שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ
סי' ד
לבאר סוגיא דצנור שחקקו כו' ב"ק דף ס"ז ע"א ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו מי הוי שינו' והרי צינור דמעיקר' קציצתא והשתא צינורא ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקו' קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקו' ואי אמרת שינוי השם מילתא הוא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל שאני שאיבה דמדרבנן הוא א"ה אפי' דרישא נמי התם איכא תורת כלי עליו בתלוש הכא אין תורת כלי עליו בתלוש: הנה המפורשים הקשו על הא דפריך א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי הא בעי' שתהי' הוייתו ע"י טהרה ולא ע"י כלי המקבל טומא' וזה הוי מדאוריית' ולענין דאוריית' לא בטיל אג"ק בשלמא לפירש"י ז"ל שפי' מה שהמקו' נפסל בג' לוגין וקאי הכא לענין שיפסול ג' לוגין שבאו ע"י הצינור א"כ לא נתהוה כל המקו' ע"י הצינור משא"כ לשי' שאר ראשונים ז"ל שפי' דהכא מיירי לענין לעשות כל המקו' ע"י הצינור והוכיחו מזה דכולו שאוב הוא רק מדרבנן ע' בר"ן פ"ב דשבועות וא"כ לדבריהם שפיר קשיא הא לענין להביא כל המקו' ע"י הצינור הלז הא הוי הוייתו ע"י טומא'וזה הוי דאוריית' ובשלמא בקבעו ולבסוף חקקו ל"ש להקשות דהא בעי' הוייתו ע"י טהרה לפי"מ דר"ל משום דשינוי השם מילתא הוא דכיון דבשע' שנקבע נבטל לגבי קרקע תו אין יורד עליו תורת קבלת טומא' ורק לענין שאובין פריך הש"ס דכיון דשם צינור עליו ליהוי שאובין כיון דעכ"פ תורת כלי עליו משא"כ בחקקו ולבסוף קבעו קשיא.
והנלפענ"ד לתרץ בדרך פשוט עפי"מ דבאמת צריך להבין מאי דמחלק הש"ס התם איכא תורת כלי עליו בתלוש מה בכך עכ"פ הו"ל דרבנן ולענין דרבנן הא מחשבי' לי' להאי צינור כקרקע ואינו פוסל ונרא' בהבנת הענין דהנה קיי"ל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' משום שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומא' הוקש לשק משום שנא' מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ע' יומא כ"א וסוף חגיגה ובכ"ד וא"כ ההיא צינור שנקבע בבנין הא אינו מיטלטל והוי כ"ע העשוי לנחת ואינו מקבל טומא' בשלמא לענין שאובין הא מבואר בש"ס שבת ט"ז ע"ב המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים א' כלים גדולים וא' כלים קטנים ופי' התוס' כלים גדולים שמרוב גודלן אינן מקבלין טומא' כגון כלי עץ שהם יתרים על ארבעים סאה שאינן מטלטלין מלא וריקן אפ"ה מיקרי שאוב' ע"ש וע' בתוס' פסחים ק"ט ע"ב שכ' בשם הירושלמי דפריך בים שעשה שלמה והלא שאובין נינהו אף דהי' גדול ואינן מק"ט ע"ש וא"כ לענין שאובין מיקרי הצינור כלי אף שאינו מיטלטל אבל לענין הוייתו ע"י טהרה הא הוי כ"ע העשוי לנחת שאינו מק"ט אמנם ז"א רק בקבעו ולבסוף חקקו כיון שלא נעשה כלי עד שנקבע בבנין א"כ בשעה שנעש' כלי הוי עשוי לנחת משא"כ חקקו ולבסוף קבעו כיון דבשע' שנחקק ונעש' כלי ל"ה עשוי לנחת וירדה עליו תורת קבלת טומא' תו לא נפיק מידי קבלת טומא' ודאי' לזה מדברי התוס' חגיגה כ"ו ע"ב ד"ה כ"ע העשוי לנחת הוא שהקשו על הא דקא' שם על השלחן ותיפוק לי' דכ"ע העשוי לנחת היא הרי כל שנים שהיו ישראל במדבר הי' מטלטלים אותו א"כ אין עשוי לנחת ותי' דלא אצטריך רק לנוב וגבעון ושילה ובית עולמי' שלא היתה מטולטלת ודחי התוס' תי' זה דכיון שהיתה מטולטלת כבר אף משבאו לבית עולמים נמי לא נפקא מידי קבלת טומא' ראשונ' ע"ש הרי להדיא סברא זו וא"כ שפיר איכא בי' פסול דאוריית' משום דל"ה הוייתו ע"י טהרה.
ולפי"ז מובן שפיר דברי הש"ס אי הכי פי' דקאמרת דהוי רק מדרבנן וע"כ דהוי הוייתו ע"י טהרה משום דהוי כ"ע העשוי לנחת א"כ חקקו ולבסוף קבעו נמי לא נפסל כיון שנקבע בבנין נעשה לנחת וליכא רק שאובין דרבנן ולענין דרבנן הא מחשבינן לי' לההיא צינור כארעא סמיכתא ומשני התם איכא תורת כלי עליו בתלוש פי' בשעה שנעש' כלי בתלוש הא לא הי' עשוי לנחת וכיון שכן ירדה עליו תורת קבלת טומאה וא"כ איכא בי' פסולא דאוריית' משום דל"ה הוייתו ע"י טהרה ולענין דאוריית' הא ל"מ מה שנקבע בקרקע ולכך פוסל ודו"ק: ובאופן אחר נראה ליישב הקושית הנ"ל דהנה בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ק"ט הביא מה שהקש' לו א' לפימ"ש בנוב"י מהדו"ק דכל שתחלת עשייתו ע"מ לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה והוא מהמשנה דפי"א דמס' כלים משנה ב' וכ"ה ברמב"ם רפ"ט מה' כלים א"כ בצינור שחקקו שיש חילוק בין חקקו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף חקקו נפלוג בחקקו ולבסוף קבעו בין חקקו ע"מ לקובעו בקרקע ובין נמלך אח"כ לקובעו ותי' דשאיבה תלוי רק בשם כלי ובזה ל"מ אפי' חקקו ע"מ לקובעו שאף שאינו מקבל טומאה מ"מ שם כלי עליו [וכ"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ר"ה] ובסוף התשו' כ' ליישב וז"ל דע שזה הצינור אף אחר שקבעו מ"מ עיקר תשמישו להיות בו מים וצינור זה מיירי שיש לו לבזבזין מד' רוחותיו ע' בתוס' ב"ק ס"ז ע"א בד"ה צינור ואפי' לפי' הר"י מסימפונט שם מ"מ עכ"פ גם ביש לו לבזבזין מכל רוחותיו מיירי וא"כ אין הקרקע מסייעת בתשמישו ולכן ל"מ מה שחקקו ע"מ לקובעו עכ"ד ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה י"ל גם לדברי האומרים כולו שאוב הוא מדאוריית' דגם לדידהו מיירי הכא בכולו שאוב ואי דא"כ מאי משני שאיבה מדרבנן י"ל דהגמ' מוקי לה לההיא ברייתא כשהמים אינו מקלח להדיא מהצינור לתוך המקו' ונמשך קצת עם הקרקע כשיעור ג' טפחים ואי דהא בעי' רביי' והמשכ' ז"א דהא כ' התוס' ב"ב ס"ו ע"ב בשם ה"ר משה מפונטיזא דהא דשאוב' שהמשיכוה כולה פסול הוא רק מדרבנן וזהו כונת הש"ס שאני שאיבה מדרבנן פי' המשיכו' כולה אינו רק מדרבנן ולפי"ז יתיישב שפיר הקושיא הנ"ל דהא הוייתו ע"י טהרה הוא מדאוריית' ז"א דהא באמת ההיא צינור אינו מקבל טומא' כיון שנעשה לשמש עם הקרקע נהי דמתורת שאובין לא נפיק מכח זה כנ"ל אבל אינו בר קבולי טומאה וע"כ משום שאין הקרקע מסייעת בתשמישו כיון דבלאו הקרקע הי' נמשך למקוה.
אולם לדברינו הא ע"כ הקרקע מסייעת בתשמישו דאל"ה הי' כולו שאוב והי' פסול מדאוריית' וע"כ משום שנמשך קצת עם הקרקע וכולה בהמשכה אינו רק מדרבנן א"כ הקרקע מסייעת בתשמישו דבלעדי הקרקע לא הי' יכול לעשות תשמישו להכשיר המקוה וא"כ הוי כלי שנעשה לשמש עם הקרקע דטהור וא"כ הוי שפיר הוייתו ע"י טהרה והבן: ועוד בה שלישי' ליישב הקושי' הנ"ל דהנה נראה ליישב הסוגיא דאתיא גם למ"ד כולו שאוב דאוריית' והא דקא' שאני שאובה דרבנן נראה עפי"ד הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפ"ח מה' מקואות ה' ז וז"ל א"א בתוספתא ואם הי' הסילון כפוף כ"ש פוסל וקשיא לי שהרי אמרו במשנה הכלים הטהורים שבכ"ח הסילונות אעפ"י שהם כפופים ואעפ"י שמקבלין ואולי אעפ"י שהן טהורין לעצמן מ"מ כיון שבני קבלה הן ומקבלין פסולין למקוה מידי דהוי אכלי גללים וכיוצא בהן מפני שיש עליהן תורת כלי קיבול עכ"ל הרי דס"ל להראב"ד ז"ל דאפי' לא נחטט בו בית קיבול רק שהוא כפוף כ"ש פוסל וע"כ דפסול זה גם לד' הראב"ד אינו רק מדרבנן גזירה אטו כלי גמור שיש בו בית קיבול וע' בב"י סי' ר"א שכ' דבסילון כפוף כשהוא עשוי ע"ד קיבול גם הרמב"ם מודה דפסול משום שאובין ומוקי בהכי התוספת' דאם הי' כפוף כ"ש פוסלו ע"ש ולפי"ז.
י"ל דהשתא דמשני הש"ס שאיבה דרבנן מוקי הך דחקקו ולבסוף קבעו דמיירי שנחקק רק להולכת המים ולא חטט בו לקבל צרורות רק שהי' כפוף דומיא דסילון וקבעו ולבסוף חקקו הוא שקבעו כשהי' קציצת עץ בעלמא ולאחר שנקבע נחקק למעבורת המים וא"כ כיון דלא הי' חטיטה לקבל צרורות א"כ ל"ה שאובין גמורין רק דגזרינן אטו כלי גמור משום שלאחר החקיקה נקרא עליו שם כלי אף דאין לו בית קיבול והא דמתמה הש"ס והא קיי"ל דשאיבה דרבנן ר"ל כיון דסתמא קתני בברייתא ומיירי אפי' באופן שלא נחטט לקבל צרורות כאמור וזהו דפריך הש"ס אח"כ א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי כיון דגם בחקקו ולבסוף קבעו לא הי' כלי גמור בתלוש ומשני משום דעכ"פ איכא עליו תורת כלי בתלוש אף שאינו כלי גמור מ"מ כיון שנקרא עליו שם כלי אינו בטל אגב קרקע וא"כ לפי"ז ל"ק נמי הקושיא הנ"ל דהא ל"ה הוייתו ע"י טהרה דהא כיון דלא נחטט בו לקבל צרורות אין מקבל טומאה רק דלגבי שאובין כ' הראב"ד דפוסל היכי דכפוף דגזרי' אטו כלי גמור משום דנקרא עליו שם כלי וכן לשיטת הרמב"ם ז"ל בעשוי ע"ד לקבל ג"כ בודאי אינו פסול רק מדרבנן וא"כ פריך שפיר דחקקו ולבסוף קבעו נמי לא יפסול את המקוה ומשני משום שיש עליו תורת כלי בתלוש ור"ל כיון דאיכא עליו עכ"פ תורת כלי אף שאינו כלי גמור לא בטיל אגב קרקע והבן ועפי"ז יתבאר נמי סוגיית הש"ס ב"ב ס"ו דקא' שם על הבריית' דצינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה מני לא ר"א ולא רבנן הי ר"א כו' אלא ר"א דדף דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין מני אי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי לעולם ר"א ושאני פשוטי כ"ע דרבנן מכלל דשאיבה דאוריי' והא קיי"ל דרבנן.
ועוד הא אריב"ח בדף של מתכת מחלוקת לעולם רבנן הוא ושאני שאיבה דרבנן א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי שא"ה דאיכא עליו תורת כלי בתלוש ופירשב"ם א"ה דלרבנן הכל שוה כו' וגבי שאיבה הוא דאקילו לבטלו אג"ק אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי ליבטל אג"ק והקשה בס' תורת חיים וז"ל וקשה דא"כ מאי א"ה הא אפי' אי שאיבה דאוריית' תקשי נמי אגופא דבריית' דמ"ש קבעו ולבסוף חקקו מחקקו ולבסוף קבעו ועכצ"ל כדמשני דחקקו ולבסוף קבעו שאני הואיל ואיכא תורת כלי עליו בתלוש ולדברינו א"ש דבס"ד דהוי אמרי' דשאיבה דאוריית' הא ל"ק משום דע"כ הא דחקקו ולבסוף קבעו מיירי שחטט בו לקבל צרורות דאל"ה ל"ה דאוריית' וכיון שכן הוי כלי גמור קודם שנקבע ובכה"ג ידע הש"ס שפיר דלא בטיל אגב קרקע משא"כ השתא דמשני שאיבה דרבנן הא ע"כ מיירי שלא חטט בו לקבל צרורות ולא נפסל רק משום דהוי עליו שם כלי ובשאובין גזרי' אטו כלי גמור א"כ בחקקו ולבסוף קבעו נמי יהי' בטל אג"ק כיון דבאמת אינו כלי ומשני משום דעכ"פ איכא עליו תורת כלי בתלוש ואף שאינו כלי גמור מ"מ שם כלי יש עליו ולכך אינו בטל אג"ק וא"ש: אמנם עדיין קשה דהא גם מעיקרא הוי פשיטא לי' להש"ס דשאובין דרבנן דהא פריך על הא דקאמר לעולם ר"א דדף ושאני פשוטי כ"ע דרבנן מכלל דשאיבה דאורייתא והא קיי"ל דרבנן הרי דגם מקודם הי' פשיטא לי' להש"ס דשאיבה דרבנן א"כ אמאי נטר בפירכא זו דחקקו ולבסוף קבעו נמי עד דמשני הברייתא אליבא דריב"ח דאמר בדף של מתכת מחלוקת.
ונלפענ"ד ליישב ע"ד הפלפול דהנה לכאורה צריך להבין מאי דחיקא לי' לריב"ח לאוקמי פלוגתא דר"א ורבנן דדף בדף של מתכת משום דפשוטי כ"ע ל"ה רק דרבנן ע' בש"מ הרי מבואר במנחות צ"ו ע"ב והובא בתוס' ב"ב שם ד"ה ושאני פשוטי כ"ע דלדברי האומר מסגרתו של שלחן למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה מדאוריי' דדרשי' השלחן הטהור מכלל שהוא טמא א"כ אמאי לא מוקי ריב"ח פלוגתייהו בדף של עץ וכדברי האומר מסגרתו למטה היתה דטמא מדאוריי' אמנם נראה ליישב דהנה מוכח בנזיר י"ח דס"ל לריב"ח לילה לאו מחוסר זמן ע"ש באס"ז והנה ביומא כ"ט ע"ב פריך שם הש"ס למ"ד לילה לאו מחוסר זמן מהא דתנן סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה שאפי' עמדה על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ואמאי כי מטי בי שמשי דליל שבת תיקדוש ותפסול ומשני כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף ופירש"י שלא מדעתו וע"כ משום דכ"ש אין מקדשין שלא לדעת.
והנה מבואר במנחות ע"ח ע"ב גבי תודה ששחטה על שמונים חלות אליבא דחזקי' דאמר קדשו ארבעים מתוך שמונים דאע"ג דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת מ"מ סכין כיון דל"ל תוך ואלימא קדושתי' משאר כ"ש דשאר כ"ש יש להם תוך וסכין מקדש אע"ג דל"ל תוך ה"נ אלימא משאר כ"ש שמקדש ג"כ שלא מדעת בעליםע"ש.
ולפ"ז יתיישב לפני הקושיא הנ"ל דמקודם דמשני הברייתא אליבא דריב"ח לא הוי מצי למיפרך חקקו ולבסוף קבעו נמי כיון דשאיבה דרבנן דיכילנא לשנויי כמ"ד מסגרתו למטה היתה וטבלא המתהפכת טמאה מדאוריי' א"כ אפי' אי לא נחטט בהצינור לקבל צרורות ג"כ טמא מדאורייתא וא"כ לכך חקקו ולבסוף קבעו לא בטיל אג"ק משום דמק"ט מדאורייתא והוייתו ע"י טהרה בעי' מדאורייתא ולענין דאורייתא הא לא בטיל אג"ק משא"כ לריב"ח הא לא נוכל לומר דס"ל כמ"ד מסגרתו למטה היתה דא"כ תקשי לדידי' המשנה דסידר את הלחם כו' כי מטי בי שמשי תקדוש ותפסול כיון דאיהו ס"ל לילה לאו מחו"ז וע"כ דנעשה כמי שסדרו קוף ואין כ"ש מקדש שלא מדעת כנ"ל והתינח אי ס"ל מסגרתו של שלחן למעלה היתה א"כ הי"ל להשלחן תוך ואינו מקדש שלא לדעת כשאר כ"ש משא"כ אי הוי ס"ל מסגרתו למטה היתה א"כ לא הי"ל להשלחן תוך וא"כ תיקדש נמי שלא לדעת כסברת הש"ס הנ"ל לענין סכין וא"כ תיהדר קושי' לדוכתה כי מטי בי שמשי תקדוש ותפסול וא"כ עכצ"ל דריב"ח ס"ל כמ"ד מסגרתו למעלה היתה וא"כ ל"ה רק מדרבנן ושפיר פריך לאחר דמוקי לה אליבא דריב"ח א"ה חקקו ולבסו"ק נמי כיון דלענין דרבנן הא בטיל אג"ק ונכון הוא ע"ד החידוד: והנה התוס' בב"ב שם ס"ה ע"ב ד"ה צינור כו' כ' דמיירי שהמים נופלים מן הצינור להדיא למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל המקוה והקשה המהרש"א שם דמהיכא פשיט' לי' להתוס' דהבריית' מיירי כשהמים נופלים מן הצינור להדיא למקוה אמאי לא מוקי התוס' דמיירי שנמשך עם הקרקע ורק דליכא במקוה כ"א סאין ואנן בעי' רביי' והמשכה.
ולפענד"נ לתרץ בפשיטות דהתוס' הוכיחו כן מדקא' לקמן שאני פשוטי כ"ע דרבנן והוי ס"ד דשאיבה דאורייתא והתינח בשאוב גמור משא"כ ע"י המשכה הא לכ"ע דרבנן כמ"ש התוספות בשם הר"מ מפוטניזא הנ"ל אמנם הא קשיא דל"ל לאוקמי שנופל מהצינור להדיא למקוה הרי יש לאוקמי בנופל מן הצינור לקרקע ומן הקרקע למקוה ואי דא"כ הוי המשכה והיכי הוי ס"ד דהוא דאורייתא נוקמי דמיירי באופן דליכא כשיעור המשכה דהוא ג' טפחים כדקיי"ל ביו"ד סי' ר"א וכמובא בב"י בשם הר"י בתשו' ובהגהות סמ"ק ובתשו' הריב"ש דלא כהרשב"א בתשו' שכ' דאין לה שיעור.
לכן נלפענ"ד דדיבור התוס' הלזה קאי בשי' רבינו שמשון פ"ב דמקואות הובא בב"י סי' ר"א וכ"כ בר"ן פ"ב דשבועות דכולו שאוב הוא דרבנן בכלים דלא מקבלי טומאה ורק בכלים דמקבלי טומאה הוי כולו שאוב דאוריי' משום דבעי' הוייתו ע"י טהרה ולפי"ז מדס"ד דש"ס דשאיבה דאוריי' ע"כ דבס"ד הו"א דמיירי בשכל המקוה נעשה ע"י הצינור והש"ס דחי משום דמדקא' פוסל את המקוה משמע דאיכא מכבר רוב הכשר שיעור מקוה כמ"ש ברשב"ם ובתוס' שם וא"כ אי איתא דלא מיירי בשהמים נופלים להדיא מהצינור למקוה א"כ בכה"ג לא מיפסל משום הוייתו ע"י טהרה כדכ' הרא"ש בתשו' כלל ל"א סי' ז' ובסוף נדה להוכיח מדברי הש"ס זבחים כ"ה ע"ב דקבעי למיפשט דאויר כלי ככלי דמי מהא דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית משום דהוייתו ע"י טהרה בעי' פי' דאי לאו ככלי דמי אמאי פסולין והא לא נפלו מידו לחבית אלא היו מקלחין מהלאה לידו ואח"כ נפלו לחבית מן האויר ולא באו לחבית מדבר המק"ט א"ו דאויר כלי ככלי דמי והוי כנפלו מידו לחבית ע"כ ומוכיח מזה הרא"ש דאעפ"י שהעביר את המים עד החבית ע"י דבר המק"ט לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המק"ט עד אויר הכלי ע"ש וא"כ לפי"ז מדהוי ס"ד דשאיבה דאוריית' וע"כ דקס"ד שכל המקוה נעשה ע"י הצינור ומשום דל"ה הוייתו ע"י טהרה וא"כ עכצ"ל דמיירי שהצינור הגיע עד אויר המקוה וז"פ: ועפי"ד התוס' בשם הר"מ מפונטיזא הנ"ל אמרתי לבאר דברי הש"ס נזיר ל"ח ע"א אמר ר' אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט ר"כ בידי' חמש סומקתא וחמש חיורתא כו' והאיכא מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן ופירש"י בלישנא בתרא וז"ל לישנא אחרינא והאיכא מקוה כדתנן שהשאיבה מטהרת ברביעית ברביי' והמשכה שאם יש כאן כ' סאה ורביעית מימי גשמים הולך וממלא מן המעיין כ' סאה חסר רביעית וזורקן לפני אותה מקוה כדי שימשכו המים לתוך המקוה דהא יש בהן מ"ס בר מההוא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא שיש בה כ"א סאה מימי גשמים עכ"ל והקשה בס' דברי אמת מהגאון מהר"י בכר דוד ז"ל בקונטרסו בענין מקואות לפי"מ שפירש"י ז"ל ספ"ק דתמור' שפי' דברי ר' יוחנן שם אמר שאוב' שהמשיכוה כולה טהורה שאפי' כל המקוה ממים שאובין דרך המשכה כשר א"כ מ"פ והאיכא מקוה דילמא ר' אלעזר בשי' ר' יוחנן רבו אמרה דשאיבה שהמשיכוה כולה טהורה ע"ש ונלפענ"ד לתרץ קושיא זו דהנה הב"י בה' מעין ומקוה סי' ר"א הביא בשם הרמב"ן ז"ל שכ' דמאן דמכשיר מקוה שכולה שאובה בהמשכה סובר דכולו שאוב לאו דאוריי' ומאן דפוסל ס"ל דכולו שאוב דאוריי' ע"ש ולפענד"נ להסביר הענין עפי"ד מהר"מ מפונטיזא בתוס' הנ"ל שכ' דמאן דפוסל מקוה שאובה שהמשיכוה כולה הוא רק מדרבנן ונראה דכונתו הוא משום דגזרי' שמא יבאו להכשיר מקוה שאיבה בלי המשכה ולפי"ז אי מקוה שכולו שאוב הוא מדאוריי' שפיר יש לגמור המשיכוה כולה אטו שאובה בלי המשכה דהוא פסול מדאוריי' משא"כ אי כולו שאוב ג"כ דרבנן לא נוכל למיגזר המשיכוה כולה אטו לא המשיכה דהא אפי' מקוה שכולו שאוב אינו פסול רק מדרבנן א"כ הו"ל גזירה לגזירה ולפי"ז הא בפסחים ט"ז ע"א מובא שם ברייתא ס' משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר"מ וכן הי' ר' אלעזר אומר כדבריו כו' וסבר ר"א משקין אית להו טומאה בעולם והתניא ר"א אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד ר' יוסי בן יועזר איש צרידא על אייל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחייא דכן הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא ט"א אבל טומאת עצמן יש להן שפיר אלא לרב דאמר דכן ממש מא"ל ארנב"י אחדא פירש"י הא דקאר"א כדבריו דר"מ אלטמא אחרים טהור דר"מ קאי אבל ליטמא טמא לא ס"ל כוותי'.
ולבתר הכי פריך שם הש"ס לרב דאמר דכן ממש מקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור דמשמע הואיל ומחוברין נינהו לא מיטמאי הא תלושין מקבלין טומאה ומשני מאי יהי' טהור מטומאתו ופרש"י דה"ק אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים יהי' טהור הואיל וטבל הא שאובין לא מטהרי לי' ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושי' בעל דברי אמת הנ"ל דע"כ לא נוכל לומר דר"א ס"ל כר"י בהא דשאובה שהמשיכוה כולה טהור דהא ע"כ טעמי' דר"י הוא רק משום דס"ל כולו שאוב מדרבנן כנ"ל משא"כ ר"א הא ס"ל אין טומאה למשקין כל עיקר וקשה לדידי' פירכת הש"ס מקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור וע"כ דאתי למעט שאובין וא"כ ע"כ ס"ל דכולו שאוב פסול מדאוריי' א"כ ממילא ס"ל ג"כ דשאובה שהמשיכוה כולה פסול מדרבנן כנ"ל ושפיר פריך הש"ס ואף דהא דמתני' וברייתא ור"א דגמ' לאו חדא הם ע' רש"י גיטין ל"א ע"ב מ"מ הכא י"ל דהוי פשיטא לי' להש"ס דחד ר"א הוא.
[אמנם הא קשיא לפי הצעתינו זאת דהא באמת צריך להבין היכי נוכל למימר דכולו שאוב הוא רק מדרבנן הא ר' יוחנן גופי' דריש בזבחים כ"ה ע"ב אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן ע"י טהרה תהא א"כ כי נשאבו בכלי הוי הוייתן ע"י טומאה ופסול מדרבנן וע"כ דר"י לא ס"ל דכולו שאוב מדרבנן רק בשנשאבו בכלי גללים כלי אבנים דלא מק"ט וא"כ ממילא הא דאר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אינו רק בשאובין ע"י כלים דלא מקבלי טמאה וכ"כ באמת הר"ש והר"ן הנ"ל דבשאובין ע"י כלים המק"ט הוי דאוריי' ובכלים שאינם מק"ט ל"ה רק מדרבנן.
ולפי"ז קשה מ"פ בתמורה י"ב ע"ב שם מכלל דרבנן סברי ברביי' והמשכה לא אלא הא דכי אתא רבין אר"י שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מני לא רבנן ולא ר' אליעזר ולהאמור הרי ר"י ל"ק רק בכלים שאינם מק"ט ופלוגתא דר"א ורבנן הוא בכלים המק"ט וצע"ק] ועפ"ז אזדי לה ראיית התוס' בתענית י"ג ע"א שהוכיחו שם דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה מהא דקא' התם על הברייתא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו והקשו דהא משכחת טבילה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה א"ו דשאובה שהמשיכוה כולה פסולה ולדברינו י"ל דאין ראי' דהגמ' פריך מסתם ברייתא דתקשי למ"ד טומאת משקין ל"ד וע"כ דיהי' טהור למעוטי שאובין וכיון דכולו שאוב דאוריי' המשיכוה כולה עכ"פ מדרבנן פסול משא"כ לדידן דיש טומאה למשקין א"כ כולו שאוב אינו רק מדרבנן וא"כ נוכל לומר דע"י המשכה אפי' כולה כשירה.
ובהצעה זו נוכל לדחות ג"כ ראיית ר"ת בתוס' בב"ב הנ"ל שמביא ראי' דכולו שאוב פסול מדאוריי' מדתנן במס' מקואות פ"ב רא"א רביעית בתחלה פוסל את המקוה וג' לוגין ע"פ המים ומדמחמיר בתחלה טפי מבסוף ש"מ דבתחלה פוסל מדאוריי' ולהאמור אין ראי' די"ל דר"א לשיטתי' בפ"ב דמקואות משנה ז' המניח קנקנים לראש הגג לנגבם ונתמלאו מים רא"א אם עונת גשמים הוא או אם יש בו כמעט מים בבור ישבר ופי' הר"ש שם הטעם דס"ל כולה בהמשכה פסולה ע"ש וא"כ כיון דס"ל כולה בהמשכה פסולה ע"כ ס"ל דכולו שאוב דאוריי' כנ"ל אבל לדידן נוכל לומר דכולו שאוב רק דרבנן אולם בלא"ה דחי התוס' שם ראי' זו.
ועם דברינו אלה יש לדחות ג"כ דברי הר"ש בפ"ח דמקואות שמביא תוספתא ארץ הכותים טהורה כו' א"ר אליעזר נאמנין על השאובין ואין נאמנין למדת מ' סאה דאין דורשין מה מעין בכ"ש אף מקוה בכ"ש וכ' הר"ש דמשמע מזה דכולו שאוב פסול מדאוריי' מדמודי בה כותים ולדברינו אין מכאן ראי' די"ל דר"א לשיטתי' דלדידי' ע"כ כולו שאוב פסול מדאוריי' כנ"ל: אך מדברי ז"ל בחולין פ"ד ע"א משמע דהמשיכוה כולה מדאוריי' פסולה דפריך שם בהא דקא' דלכך אין בהמה בכלל חי' לכיסוי משום דא"ק על הארץ תשפכנו כמים מה מים ל"ב כיסוי אף האי נמי ל"ב כיסוי אלא מעתה יטבילו בו א"ק אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הני אין מידי אחרינא לא ואימא הנ"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרי מים אבל דם דאיקרי מים ה"נ תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין ג' מיעוטי כתיבי ופירש"י זוחלין שאר משקין שנתון במקום מדרון והזחילן למקוה דאלו גבי מים קיי"ל בתמורה פ"ק השאובה מיטהרת ברביי' והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין עכ"ל הרי דכולה בהמשכה מדאוריי' פסולה וכ"נ מדברי ר"י הובא בתוס' פסחים י"ז ע"ב ובב"ב בסוגי' שם ובשאר דוכתי דהוכיח דכולו שאוב הוי דרבנן מדקא' בפסחים שם רש"א משקי בי מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין ואר"פ הא דקאמרת בקרקע טהורין ל"ש אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בו מחטין וצינורות ומדחילק בין מים לדם ע"כ שהן שאובין דאל"ה הו"ל לחלק במים גופי' בין שאובין למחוברין ואפ"ה קא' דחזי להטביל בה מחטין וצינורות ואי איתא דע"י המשכה לעולם כשר א"כ נוכל לומר דלעולם כולו שאוב פסול מדאוריי' ורק לכך מחלק בין דםלמים דאפי' נמשך והוא עתה בקרקע במים כשר דחזי לטבילת מחטין וצינורות משא"כ בדם דאפי' ע"י המשכה פסול א"ו דאי נימא דכולו שאוב מדאוריי' פסול ה"ה דבהמשכה פסול מדאוריי' אמנם בלא"ה קשיא בחולין שם דל"ל למעוטי משקין מכונסין הרי בלא"ה הא הויין שאובין ואפי' הי' מים הי' פסולין ואי דקאי שם למ"ד טומאת משקין דאוריי' וממילא דכולו שאוב ג"כ דרבנן כנ"ל וא"כ מכ"ש דהמשיכוה כולה אינו פסול רק מדרבנן וא"כ ל"ל לרש"י ז"ל לפרש ברביי' והמשכה וצ"ע: והנה לכאורה קשיא לי בסוגיא זו ממשנה דחגיגה כ"ו ע"ב כל הכלים שהי' במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי ר"א וחכ"א מפני שהן מצופין ומפרש בגמ' שם טעמא דר"א דמזבח הנחושת הכתוב קראו אדמה דכתי' מזבח אדמה תעשה לי ומזבח הזהב דכתי' המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זל"ז וקשה ל"ל הטעם מפני שהן כקרקע שהכתוב קראו אדמה הרי בלא"ה הא ר"א אית לי' כל המחובר לקרקע כקרקע והוא בזבחים ס"א ע"ב דרשי' מזבח אדמה שיהי' מחובר באדמה וא"כ כיון דמחובר הוא לקרקע בלא"ה לר"א אינו מקבל טומאה משום דר"א ס"ל כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע וע' בב"י סי' ר"א שהביא בשם תשו' הרשב"א שכ' וז"ל בד"א כשאינו מחובר לקרקע אבל אם הי' מחובר לקרקע בטל לגבי קרקע ואינו מק"ט ולא עוד אלא אפי' מחובר לדבר שמחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מק"ט כו' ע"ש.
והנה לכאורה הי' נרא' לתרץ עפי"ד התוס' בעירובין ל"א ע"ב בד"ה ונתן הכסף כו' שהקשו על הא דא' בונין בחול ואח"כ מקדישין הרי הקדש אינו מתחלל ע"ג קרקע ותי' דבזה תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש כיון דאי לא קדיש עומד לתלישה ע"ש וכ"כ בב"מ נ"ד ע"א ולפי"ז ה"נ נוכל לומר במזבח דכ"ע מודו דחשוב תלוש כיון דבודאי גם המזבח הוי בונין בחול ואח"כ מקדישין כיון דקיי"ל בכתובות ק"ו ע"ב דמזבח העולה [שהוא מזבח הנחושת כמפורש בפ' ויקהל] בא מקדשי בדה"ב ופירש"י ז"ל לפי שהוא בנין בא מקדשי בדה"ב ע"ש וא"כ ל"ש לומר לב ב"ד מתנה עליהן דרק באותן שבאין מתרומת הלשכה שהוא נדבת צבור שייך לב ב"ד מתנה כמבואר בתוס' מעילה י"ד ע"א ד"ה בונין כו' ע"ש וא"כ ע"כ גם המזבח הי' בונין בחול ואח"כ מקדישין וא"כ ע"כ חשוב כתלוש דאי הוי חשוב כמחובר הא עומד ליתלש וכסברת התוס' הנ"ל: אמנם בכ"ז קשה הדבר לומר שנימא לעולם בכותלי ביהמ"ק והמזבח שיהי' כתלוש דא"כ יהי' מיטמאין בנגיעה כשאר כלי וע"כ דלא כ' התוס' הכי רק לענין המעות שחללו עליו דמהני החילול לאחר הבנין דכיון דכ"ז דל"ה הקדש אי נימא דל"מ חילול המעות ולא הניקדש הא סופו למעקר וא"כ כתלוש דמי וממילא מהני החילול מכח אבל לאחר שחיללו המעות עליו וכבר הוי הקדש בטל לשם עולמית דהא אסור לנתוץ אבן מן המקדש משום ל"ת כן והוי בודאי אח"כ דינו כמחובר לכל דבר.
לכן נלפענ"ד לתרץ. דהנה מזבח הנחושת שהוא מזבח העולה כתיב בי' מזבח אדמה ודרשי' שיהא מחובר באדמה אבל מזבח הזהב הא לא הי' מחובר לקרקע כדמוכח בש"ס כתובות הנ"ל דאמרי' שם מזבח הזהב וכלי שרת באין ממותר נסכים ופירש"י מזבח הזהב כלי היא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי ומזבח העולה קא' שם דבא מקדשי בדה"ב ופירש"י לפי שהוא בנין לכך בא מקדשי בדה"ב וצ"ע בזבחים ד"ס ע"א דקא' במאי פליגי מ"ס דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים ומ"ס דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין ופירש"י מזבח הזהב והנחושת כלים הם] הרי דמזבח הנחושת הי' בנין ומזבח הזהב הי' כלי וא"כ לפ"ז י"ל דהיינו דקא' הש"ס בחגיגה הנ"ל בטעמא דר"א מזבח הנחושת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי ר"ל כיון דכתיב מזבח אדמה ע"כ שיהא מחובר באדמה כדרשת הש"ס זבחים הנ"ל וע' בנדרים נ"ו ע"א גבי נגעי בתים בבית ארץ אחוזתכם כתיב דמחבר בארעא שמיה בית כו'] וא"כ הוי מחובר לקרקע וה"ה כקרקע ומזבח הזהב דהוא כלי אפ"ה אינו מקבל טומאה משום דכתיב המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זל"ז אולם מדברי רש"י ז"ל לא נראה כן שמפרש במשנה ובגמ' שם דהטעם הוא שהכתוב קראו אדמה ומשמע דלאו מטעם מחובר לקרקע קאתי עלה לכן נלפענ"ד לתרץ דבאמת פריך הש"ס בב"ק ס"ז הנ"ל על הא דצינור שקבעו ולבסוף חקקו אמאי הוי מחובר הרי אי שינוי השם הוי מילתא ליהוי כתלוש וקבעו ולבסוף חקקו נמי ליפסל ומשני שאני שאובה דמדרבנן הוא וא"כ הא אמרי' התם הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש משום דהוי שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש וא"כ במזבח כיון דהי' בונין בחול ואח"כ מקדישין א"כ לאחר שנבנה המזבח איכא שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש ועוד מעיקרא אבנים והשתא מזבח א"כ שינוי השם הא עושהו כתלוש ובשלמא לענין שאובין דהוא מדרבנן קא' בש"ס הנ"ל דל"מ השינוי השם לענין שיהי' חשוב כתלוש משא"כ לגבי טומאה דאורייתא שפיר הוי אמרי' דל"מ מה שהוא מחובר לקרקע משום דהשינוי מחשבו כתלוש ולהכי שפיר אצטריך קרא דמזבח אדמה שהכתוב קראו אדמה: אמנם הא קשיא לי בסוגיא זו מדברי התוס' בשבת כ"ז ע"ב במשנ' שם דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן והקשו התוס' הא אמרי' לעיל ועל עצמן בכל שהו משמע דכל הכלים נעשין אהל לקבל טומאה מחמת אהל ותי' דהכא איירי בדבר הקבוע שחברו לקרקע אע"ג שמתחלה הי' בגד כיון שחיברו לאהל בטלו מתורת בגד ואינו מיטמא אלא פשתן אעפ"י שהוא מחובר כדכתיב והזה על האהל וגו' וקשה לר"י דתנן באהלות אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינים של פשתן בפני הטומא' והא כל דבר המקבל טומא' אינו חוצץ בפני הטומא' וי"ל דמיירי בסדינים של משי וקבועין שאין מיטמאין עכ"ל התוס' ולכאור' קשה האיך נוכל לומר דהבגד בטיל לגבי קרקע הרי כ' הרשב"א בחי' גיטין כ"א ע"ב דאפי' למ"ד תלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר אינו אלא כשחברו ובטלו ולא מצינו בשום מקום תלוש ולבסוף חברו ולא בטלו שיהי' כמחובר ע"ש וא"כ הא בגד כיון דחזי לי' לא מבטל לי' דומיא דקא' הש"ס חולין ט"ז ע"ב גבי סכין דלא מבטל לי'.
אולם לק"מ דבסתם אמרי' מאי דחזי לי' לא מבטל לי' אבל כשבטלו בפירוש בודאי בטיל לגבי קרקע אמנם הא קשיא על מה שתי' התוס' דמיירי שחברו לקרקע ובטיל אג"ק והרי זהו רק לר"א דס"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והלא רבנן פליגי עלי'. ונלפענ"ד בכונתם דהנה המשנ' למלך בפ"ה מטומאת מת הי"ב כ' דעיקר כונת התוס' להקשות מההיא דאהלות דאלו מביאין וחוצצין השידה כו' ולכך הקדימו התוס' לומר דאהל פשתן מיטמא אפי' כשהוא קבוע בקרקע דאל"ה הו"א דהא דסדינין מביאין וחוצצין היינו באהלים הקבועים דבטלי מתורת בגד ואינן מקבלין טומא' ע"ש.
והנה התוס' ב"ב י"ט ע"ב ד"ה רואין הביאו ממשנ' ותוספתא דר"א ורבנן פליגי בענין לחצוץ בפני הטומא' דלר"א אעפ"י שהוא כלי אם אינו מקבל טומא' הוא חוצץ בפני הטומא' ולרבנן אפי' אם אינו מק"ט כשהוא כלי אינו חוצץ בפני הטומא' ע"ש וא"כ ההוא משנ' דאלו מביאין וחוצצין השיד' והתיב' כו' ע"כ כר"א אתיא דס"ל אפי' כלי חוצץ.
וא"כ כיון דבלא"ה אתיא המשנ' רק אליבא דר"א לכך הקדימו התוס' תירוצים מקודם ג"כ אליבא דר"א כיון דעיקר כונת התוס' רק להקשות מההיא דאהלות כדברי המ"ל הנ"ל ודו"ק. ומדי שוטטו רעיוני בענינים האלה נתקשיתי בדברי רש"י ז"ל בב"ק ק"ד ע"ב בהא דר"פ הוי מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהלי' לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתי' ופירש"י בלשון ראשון מפתן ביתו דמחובר לקרקע ה"ה כקרקע וקש' דהא ר"פ גופי' קא' בחולין ט"ז ע"א דלכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ע"ש וא"כ האיך הוי ר"פ מקני לי' אגב אסיפא דביתי' הא לדידי' גופי' ל"ה כקרקע ואפשר דלענין קנין אגב שהוא רק מדרבנן אמרי' דהוי כקרקע וצ"ע וע' בב"ק ק"א ע"ב רביעית דם שנבלע' בבית הבית טמא ופירש"י כלים שבבית דבית לא מק"ט דקרקע הוא ויש להרחיב הדיבור בענין זה אך לא עת האסף פה: