה עומד לזריקה וכמ"ש ואם נימא אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ בלא"ה לא בעינן שתהא מליקה מתרת לזריקה וגם אם אינה מתרת אינה מטמא וכמ"ש ומיושב קושיתנו בעזה"י ועי' תוס' חולין דף כ' ואכ"מ אריכות: ובפשיטות עלה ברעיוני דיש לחלק דהא דכתבו התוס' במעילה דסמוך לשקה"ח ל"ה היתר זריקה הוא רק בבהמה דאיכא הקטרה ושייך עשה דהשלמה משא"כ בעוף דליכא רק הזאת הדם ול"ש השלמה וא"כ הא יכול להעלות הדם בראשו של מזבח כדאמרי' מעלה ומלינה בראש המזבח אך ז"א דהרי היכא דבעינן שיהא ראוי ע"כ דבעינן דבשעת מעשה יהא ראוי ובכה"ג ל"ה ראוי בשעת שחיטה וכמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל סי' פ"ב דלשיטת הפוסקים דבעינן שיהי' ראוי להעיד בעינן שיהי' תיכף ראוי להעיד אבל הא דיכול לילך ולהעיד זה אינו נקרא ראוי עי"ש וא"כ ה"נ הכא ל"ש לומר דהוי ראוי לזריקה מה דיכול להעלות הדם בראש המזבח וזה ברור והנה בפסחים דף נ"ט דאר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וכו' ורב פפא אמר מעלה ומלינה בראש המזבח וא"כ מוכח דר"ח לית לי' הא דמעלה ומלינה בראש המזבח וא"כ לדידיה ל"ש לומר מעלה ומלינה אך אף כי כן נראה לכאורה מ"מ כד מעיינית בה שפיר נראה הכרח דסברא זו סובר ר"ח ג"כ דהנה המהרש"א בפסחים שם הקשה לשי' התוס' דלא חשיב רק מידי דהקטרה וא"כ היכי חשוב חטאת העוף דל"ש בה הקטרה ואיך אמר ר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן וכ' דלפי מה דמוקמינן בגמר' כשנתותרו והיינו כשהזה דמה אז כל הלילה ילין בכה"ג הוי הזאת הדם כהקטרה כיון דע"י הזאת הדם יוצא מידי עשה דהשלמה וא"כ לדעת המהרש"א הנ"ל דבכה"ג הזאת הדם שקודם התמיד נחשב להקטרה דעי"ז מתיר שלא יהי' שייך באברים עשה דהשלמה ולפ"ז הרי הראב"ן ז"ל כתב דגם בשחיטה אף דלא כתי' גבה עליה השלם בכ"ז שייך עשה דהשלמה וא"כ אף אם לא נימא כדבריו אבל בהזאה כיון דעכ"פ שייך בה שיהא כהקטרה וכמ"ש מהרש"א דבכה"ג הזאה שקודם התמיד נחשב כהקטרה אם נימא שיהא שייך גבה עשה דהשלמה שלא יהי' יכול להזות הדם אחר התמיד.

אבל י"ל דא"א לדמות הזאת הדם דחטאת העוף להקטרה דלפ"ז שוב יהי' חמור הזאה מהקטרה דאם פוסל בהזאה עשה דהשלמה א"כ כשמלק סמוך להקרבת התמיד לא תטהר הטריפות מטומאה כיון דא"ר להזאת הדם וכנ"ל וא"ל דמעלה ומלינה בראש המזבח דהרי בעינן שיהי' ראוי להזאה בשעת מעשה וכמ"ש מקודם.

משא"כ בהקטרה דמהני מעלה ומלינה בראש המזבח. וא"כ אם נאמר דבהזאת הדם פוסל עשה דהשלמה יהי' חמור הזאה מהקטרה.

וע"כ דבהזאת הדם אין פוסל עשה דהשלמה. ולפ"ז התינח אם אמרינן דבהקטרה מעלה ומלינה ולכך שפיר אמרינן אף דהזאת הדם דמי להקטרה מ"מ אין פוסל בו עשה דהשלמה אבל אם נימא דגם בהקטרה לא מהני מעלה ומלינה וא"כ שוב נימא כיון דמדמי הש"ס הזאה להקטרה שפיר יפסול עשה דהשלמה גם בהזאה ומעתה ר"ח דקאמר הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וסובר דבהזאה ליכא עשה דהשלמה וא"כ ע"כ סובר דמהני מעלה ומלינה בראש המזבח ובזה א"ש קושית התוס' בביצה דף ה' ועי' מהרש"א שם.

וראיתי בס' חת"ס בנוספות שכ' ג"כ להוכיח דר"ח ג"כ סובר מעלה ומלינה עי"ש ומחורתא כדכתיבנ': ומדי דברי אמרתי להעיר בש"ס זבחים שהבאתי דפרכינן הא הוי לי' ירוד קשה לכאורה מ"פ הש"ס הא הזאה הוא למעלה ויורד למקומה וא"כ אף שהוא באויר המזבח הא קימ"ל אויר שאין סופו לנוח ל"ה כמונח וע"כ דס"ל להגמר' הכא דלענין זה גם כשהוא באויר שאין סופו לנוח פוסל ועי' בש"ס זבחים דף כ"ה ובב"מ דף כ"ב ולפ"ז י"ל דבר חדש לענין הא דקמבע"ל בש"ס זבחים דף ל"ד טמא עושה שירים או אין עושה שירים עי"ש ומעתה לפמ"ש הלח"מ פ"ב מה' מעשה קרבנות דהא דאמרינן טמא עושה שירים אינו אלא במקומו אבל שלא במקומו אף דבמקומו הוא אינו עושה שירים ע"ש וא"כ תקשה הא בכל הזאה הוי הדם באויר המזבח והוי שלא במקומו ואף שלא נח שם הא לענין זה דהוי שלא במקומו אמרינן דאף שלא נח הוי כמונח וא"כ לא משכחת שיעשה שירים רק כעין הא אמרינן בזבחים פ"ח ע"ש והוא הערה חדשה לפע"ד ואין להאריך כעת: והנה בעיקר המחלוקת גבי מליקה אי מחזיר הסימנים.

הנה בש"ס חולין דף כ' אמרי בני ר"ח מצות מליקה מחזיר סימנים מאחורי העורף א"ד אף מחזיר וא"ד מחזיר דוקא ומסתברא כמ"ד אף מחזיר דקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה וכו' א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן דקתני כשר בשחיטה כנגדו במליקה פסול למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים וכו' עי"ש והנה קשה לי מה פריך הגמר' למעוטי מאי הרי בגמר' דף כ"ט דפריך הש"ס אמאי תני רוב אחד הרי בעולת העוף בעי' שיהא רוב שנים ומשני משום דאיכא חטאת העוף לא פסיקא לי' ע"ש.

הרי דמתניתין תני רוב אחד העיקר משום חטאת העוף וא"כ קשה הכא לפירש"י בדף כ"א דבחטאת העוף דכתיב לא יבדיל אמרי'כיון דהכשרו בסימן אחד כל כמה דשחט יותר מסימן א' הוי הבדלה עי"ש. וא"כ י"ל כשר בשחיטה פסול במליקה היינו ברוב שנים דבשחיטה כשר ובמליקה אסור למלוק רוב שנים רק סימן אחד בחטאת העוף דכתי' ולא יבדיל והוא הערה נכונה לכאורה.

אמנם י"ל דסוגית הש"ס קאי אליבא דר"א בר"ש דסובר דזבחים ס"ו מבדילין בחטאת העוף עי"ש א"כ שוב אין לומר דאתי למעט זה כיון דאין איסור כלל. אך בזבחים שם מפרש בגמ' דפליגי אי מיצוי חטאת העוף מעכב דמ"ד דמותר להבדיל סובר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וא"כ כי לא ממצה ל"א דקעביד מעשה עולה בחטאת ע"ש.

(וקצ"ע דהרי ברור דאף אם מיצוי חטאת העוף לא מעכב מ"מ בעינן שיהא ראוי למיצוי הדם וכמ"ש תוס' בכמה דוכתי לענין סמיכה והכא כיון דאם יבדיל אסור שוב למצות הדם דאם ימצא הדם יעשה מעשה עולה בחטאת וא"כ בכה"ג הו"ל לומר דמעכב וצ"ל דבשעת מליקת הראשון הא הו"ל ראוי למיצוי הדם ואף דאח"כ ל"ה ראוי למיצוי לא משגחינן בזה דאחר מליקת סי' ראשון הוי כמחתך בשר בעלמ' וז"פ וברור.

וכה"ג כתבו התוס' זבחים ס"ז וגם צ"ע בזה במעילה ד"ח ע"ש). אולם סברת הש"ס צריך ביאור קצת דמדוע נאמר דכשאינו ממצה הדם אח"כ אמרינן דמליקת הסי' השני הוי מחתך בשר בעלמ' הרי בשעת מליקה עושה מעשה עולה בחטאת ואמאי נימא דאח"כ כשאינו ממצה הוי כמחתך בשר בעלמ'.

ואשר ע"כ עכ"פ י"ל בזה דלא אמרינן הכי רק אם נימא דאינו מחזיר הסימנים ושובר שדרה ומפרקת וע"כ אמרינן כיון דא"צ למליקת הסי' השני הוי כשבירת שדרה ומפרקת אבל אם נימא דמחזיר דוקא ואינו מולק רק הסימנים וא"כ א"א לומר על מליקת השני דהוי כמחתך בשר בעלמ' כיון דאינו מולק רק הסימנים ואינו מחתך בשר כלל וז"ב בסברא.

ומעתה יבואו על נכון דברי הגמר' דמתחלה אמר מסתברא כמ"ד אף מחזיר ואח"כ אמר יקבלו הרובין את תשובתן ולכאורה קשה הלא הקושי' תגדל יותר למ"ד מחזיר דוקא אמנם לדברנו א"ש דלמ"ד מחזיר דוקא א"כ ע"כ דהאי ולא יבדיל דאסור להבדיל דכיון דאינו מחתך בשר במליקה כלל רק מולק הסימנים א"כ ל"ש לומר דהוי כמחתך בשר בעלמ' וא"כ אסור להבדיל משום דאינו ראוי למיצוי וכנ"ל וא"כ לדידיה לא יקשה הקושי' דיש ליישב דמתניתין אתי למעט מליקה יותר מסי' אחד בחטאת העוף כיון דאסור להבדיל אבל כיון דאמרינן אף מחזיר וא"כ עכ"פ גם אם אינו מחזיר כשר א"כ שפיר י"ל דאין איסור להבדיל כיון דמליקת הסי' השני הוי כמחתך בשר וא"כ אין לומר דמתניתין אתי למעט יותר מסימן אחד כיון דאין איסור להבדיל וע"כ אתי למעט מחזיר סימנים ולכך דוקא אחר שאמרו בגמר' מסתבר' כמ"ד אף מחזיר הקשה ר' ינאי קושיתו ודוק: והנה עפ"י הדברים האלה נראה לפע"ד לומר דר' ינאי לא מקשה רק לשיטתו ובאמת לשיטת בני ר"ח סרה מהר קושית ר' ינאי והוא עפי"ד הש"ס זבחים דף ט"ו דפליגי בני ר"ח ור' ינאי בהולכה הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו חד אמר כשר דאפשר לתקונה וח"א פסול דלא אפשר לתקונה עי"ש.

ונראה דפלוגתייהו דמ"ד כשר סובר דהולכה אף אם פסולה בזר מ"מ ל"ה עבודה כשאר עבודות דאם עשה זר פסול רק דאפשר לתקונה ומ"ד פסול סובר דהולכה הוי כשאר עבודות: והנה שם לא נתברר מי סובר כשר ומי סובר פסול עי"ש והנה לעיל בגמר' שם פריך הגמ' אי נימא דהולכה שלא ברגל לא הוי עבודה א"כ חטאת העוף דפסלה בה מחשבה היכא משכחת אי דחשיב מקמי דליפוק דם לאו כלום ואי בתר דנפק אתעבידא לי' מצותו ומשני דכל דלא מטא למזבח לא אתעבידא לה מצותו עדיין.

וא"כ אם נאמר דמצות הזאה נגמר תיכף א"כ יקשה עדיין דאם הולכה לאו עבודה היא האיך פסלה מחשבה וא"כ י"ל דהוא יסבור דמיצוי חטאת העוף מעכב ולכך לא נגמר מצותו עדיין ומש"ה פוסל מחשבה ועי' במעילה דף ח' דמשני הוזה דמה או מיצה דמה והוא נגמר תיכף משעת הזאה או דבעי מיצוי הדם עי"ש ומעתה י"ל דבני ר"ח אינהו סברי בזבחים שם דכשר בהולכת זר והחזירו כהן משום דהולכה ל"ה עבודה חשובה כל כך וא"כ תיקשי לדידהו האיך משכחת פסול מחשבה בחטאת העוף וע"כ דסוברים דמיצוי חטאת העוף מעכב וא"כ לא נגמר מצותו עדיין ומשכחת פסול מחשבה וא"כ לדידהו א"א לומר דהאי ולא יבדיל דא"צ אבל מותר להבדיל דהרי לפ"ד הש"ס זבחים שם דמ"ד מיצוי מעכב א"כ א"א לומר דמותר להבדיל דקעביד מעשה עולה בחטאת.

וכיון דסוברים דאסור להבדיל שוב ל"ק לדידהו מתניתין די"ל דאתי למעוטי דאסור למלוק יותר מסימן אחד משום ולא יבדיל אבל ר' איהו סובר בזבחים שם פסול וא"כ סובר דהולכה חשיב עבודה ותו ל"ק חטאת העוף דפסלה בה מחשבה האיך משכחת דהרי הולכה חשובה עבודה ופסול בה מחשבה וא"כ לדידי' י"ל דסובר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וא"כ שפיר מותר להבדיל בחטאת העוף ותו אי אפשר לומר דמתניתין אתי למעט הבדלה.

ולכך פריך ר' ינאי למעוטי מאי וכו' ע"ש ואפשר דלפי דברינו יהי' מכאן הוכחה מאן מכשיר שם ומאן פוסל. ודוק: ועפ"ז אתי שפיר מה הרש"ל ביש"ש להסוברים מוליך ומביא כשר במליקה וסוברים נמי דמחזיר סימנים דא"כ מתניתין למעוטי מאי דשם בגמ' מתרץ למ"ד מחזיר סימנים דאתי למעוטי מוליך ומביא וא"כ אם מוליך ומביא כשר הדרא קושית הגמרא לדוכתה אמנם לפי דברנו יינח דקושית ר' ינאי אינה רק למאי דסבירא לן דמותר להבדיל כראב"ש משא"כ לדידן ל"ק קושית ר' ינאי די"ל דמתניתין אתי למעט שלא ימלוק יותר מסימן אחד משום ולא יבדיל והבן כי הדברים נכונים בעזה"י.

יותר לא ירשני הזמן להאריך וה' שנותיו יאריך ויהי' ה' אלקיו עמו ויצליח בתורה ויראה כחפץ הדור"ש באהבה. הק' שמעון סאסניץ.

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה