שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' כח
בעזהש"י יום ה' חיי תרמ"ב לפ"ק סטריא. ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד ידיד"נ ולבבי הרב הה"ג החריף ובקי בחדר"ת חכם ושלם בנש"ק כש"ת מוה' אברהם יהודא אשכנזי נ"י אבד"ק פשעווארסק יצ"ו.
יקרת מכתבו הגיעני ומעומס הטרדות והתלאות אשר עמד לשטן ממולי נמנע מאתי לשום עין בדבריו היקרים ואקח היום מועד לעיין מעט בדבר אשר העיר אותי כ"ת בש"ס ברכות ד"ך ע"ב א"ל רבינא לרבא נשים בברהמ"ז דאוריי' או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים י"ח אי אמרת דאוריי' אתי דאוריי' ומפיק דאוריי' ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחויב בדבר וכל שא"מ בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח מאי.
וכ' הרא"ש שםדלכן אי נשים בברהמ"ז דרבנן אין מוציאות הרבים י"ח משום דנשים ליתנהו בכלל ערבות וע"ז התפלא כ"ת דע"כ מקור דין זה דאין ערבות בנשים הוא מש"ס סוטה ל"ז ע"ב דאמרינן אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עלי' מ"ח בריתות של ת"ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכ"א מישראל ת"ר אלף וג' אלפים וה' מאות וחמשים שכולם נתערבו זב"ז ומספר זה הוא לבד מנשים שכן הוכיחו בתוס' קידושין ד"ע ע"ב ג"כ לענין גרים שאינם בכלל ערבות ולפי"ז מכח הוכחה זו נשמע שגם כהנים ולוים אינם בכלל ערבות שהרי מספר זה הוא לבד משבט לוי וא"כ יהי' גם דין כהנים שוה בזה לנשים עכ"ק: הנה כבר העיר בזה הצל"ח בחי' שם והעמיס כן בקושי' התוס' שם שהקשו על פירש"י שפי' דס"ד דלא מיחייבי נשים מה"ת בברהמ"ז משום דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא נטלו חלק בארץ והקשו התוס' א"כ כהנים ולוים נמי תיבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים י"ח בברהמ"ז וע"ז כ' הצל"ח דאף די"ל דבכהנים ולוים ליכא למיבעי שהם מוציאים אחרים י"ח אפי' אינם מחויבים מטעם ערבות והרי גם כהנים ולוים נמי י"ל דאינם בכלל ערבות מכח הוכחה מש"ס סוטה הנ"ל והוסיף עוד בהוכחות אחרות דכהנים ולוים לא נכנסו בערבות שבהר גריזים והר עיבל ע"ש.
ולפענד"נ לתרץ קושיא זו עפי"ד הפנ"י בחי' שפי' במתניתין דאיבעיא דרבינא הוא אי אתיא המשנה אליבא דר"מ ואיהו הא ס"ל בפ' המוצא תפילין דגם בתפילין נשים חייבות מדרבנן וא"כ מדקתני ברישא נשים פטורות מן התפילין ע"כ דקאי לענין דאוריי' א"כ בסיפא דקתני חייבות בברהמ"ז ע"כ חייבות מדאוריי' דאי מדרבנן גם בתפילין חייבות א"ד דאתיא כרבנן דמתפילין פטורות גם מדרבנן וי"ל דבבהמ"ז חייבות גם מדאוריי' ע"ש בדבריו ולפי"ז הרי בפ"ה דמע"ש משנה י"ד ס"ל לר"מ שם דכהנים ולוים אינם מתודים שלא נטלו חלק בארץ ור' יוסי ס"ל דמתודים משום שיש להם ערי מגרש ושפיר יכולין לומר ואת האדמה אשר נתת לנו.
וטעם פלוגתתן נראה עפי"ד הש"ס מכות י"ג ע"א דבמשנה שם ס"ל לר"י גבי ערי מקלט דמעלים היו שכר ללוים שהרוצחים היו שוכרים מהם את בתי הדירה ור"מ סבר לא היו מעלין להן שכר ומוקי רבא בגמ' שם מחלוקת בארבעים ושתים עיר אבל בשש ד"ה לא היו מעלין להן שכר וא"כ לר"מ בשום עיר לא היו מעלין להן שכר וע"כ קא' דאין הכהנים ולוים מתודים משום דא"י לומר האדמה אשר נתת לנו כיון דקנויין להרוצחים לדירה בלי שום תשלום שכר והוי דומיא דא' ביומא י"ב ע"א גבי ירושלים דאי לא נתחלקה לשבטים לא מיקרי אחוזה ור"מ לשיטתי' דס"ל בגיטין מ"ח וב"ק צ' ע"א דק"פ כקה"ג דמי ור' יוסי אע"ג דמספקא לי' אי ק"פ כקה"ג דמי מ"מ י"ל דס"ל כר' יהודא דהי' מעלין להן שכר ללוים וכיון דע"כ היו צריכין לשלם שכר בעד הדירה ממילא כ"ז שלא שכרו מהם הויין הערים מיוחדים ללוים ושפיר יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו ולפי"ז הרי לדברי הפנ"י הנ"ל להך צד דמספקינין דדילמא אין נשים חייבות בברהמ"ז אלא מדרבנן ע"כ לא אתיא אליבא דר"מ דלדידי' א"א לומר מדרבנן דגם בתפילין חייבות מדרבנן לדידי' וא"כ לר' יוסי הא לא הי' יכול למיבעי כהנים ולוים אי מוציאין אחרים י"ח כיון דלר"י שפיר יכולין לומר על הארץ הטובה משום שיש להם ערי מגרש כנ"ל.
ועפי"ז יתיישב נמי מה שהקשו המפורשים דמאי מיבעי' לי' לרבינא הלא אפי' אי נשים בבהמ"ז דרבנן ג"כ יוצא השומע מהן כיון דאיהו גופי' קא' בסמוך הרהור כדיבור דמי ויוצא מטעם הרהור ולהנ"ל ניחא כיון דהא דקא' הרהור כדיבור דמי ע"כ הוא רק לת"ק דר"י בברכות ט"ו ע"א דס"ל הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא אבל לר' יוסי הא ס"ל שם דלא השמיע לאזנו לא יצא ומכ"ש דהרהור לאו כד"ד וא"כ הא להך צד דמספקינין דנשים מדרבנן ע"כ הוא רק לר' יוסי כנ"ל ולדידי' הא הרהור לאו כדיבור דמי.
אמנם אכתי יש לעורר עפי"ד הר"ן בנדרים מ"ו ע"ב בהא דקא' ה"ד דשרי דמקבל בטסקא וכ' הר"ן ואיכא למידק אשמעתין ואפי' כה"ג היכי שרי דהא מ"מ גוף המרחץ של המשכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר עצמו כדא' בערכין כו' ואחרים תירצו עוד דהא מושכרים דהכא לאו מושכרים כעין שכירות אחר דעלמא דהא א' בגמ' ה"ד דשרי דמקבל בטסקא ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של מחזיק לעולם אלא שנותן לבעלים הראשונים דבר ידוע בכל שנה וכל כה"ג קה"ג מיקרי ולא שיעבוד שיפקיעו קונם כו' ואפ"ה כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק לי' אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר ע"כ.
ולפי"ז ה"נ בערי מגרש אפי' למ"ד שהי' מעלין להם ללוים שכר הא מ"מ כיון שהתורה נתנום לערי מקלט לרוצחים שיהיו להם לדירה ורק שהיו מעלין ללוים דבר ידוע בכל שנה הרי זה מיקרי קנין הגוף ולא קנין שעבוד כד' הר"ן הנ"ל וא"כ מ"ט דר' יוסי דס"ל במעשר שני דמתודים וע"כ צ"ל עפי"ד התוס' ב"ב ק"ז ע"א ד"ה ובוידוי שכ' וז"ל פי' בקונטרס דל"ג ובוידוי דלא כתיב במע"ש שום וידוי לא מארצך ולא מאדמה אשר נתת לי אע"ג דכתיב וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא דר' יוסי דאמר דכהנים ולוים מתודים במע"ש משום הערי מגרש דאע"ג דאין מיוחדין להן כמ"ש עפי"ד הר"ן הנ"ל בכ"ז כיון דבוידוי כתיב בלשון רבים האדמה אשר נתת לנו וקאי על האדמה דכל ישראל כדמצינו בפסחים ק"ג ע"א ואידך תרומתכם דכל ישראל קא' וכן קצירכם דכל ישראל משמע וכיון דיש ללוים עכ"פ חלק וזכות בערי מגרש שהרי הרוצחים נותנים להם שכר דירה שפיר יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו בלשון רבים משא"כ בברכת המזון דכתיב וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך בלשון יחיד שפיר נוכל למעט כהנים ולוים והדרק"ל דהי".
למיבעי גם בכהנים ולוים. אמנם באמת לק"מ דעד כאן ל"ק הר"ן התם אלא משום דמאן דיהיב טסקא הוא שייך לו ולבניו אחריו ולכך שפיר כ' הר"ן דמיקרי קנין הגוף משא"כ הכא הא בארבעים ושתים עיר ניתנו אך ללוים רק שעומדין ג"כ לנוס שמה כל רוצח נפש בשגגה אבל גוף הערים הם של הלוים והרי כ' התוס' במכות שם דלהכי רוצחים הבאים שם לדור צריכין להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזירת המלך על הלוים.
לעכב אותם בעירן ע"ש א"כ חזינן דגוף הערים שייכים באמת ללוים ועוד בלא"ה נהי דהבתים הם משועבדים לרוצחים לדירה אבל בהשדות הא אין להם חלק ונחלה והרי לר' יוסי דס"ל בעירובין ל"ו ע"א תחומין דרבנן ע"כ לא דריש הקרא דומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה אלפים אמה תחום שבת כדדריש ר"ע בסוטה כ"ז ע"ב ר"פ כשם דזהו רק לר"ע לשיטת' דס"ל תחומין דאוריי' וע"כ דאיהו דריש כר"א בנו של ריה"ג שם דאיהו דריש אלף אמה מגרש אלפים אמה שדות וכרמים ובהן אין להרוצחים חלק וא"כ לא נוכל למעט כהנים ולוים מברהמ"ז: ברם הא קשיא לכאורה דהרי נוכל למעט כהנים ולוים מברהמ"ז לפי שא"י לומר ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו דאף דיש להם מ"ח עיר מ"מ הני ל"ה בדרך נחלה אלא בדרך נתינה שע"כ מצינו בהוריות ד"ו ע"ב שבטו של לוי איקרי קהל דכתיב הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרו קהל וע' פירש"י יומא ד"נ ע"א ד"ה דלא מייתו כו' כהנים ודאי לא איקרי קהל אלא אותן שנטלו נחלה עכ"ל וע"כ דאף שיש להם ערי מגרש הני לא באו להם בתורת נחלה אלא בדרך נתינה וא"כ א"י לומר שהנחלת לאבותינו אולם באמת ג"ז נכון דהנה רש"י ז"ל בערכין ד"ג ע"א פי' בהא דקא' נשים מזמנות.
לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן פירש"י וז"ל לפי שיש באנשים שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים שהנחלת לאבותינו ולכאורה אמאי ל"ק גם בנשים שאין אומרות שהנחלת לאבותינו לפי שלא נטלו חלק בארץ ועכצ"ל עפי"ד התוס' ב"ב פ"א ע"א ד"ה למעוטי כו' שמובא שם המשנה דבכורים דגר מביא ואינו קורא משום שא"י לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ומכח ההוא משנה לא הי' מניח ר"ת לגרים לברך ברכת זימון לפי שא"י לומר שהנחלת לאבותינו כו' ולר"י נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיי"ל כההוא משנה אלא כר"י דפליג עלה כדא' בירושלמי משום דא"ק כי אב המון גוים נתתיך לשעבר הי' אב לארם מכאן ואילך לכל גוים כו' והא דא' בפ"ב דמכות כיון דאיכא גר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר א"ש כר"י וסמיך אסיפי' דקרא לתת לנו ע"ש וא"כ כיון דגר יכול לומר לאבותינו מכ"ש נשים ולכך שפיר כ' רש"י בנשים הטעם משום שאין אומרות ברית וא"כ ה"ה כהנים ולוים שפיר יכולין לומר שהנחלת לאבותינו ולכך לא מיבעי' לרבינא על כהנים ולוים משום דפשיטא לי' דחייבין מדאורייתא וע"כ לא מבעי' לי' אלא נשים שא"י לומר על הארץ הטובה אשר נתן לך אבל כהנים ולוים שיכולין לומר אשר נתן לך משום הערי מגרש שפיר חייבין מדאורייתא ודלא כבעל שלטי גבורים ז"ל שכ' דלשי' רש"י ז"ל ה"ה כהנים ולוים אינן חייבין בבהמ"ז אלא מדרבנן.
ולפי"ז לא יהי' קשה נמי לשי' רש"י ז"ל מש"ס ערכין ד"ד ע"א בהא דקתני הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים פשיטא ל"צ דקאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר קאכיל חולין סד"א הואיל וא"ב זר למיכל בהדי כהן ל"מ אכיל אימא לא לצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל ולכאורה קשה ממ"ש המג"א בסי' קצ"ו בשם הגמ"נ בשם מהר"ש ב' אוכלין בשר וא' חלב האוכל חלב מברך ומוציא השני לפי שהוא יכול לאכול עם חבירו ולא להיפוך ע"ש.
והנה שם בברייתא קתני סתמא ומשמע אף דאכלי כולן שיעורא דאוריי' וא"כ הרי כיון דמצי אכיל בהדי זר ולא להיפוך ע"כ הכהן מברך ברכת הזימון ואי נימא דכהנים א"מ בברהמ"ז אלא מדרבנן האיך מוציא את הזר דאכיל שיעורא דאוריי' הרי לא אתי דרבנן ומפיק דאוריי' ולמה שהוכחנו דגם לרש"י ז"ל ע"כ כהנים מדאורי' מחייבי דלא כהש"ג א"ש.
ולדברי הש"ג אפשר לומר דס"ל לחלק בין זר בתרומה להא דהגמ"נ בשם מהר"ש בשנים אוכלין בשר וא' חלב דהתם בשר א"א לו בשום אופן לאכול חלב משא"כ זר הא אפשר לי' לאכול התרומה ע"י שאילה ושפיר יכול הזר לזמן. ולפמ"ש התוס' בסוכה ל"ח ע"א ד"ה באמת וכ"ה בטור בסי' קצ"ט בשם הר"י כהן דאיבעיית הש"ס בנשים הוא רק לענין להוציא שאינו בקי אבל להצטרף פשיט' לי' דמצטרפין ג"כ לק"מ ולהאמור דהש"ס מיירי לענין להוציא שאינו בקי מיושב עוד הפעם קו' המפו' הנ"ל דאפי' אי נשים דרבנן יוצא השומע מטעם הרהור כד"ד דהרי מאי דהרהור כד"ד כ' בשו"ת שא"ר סי' ק' דהוא מטעם כל הראוי לבילה כו' וכיון שהוא אינו בקי הוי א"ר לבילה וע' בשבילי לקט כלל אלף אות ט' שכ' בשם ראב"ש בעומד בתפלה וא"י לענות א"י בשמיעה דל"ח שומע כעונה הואיל וא"י לענות בעצמו וע' בהג"א פ"ק דחולין שמסתפק באלם ששוחט אי יוצא בשמיעת הברכות מאחר ע"ש.
וי"ל דהוא ג"כ מטעם הנ"ל דשומעכעונה הוא ג"ב מטעם כל הראוי כו' וכיון שא"י לענות הוי א"ר לבילה לכך אינו יוצא ואי דקשי' מש"ס ר"ה כ"ט ע"א דקא' גבי תק"ש ח"ע וחב"ת אף לעצמו אינו מוציא ואפ"ה יוצא כששומע מאחר נימא ג"כ כיון שא"ר לבילה בילה מעכבת לק"מ דשאני תק"ש דעיקר המצוה היא השמיעה דהברכה נתקנה לשמוע קול שופר ולא לתקוע בשופר ואין אנו צריכין לבא לטעמא דכל הראוי כו' ולכך שפיר יוצא כששומע מאחר אבל בכ"מ שומע כעונה הוא מטעם כל הראוי כו' וכיון שא"ר לענות ל"א שומע כעונה]: והנה בהג"א הקשה וז"ל תימה להר' אלחנן נהי דגר יכול לומר בבהמ"ז שהנחלת לאבותינו דפסקינן כר"י דאמר גר עצמו מביא וקורא שיכול לומר לאבותינו דכתיב כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך לכל גוים מ"מ איך יוציאו אחרים י"ח כיון שלא הי' לגרים חלק בארץ ודוחק לחלק דשאני גרים שהם זכרים נטלו חלק בארץ עכ"ל וביותר יש לחזק הקושיא עפי"ד המשנה למלך בפ"ד מה' בכורים שמביא בשם הרמב"ח לחלק דבבכורים כתיב לתת לנו לשון עתיד גם גר יכול לומר דלע"ל יטלו הגרים חלק בארץ כדא' במדרש קהלת אבל בוידוי מעשר כתיב אשר נתת לנו ולשעבר לא נטלו חלק בארץ ע"ש וא"כ ה"נ בברהמ"ז הא כתיב אשר נתן לך לשעבר וא"י הגר לומר שלא נטל חלק בארץ ולכאורה י"ל לפי"ד הרא"ש שם שהקשה מהא דא' בברכות מ"ח להוציא את אחרים י"ח עד שיאכל כזית דגן ובשיעור כזית א"ח אלא מדרבנן ואפ"ה מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה שחייבין מה"ת וא"כ באשה נמי אעפ"י שאינה חייבת אלא מדרבנן תוציא אחרים שחייבין מה"ת ותי' דל"ד דאיש אע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטור את אחרים דכל ישראל ערבין זב"ז אלא דרבנן אמרו שלא לברך ברכת הנהנין בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אעפ"י שלא נתחייב אלא מדרבנן מוציא אחרים שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילו מן העון ולפוטרו מן המצות אבל אשה אינה בכלל הערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן ע"ש ואפשר לומר דזהו טעמו של רש"י ז"ל בריש מגילה בד"ה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה כו' והכפרים איכן בר אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם א' מבני העיר והר"ן הקשה עליו דהא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוצא אחרים י"ח ולהאמור י"ל דסברת רש"י הוא דהבן עיר מוציא את הבן כפר מטעם ערבות] ולפי"ז הרי בנדה י"ג ע"ב מביאים שם רש"י ותוס' בשם י"א דלכך גרים קשים לישראל כספחת לפי שכל ישראל ערבין זב"ז א"כ חזינן דגרים הם בכלל ערבות ולכך לא בעי לענין גרים.
ועפי"ד הרא"ש הנ"ל יש לבאר דברי הש"ס בסוגיין דקא' ת"ש באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים כו' אא"ב דאורייתא אתי דאוריי' ומפיק דאוריי' אא"א דרבנן אתי דרבנן ומפיק דאוריי' ולטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא הב"ע כגון דאכל שיעור' דרבנן כו' ודקדק בס' שמן רוקח בהא דקאמר קטן בר חיובא הוא דהיל"ל קטן בר חיובא דאורייתא הוא דהא במתניתין תני להדיא דקטן חייב בברהמ"ז וא"כ עיקר הפירכא אינו אלא דהקטן לאו בר חיובא דאורייתא הוא ואיך אמר סתם קטן בר חיובא הוא ולהאמור מיושב שפיר דלכאורה הי' אפשר לומר דכיון דהבעי' בנשים אינו אלא משום דל"ה בכלל ערבות א"כ הי' אפשר לומר בקטן כיון דזכרים הם בכלל ערבות שפיר מוצי' אחרים.
אולם הרי מבואר במג"א סי' קצ"ט סק"ו שכ' וז"ל דעיקר הטעם אעפ"י שיצא מוציא משום שכל ישראל ערבים ובקטן ל"ש ערבות עכ"ל והדבר מובן עפי"ד רש"י ז"ל בברכות מ"ח ע"א דבקטן שהגיע לחינוך עלי' דקטן ליכא חיוב' ולא מיקרי מחויב בדבר שהוא אינו מחויב ועלי' דאבוה הוא דרמי לחנוכי' ע"ש וע' ברש"י נדה מ"ו ע"ב ד"ה איסור' כו' דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנת' דרבנן הוא ע"ש וא"כ ל"ש בקטן ערבות כיון דעל עצמו של קטן לא רמי חיובא ואינו בר קבולי ערבות וז"ש הש"ס קטן בר חיוב' הוא ר"ל שאינו בר חיוב' מצד עצמו רק שעל אביו לחנכו וא"כ אינו בר ערבות אפס הא קשיא לכאורה ע"ד הרא"ש ז"ל מש"ס פסחים קי"ו ע"ב אראב"י סומא פטור מלומר הגדה כ' איני והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מ"ד אגדתא בי ר"י אמרו רב יוסף מ"ד אגדת' בי ר"ש אמרו רב ששת קסברי רבנן מצה בזה"ז דרבנן ולד' הרא"ש קשיא אפי' אי מצה בזה"ז דאוריי' ג"כ מוציאים אחרים י"ח מטעם ערבות כיון דזכרים הם בכלל ערבות אולם י"ל דל"ש ערבות רק באיש שהוא מחויב בשאר מצות עכ"פ משא"כ סומא כיון דפטור מכל המצות ל"ש בי' ערבות כלל: אמנם הא קשיא מה שהקשה הרשב"א ז"ל בחי' דאמאי לא מיבעי' לענין עבדים ובשלמא לשי' התוס' דהבעי' הוא משום שאין הנשים אומרות ברית לא הי' יכול למיבעי בעבדים דהם אינם בני ברית כמבואר בגיטין כ"ג ע"ב משא"כ לשי' רש"י ז"ל משום שלא נטלו חלק בארץ שפיר הי' יכול למיבעי בעבדים ואי כד' הרא"ש משום דנשים ל"ה בכלל ערבות ועבדים זכרים ישנם בכלל ערבות ז"א דהא כל דין ערבות ילפי' כ"ז ובשבועות ל"ט מדכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זב"ז והרי אמרי' בב"ק פ"ח ע"א דלכך לר"י אין לעבד בושת משום דכתיב כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה א"כ לר"י ל"ה עבד בכלל אחיו וממיל' ל"ה בכלל ערבות.
אך באמת אנן קיי"ל כרבנן דר"י שם דס"ל אחיו הוא במצות וכן דברי הי"א הנ"ל דגרים ישנם בכלל ערבות דחה רש"י ז"ל גופי' וכן בתוס' שם ובקדושין ד"ע ע"ב דחו דבר' הי"א והעלו דגרים אינן בכלל ערבות. ואילולי דמיסתפנא אמינא דגם הרא"ש לא כ' דנשים אינן בכלל ערבות כלל בשום מצוה רק דהחילוק הוא כך דמי ששייך במצוה זו בשום פעם אף שעתה לא נתחייב מיקרי מחוייב בדבר מטעם ערבות ולכן מ' שאכל רק כזית אף שעתה אינו מחוייב מה"ת מ"מ כיון דאיתא בכלל חיוב בהמ"ז בשום פעם דהיינו כשאוכל כדי שביעה הוא בכלל ערבות אבל מי שאינו שייך במצוה זו כלל כגון נשים אם בבהמ"ז הן דרבנן הא ל"ש בהמ"ז מה"ת כלל אינן בכלל ערבות במצות בהמ"ז וכן מפורש יוצא מדברי התוס' בברכות מ"ח ע"ב ע"ש.
ותדע לך דאל"כ איך נפרנס משנה דגיטין ס"א ע"א משאלת אשה לחברתה החשודה על שבועות נפה וכברה וריחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחון עמה ומבואר שם הטעם משום דמסייעת ידי עוברי עבירה והרי איסור למסייע כ' הריטב"א פ"ק דע"ז שהוא מטעם ערבות ונשים אינן בכלל ערבות א"ו כדברינו דהיכי שהיא גופה מוזהרת על האיסור מוזהרת נמי על הערבות וסמוכין לסברא זו נראה ממ"ש האחרונים בשם שו"ת אמונת שמואל שכ' דמי שאינו מוזהר בדבר מותר להושיט לחבירו האיסור אף שלגבי חבירו הוי איסור וא"ע בלפני עור כיון דלגבי דידי' ליכא איסור ונהי דהאחרונים דחו דבריו לענין לאו דלפ"ע מכ"פ נראה בהא שכ' התוס' בשבת ד"ג ע"א דאפי' היכי דליכא תרי עברי דנהרי דליכא משום לפ"ע מ"מ איסור מסייע איכא נלפענ"ד לפימ"ש הריטב"א בפ"ק דע"ז דהא דאסור מסייע ידי ע"ע הוא מטעם ערבות ע"כ נלפענ"ד דל"ש איסור זה רק היכי דלגבי דידי' איכא ג"כ איסור משא"כ היכי דאיהו אינו עושה איסור ליכא איסור דמסייע בשאינו בתרי עברי דנהרי כיון דבכה"ג דלגבי דיד' ליכא אי' ל"ש ערבות ועפי"ז אזדא קו' התוס' בב"מ ד"י ע"ב בהא דקא' א"ב כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה והקשו התוס' דהא הישראל הוי בר חיובא כיון שעובר על לפ"ע וע"כ כונתם דאע"ג דאינו בתרי עברי דנהרי עכ"פ א' מסייע איכא ולדברינו ניחא דכיון דהישראל אינו מוזהר על אי' גרושה ממילא ל"ש גבי' ג"כ ערבות וליכא אי' דמסייע והה"נ לענין להוציא אחרים י"ח שהוא מטעם ערבות היכי דאיהו אינו מחויב במצוה ל"ש ערבות והא דלא מיבעי' לי' לרבינא בכהנים ולוים או בגרים י"ל כדוחק של ההג"א הנ"ל דכיון דהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ ואינו דוחק דסברא כזו מצינו ג"כ בתוס' עירובין צ"ו ע"ב לענין הא דסומא אע"פ שהוא פטור ממצות חייב עכ"פ מדרבנן ונשים דפטרינהו ממ"ע שהז"ג גם מדרבנן פטורי מפני דסומא הוא ממין בר חיובא ע"ש.
אמנם צריך להבין בהא דקא' ת"ש באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה כו' ולטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא הב"ע כגון דאכל שיעורא דרבנן. ולכאורה קשה בס"ד דש"ס דמיירי בשיעורא דאוריית' מאיזה טעם הי' עולה על הדעת שהאשה תוציא את בעלה דהרי אינה מחויבת אלא מדרבנן משום דא"י לומר על הארץ אשר נתן לך ונראה דהי' ס"ד דהש"ס דתוציא את אחרים י"ח אע"ג שהיא אינה מחויבת מטעם שליחות כמ"ש היש"ש פ' הגוזל סי' ל"ז בשם מהרא"י סי' נ"ד דגם בדיבור כגון בשבועה מועיל שליחות ע"ש וע' בב"ח או"ח סי' תל"ד ובפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח וא"כ ה"נ י"ל דמוציאה אחרים י"ח מטעם דשלוחו ש"א כמותו ול"ד להא דאמרי' אין העבד נעשה שליח לקבל גט לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין משום דהתם אינו בתורת גיטין וקדושין כלל אבל אשה בבהמ"ז הא איתה בשני הברכות האחרות בברכת הזן וברכת בונה ירושלים ממילא תוכל להעשות שליח על כל הג' ברכות כיון שעכ"פ ישנה בחיוב זה דבהמ"ז ועפי"ז מדוקדק מאוד לשון הגמ' דקא' וליטעמיך קטן בר חיובא הוא ודקדק בס' שמן רוקח דהול"ל קטן בר חיובא דאורייתא הוא.
ולהאמור י"ל דהכי פריך דהנה באמת קיי"ל אין שליחות לקטן רק התוס' בגיטין ס"ד ע"ב ד"ה שאני כ' דאין למעט קטן משליחות אלא היכי דליתא בדנפשי' כגון בתרומה דלית' בתרומה דנפשי' אבל היכא דאיתה בדנפשי' יש לקטן שליחות ע"ש וא"כ י"ל בקטן שהגיע לחינוך כיון דאיתא החיוב בדנפשי' יכול להעשות שליח.
אולם הא כבר הבאתי בשם רש"י ז"ל ברכות מ"ח דגם בקטן שהגיע לחינוך אין החיוב מוטל על גופו של קטן רק על אביו רמי לחנוכי' וז"ש הש"ס וליטעמיך האיך אתה יכול לומר מטעם שליחות קטן בר חיובא הוא פי' כיון דקטן לאו בר חיובא מצד עצמו הוי ליתא בדנפשי' וא"כ האיך מוציא את אביו הא אין שליחות לקטן ודו"ק: והנה במפורשים מובא בשם א"ז הגאון בעל שער אפרים ז"ל שהקשה ל"ל למימר נ"מ לאפוקי רבים י"ח אמאי ל"א נ"מ שאם היא מסופקת אם בירכה ברהמ"ז שאם הוא דאוריית' צריכה לברך דסד"א לחומרא ואם הוא מדרבנן א"צ לברך מספק כדא' הש"ס בדף כ"א ע"א גבי קרא ק"ש א"צ לחזור ולקרות דסד"ר לקולא ותי' דכיון דמשאכל איכא חזקת חיוב לברך ברהמ"ז אין ס' מוציא מידי ודאי דלתי' ב' של התוס' פסחים ט' ע"א ד"ה כדי שתהא בהמתו כו' גם בדרבנן אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ גבי ק"ש אע"ג דאיכא חזקת חיוב מ"מ כיון דאי ק"ש דרבנן הוי אין לו עיקר בתורה וכל שאין לו עיקר מה"ת אפי' היכי דאיכא חזקת חיוב אמרי' סד"ר לקולא ע' בצל"ח אמנם אכתי קשיא לפענ"ד דהרי כ' הב"ש בסי' כ"ח דהיכי דהוי תרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת וא"כ שפיר איכא כ"ט בברהמ"ז בנשים היכי שלא אכלה רק כזית ומסופקת אםבירכה ברהמ"ז דאי נשים בברהמ"ז דאורייתא חייבת לברך כיון דאיכא חזקת חיוב ויש לו עיקר בדאוריית' כיון דבכדי שביעה הוא מה"ת משא"כ אי נשים בברהמ"ז דרבנן א"כ הוי תרי דרבנן דעיקר החיוב בנשים הוא דרבנן ושיעור כזית הוא ג"כ דרבנן א"כ חשיב כאין לו עיקר מה"ת וא"כ אף דאיכא חזקת חיוב אין צריך לברך מספק ונלפענ"ד לתרץ דהנה הפנ"י בחידושיו תמה דאיך ס"ד דנשים חייבות בבהרמ"ז דרבנן דמהיכי תיתי דחייבות מדרבנן כיון דמעטינהו רחמנ' דא"י לומר על הארץ דא"כ כל מ"ע נחייבינהו מדרבנן כדמקשה בסמוך לענין קידוש היום.
ונלפענ"ד דהנה במג"א סי' קצ"ד סק"ג מביא דעת הרי"ף ז"ל דסדר מנין ג' ברכות של ברהמ"ז הוא דאוריית' ומעכבות ולכן מי שא"י לברך כל הג' ברכות רק א' מהן אינו מברך כלל ע"ש וא"כ הא דמספקינן למעט נשים מברהמ"ז היא רק מברכת הארץ אבל ברכת הזן וברכת בונה ירושלים הם בודאי דאוריית' גם בנשים.
וע"כ תיקנו חכמים שתברך כל הברכות כיון דאצל אנשים סדר ג' ברכות מעכבות זא"ז לכן תיקנו גם בנשים שתברך כל הג' ברכות. ולפי"ז בספק אם בירכה ברהמ"ז שפיר חייבת לברך גם ברכת הארץ דהא כל עיקר תקנה אצל נשים היא משום השני ברכות אחרות שהם דאוריית' וכיון דאילו הב' ברכות צריכות לברך מספק שהם דאורייתא ממילא צריכה ג"כ לברך ברכת הארץ ודוק ובזה הנני ידידו הדור"ש בלונ"ח: