אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סי' כז

סימן כו

לק' סטראזניטן בעזהש"י יום ד' כ"ב לירח שבט תר"מ לפ"ק סטריא.

שלום וישע רב לכבוד האברך המופלג ושנון זית רענן. כש"מ יעקב דרומער נ"י בן הרב הגאון המנוח מוהר"ש ז"ל אבד"ק סקאלא יצ"ו.

מכתבך הגיעני בעת אשר סבוני גם סבבוני טרדות שונות שעל כן התמהמהתי בתשובתי עד כה כי הוקל עול הטרדות מעל צוארי ואבא היום אל העיון ואען ואומר בעזרת השם יתברך ויתעלה. בדבר שאלתך בס"ת שנמצ' מיותר שם הויה ב"ה והלך הסופר וקלפו אם יאות עביד ואם צריך לסלק היריעה ולגונזה.

הנה מבואר בבד"ה בטור יו"ד סי' רע"ו בשם התשב"ץ לאסור קליפה בשם כי שמא עי"כ יקרע הקלף וימחוק השם או שמא הדיו נכנסה בעומק עובי הקלף וכשיקלוף ישאר רושם חצי השם בהקלף הנשאר וחציו במה שנקלף והוי כנחלק השם וכן הש"ך בס' ער"ה סק"ג אוסר לקלוף השם. והנה הבאת במכתבך שהשגת תשובה בזה מכבוד א"ז הגאון האמיתי אבד"ק סטאניסלאב שיחי' וכ' לאסור מטעם חציו על הגויל וחציו על הקלף שמבואר בירושלמי דפסול ומטי בי' משמי' דהתשב"ץ וע"ז הגיד לך רב א' שא"ז הגאון שליט"א טעה ח"ו בפשט דברי התשב"ץ.

הנה כפי הנראה הרב הזה לא הי' למראה עיניו רק דברי התשב"ץ שמבואים בבד"ה שבטור יו"ד סי' רע"ו. אולם הרואה בגוף התשובה שבתשב"ץ ח"ר סי' קמ"ט יראה מבואר להדי' שכ' לפסול הקליפה משום דכשיקלף מקום הכתיבה מה שנשאר הוא או דוכסוסטות דגויל לא הוי אלא כשהוא שלם וא"כ הוי חציו על הגויל וחציו על הקלף או על הדוכסוסטוס ופסול כמבואר בירושלמי ע"ש אמנם באמת טעם זה ליתא לפי מנהגינו שאנו נוהגין לכתוב ס"ת על קלף כמבואר בסי' רע"א ס"ג בהג"ה ואזדא החששא הנ"ל וכן העיד בנו הגאון רע"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' רע"ט שלפי מנהגינו ליתא לטעם התשב"ץ הלזה.

ומה שפקפק הרב הנ"ל אמ"ש א"ז הגאון המובהק שי' בשם התשב"ץ לפסול מטעם חציו על הגויל וחציו על הקלף. דהרי הטעם דחציו על הגויל וחציו על הקלף פסול משום דהוי כשני ספרים כמבואר בטו"ז והרי מפורש בתוס' סוטה י"ח דהיכי דהוי מתחלת ברייתו כן לא הוי שני ספרים הנה לא הי' צריך הרב הזה להביא ממרחק לחמו ועדיפא מיני' הו"ל להקשות אם בס"ת פסול ב' ספרים האיך תופרין כמה עורות בס"ת ביחד והרי בגט פסול אם תפר שני עורות ביחד משום ב' ספרים כמ"ס בתוס' שם וה"ה בס"ת הו"ל לפסול מטעם זה.

ובאמת נתקשה בזה בטו"ז אה"ע סי' ק"ל סק"ו ע"ש וע"כ אנו צריכין לומר לד' התוס' הנ"ל דבס"ת לא ממעטינין ספר א' ולא ב' וג' ספרים משום דילפינן מס"ת שכ' משרע"ה דקיי"ל בגיטין ד"ס ע"א כר"י שם דאמר מגילה מגילה ניתנה ואח"כ אידבק וא"כ דבס"ת אם היריעות תפורין בגידין חשבינן לי' ספר א' וכ"כ בתשו' חת"ס חא"ח סי' ד' ע"ש שביאר הדבר באריכות וע' תוס' מנחות ל"ב ע"א ד"ה דילמ' שכ' גם לענין מזוזה דאע"ג דמבואר בירושלמי דתו"מ אין נכתבין אלא על עור א' מ"מ אם תפר ב' עורות חשיב כחד ע"ש וע' בב"ש סי' ק"ל סק"ח שהקשה ע"ד הרמ"א שם שכ' דאם דבק שני עורות ביחד ע"י דבק וכתב עליהם גט פסול מספק והקשה מש"ס מנחות ל"ד דמבואר שם דע"י דבק חשיב כחד וכ' דאף התוס' בסוטה י"ח שכ' לפסול בגט אם דבק ב' עורות ביחד מטעם ב' ספרים היינו אם תפר או דבק אחר הכתיבה אבל אם תפר קודם הכתיבה כשר.

ונראה בכונתו דע"ד התוס' לא קשי' דאף דבמנחות שם גבי תפילין מכשרינין גם אחר כתיבה כדקא' התם אם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבקן ע"ש וא"כ היל"ל דגבי גט ג"כ מהני דיבוק אחר הכתיבה מ"מ לענין זה נראה דל"ד תפילין לגט. ומובן הדבר עפי"ד הש"ס סוטה ד"כ ע"ב דפריך שם הש"ס א"ר אחי בר יאשי' דס"ל דמגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת מהא דתנן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו וא"ל שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו ומשני התם וכתב לה א"ר הלכך בעי' שיהי' בשעת הכתיבה לשמה אבל במגילת סוטה לא כתיב רק וכתב ולא כתיב גבי עשיי' ועשה לה הכהן ועשיי' היינו מחיקה הלכך ל"ב רק שתהי' המחיקה לשמה ע"ש ולפי"ז זהו החילוק שבין גט לתפילין דבגט כתיב ספר גבי וכתב כדכתיב וכתב לה ספר כריתות הלכך בעי' שבשעת הכתיבה לא יהי' שני ספרים אבל גבי תפילין הקפידא שיהי' אות אחד כדכתי' והיו לאות על ידך א"כ לא קפיד קרא רק בשעת הנחתן שיהי' אחד ולכך שפיר מהני לדבקן אחר הכתיבה וז"ב.

אולם לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' בסוטה שם ד"ה אבל תורה כו' שהקשו דהא בגיטין כ"ד מפרש מ"ט פסלינן לכל הני גיטין אי כתי' ונתן ספר כריתות הו"א למעוטי האיך קמא שנכתב שלא לשום אשה כתב רחמנ' וכתב ואי לא כתי' אלא וכתב הו"א למעוטי האי דלא איהו כתב לה אבל יש לו ב' נשים דאיהו קא כתב לה כשר כ"ר וכתב לה דממעטינן היו לו ב' נשים כו' אלמא דממעטי התם מוכתב גרידא היכי דנכתב לשם אשה אחרת ואמאי לא ממעטי' ג"כ בסוטה ותי' דשאני התם דלא הוי צריך למיכתב אלא ונתן לה ספר כריתות הלכך הוי וכתב יתירא למעוטי נכתב לשם אשה אחרת אבל בסוטה לאו מיותר האי וכתב הלכך לא ממעטי' אלא היכא דלא איכתב לשום אלות בעולם ע"ש ולדברינו קשה דאכתי לא מיותר האי וכתב משום דאי לא הוי כתי' אלא ונתן לה ספר כריתות הו"א דלא קפיד קרא רק דבשעת הנתינה לא יהיה ב' ספרים ואם כתב על ב' עורות ודבקן קודם הנתינה כשר להכי כתי' וכתב אצל ספר להורות דבשעת כתיבה צריך להיות מדובק ויש לפלפל הרבה בזה ולא ירשני הזמן להאריך עכ"פ בס"ת הלא כתי' בפ' וילך ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר א"כ נסמך ספר לכתיבה והיל"ל דבשעת כתיבה לא תהי' בב' עורות וע"כ דבס"ת לא ממעטי' ספר א' א"ר ולא ב' וג' ספרים ומ"ש הט"ז בטעמ' דחציו על הגויל וחציו על הקלף דפסול משום דהוי כשני ספרים כונתו דמיחזי כשתי תורות ח"ו אם חצי' נכתבה ע"ג גויל וחצי' ע"ג קלף ולא מטעם דכתי' ספר ובאמת הובא בשערי תשובה סי' רע"א בשם ס' חמודי דניאל כ"י דדוקא מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף כלומר הרבה מקלף והרבה מגויל אבל לעשות מטליתא' או שנים מדוכסוסטוס או מקלף אין קפידא ע"ש ולפענד"נ ראי' לדבריו מש"ס מנחות ל"ב ע"א כי"ב ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין והתני' הללמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס כו' ולכאורה קשה דהא מבואר בתוס' שם דמזוזה פסולה אגויל וס"ת הללמ"מ שיהי' כשירה אגויל וא"כ ליפרוך ג"כ אס"ת איך עושין מס"ת שבלה מזוזה והא ס"ת כשירה אגויל ומזוזה פסולה אגויל אע"כ דבס"ת משכחת שהי' פ' שמע והי' כתיבה על מטלית של דוכסוסטות דבמטלית א' או ב' אין קפידא דלגבי ס"ת הוי זה דבר מועט ולא פסל בירושלמי רק חצי' על הגויל וחצי' על דוכסוסטוס.

משא"כ מתפילין פריך שפיר והיא ראי' נכונה לדברי החמורי דניאל. וא"כ מכ"ש בתיבה א' שנכתבה על הקלף או על דוכסוסטוס בודאי לא איכפת לן וזהו דלא כהתשב"ץ הנ"ל: ולענין לקדור האזכרה כבר העלה בשו"ת הרא"ש כלל ג' סי' ז' לאסור ואחריו נמשך הרמ"א ביו"ד סי' ער"ה.

ובשו"ת הרלב"ח סי' ב' כ' בענין קדירה דאף דמשרשי ההלכה הי' מותר לקדור ודוחה שם כל החששות שאין מקום להם עפ"י דין עכ"ז מסיק שלפי שכ' הרא"ש שח"ו לקדור האזכרות מסכים עמו שבשום פנים אין ראו' לעשותו וטעמו של הרא"ש הוא משום כבוד השם ולכך אין תיקון כ"א לסלק היריעה ע"ש.

והנה לכאורה יש לה"ר לאסור קדירה בשם מש"ס סנהדרין ע"א ע"א ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשה עיר הנדחת מ"ט א"ק ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב ל"ת כן לד' אלקיכם ופירש"י שם משום האזכרות שכתובין בה. וקשה דהא אפשר לקדור האזכרות ולגונזן.

וע"כ דקדירה ג"כ אסור. אולם י"ל דאין מזה ראי' דנוכל לומר דדמי להא דא' בסנהדרין קי"ב ע"א גבי שיער נשים צדקניות תקבוץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר קביצה תלישה ושריפה.

וה"נ י"ל דמחוסר קביצה קדירה ושריפה אמנם לכאורה יש לאסור קדירה מש"ס ערכין דף ו' ע"א מיתיבי עכו"ם שהתנדב קורה ושם כתוב עלי' בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתי' יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים טעמא דשם כתוב עלי' דבעי גניזה הא אין שם כתוב עלי' ל"ב גניזה ה"ה דאע"ג דאין שם כתוב עלי' נמי בעי גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עלי' יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י ז"ל בלישנא בתרא דשם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדיש דל"ה מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו ע"ש וצ"ע מד' הש"ס סנהדרין נ"ו ע"א גבי נוקב שם ואימא מיברז הוא ואזהרתי' מהכא ואבדתם את שמם ל"ת כן לד' אלקיכם כו' ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה כו' וקשה הא לד' רש"י הוי שלא במקומו ולא קדוש וכן צ"ע מש"ס שבת ק"כ גבי הי' שם כתוב על בשרו כו' וכן מסוכה נ"ג ע"א ליכתוב שם אחספא כו'] הרי דהיכא דנכתב על הנייר ועם המקרא קדוש כל הנייר וכל מקום שגוזז עובר בל"ת כן.

וע' בסנהדרין ק"ב ע"ב דקא' על אחזי' שהי' קודר אזכרות וכותב ע"א תחתיהן ופירש"י שהי' מוחק שמות שבתורה ומשמע מדבריו דקדירה הוי מחיקה וע"כ משום שקדוש כל הנייר שהוא כתוב עליו. וע' בתוס' מ"ק כ"ו ע"א ד"ה קדר כל האזכרות אמנם לפ"ז קשה מש"ס שבת קט"ז ע"א הגליונים וספרי הצדוקים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן כו' ולפירש"י הנ"ל מאי מרויח בזה שקודר את האזכרות וגונזן הרי אם חושש שנתקדש השם הלא נתקדש כל הקלף וא"כ עובר גם בקדירה משום ל"ת כן: ולכאורה נראה לומר דאע"ג דבקדירה יש איסור ל"ת כן מ"מ היכי שאי לא נתיר הקדירה הי' נשרף לגמרי ומעיקרא עומדת לשריפה ליכא בהקדירה איסור ל"ת כן וראי' לזה נראה מש"ס ע"ז י"ג ע"ב דפריך שם בהא דאין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר כו' ואיזהו עיקור נועל דלת בפני' והיא מתה מאלי' ופריך שם אמאי לא סגי בעיקור דמנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כמו בנו"נ בשוק של ע"ז דדי בעיקור זה ומשני אביי שא"ה משום בזיון קדשים ונשחטי משחט אתי בהו לידי תקלה ולישוי' גיסטרא אמר אביי א"ק ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן לד' אלקיכם וקשה דאמאי ל"ק אביי אלא כיון דהשתא לא קשיא נמי פירכת הש"ס דמעיקרא דינשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כיון דיעבור משום ל"ת כן א"ו דכיון דבלא"ה הי' נועל דלת בפני' ומתה מאלי' והיתה מתה לגמרי ומעיקרא משעה שהוקדשה היתה עומדת למיתה לכך ליכא בעקירת הפרסות משום ל"ת כן והה"נ בספרי הצדוקין שאי לא יקדור האזכרות מעיקרא עומדין לשריפה ליכא בהקדירה משום ל"ת כן והנה בגוף פירכת הש"ס בע"ז הנ"ל הקשה לי בני המופלג כמר שאול שיחי' דמ"פ הש"ס דנימא גבי מקדיש בזה"ז עיקור דמנשר פרסותי' כמו בנו"נ בשוק של ע"ז הלא שאני ושאני דהרי גבי נו"נ בשוק של ע"ז לאחר העיקור היא מותרת בהנאה כמ"ש התוס' בד"ה מנשר דסגי בקנסא דעיקור משא"כ בהקדיש בזה"ז הא גם לאחר שמכשר פרסותי' עדיין היא הקדש ואסורה בהנאה א"כ כיון דאינה מתה עד זמן מרובה כמבואר בפירש"י ד"ה התם משום בזיון קדשים וז"ל דאי אמרת תיעקר אינה מתה מהרה ונראה בזיונה בזמן מרובה ע"כ א"כ הא איכא למיחש לתקלה קודם שתמות ולכך בעי לנעול דלת בפני' ותמות מאלי'.

והשבתי לו עפי"ד הש"ס יומא ס"ו ע"א דליכא למיחש לתקלה דגיזה ועבודה דא"כ כל רעיות נמי ניחוש לתקלה דגיזה ועבודה ול"ח רק לתקלה דהקרבה והנך דלאו בני הקרבה נינהו לא טריד בהו הך דבת הקרבה היא טרוד בה. ולכאורה צריך להבין דבמקדיש בזה"ז מאי תקלה דהקרבה איכא ועכצ"ל משום דמהרה יבנה ביהמ"ק ויהי' עומדין להקרבה דהרי קיי"ל כמ"ד בע"ח אינן נדחין לכך מיקרו בני הקרבה וחיישי' שיקריבם בזה"ז.

וא"כ כשישיר פרסותי' שוב ליכא תקלה דהרי מבואר בבכורות מ"ד ע"א דהיכי דניטלו טלפיים וזכרות עמהן פסולין וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' איסורי מזבח ה"ד ע"ש וא"כ כשמנשר פרסותי' חותך גם הזכרות וא"כ שוב לאו בני הקרבה נינהו ולא טרוד בהו וליכא למיחש שוב לתקלה ושפיר פריך הש"ס דיועיל גם במקדיש בזה"ז העיקור דמנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה כיון דאח"כ שוב ליכא חשש תקלה.

אמנם לכאורה לפי"מ דנראה מדברי התוס' בזבחים ר"פ התערובת ובסנהדרין ד"פ ע"א הא חיישי' גם לתקלה דגיזה ועבודה. אך באמת בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' פ"ג נתקשה בזה וכ' לחלק דבמקום שאסורים לגמרי בהנאה אפי' יפול בו מום חששו לתקלה דגיזה ועבודה משא"כ בכל רעיות הואיל וע"י מום יש להם היתר לא חששו לגיזה ועבודה וא"כ א"ש.

אמנם באמת בלא"ה הא מבואר בש"ס בכורות הנ"ל דהיכי דנעקר הזכרות מן הטלפיים פסול ונפדה א"כ לאחר שישיר פרסותי' הא יהי' מום לפדות עליו ושוב ליכא למיחש לתקלה דיש תקנה בפדיון. ובעיקר הקושיא י"ל עפי"מ דא' בביצה י"ח מתוך שלא הותר לו אלא ע"י שינוי זכור הוא וליכא למיחש לתקלה וע' לעיל סי' כ"ג א"כ הה"נ אי מנשר פרסותי' ליכא למיחש שיכשל ליהנות ממנה דכיון דהוא רואה בה שינוי שפרסותי' חתוכות מדכר דכיר שהוא הקדש ולא אתי לאתהנויי מינה]: ועוד נראה עפי"מ שי"ל דכונת רש"י ז"ל הוא דלכך שם שלא במקומו לא קדוש הוא כיון דאין מקומו כאן ועתיד לגוזזו אמרינן כל העומד לגזוז כגזוז דמי ועד כאן ל"א דהשם מקדש כל הגליון שהוא כתוב עליו אלא היכא שנכתב מעיקרא במקום הראוי אז קנה מקומו וכאילו בטיל לגבי הגליון כולו ונתקדש כולו אבל היכא שמתחלת כתיבתו הי' בטעות או שהי' מוכרח מטעם אחר להסירו משם אז ל"א דבטיל לגבי הגליון לענין שתתפשט הקדושה בכל הגליון ונהי דלגבי גוף השם יש אף בכה"ג איסור ל"ת כן אמנם לענין שתתפשט הקדושה בהגליון לא מהני בכגון זה כיון דלא נבטל הקלף לגבי השם בכה"ג שתתפשט הקדושה בו וע' תוס' שבת מ"ד וב"ב ד"ך ע"א שכ' לענין הא דא' במגילה כ"ו ע"ב בהאי בי כנישתא דהוי פתוח להאי אידרונא דהוי מחית בי' מת והוו בעי כהני למיעל לצלויי התם א"ל לרבא א"ל דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת כו' והוכיחו התוס' שם מזה דבכ"ע העשוי לנחת ל"ב ביטול כיון דע"כ הארון הקודש לא נבטל לשם כיון דע"כ סופו להסירו משם דמעלין בקודש ואין מורידין ע"ש וע' בתוס' שבת צ"ג ע"ב ד"ה ויכול שכ' דלהכי חייץ אבן אע"ג דהוי מב"מ עם הרצפה משום דאבן לא מבטל לי' דאבן נתקלין בה ההולכים שם ע"ש והה"נ אמרינן דכל שמוכרח להסיר השם מן הגליון הזה יהי' מאיזה טעם שיהי' לא נבטל לשם ולא נתקדש כל הגליון והו' דומיא דאי בחולין ע"ג ע"א ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוצצן כקצוץ דמי וכן אמרי' שם חיבורי אוכלין כמאן דמכרתי דמי וכ' התוס' שם דאותו אבר אסור והשאר מותר שלכך עתיד להפרידו משם ע"כ אמרינן כמאן דמכרתי דמי והה"נ בשם שנכתב ע"ג קורה כיון שאין זה מקומו וע"כ עתיד לגוזזו משם משום בזיון השם כמאן דגזיז מעיקרא דמי ולא נתקדש כל הקורה וכן יש להוכיח מדברי התוס' ערכין ל"ד ע"א ד"ה הן ומגרשיהן שכ' שם לענין הא דא' התם דהלוים גואלין לעולם שאין בתי ע"ח שלהן נחלטין ופריך שם בתי ע"ח ללוים מי אית להו כו' ומשני כגון שנפלו להן בגורל בימי יהושע הן ומגרשיהן כשהן מוקפות חומה ופריך הן ומגרשיהן למסתרינהו קיימי כדתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים כו' והקשו התוס' מאי נ"מ אם נסתרו כיון שהן מוקפות חומה מעיקרא דהא תניא אשר לו חומה ואעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן ותי' דשא"ה כיון שהם ראויות שלא יהא להם חומה אינו מועיל להם קדושת חומה שהי' קודם לכן והוי כאלו לא היתה מעולם ע"ש והה"נ י"ל כיון שהי' ראוי שלא יהי' נכתב השם במקום זה והי' עומד לקצוץ הוי כאלו לא הי' מעולם ולא נתקדש הקלף ואוסיף לה"ר לזה מש"ס מכות י"א ע"א בשעה שכרה דוד שיתן קפא תהומא ובעא למשטפא לעלמא אמר מהו לכתו' שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתי' כו' נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לכ"ש.

וקשה לכאורה דבתוס' סוטה י"ז ע"ב כ' בשם הירושלמי ר' לוי בר סיסי בעי קומ' רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א"ל ה"ז שאלה א"ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנו ל"צ דלא הואיל וניתנו למחיקה ע' במהרש"א שם. הרי דמגילת סוטה כיון דאיכתבה ע"מ למוחקה אין בה קדושה וא"כ איך קא' שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים והרי לד' הירושלמי כיון דלמחיקה קאי אין בו קדושה ועכצ"ל דכונת הירושלמי הוא דבכה"ג שניתן למחיקה לא נתפס קדושה בהגליונות שנימא שיטמאו את הידים אבל גוף הכתב הוא קדוש וא"כ השם בפ"ע הוא קדוש הרי דהיכי דמעיקרא ניתן למחיקה לא נתפסה הקדושה בהגוילין.

וה"ה היכי דמעיקרא קאי להסירו משם או לשורפן ליכאקדושה בהגוילין והיא ראי' ברורה לפענ"ד וא"כ לפי"ז אין בקדירת האזכרות מספרי הצדוקין איסור ל"ת כן ושפיר מותר לקודרן [אמנם קשיא לפי"ז דבתוס' סוטה הנ"ל כ' בשם הירושלמי דאין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה וקשה הא מגילת סוטה כיון דמעיקרא ניתנה למחיקה הא לא נתקדש הגויל וא"כ הא הי' יכולין לקדור האזכרה ולגונזה וצל"ע בזה]: אולם באמת רש"י ז"ל בערכין שם תופס עיקר כפירוש הראשון שפי' שם שלא במקומו אינו קדוש כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר מותר וכן מדברי התוס' שם נראה שמפרשים הכי שכ' וז"ל יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגיררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל איברא שתמהו ע"ד התוס' הללו המח"א בחי' לטיו"ד ה' ס"ת והנוב"י מהדו"ק סוס"י ע"ז מש"ס שבת קט"ז ע"א דא' שם דגליון אגב כתבא הוא דקדוש אזדא כתבא אזדא קדושתי' ע"ש אולם היטב אשר דיבר בזה בספר בני יונה סי' רע"ו לחלק דהתם לענין הצלה מן הדליקה דרך חצר שאינו מעורב אתמר דבמינן קדושת השם עצמו ואף דאסור בהנאה מ"מ מותר לשורפו ואין בו משום בזיון כתבי קודש ע"ש עכ"פ חזינן דאין בקלף קדושת הגוף רק שהמקום שכנגד השם נאסר בהנאה.

וע' במלחמות פ"ק דסוכה שדחה דברי הראשונים ז"ל שכ' דהא דמהני עיבוד לשמה אע"ג דהזמנה לאו מילתא הוא משום דהזמנה לגוף הקדושה מילתא ותמה ע"ז מש"ס שבת הנ"ל דקא' אזדא כתבא אזדא קדושתי' הרי דהקלף ל"ה גוף הקדושה ע"ש. והנה ראיתי במכתבך שהבאת בשם א"ז הגאון המובהק אבד"ק סטאניסלאב שיחי' ראי' דאין בקלף קדושת הגוף מנדרים י"ד ע"ב הנודר בתורה ל"א כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין וקא' שם דבדנקיט לי' בידי' אפי' אמר בה דבריו קיימין כיון דנקיט לי' בידי' דעתי' על האזכרות מנחא אארעא דעתי' אגויל ופי' הר"ן בשם הראב"ד ז"ל דכי קתני נודר נודר ממש קא' שאומר ככר זה עלי בתורה ול"א כלום לפי שאין זה מתפיס אלא בגוילין אבל אמר במה שכתוב בה כלומר ככר זה עלי במה שכתוב בה ה"ז אסור כמתפיס בדבר הנדור משום דדעתי' אהזכרות והזכרות נדורין הם שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות וא"כ אי נימא דבמקום האזכרות קדוש גם הקלף א"כ אפי' אמר בה הו"ל לאסור משום הקלף שקדוש במקום האזכרות והוי כמתפיס בדבר הנדור אע"כ דאין הקלף קדוש אלא אגב כתבא וכשהוסר הכתב אזלא הקדושה.

ראי' נכונה היא והדברים ראויין למי שאמרן. ולפענד"נ להוסיף דאי איתא דהקדושה נשארת על הקלף לעולם אף לאחר שנמחק הכתב ממנו ה"ז דומה למאי דא' במשנה נדרים דף י' ע"ב נדר בא' מכל משמשי המזבח והיינו בכלי השרת אעפ"י שלא הזכיר קרבן ה"ז נדר ואף דקיי"ל בפ"ק דשבועות דכלי שרת לדורות עבודתן מחנכתן וכיון דנעשה בהן איזה עבודה קדשי ממילא ומ"מ הו"ל דבר הנדור וה"נ הוי ממש הקלף שהאזכרות כתובין עליו אי נימא דאית בי' קדושה מצד עצמו.

ואנכי בחידושי אמרתי להביא ראי' מש"ס נדרים הנ"ל למ"ש בט"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ב בשם הגה"מ בשם רא"ם דשם שנכתב שלא מדעת אין בו קדושה כלל. וע' במח"א בחי' לטיו"ד ה' ס"ת מה שהאריך לפלפל בזה.

וע' בשו"ת תשב"ץ סי' קע"ד. ואנכי אמרתי להוכיח מש"ס הנ"ל דקא' דאי נקט לי' בידי' דעתי' אהזכרות והוי דבר הנדור ואי נימא דשם.

שנכתב שלא מדעת ג"כ קדוש א"כ ה"ז דומה להא דא' בנדרים י"ג ע"א דאם אמר הרי עלי כבכור קאר"י דמותר והכי קיי"ל משום דאף דבכור מצוה להקדישו מ"מ כיון דגם אי לא מקדיש לי' ממילא קדוש ל"ה דבר הנדור ע"ש וא"כ ה"נ אף דמצוה לכוין בהאזכרות לשום קדושה מ"מ כיון דגם אי לא הקדישם ממילא האותיות הם קדושים א"כ לא הוי דבר הנדור אע"כ דבלא כונה אין בהאזכרות קדושה כלל והוי שפיר דבר הנדור ומוכח כהפוסקים הנ"ל דלא כהרדב"ז בתשו' ח"א סי' ע"ז שהעלה להלכה דאם כ' השם סתם שלא בכונה אסור למוחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותן לקדושתן דומיא דא' בשוחט זבחים סתם דסכין מושכתן למה שהן ע"ש.

ונראה דאף התוס' ערכין הנ"ל שכ' דמקום השם נתקדש מעל"ע היינו היכי שלא הי' טעות בשם רק שנגרר משום שנפל עליו דיו וכדומה אבל אם נכתב שם בטעות גם התוס' מודו דלא נתקדש הקלף שכנגדו מעל"ע דוגמא לזה מצינו בסנהדרין מ"ח ע"א גבי מותר המת ליורשיו מאי דחזי לי' תפיס ומאי דלא חזי לי' לא תפיס והכי אשכחן בסוכה מ"ט ע"ב גבי כלי שרת דיותר מכשיעור אין כלי שרת מקדש דהוי אינו ראוי לכלי ע"ש.

וכן מצינו בתוס' סוכה ט' ע"א לענין כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה דאינו נאסר אלא כדי הכשר סוכה ולא היותר מכדי הכשר ע"ש וה"נ אינו קדוש אלא חתיכת הקלף שע"כ ניטלת עם הקליפה ויותר מזה אינו קדוש וע' בשעה"מ ה' ערכין שחידש דבמקדיש בע"מ למזבח ל"ש לומר פשטה קדושה בכולה כיון דאסור להקדיש בע"מ למזבח ונהי דרבי רחמנא ולנדר לא ירצה ארצויי הוא דלא מרצי הא מיקדש קדשי אבל אינו קדוש רק מה שהקדיש להדיא אבל ל"א בי' פשטה קדושה בכולה כיון דהוי הקדש גרוע ע"ש והה"נ אם כל האזכרה במקום שא"צ להיות נהי דהאזכרה גופה קדושה מ"מ הקדש גרוע הוא כיון שהי' בטעות ואינו גורר קדושת הקלף עמו שתתפשט מעל"ע וז"ב בעיני ועפי"ז יתיישב מה שתמהו הפוסקים ז"ל על הרא"ש שאוסר לקדור השם מהא ששנינו בפ"ה דמ"ס הכותב ב' שמות של קודש מקיים הראשון ומחטב האחרון והיינו שקודר האחרון הרי דקדירה מותר בשם.

ולהאמור יהי' נכון דהנה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' פ"א כ' ע"ד הש"ך בסי' ער"ה סק"ג שהקשה על הרמ"א שכ' וז"ל כי אין לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה וכ' השבו"י דבשאר תיבות אפשר ע"י מחיקה או גרירה משא"כ בשם שא"א במחיקה או גרירה ע"כ אין לו תקנה אלא לעשות נקבים ביריעה וזה אסור ועוד דבשאר תיבות אפי' אם הקלף דק וקלוש בענין שא"א במחיקה וגרירה אלא ע"י שיעשה נקבים ביריעה מ"מ אפשר לתקן ע"י מטלית לדבוק על מקום הנקב משא"כ כשקודר השם סובר הרא"ש דאין לו תקנה רק להניח כן נקוב דכשידבוק עליו מטלית אתי למיכתב תיבה אחרת על מקום שהי' כתוב בו קודש ומקום שכ' בו קודש לא יכתוב בו חול כד' התוס' ערכין הנ"ל וע"כ צריך להניח מקום השם נקוב ועומד ואין זה כבוד להשם ע"ש וא"כ לפי דבריו כל איסור קדירת השם הוא מטעם דא"א לדבק מטלית דאתי למיכתב עליו דבר חול דא"א להכיר אם היא מטלית וא"כ כיון דהתם במ"ס מיירי שנכתב בטעות שם מיותר א"כ בכה"ג הא לא נתקדש הקלף מעל"ע כנ"ל וא"כ הי' מותר לכתוב גם על הקלף גופי' אחר שנקלף השם ומכ"ש על המטלית וא"כ שפיר מותר לקודרו ולהניח מטלית והבן: אמנם באמת מובא בב"י סי' רע"ו בשם הר"י בן הרא"ש ז"ל ביריעה שהיו בה אזכרות שתים ואחת מיותרת כ' בשם אביו הרא"ש ז"ל לאסור ג"כ קדירה בזה הרי דהרא"ש אוסר קדירה גם בשם שנכתב בטעות.

והנה ראיתי שהבאת במכתבך בשם ס' שנות חיים מהגאון מהרש"ק ז"ל שכ' דהתוס' ערכין הנ"ל שכ' דאסור לכתוב במקום השם היינו דבר של חול אבל לכתוב שאר תיבות קדושות מהתוה"ק שפיר דמי והנה אף שאין הספר הזה ת"י עכ"ז רואה אני דבריו ז"ל לענין אם נכתב שם בטעות וגררו דשפיר רשאי לכתו' תיבה אחרת והא למה זה דומה להא דקיי"ל בסנהדרין מ"ח ע"א ההוא סודרא דאזמני' למיצר בי' תפילין וצר בי' תפילין אסור למיצר בי' פשיטי אזמני' ולא צר בי' צר בי' ולא אזמני' שרי למיצר בי' פשיטי.

והה"נ הרי לא הוזמן הקלף בשעת עבוד רק לקדושת ס"ת וחתיכת הקלף של מקום השם לא הוזמן בשעת עיבוד לקדושת השם וא"כ אף שנכתב עליו אח"כ השם הקדוש בשלמא אם הי' ראוי להיות שם השם הקדוש שפיר הי' אסור לכתו' עליו תיבה אחרת דמעלין בקודש ואין מורידין אבל אם אין כאן מקומו של השם א"כ הוי כצר בי' ולא אזמני' ומדינא הוי שרי לכתו' אף דבר חול.

ורק דבר חול אסור שלא יהי' גנאי להשם אבל איסור דאין מורידין ליכא ובלא"ה אינו מוכח מדברי הש"ס דערכין הנ"ל הדין של התוס' כלל דהתם לא קא' רק דאינו מקדש השם אלא במקומו ול"א דצריך לגנוז כל הכלי שהשם כתוב עליו וקמ"ל דאינו מקדש למעל' או למטה ממקום השם ונוכל לומר דגם כנגד השם אינו מקדש רק החתיכת קלף שצריך לנוטלו עם הקליפ' באופן שלא יגרם מחיקה להשם אבל לא מעבר לעבר וע"כ דלא כ' התוס' התם רק לזהירות יתירא ולא מצד הדין.

והנה בענין קדירה כבר הבאתי בשם הפוסקים ז"ל שהחמירו שלא לקדור השם אף דעדיף מקליפה וע' בתשו' משאת בנימין סי' נ"ב ובעבוה"ג סי' צ"ה. ולכאור' נלפענ"ד להוכיח ג"כ דאסור קדירה מדברי הש"ע יו"ד סי' רפ"א ס"ד ס"ת שכ' ממזר יש פוסלין ופי' הב"י מובא בטו"ז וש"ך הטעם משום דכשבא להפסוק לא יבא ממזר בקהל ה' אינו כותבו לשם קדושה ואפי' אמר נתכונתי אנן סהדי שלא נתכוין ע"ש וא"כ אי נימא דקדירה שרי נהי דנימא כד' הפוסקים ז"ל דשם שנכתב שלא בקדושה ג"כ אסור למוחקו עכ"פ הי"ל לתקן לקדור שם זה ולדבוק מטלית ולכתו' אחר במקומו.

אמנם נוכל לומר משום דמבואר בפוסקים דאין לכתו' שם על המטלית וע' ש"ס מנחות ד"ל ע"ב הטועה בשם גורר כו' וע' תשו' כנסת יחזקאל סי' ל"ו. עכ"פ אף שלא טוב עשה סופר במה שהכניס א"ע לקלוף השם בלי שאלת פי חכם מ"מ בדיעבד א"צ לסלק היריעה כיון דבדיעבד יש לנו לסמוך ע"ד המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו שהקיל בקליפה ומשמע מדבריו דעדיף מקדירה.

וע' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ר"ס הנלפענ"ד כתבתי אברכך בשם ה' אלקי' יחנך בני ויתן לך כח לעשות חיל לעסוק בתורתו יומם וליל תחזקנה ידיך ותעשינה תושי' כנפש הדור"ש באהבה:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה