אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סימן קיב

סי' קיא

לק"ק סטאווישטש מחוז קיעוו ארץ רוסיא.

בעזה"י יום ה' כ"א טבת תרמ"א לפ"ק סטריא שלום וברכה וכט"ס לה"ה החריף המופלג ושנון. כש"מ מאיר מעהרזאהן נ"י: אדמהו אכנהו ולא ידעתיו והנה הגיעני מכתבו ונעתרתי לבקשתו להשיב לו ע"ד חדו"ת מה שהקשה ע"ד הפרישה והב"ח בטיו"ד סי' רל"ד שתי' לקושי' הב"י במ"ש הטור שם אם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו כו' והקשה הב"י דאיפכא הול"ל קונם תשמיש כל העולם עלי דהא לשון קונם תשמישי כו' ל"מ כיון שמשועבדת לו ותי' הב"ח והפרישה דבלשון זה ג"כ חל בכולל דמיגו דחל על כל העולם חל נמי על הבעל והקשה מעלתו דהא התוס' בנדרים צ' ע"ש במשנה דנטולה אני מן היסורים הקשו האיך חל הנדר על כל העולם הא אין איסור נדר חל עלאיסור אשת איש ותי' דחל בכולל מיגו דחל על בעלה חל נמי על אחרים ולדברי הב"ח והפרישה הא אינו חל על בעלה כ"א מפאת שחל על אחרים וא"כ ליכא כולל הנה בקושיא זו כבר קדמו בספר ברוך טעם שער הכולל ע"ש שדחה דבריהם עי"ז והנלפענ"ד בישוב דבריהם ז"ל ע"ד הפלפול דהנה לדברי הטור ל"ק קושי' התוס' דאיך חל על אחרים דהא אין אחע"ה דהתוס' מקשין רק לשיטתם דס"ל בשבועות כ' ע"ב ד"ה דכי לא נדר דנדר אינו חל על האיסורין כגון שלא אוכל נבילות משא"כ הטור לשיטתי' דפוסק ביו"ד סי' רט"ו דנדר חל לקיים האיסור וכמו שהרגיש ג"כ מעלתו אמנם הקושי' הוא על התוס' דכתבו דעל אחרים חל מטעם כולל והרי משמעות המשנה הוא בשאמרה תשמישי על כל העולם וא"כ לגבי בעל ג"כ אינו חל רק מטעם כולל כיון דמשעבדה לי'.

והנלפענד"ל דהנה התוס' בכתובות נ"ט ע"ב ד"ה קונמות קאמרת כו' כ' שם דהא דאמרי' דאלמוה לשעבודי' דבעל דלא יפקיע קונם שעבודו הוא דוקא היכי שלא נאסר רק על הבעל אבל היכי דנאסר לכל העולם אלים כהקדש ומפקיע מידי שעבוד ע"ש שמביאים ראי' מיבמות גבי אצטלא דפרסוה אמיתנא ולפי"ז ה"נ כיון שאסרה תשמישה על כל העולם דחל אפי' באמרה לשון קונם תשמישי על היהודים משום דקונם כה"ג מפקיע מידי שעבוד ובלא"ה ל"ק קושי' הב"י לכאורה אולם באמת עדיין יש לה מקום דהא אמרי' בפ"ב דנדרים דנדר תשמיש ל"ה רק מדרבנן כיון דהוי דבר שא"ב ממש וא"כ ל"ש לומר דקונם מפקיע מידי שעבוד דלא אתי נדר דרבנן ומפקיע מידי שעבוד עונה דאוריי' וכ"כ באמת במשנה למלך פי"ב מה"א הכ"ב בשם יש מ"ש [ושעפי"ז י"ל קושי' התוס' בכתובות ע' ע"א ר"פ המדיר שכ' וז"ל משמע מתוך פירושו שיש בלשון זה איסור הנאת תשמיש וקשה דפריך בגמ' וכיון דמשתעבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאני עושה לפיך כו' מגופא דמתניתין למיפרך דלא מצי אסר עלי' תשמיש משום דמשתעבד לה דאם הי' נאסר יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת ולהאמור י"ל דמזה לא הו"מ למיפרך דיכילנא לומר דרק בתשמיש כיון דאינו חל הנדר רק מדרבנן לכך לא אתי נדר דרבנן ומפקיע שעבוד דאוריי' משא"כ במזונות שפיר הנדר דאוריי' ומפקיע מי"ש דאוריי' ולהכי פריך מקונם שאני עושה לפיך כו'] אמנם נלפענ"ד דהא דאמרינן דנדר של תשמיש אינו חל רק מדרבנן כיון דהוי שא"ב ממש היי"ד היכי שלא דררה רק מתשמיש בלבד אבל היכי דנכלל בנדר זה גם שאר דברים שחל הנדר עליהן מדאוריי' חל ג"כ על תשמיש מדאוריי' דומיא דמובא בש"ע ח"מ סי' ר"ג וסי' ר"ט ס"ד בהג"ה בשם המרדכי בהקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל מיגו דחל הקנין על הדבר שבא לעולם חל נמי על הדשלב"ל וכן לענין הקנה בק"ס קרקעות ומטלטלין ומעות בב"א י"א דאמרינן מיגו דחל הק"ס על הקרקעות והמטלטלין חל נמי על המעות ע"ש וע' בתשו' רמ"א סי' י"ח ובת"ה שהובא בב"י יו"ד סי' רנ"ח ובתשו' מהר"ם פדואה סי' נ' שנראה מדבריהם דגם בהקדש שייך פלוגתא זו וה"ה.

בנדר וה"נ אמרינן מיגו דחל הנדר על שאר דברים שי"ב ממש מדאוריי' חל נמי על תשמיש מדאוריי'. וא"כ לפי"ז הא הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש בנדרים במשנה דנטולה אני מן היהודים פי' שאסרה הנאת עצמה על כל היהודים ויהי' מודרין הנאה ממנה וכ"ה בחבורו הגדול פי"ב מנדרים ה' ח' וכן באמת לשון נטולה אני מן היהודים אינו סובל שיהי' משמעותו רק הנאת תשמיש בלחוד וא"כ שפיר אמרינן מיגו דחל הנדר על שאר דברים מדאוריי' חל נמי על התשמיש מדאוריי' וא"כ לא קשיא דהא משעבדה לי' משום דאמרי' קונם מפקיע מידי שעבוד כיון שהוא נדר דאוריי' והוא על כל העולם והוי כהקדש שמפקיע מידי שעבוד כנ"ל וא"כ לא אצטריך לתי' הב"ח והפרישה הנ"ל דליהוי חל לגבי בעלה רק ע"י כולל ושפיר כ' התוס' דעל אחרים חל בכולל מיגו דחל על בעלה כו' משא"כ בלשון הטור שכ' דינו כשאמרה בפירוש קונם הנאת תשמישי כו' וא"כ בשלא אמרה רק הנאת תשמיש הא ל"ה רק נדר דרבנן ול"ש לומר דמפקיע מידי שעבוד ולכך הוכרחו הב"ח והפרישה לתרץ מטעם כולל מיגו דחל על אחרים חל נמי על בעלה: ועל קוטב זה אמרתי לתרץ עוד הפעם הקושיא על הב"ח והפרישה הנ"ל בסגנון אחר ויתיישב נמי קושי' הגאון בעל אבני מלואים בתשו' סי' י"ב שהקשה ע"ד התוס' דנדרים הנ"ל לפי"מ דס"ל לר"ל בשבועות כ"ד ריש ע"א כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא מחמת עצמו א"כ לדידי' תיהדר קושי' התוס' לדוכתה הא אין אחע"א ואי מטעם כולל הא באיסור הבא מעצמו ל"א כולל ואי משום דכ' התוס' שם ד"ה באיסור הבא מעצמו דדוקא באיסור הבא מחמת עצמו ע"ע ל"א כולל אבל באיסור שהוא על כל העולם כגון מוקדשין אמרינן וא"כ בנטולה מן היהודים הוי איסור לכל העולם ואמרינן כולל ז"א לפימ"ש הב"י הנ"ל דע"כ מיירי שאמרה תשמיש כל העולם עלי דאל"ה אין הבעל צריך להפר דמשעבדה לי' וא"כ הוי איסור הבא מעצמו ע"ע ואינו חל אפי' בכולל לר"ל עכ"ק.

ונלפענ"ד ליישב דברי הב"י ז"ל דהנה באמת צריך להבין הרי קיי"ל בידו"ד סי' רל"ד ובאה"ע סי' פ"א בקונם שאני עושה לפיך כר' יוחנן בן נורי דאמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור וא"כ ה"נ נוכל לומר דמיירי שפיר שאמרה תשמישי על היהודים ואי דא"כ אמאי הבעל צריך להפר חלקו הא משעבדה לי' הרי צריך להפר שמא יגרשנה.

אולם הא באמת יש לחלק דבשלמא בקונם שאני עושה לפיך חל הנדר לאחר שתתגרש אע"ג דמי איכא מידי דמהשתא לא חייל ולקמי' חייל כדמסיק הש"ס בכתובות נ"ט ונדרים פ"ו דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ומהשתא לא חייל משום דאלמוה לשעבודי' דבעל וכ' הר"ן בנדרים שם דלפום ההוא שינויא ל"ק מא"מ כו' כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוה רבנן לשיעבודי' וכי אלמוה הנ"מ דכל כמה דקיימא קמי' לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול ע"ש משא"כ הכא לענין תשמיש לא נוכל לומר יפר שמא יגרשנה דמא"מ דמהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל ואי כיון דמדינא ראוי לחול אלא דאלמוה לשעבודי' כסברת הר"ן ז"א דבאמרה תשמישי על העולם לגבי בעלה גם מדינא אינו ראוי לחול כמ"ש למעלה כיון דקונם תשמיש הוי דבר שא"ב ממש ואינו חל רק מדרבנן ונדר דרבנן אינו מפקיע מיד שיעבוד עונה דאוריי' וע"כ שפיר כ' הב"י ז"ל דע"כ מיירי שאמרה קונם תשמיש העולם עלי ולפי"ז התינח בדברי הטור שם משא"כ במשנה דנטולה אני מן היהודים הא כולל ג"כ שאר דברים וא"כ חל הנדר מאוריי' כנ"ל וא"כ מדינא מפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה לשעבודי' ודמיא שפיר לקונם שאני עושה לפיך דיפר שמא יגרשנה וא"כ ר"ל נוכל לומר דמוקי המשנה כריב"נ ואי דאכתי ל"ד לקונם שאני עושה לפיך דבשלמא התם ליכא למפרך מא"מ כו' כדא' הש"ס בכתובות ונדרים דדמי לאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תיקדש ואי כדדחי שם מי דמי התם בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש עצמה ז"א דהא גם בקונם שאני עושה לפיך בידה לומר איני ניזונת ואיני עושה וכמ"ש באמת התוס' בכתובות נ"ט ע"א ד"ה הכא דלדידן יכול לשנויי הכי וא"כ בתשמיש הא ליכא סברא זו וא"כ אפשר דמודה ריב"נ דל"א יפר שמא יגרשנה משום מאמ כו' ז"א דהתינח לר"ה אמר רב דס"ל יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת וא"ע משא"כ אנן הא לר"ל קיימינן ור"ל הא פליג שם וס"ל דא"י לומר אנו"ע וא"כ ע"כ מוכרח לבא למסקנת רב אשי משום דמדינא קונמות מפקיעין עי"ש אלא דאלמוה לשעבודי' וכמו שהסביר הר"ן הנ"ל וא"כ גבי נטולה אני מן היהודים שפיר איכא למימר שאסרה הנאתה על היהודים ואפ"ה יפר הבעל חלקו שמא יגרשנה ול"ש מא"מ כו' כיון דמדינא חל גם מהשתא אלא דאלמוה לשעבודי' דלר"ל לשיטתי' ע"כ אנו מוכרחין לבא לתי' זה כנ"ל וא"כ שפיר ניחא המשנה גם אליבא דר"ל דחל על היהודים מטעם כולל ובאיסור הבא מעצמו על אחרים שפיר אית לי' כולל וכנ"ל וממילא אזדא ג"כ הקושיא על הב"ח והפרישה הנ"ל כיון דבהמשנה דנטולה אני מן היהודים איכא למימר שפיר שאסרה א"ע על היהודים ולא אצטריך לחול מטעם כולל רק דיפר שמא יגרשנה וכמובן:

ובהכי ניחא לן ליישב מה דקשה לכאורה בנדרים פ"א ע"ב אמר מר ושלא אשמש מיטתי יפר משום דברים שבינו לבינה ה"ד אי לימא דאמרה הנאת תשמישי עליך ל"ל הפרה הא משעבדה ליה אלא באומרת הנאת תשמישי עליך וכדר"כ כו' וקשה דהא ההוא דשלא אשמש מיטתי ע"כ לכ"ע קאמרה מדלא קא' ושלא אשמש לך מטתי כמו דקתני שלא אציע לך מטתך וכמו שדייק הט"ז ביו"ד סי' רל"ד ס"ק נ"ט ע"ש וא"כ היכי דקאסרה אכ"ע הא ל"א אלמוה לשעבודי' כמ"ש למעלה בשם התוס' כתובות וא"כ מ"פ ל"ל הפרה הא משעבדה לי' הרי קונמות מפקיעין מידי שעבוד משא"כ בסיפא דשלא אציע לך מטתך כיון דלא אסרה רק על בעלה א"צ להפר משום דאלמוה לשעבודי' אולם להאמור יהי' נכון דעד כאן לא כתבו התוס' דבאוסרת הנאתה אכ"ע לא אלמוה ומפקיע מידי שעבוד אלא היכי דאם היתה אוסרת על בעלה בלבד הוי חל מדינא משום דקונמות מפקיעין מידי שעבוד רק דאלמוה משום דאל"ה כל אשה תפקיע שעבוד בעלה ע"י קונם לכך באוסרת הנאתה על כל העולם דליכא למיחש להכי כיון דאיהי נמי מפסדת בהכי לא אלמוה משא"כ אי גם על בעלה בלחוד נמי לא הי' חל מדינא מאי אהני לן הא דאסרה אכ"ע דליפקע מידי שעבוד ולפי"ז ה"נ הא בנדרה הנאת תשמיש אילו היתה אוסרת על בעלה בלבד הא גם מדינא לא הי' מפקיע מידי שעבוד כיון דנדר תשמיש הוי דבר שא"ב ממש ואינו רק מדרבנן ולא אתי נדר דרבנן ומפקיע מידי חיוב עונה דאוריית' וא"כ גם באסרה אכ"ע לא תוכל להפקיע שעבודו ושפיר פריך הש"ס ל"ל הפרה הא משעבדה לי': והנה בדברי הרמב"ם פי"ב מנדרים ה' ח' שהבאתי למעלה כ' וז"ל וכן אם אסרה הנאתה על אומה כולה כגון כל היהודים או ישמעאלים ה"ז יפר כו' וכ' הכ"מ יל"ד באוסרת עצמה על כל היהודים מאי איכפת לי' לבעל שלא יהנו היהודים ממנה כו' ועוי"ל באוסרת הנאתה על כל האומה לא ניחא לי' דמשיאתו ש"ר וכדא' פ' המדיר גבי נדרה שלא תשאל ושלא תשאיל ומש"ה יפר עכ"ל.

ולכאורה קשה מש"ס נדרים פ"ד ע"א איתיבי' רבא לר"ל ובעל לאו בכלל בריות הוא והתנן ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי ע"כ הן ויפר לה לעולם שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה ע"כ ולהכ"מ ע"פ הא הוי נדר בינו לבינה דמשיאתו ש"ר ועו"ק לדברי הרמב"ם ז"ל דמפרש נטולה אני מן היהודים קאי על שאר הנאות א"כ מאי משני שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא' קאסרה נפשה ולכך ע"כ בעל ג"כ בכלל בריות הרי כיון דמיירי משאר הנאות לכ"ע ג"כ היתרא הוי ולמה אנו מוכרחין לומר דיהי' הבעל ג"כ בכלל הבריות.

ונראה דהנה הר"ן גורס שם וא"א בעל לאו בכלל בריות הואל"ל הפרה דהא איהו ל"ה בכלל איסור. ולכאורה קשה לריב"נ דאמר יפר שמא יגרשנה א"כ ה"נ הא לכי יגרשה הדר יהי' הבעל בכלל בריות ויתסר וא"כ צריך להפר דכיון דחל על שאר היהודים מעילא גם עליו חל שמא יגרשנה ויהי' גם הוא בכלל שאר היהודים.

[וביותר יש להקשות אפילו לת"ק דריב"נ דאמר התם א"צ להפר הרי מבואר בשטמ"ק כתובות נ"ט דפליגי הת"ק וריב"נ בפלוגתא דר"מ ורבנן אי יש מעילה בקונמות דריב"נ ס"ל אין מעילה בקונמות ולכך הוי דינו כקדוה"ג וחל על דשלב"ל היינו על אחר הגירושין אבל הת"ק ס"ל דיש מעילה בקונמות ונפקי לחולין ואינו חל על דשלב"ל ולכך א"צ להפר ע"ש.

ולפי"ז הא כ' במשנה למלך פ"ד מה' מעילה ה' ט' דהא דיש מעילה בקונמות ה"ד באוסר פירותיו ע"ע או על חבירו הוי דינו כהקדש דהרי יכול להקדיש פירותיו ולכך איכא מעילה משא"כ באוסר פירות חבירו ע"ע אף דאסור ליהנות כהקדש אבל מעילה ליכא כיון שא"י להקדיש פירות חבירו ע"ש.

ולפי זה הא כ' הב"ח והפרישה הנ"ל דהמשנה ע"כ מיירי דאמרה תשמיש כל העולם עלי א"כ הוי כאוסר פירות חבירו ע"ע דליכא מעילה א"כ גם הת"ק דריב"נ מודה דחל על אחר הגירושין כיון דבכה"ג אין מעילה ולא נפקי לחולין וא"כ גם אי ל"ה בעל בכלל בריות צריך להפר שמא יגרשנה אמנם הדבר נכון דהנה באמת הקשו התוס' הנ"ל האיך חל הנדר אכ"ע הא אין אחע"א ותי' דחל בכולל מיגו דחל על בעלה חל נמי על אחרים וא"כ לפי"ז י"ל דבס"ד הוי ס"ל לרבא בהמשנה דנטולה אני מן היהודים מיירי לענין תשמיש וע"כ פריך שפיר א' בעל לאו בכלל בריות הוא א"כ ליכא כולל ול"ל הפרה דכיון דאינו חל על שאר היהודים משום דאאחע"א וממילא אינו חל גם על בעלה אפי' לאחר גירושין ול"ל הפרה ומשני שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה רק משאר הנאות של היתר ולא מתשמיש דבתשמיש בלא"ה אסורה על כל העולם וכיון דאסרה שאר הנאות על כל היהודים הוי בינו ובינה דמשיאתו ש"ר ולכך יפר.

ובדרך היותר פשוט נלפענ"ד לתרץ הקושי' הנ"ל על פירכת הש"ס דאי בעל לאו בכלל בריות ל"ל הפרה הרי צריך להפר שמא יגרשנה לריב"נ ונראה דהנה הר"ן וכן בשיטה מקובצת כתובות הקשו דאיך קאריב"נ יפר הרי לר' נתן בנדרים צ' ע"א אין הבעל מיפר אא"כ חל הנדר ותי' דהא באמת מדינא חייל מהשתא דקונמות מפקיעין עי"ש רק דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל וכי אלמוה היינו לזכותו אבל לא לחובתו שלא יוכל להפר ע"ש.

ולפי"ז התינח התם משא"כ הכא אי נימא דבעל ל"ה בכלל בריות א"כ מדינא אינו חל בעוד שהוא אשתו וא"כ לא יוכל להפר לה קודם חלות הנדר וכן איכא למימר לפי"ד הר"ן בנדרים פ"ו ע"ב שהבאתי למעלה דלהכי ל"א לריב"נ למסקנא מא"מ דמהשתא לא חייל כו' משום דמדינא חל מהשתא כו' וא"כ אי בעל ל"ה בכלל בריות מדינא אינו חל מהשתא וא"כ שוב י"ל מי איכא מידי כו': והנה בטו"ז סי' רל"ד ס"ק נ"ט הקשה ע"ד הב"ח והפרישה הנ"ל מש"ס נדרים פ"א ע"ב הנ"ל דפריך שלא אשמש מטתי יפר ה"ד אי לימא דאמרה הנאת תשמישי עליך ל"ל הפרה הא משעבדה לי' ולדבריהם מ"פ דהא משמע שאסרה תשמישה על כל העולם מדל"א שלא אשמש לך מטתי א"כ חל בכולל מיגו דחל על אחרים חל נמי על בעלה.

ונלעפנ"ד ליישב בדרך נכון דהנה בשעה"מ פי"ב מנדרים מביא בשם ס' קול יעקב שנסתפק מי שהי' לפניו ב' בהמות ואמר הרי אלו עולות ונמצאת א' מהן בע"מ או טמאה מי אמרינן כיון דעל אותה בהמה לא חל הנדר אף על האחרת לא חל דהו"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"ד ע"כ ל"א נדר שהותר מקצתו כו' אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר מקצתו ע"י פתח אבל אי מעיקרא אין מקום לחול על מקצתו כלל בכה"ג אפשר דקרינן בי' ככל היוצא מפיו יעשה [וע' בירושלמי שבועות פ"ה ה' ג' אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר ע"ש הרי דאמרי' גם בכה"ג נדר שבטל מקצתו בטל כולו וע' בשו"ת הר"ן מש"ש גבי נשבע לשלם קרן וריבית דאף שעל הריבית אינו חל מ"מ על הקרן חל ויש לחלק] וכתב לדקדק ממ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לנדרים ט"ו ע"ב ד"ה וא"ר כהנה לענין אם אסרה הנאת תשמישה על כל העולם דאע"ג דאינו חל איסור' על הבעל אכ"ע חייל ודחה זה דהתם שאני דמדינא חייל נדרא כיון דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבוד דבעל אבל היכא דמדינא לא חל הנדר על מקצתו לא חל אכולו ע"ש והנה הבריית' הנ"ל ע"כ אתיא כת"ק דריב"נ דאמר בקונם שאני עושה לפיך א"צ להפר דאלו לריב"נ דאמר צריך להפר שמא יגרשנה א"כ אמאי קתני בסיפא שלא אציע לך מטתך כו' א"צ להפר היל"ל דיפר שמא יגרשה וא"כ הא כ' הר"ן בכתובות ר"פ המדיר וכן בשטמ"ק כתובות נ"ט דטעמא דת"ק דריב"נ משום דס"ל מדינא אין קונמות מפקיעין מי"ש ע"ש.

וא"כ לפי"ז איך נוכל לומר דבשלא אשמש מטתי חל בכולל מיגו דחל אכ"ע כו' דהא לגבי הבעל אינו חל מדינא משום דלדידי' הא מדינא אין קונמות מפקיעין מידי שעבוד וא"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו וממיל' אינו חל ג"כ על שאר היהודים וא"כ ליכא כולל. יותר לא ירשני הזמן להאריך דברי הדור"ש באהבה: ס' קיג בעזה"י יום ו' עש"ק י"ט לירח טבת תרמ"ג לפ"ק סטריא.

ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד הרב החריף ובקי המופלג כש"מ שלום שכנא לאשטשיווער נ"י אבד"ק פיטשאיוב יצ"ו בארץ רוסיא: מכתביו הגיעוני והנה מכתבו הראשון גם השני בא אלי בימי צרה ואופל. עת אור חשך באהלי.

ונפשי עלי אבלה על האסון הנורא אשר קרני בעוה"ר כי עלה המות בחלוני ולקח מאתי זוגתי הרבנית הצדיקת המפורסמת בכשרון מעשי' מרת זלטא ז"ל. וגם עתה בהשיגי מכתבו השלישי עוד קפאו תהומות לבבי.

רעיוני נבוכו סגר עליהם המדבר. ראשי עלי ככרמל עזבני כחי ואור שכלי גם הם אין אתי.

אפס לא אוכל מלט משא הפצרתו ולבל יאמר הרב כמה קשה. הלא כתבתי לו שלשים.

ומענה בכל אלה לא מצאתי. שעל כן הבלגתי עלי יגוני.

והתאמצתי בכל כחי ואוני. להפיק רצונו וחפצו.

ואך ישפוק נא לו הקיצור כי צדו צעדי מלכת ברחבה בהויות דאביי ורבא. ואענה חלקי אמרה נפשי בעזרת ה' יתברך ויתעלה: ע"ד שאלתו בעוף שהכו אותו במקל לרוחב השדרה עד שמסיבת ההכאה נפל לארץ ואחר שעה ושתים עמד והלך הילוך יפה ד"א כמקדם ואח"כ שחטו אותו ולא ראו אם פרח קודם שחיטה עכ"ש: הנה לכאורה יש לדון ולאסור דאף שכ' הש"ך בספרו הארוך דבעוף ל"ש טריפות דנפולה שהוא ריסוק אברים ובגמ' קא' בעוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו דיו דל"ש בעוף ריסוק אברים אלא כשנחבט ע"פ המים שזה דבר מורגש לחוש שהעוף שהוא קל בטבע כשנופל אפילו מגובה הרבה הוא נופל על רגליו ואינו מתחבט כלל אבל אם נחבט ע"פ המים שא"י להתאמץ ברגליו אבריו מתחבטין ע"ש וכ"כ בדרישה בסי' נ"ח דהא דקא' אין ריאה לעוף לינפל ר"ל דל"ש בי' איסור נפילה כלל והכי פוסק בעל פמ"ג דל"ש נפולה בעוף רק כשרגליו קשורים אולם באמת זה אינו רק בנפולה שהוא משום גובה י' אבל היכא שהוא טריפה בבהמה אפילו בפחות מי' גם בעוף טריפה וכן הך טריפות דהכה במקל על השדרה ונפלה מחמת ההכאה הלא בכה"ג טריפה אף בפחות מי' טפחים דהוי כהפילוהו אחרים בכח דומיא דא' בחולין נ"א ע"א בזכרים המנגחין זא"ז דאי נפול לארעא ודאי חיישינן וכ' התוס' דאע"ג דבנפילה בעינן עד שיפול מי' טפחים ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד' טפחים מ"מ חיישינן הכא משום דנפול מחמת ההכאה שמנגחין זא"ז ע"ש והך טריפות איכא בודאי גם בעוף.

וע' בספר תורת יקותיאל ובשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"א שכ' שמבואר בתוספתא דגם בעוף שייך כל דיני נפילה. והכי מבואר באמת באו"ה כלל נ"ו דין ט"ז ע"ש.

אולם בטריפות שאינו מחמת גובה י' גם הפוסקים הנ"ל יודו דשייך גם בעוף ואי דהלך הילוך יפה ד"א הרי כ' הר"ן ז"ל בפא"ט בשם איכא מ"ד דבבהמה שהכו אותה במקל לרוחב השדרה אפי' הלכה צריכה בדיקה בחוט השדרה ומבואר בב"ח סי' ל"ב טעמו של דבר דדוקא בנפולה קבלו חז"ל דאי הי' שם ריסוק לא היתה יכולה לילך אבל כשהוכה רק באבר א' חיישינן שמא נפסק אותו אבר ומה"ט בהוכה נגד אבר א' בסי' נ"ח ל"מ הילוך ע"ש שכ' ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה והכי נקטינן וכ"כ הפר"ח שם וע' בש"ך סי' נ"ח סק"ד דא"א בקיאין בבדיקה אף באבר א' דלא כטו"ז בסי' ל"ב סק"ד ע"ש במש"ז והנה בדג"מ שם כ' להוכיח שלא כדי האיכא מ"ד שבר"ן הנ"ל מזבחים ע"ד ע"ב כולהי כר"ל ל"א סברי הלכה א"צ בדיקה ואי איתא כדבריו אכתי נוקמי דנתערב בכה"ג שלא נפלה לגמרי רק הכה במקל ושלים חוטרא אפלגא דשדרה א"ו דגם בזה מהני הילוך וא"צ בדיקה אולם היטב אשר דבר בזה בכו"פ סי' נ"ח דבלא"ה צ"ל לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק הריאה דהוא מיעוטא דשכיחא [וע' בתשב"ץ חלק ראשון סי' ס"ז שהאריך לבאר שאיסור הסירכות נוהג גם במוקדשין] וא"א לבדוק במקדש משום הקריבהו נא לפחתך וצ"ל לבדוק כל הבהמה מכפא דמוחא ועד אטמא אין זה דרך כבוד לגבוה אבל לבדוק אבר א' כמו ריאה ל"ל בה.

וא"כ בשלים חוטרא אפלגא דשדרה דא"צ לבדוק רק החוט אף בקדשים יכול לעשות כן ול"ש בי' הקריבהו נא לפחתך ע"ש והנה לכאורה יש להוכיח כד' הר"ן הנ"ל מש"ס חולין י"א ע"א רנב"י אמר אתיא מאלי' דא"ר חלבו האלי' תמימה וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וא"כ אי איתא דההליכה היא עדות ברורה שלא נפסק החוט א"כ דילמא מיירי כשהלכה קודם שחיטה דתו ליכא למיחש דילמא איפסק חוט השדרה דא"כ לא היתה הולכת.

אמנם באמת אין ראי' מזה דבאמת י"ל גם בזה דלאחר דקיי"ל דאזלינן בתר רובא ל"ח לפסוקת החוט כשהלכה דרוב בהמות שהולכין לא נפסק חוט השדרה שלהן ורק לס"ד שם דחיישינן למיעוטא פריך שפיר דניחוש דלמא נפסקה חוט השדרהדאף שהלכה מ"מ מיעוט יש שנפסק החוט והולכין וטעם סברת האיכא מ"ד שבר"ן הנ"ל י"ל דאף דכשהולכה איכא רוב שלא נפסק החוט מ"מ היכא דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא ולכך בעינן בדיקה.

ועפי"ז תתיישב קושי' הדג"מ הנ"ל דא"א לאוקמי בזבחים בהכי והלכה ואפ"ה צריכה בדיקה וא"א לבדוק משום הקריבהו נא לפחתך דהרי באמת כשהלכה איכא למיסמך ארוב שלא נפסק החוט ורק משום דאפשר לברורי והתינח בבהמת חולין משא"כ בבהמת קדשים דכיון דליכא לברורי ע"י בדיקה משום הקריבהו כו' א"כ שוב סמכינן ארובא וכשר בלי בדיקה עכ"פ י"ל דלפי דברינו שפיר יש לסמוך אבדיקת החוט אפי' לדידן ואי דא"א בקיאין בבדיקה א"כ שוב הוי א"א לברורי וסמכינן שפיר ארובא: שוב הביא מעלתו דברי הדגמ"ר שם שכ' דבעוף ל"מ הילוך לענין ס' פסוקת החוט דבעוף כלה כח החוט למעלה אצל האגפיים והרגלים רחוקים הרבה ממקום כח של השדרה ואין פסוקת החוט מעכב ההילוך משא"כ בבהמה רגלי' הראשונים שלצד הראש החוט הולך ביניהם ואם נפסק הי' נרגש בהילוך ולכן מהני ההילוך לסמוך עי"ז על הבדיקה שלנו עכ"ד הנה מ"ש דרק הליכת רגלי' הראשונים הוא עדות על החוט ולא של דגלי' האחרונים הוא רק שיטפא דלישנא דבאמת טריפות החוט בבהמה הוא עד בין הפרשות שהוא כנגד הירכיים א"כ פסוקת החוט מעכב גם ההילוך של רגלי' האחרונים וכמפורש בחולין נ"א באימרתא דבי רב חביבא דהוו שדרן כרעי' בתרייתא ובדקוה ואשכחוה שנפסק החוט.

הרי שרגלי' האחרונים הי' נגררין מסיבת פסוקת החוט וע"כ דלא דק בלישני' בזה. אפס מה שהביא מעלתו דברי א"ז הגאון המובהק שליט"א בספרו היקר בר ליואי חיו"ד סי' י"א לדחות דברי הדגמ"ר שחידש דבעוף ל"מ הילוך משום דמבואר בכלבו גבי נפילה דמהני גם בעוף הילוך כמו בבהמה הנה לפענ"ד משם אין ראי' דהתם הא אין ההילוך מורה על פסוקת החוט לבד דהא שם ההילוך מורה שלא נתרסק שום אבר ושאר האברים הא בודאי אינם שייכים עם הרגלים.

וע"כ דהכי קבילו חכז"ל גבי נפולה דאם הי' חבט חזק כ"כ שנעשה ריסוק והפסד צורה באברים לא היתה יכולה לילך מצד שנתרועע בנין האברים ומדהולכת ע"כ שלא נעשה ריסוק בשום אבר וא"כ מה לי בהמה מה לי עוף משא"כ היכי דהכו אותה ברוחב השדרה דהחשש אינו על ריסוק רק שמא נפסק החוט שפיר י"ל דבבהמה הוי ההילוך ראי' שלא נפסק החוט כיון דפסוקת החוט מעכב ההילוך משא"כ בעוף שהחוט כלה עד בין האגפיים ל"ה ההילוך ראי' על שלימות החוט רק הפריחה.

ומ"ש לתמוה ע"ד א"ז הגאון שם שה"ר מש"ס זבחים הנ"ל מדלא מוקי בעוף דל"מ הילוך דא"כ האיך הוי קתני ירעו הלא עופות לאו בני פדיי' ורעיי' נינהו יפה תמה. אולם בודאי לא נעלם זה מעיניו הבדלוחים של א"ז הגאון נ"י אשר כל רז בש"ס לא אנס לי' ואין ספק אצלי של"א זה רק לחידוד התלמידים ונדחה קרא לו רק שנשמט בדפוס והנה ראיתי שהביא שם קושיא דלמה לא מוקי הש"ס בזבחים שם בנתערב בהמה שנפלה פחות מי' וגוררת רגלי' דלהתבו"ש והדג"מ אף בפחות מי' טריפה כיון שגוררת רגלי' מראה הדבר שמחמת פסוקת החוט הוא שבזה מיישבים קושי' הש"ך שם ס"ק י"ב עמ"ש המחבר אבל אם נודע שנפלה חוששין ופי' דמיירי בפחות מי'.

דא"כ לוקי הש"ס שם שנתערב בהמה כזו שנפלה פחות מי' וגוררת רגלי' לבין שאר בהמות שגוררין רגליהן שלא מחמת נפילה דאמרינן בהו שגרונא נקטה ושפיר משכחת תערובת וכבר הקשה קושיא זו בס' מראה יחזקאל בחי' חולין נ"ג ויצא דא הגאון הנ"ל לחדש דל"א שגרונא נקטה רק לאח"ש דאמרינן נשחטה הותרה ותלינן בשגרונא משא"כ היכא דחזינן הריעותא בעודה בחיי' ל"א שגרונא נקטה דבהמה בחי' בחז"א עומדת.

לפענ"ד מלבד שמדברי הגמ' נראה דגם בחיי' תלינן בשגרונא הלא הדבר מפורש בט"ז שם סק"ו בשם הגה"מ שכ' בשם הר' טובי' מווינא על א' שקנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד דמותרת כיון שלא ראינוה שנפל אין לאסור מספק ואימר שגרונא נקטה: והנה כד' הדג"מ והתב"ש הנ"ל מוכח ג"כ מד' התוס' בחולין נ"א הנ"ל בבהוא אימרתא דהוי בי ר"ח דהוו שדרן כרעי' בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטי שכ' התוס' וז"ל לא בנפילה מיירי ולכאורה מנ"ל להתוס' לפרש הכי אדרבא נימא מדהביא זה בין דיני נפולה מיירי זה ג"כ בנפולה רק בפחות מי' ויתכן לפי"ז מאי דמייתי בתר הכי מימרא דר"ה בזכרים המנגחין זב"ז דהוי נפילה בפחות מי' והכא ל"ח א"ו דפשיטא להו להתוס' דאי איתא דנפלה אפי' בפחות מי' כיון שהיא צולעה בודאי הוי חיישינן לפסוקת החוט ולא הוי אמד פסוקת חוט השדרה לא שכיח דבכה"ג שכיח ושכיח ובגוף דין זה ראיתי בשו"ת משיבת נפש חיו"ד סי' י"ח ובשו"ת גוא"י חיו"ד סי' ק"א שהשיגו ע"ז והעלו דבפחות מי' אין לחוש כלל אף לפסיקת החוט ובאמת בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ב הקשה ע"ז דא"כ למה א' בב"ק נ"א דבית פחות מי' אינו חייב במעקה כיון דגם בפחות מי' איכא טוריפות דפסוקת החוט.

אולם לפענ"ד י"ל דלענין טריפות יש לחוש בכה"ג לפסיקת החוט עכ"פ מדרבנן והתורה לא חייבה במעקה בפחות מי' כיון שבאמת ליכא חששא רק מדרבנן (אמנם הא אין לומר דבאמת רוב נפילות פחות מי' אין בהן פסוקת החוט ורק דאפ"ה בעי בדיקה כיון דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וכנ"ל גבי שלים חוטרא אפלגא דשדרה דל"מ הילוך וצריך בדיקה מטעם זה ז"א דאפ"ה הי"ל לחייב במעקה בפחות מי' ולא לסמוך על הרוב כמ"ש התוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה קפא דבמקום סכנה חיישינן למיעוטא ולא סמכינן ארובא וע' תוס' ע"ז ל ע"ב ד"ה השחלים וא"כ הי"ל ג"כ לחייב במעקה מה"ט דבמקום סכנה לא סמכינן ארובא) ושעפי"ז תתיישב הקושיא הנ"ל דלא מוקי הש"ס בזבחים בכה"ג וכנ"ל דבשלמא התם בנפולה גמורה כיון שהבדיקה היא מדאוריי' כמבואר ברשב"א ובר"ן פ"ד דביצה גבי עוף הנדרס מהו לשוחטו ביו"ט ע"ש [דלא כמ"ש בשו"ת שא"ר סי' ס"ד דע"כ הוי הבדיקה רק בדרבנן דאי איתא דהוי דאוריי' מהיכי תיתי יהי' מותר לשוחטו ביו"ט וכ"כ בדרישה א"ח סי' תצ"ח וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ס"ו שמחלק בזה בין עוף לבהמה בטוב טעם] שפיר י"ל דאף דגם אי הלכה צריכה בדיקה אינו אלא ספק טריפה מ"מ הא שי' הר"י דספק א' בגוף וס"א בתערובת ל"ה ס"ס וכמו שהוכיח באמת הש"ך בכללי ס"ס והתינח היכי שהס"א בגוף הוא מדאוריי' אבל היכא שהס"א בגוף אינו אלא מדרבנן הא מותר בתערובת כמ"ש בסי' ק"י וא"כ לא הו"מ לאוקמי בכשנתערב נפולה בפחות מי' והיא צולעה לבין שאר שוורים שהם צולעים דאמרינן בהו שיגרונא נקטי כיון דמאי דצריך בדיקה בפחות מי' הא אינו אלא מדרבנן וס"א בגוף שאינו אלא מדרבנן שרי בתערובת וא"ש: והנה בביצה ל"ד ע"א תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה אר"א בר ינאי משום ראב"א צריכה בדיקה בעא מיני' ר"י מר"ז מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינין ריעותא ביו"ט או לא כו' והרי"ף שם השמיט בעיא זו ותמה הצל"ח ע"ז מה ענין השמטה זו.

ונראה לפענ"ד דהנה א' בב"ק נ' ע"ב ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטי' מרי' טרפי' ר"נ כו' אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה איתיבי' רבא לר"נ כו' אלא היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרה כו' וכ' באס"ז שם דהרי"ף ז"ל סתם כדברי ר"נ הראשונים דיש חבט בפחות מעשרה ותמהו עליו רבים ומביא בשם הראב"ד ז"ל שכ' בשי' הרי"ף דאע"ג דאין חבט מיתה בפחות מי' היכי דאיגנדר איגנדור מ"מ חבט לניזקין איכא והלכך לענין טריפה אע"ג דריסוק אברים ליכא חשש טריפות אחר איכא ובעי בדיקה שמא נשברה השדרה וחוט שלה ע"ש הרי דסובר הרי"ף ז"ל דגם בנפילה בפחות מי' בעינן בדיקה שמא נפסק החוט וקשה לפי"ז מאי מיבעי' לי' בעוף הנדרס מהו לשוחטו ביו"ט מי מחזקינן ריעותא הרי יכול למיפשט מהמשנה דביצה כ"ו ע"א בכור שנפל לבור ר"י אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט כו' הרי כיון דנפל לבור אף בבור שאין בו י' טפחים עכ"פ בעי' בדיקה שמא נפסק החוט לד' הרי"ף הנ"ל וא"כ איך מותר לשוחטו ביו"ט וליפשט מכאן דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ודוחק לומר דמתניתין מיירי דוקא באופן שאין בו חבט כגון שנפל ע"ג כרים וכסתות] ומטעם זה י"ל דלכך השמיט הרי"ף בעיא זו דלשיטתי' דס"ל בנפילה פחות מי' בעי בדיקה שמא נפסק החוט הא ליכא למיבעי כלל דהדבר מיפשט מהמשנה הנ"ל.

אמנם י"ל בלא"ה בישוב קושי' הנ"ל דהרי קיי"ל דבכור שנטרף הבשר בקבורה ע' זבחים ק"ד וברמב"ם פ"ג מה' בכורות וא"כ בבכור שנפל לבור מותר לשוחטו ביו"ט ממ"נ דאי לא נפסק החוט הא כשר הוא ושפיר קשחיט ואם ימצא שנפסק החוט הוי מקלקל כיון דהבשר בקבורה ול"ע כלל. עכ"פ זכינו לדין דבנידן שאלתינו יש לסמוך שפיר על בדיקת החוט.

דברי המצפה לתשועת ד' כי ירחם עלי ובחסדו הגדול ירפא מחץ לבבי ויחבש לעצבותי ובאברתו יסך עלי ויגן בעדי מכל רע בתוך כל ישראל:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה