אור ברסלב

שו"ת הר"י בשמים· רבי אריה ליבש הלוי הורוויץ

סימן פב

סי' פא

מחתן המחבר ב"ה יום עש"ק לסדר דברים תרמ"ב לפ"ק סטריא שלום וברכה מאלקי המערכה ויזכה לשבת על התורה במנוחה ה"ה ידידי כבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת דובר בשפה ברורה וכו' כש"מ יהושע העליר נ"י בפה"ק יע"א: ראיתי קונטרסו היקר שהציע לפני ענינים שונים ואם אמנם לא אוכל להאריך הרבה בכל הענינים שבאו בדבריו כי צריך זמן ועיון רב מ"מ הנני להשיבו מה שנתעוררתי אחרי העיון מעט בענינך האלה וזה החלי בעזה"י: במה שהאריך בדברי הרמב"ם ז"ל בה' יבום פ"ג שפסק כרבי דילפי' מולקחה לאסור צרות ודלא כרבנן דילפי' מעלי' וכבר האריכו בזה המפרשים וגם הלום ראיתי תשובה נדפסת בזה למו"ח הגנ"י ע"ש.

ואמנם י"ל בזה דהנה בסוגיא דיבמות שם ד"ט דקאמר התם לרבנן דיחיד ונשיא ילפי' מתורה אחת והקשה המהרש"א שם דלמ"ל תורה אחת לרבנן לגבי יחיד ונשיא ניליף מצות מצות כרבי ותי' דכיון דציבור בע"א יליף מהקושיא דואם נפש וחוזר ומלמד בגז"ש דמעיני מעיני לציבור בשאר מצות שוב אינו מלמד עוד בגז"ש דמצות מצות ע"ש.

וצריך להבין לפ"מ דאמרי' בזבחים דף מ"א והם הביאו את חטאתם על שגגתם חטאתם ה"ה לך כשגגתם חטאתם אלו שעירי עכו"ם שגגתם זה פר העלם דבר של ציבור ע"ש. וא"כ כיון דאתקשו שעירי עכו"ם ופר העלם דבר להדדי וא"כ נליף גם בזה היקישא ציבור בשאר מצות משעירי עכו"ם כיון דאתקשו להדדי ואין היקש למחצה ונימא דשגגתם דהיינו פר העלם דבר ה"ה כחטאתם ומה חטאתם דהיינו שעירי עכו"ם אינו בא אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ה"נ בשגגתם דהיינו פר העלם דבר.

וכן מוכח גם לישנא דקרא הם הביאו חטאתם על שגגתם דמשמע דעל מה שזה בא בא זה ג"כ וכיון שנלמוד ציבור בשאר מצות ממקום אחר שוב נוכל ללמוד יחיד ונשיא בגז"ש דמצות מצות. ואין לומר כיון דציבור בע"א גופי' יליף בהיקישא דואם נפש א"כ לא נוכל למילף ציבור בשאר מצות מהיקישא דחטאתם על שגגתם דכיון דהוא גופי' יליף בהיקישא ודבר המלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש דאכתי בסוגיא דשבת ס"ח דאמרי' שם ורבנן תורה אחת מאי עבדי לי' מבע"ל לכדמתני ריב"ל לברי' וקשה הא רבנן דמונבז שם הוא ר"ע ומוכח בזבחים נ"ז דר"ע סובר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וא"כ תיקשה לדידי' למ"ל תורה אחת לזה כקושי' מהרש"א הנ"ל: אך י"ל לפ"מ דאמרי' בזבחים שם לפר זה פר יוה"כ וכתבו תוס' שם דאף דפר יוה"כ איתקש להעלם דבר פר העלם דבר לא איתקש לפר יוה"כ ועכצ"ל דכיון דפר העלם דבר בגופי' לא כתיב ובעי לאגמורי מפר כהן משיח כמפורש בסוגיא שם וא"כ לכך ל"א אין היקש למחצה וכמ"ש הר"ן בנדרים ד"ז דהיכא דלא כתיב מפורש ל"א אין היקש למחצה ע"ש וא"כ י"ל דלכך אף דאמרי' שם דאתקשו דחטאתם ה"ה כשגגתם אבל שנאמר להיפוך דכמו דשעירי עכו"ם אין באין רק על דבר שזדונו כרת וכו' ה"נ בפר העלם דבר ל"א הכי כיון דשעירי עכו"ם גופא אינו מפורש בהו ול"א בכה"ג אין היקש למחצה ובזה יש ליישב קושית תוס' בשבת שם שהקשו למונבז דצריך לההיקש לענין דצריך ידיעה א"כ דרשא דריב"ל מנ"ל וכ' הרשב"א בחי' דלדידי' תרווייהו ילפי' מההיקש דאין היקש למחצה ע"ש.

והפנ"י כ' דל"ש הכא אין היקש למחצה משום דלאו בחדא גוונא נינהו ע"ש ולהנ"ל י"ל דמונבז יסבור דגם היכא שאין מפורש בגופי' ילפי' מהיקישא ודלא כסברת הר"ן הנ"ל ולפ"ז לדידי' נוכל למילף מהיקישא דרבי מעלי' בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם נלמד בהיקישא דחטאתם על שגגתם דכל הטעם דלא ס"ל לרבנן כרבי הוא כמ"ש המהרש"א דכיון דציבור בע"א יליף בהיקישא וחוזר ומלמד בגז"ש דמצות מצות וא"כ ז"א אם ילפי' שעירי עכו"ם מהיקישא מפר העלם דבר דא"כ שפיר נוכל ללמוד יחיד ונשיא מגז"ש דמצות מצות ולא בעי' ללמוד זה מתורה אחת וא"כ יתורץ גם שיטת רבינו די"ל דג"כ הכי סובר ולכך הביא ילפותא דרבי ביבמות וז"ב בעזה"י: אך הא קשיא לי בסוגיא דיבמות דאמר ורבי האי תורה אחת מאי עביד לי' מבע"ל לכדתניא לפי שחלק הכתוב בין מרובין ליחידים וא"כ בשבת דאמרי' ורבנן האי תורה אחת מאי עביד לי' אמאי לא אמר כדתני' וכדאמר ביבמות ומצאתי בדברי המהרש"א בשבת שהעיר בזה.

ולפעד"נ לתרץ דהנה הא דאמר ביבמות מתוך שחלק הכתוב דמרובין בסייף וממונם אבד הוא רק אם נימא דהוא חומרא מה דממונם אבד ובסייף אבל לפמ"ש תוס' סנהדרין דף נ' ד"ה קסברי דמוכח בגמ' דסייף וממונם אבד שקול הוא כסקילה א"כ מהי תיתי לחלק בזה גבי שוגג כיון דשקולין הם.

והנה התוס' שם ד"ה נאמר הקשו כיון דאמרי' דאף דמסברא סייף חמור אתי גז"ש ומפיק לי' וא"כ ה"נ נימא אף דמסברא סקילה חמורה משריפה אתי גז"ש דאבי' אבי' דאמרי' אחד ארוסה ואחד נשואה ומפיק לי' ע"ש והניחו בקושי' ויוצא מדבריהם דמאן דלא ס"ל גז"ש דאבי' אבי' דאמרי' א' ארוסה ואחד נשואה יצאה לשריפה הוא מטעם דסובר דכיון דמסברא סקילה חמורה לא אתי גז"ש ומפיק לי' מהסברא ע"ש ולפ"ז לפ"מ דאמרי' בסנהדרין דף ס"ו דר' סובר כר"י דארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה וא"כ לדידי' דגז"ש אינו מפיק מהסברא ה"נ סובר סייף חמור ולכך מייתי שפיר הברייתא לרבי דכיון דחלוקין במזיד לחומרא ג"כ נחלוק בשוגג בקרבנותיהן אבל בשבת שם דרבנן דמונבז הוא ר"ע ור"ע הא סובר בסנהדרין נ"ב דאחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה הרי דסובר דאף דמסברא סקילה חמורה אתי גז"ש ומפיק לי' מהסברא וא"כ ה"נ אף דמסברא סייף חמור אתי גז"ש ומפיק לי' וכיון דשקולים הם משום דממונם אבד לכך לא מייתי בשבת הברייתא שנחלוק בקרבנותיהן בשוגג ודו"ק: ועוד נ"ל דלהכי לא הביא בשבת ברייתא דמייתי ביבמות משום דבתמורה ד"כ פריך הש"ס לר"ש יחיד שהפריש שעיר תיקדש דהא איכא שעיר נשיא א"נ נשיא שהפריש שעירה תיקדוש דהא יחיד מפריש שעירה ומשני תרי גופי' נינהו ע"ש וא"כ הכא גם אם נחלק בין יחידים למרובין י"ל שוב דאם יחידים הפרישו קרבן השייך למרובים קדוש.

וכן להיפוך במרובים שהפרישו קרבן ליחידים דל"ש כ"כ תירוץ הש"ס דב' גופי' נינהו ולכך שוב לא מחלקי' בזה ויש לדחות וצע"ק בהא דפריך הש"ס בהוריות דל"ח בהא דאמר ר"ש דאין כ"ג חייב בטומאת מקדש ואמר חזקי' דכתיב ונכרתה מתוך הקהל במי שקרבנו שוה לקהל והקשה בגמ' נשיא נמי ופרש"י דהוא מביא שעיר והם מתכפרים בפר והרא"ש בתוספותיו כ' דלא נהירא להרמ"ה דהא דאפקה רחמנא לנשיא מכלל יחידים הוא דאפקי' דלא ליתי כשבה או שעירה בשגגת מעשה גרידתא אבל מכלל ציבור לא דמתכפר גם הציבור בפר לכך פי' הרמ"ה דהנשיא נמי לא שוה לקהל דאינהו מייתי כשבה או שעירה בשגגת מעשה ואיהו מייתי שעיר בשאר מצות ע"ש ולפי הש"ס דתמורה ה"נ מאי מקשי לחזקי' דילמא חזקי' סובר דבאמת לר"ש נשיא שהפריש שעירה קדוש דאינו מחלק בזה משום דתרי גופי נינהו משא"כ כ"ג משיח דודאי אין קרבנו שוה לקהל דכיון דהוא משוח בשמן המשחה הו"ל יותר מב' גופי ואם הפריש קרבן יחיד ודאי אינו קדוש.

אך י"ל דפשיטא לי' להגמרא אליבא דר"ש דגם אם נשיא הפריש קרבן יחיד אינו קדוש ומקשי שפיר ואכ"מ אריכות עוד מזה: ומ"ש עוד כת"ר לפלפל בסוגיא דק"פ כקה"ג הנה דבריו נכונים ואעוררו רק על פרט אחד והוא בהא דאר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ויש לעמוד בזה דאמאי לא אשמועינן הדין רק גבי יובל הרי איכא נ"מ הרבה בזה לענין דין בתי ע"ח דאם חלקו בבתים שיהיה א' יכול לגאול מחבירו בתוך השנה וכן לענין דין שדה אחוזה דאם חלקו בשדות יהי' הדין דאחר ב' שנים יכולים לגאול לעולם ובחפזי לא מצאתי מי שנתעורר בזה ובאמת אין מסתבר שיהי' דינים הללו נוהגים בזה ולרווחא דמלתא אביא עוד ראיות והוא בהא דאמרי' ב"ב קכ"ו בכור שנטל חלק כפשוט ויתר ע"ש וקשה כיון דדינים הללו דגאולה ודאי אינם שייכים בחלק בכורה כדתנן דהבכורה אינו יוצא ביובל וא"כ גם בחלק פשיטות של הבכור י"ל דאינו שייך גאולה דהרי קי"ל בכור ופשוט הבי' לי' אחד מצרא וא"כ י"ל דנחשב כחלק אחד ול"ש גאולה אצלו רק בחלק פשיטות למאי דאמרי' בקדושין דף כ' אינו גואל לחצאין וא"כ יקשה כיון דעי"ז שנטל חלק פשוט גרע כחו גם בחלק פשיטות שיהיה שייך גאולה וא"כ הרי כבר נודע מ"ש מהרי"ט בתשו' סי' ק"ו דשתיקה לא מגרע רק היכא דעדיין לא זכה שלא יזכה והפסיד ע"י שתיקה אבל לא במה שכבר זכה בי' ל"ש שיאבד זכותו ע"י שתיקה וא"כ הכא יאבד זכותו בחלק פשיטות שזכה בו וא"ל דכיון דנטל חלק כפשוט זהו עדיף משתיקה דעשה מעשה דמוכח דמחל לו החלק בכורה דז"א דהרי כבר כ' הרא"ש ב"ב דף י"ב גבי פרץ את פצימיו דכיון שאין קנוי לו רק לתשמיש בעלמא לכך אם גילה דעתו שאין רצונו בזה פקע זכותו מינייהו ובספר שער המשפט סי' שט"ו למד מזה דבשכירות ג"כ יכול להסתלק בלא קנין ע"ש הרי דזה ג"כ אינו נחשב רק כג"ד בעלמא ע"ש אך זה יש לדחות ויותר יש להביא ראי' מהא דאמרי' האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להן אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואם הגדילו אין יכולין למחות דמה כח ב"ד יפה וא"כ אם נימא דשייך בזה דין בתי ע"ח ושדה אחוזה א"כ ל"ש מה כח ב"ד יפה כדמוכח בדברי התוס' יבמות פ"ט דהפקר ב"ד ל"א רק היכא שהוא יוצא מרשותו לגמרי עי"ש וביותר למ"ד בעירובין כ"ה דמוכר שדהו בשנת היובל עצמה אינה מכירה וא"כ כיון דהאחים הוי לקוחות א"כ אם מת בשנת היובל לא יהי' היתומים רשאין לחלוק.

ואם נימא כן א"כ לפ"מ דאמרי' בב"ב דבכור אין לו קודם חלוקה כלום וא"כ כשמת בשנת היובל דאין יכולין לחלוק ומת הבכור לא יטול בנו הפש' שראוי לו מאביו דבכה"ג הוי ראוי אצלו וכדמוכח בשו"ע אה"ע סי' קס"ב דהאב שנתן מתנה לבנו לאחר ב' שנים הוי ראוי ואינה גובה כתובה מזה משום דאין שייך לו רק אחר זמן קבוע וכמ"ש הב"ש שם וא"כ ה"נ שלא יטול החלק בכורה רק לאחר שנת היובל ומתנה קרי' רחמנא וכל אלה הדברים חדשים הם ולא מסתבר שיהיה האמת כן ועכצ"ל דלא שמענו כזה רק גבי יובל דאמרי' דלחומרא מחזירין משום מצות יובל והדר שקלי' כדמעיקרא וכמו שפרש"י בגיטין כ"ה אבל בשאר דינים י"לשאין שייך לומר כן וצריך עוד עיון ואריכות בסוגיות הש"ס והראשונים ז"ל בזה וע' בט"ז אה"ע סי' ק"ג שכ' דרק לגבי עצמם חשובי כלקוחות ולא לגבי אחרים ע"ש: ויש להסתפק קצת בהחזרה בהגיע יובל אם צריך קנין מחדש ויש ראיה דא"צ קנין מחדש דאם נימא דצריך קנין מחדש א"כ מה נעשה בחלוקת אחיות במקום שאין בן דבכה"ג לפ"מ דאמרי' בגיטין ד"כ איתתא לא ידעה לאקנוי ופי' תוס' דהיינו בדבר שהוא מחזיר לה דלא גמרה לאקנוי רק בתורת שאלה.

וא"כ ה"נ שאינו חוזר רק לשעה דג"כ לא ידעה לאקנוי וע"כ שאינו צריך קנין מחדש ואינו דומה לבתי ע"ח דשם אף דהתורה נתנה לו רשות לגאול מ"מ י"ל דהיכא שגואל צריך קנין מחדש. משא"כ הכא דחוזר לו ביובל דא"צ קנין מחדש דאפקותא דמלכא הוא וע' ב"מ ק"ו.

ובלא"ה י"ל דכיון דבבתי ע"ח אמרי' ריבית היא והתורה התירה (ונודע דברי האגודה בהא דהי' נטמן יום יב"ח כדי שיהיה חלוט לו דהביא ראיה דל"ה אונס בכה"ג והקצוה"ח כ' דכיון דהוי מכר ואם המוכר אנוס אין לקנוס הלוקח) ועכ"פ צריך קנין כדי שיהא מחזי כמכר ולא כהלואה שלא יהא מחזי כריבית.

אך יש לדחות כיון דהתורה התירה לא איכפת לן במה שיהא מחזי כריבית ותדע דאל"כ יקשה בש"ס דקדושין דף כ"א דמייתי ראי' גבי מקדיש שדה אחוזה דאין לוה וגואל וגואל לחצאין ממוכר בית בבתי ע"ח שיפה כחו לגאול מיד ואין לוה וגואל וגואל לחצאין. וקשה מאי ראי' לפ"מ שביאר שם המהרי"ט בחי' בטעמא דגואל לחצאין משום דהוי כפרעון חוב דאי פרעי' זוזא זוזא חשוב פרעון וא"כ דילמא לכך בבתי ע"ח לא אמרי' דגואל לחצאין משום דשם אם גואל לחצאין מחזי יותר כריבית דהוי כפרעון חוב משא"כ במקדיש שדה דל"ש ריבית דהרי התוס' חילקו בב"מ ס"ד דבבית שייך יותר ריבית מבשדה ובלא"ה הרי אין ריבית בהקדש וע"כ דלא אכפת לן בזה כיון שהתורה התירה וז"פ.

וצריך להבין דברי הש"ס שם דאמר מה למוכר שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד מוכר בית בבתי ע"ח יוכיח וקשה האיך מדמי' להו דהרי מוכר בית כיון שא"י מיד לסלקו א"כ הוי בחזקת הלוקח יותר אף דאח"כ יש בידו ליגאל לעולם הרי כ' הרשב"א והובא בב"ה ביו"ד סי' קע"ב גבי אתרא דלא מסלקי דאמרי' אין שביעית משמטתו והקשה הרשב"א ז"ל דהאיך מיירי אם בתוך הזמן הלואה בלא"ה אינו משמט דלא קרי' בי' לא יגוש ואי לאחר זמן הא יכול לסלקו וכ' כיון דמעיקרא לא מצי מסלק לי' לכך גם אחר כלות הזמן הוי כאתרא דלא מסלקי ע"ש וא"כ ה"נ הוא מוחזק יותר במוכר שדה שאין יכול לסלקו מיד אף דלאחר שנה יכול לסלקו לעולם ומאי דמיון למוכר בית דהכא יפה כח המוכר שיכול לגאול תיכף וצ"ל דהוי ס"ל להש"ס דכיון דשם יש עדיפות יותר דאחר שנה יכול לגאול לעולם א"כ עכ"פ שוה להכא דיכול לגאול תיכף בתוך השנה ואכמ"ל: והנה עלה ברעיוני לדון בזה בדבר חדש במ"ש בקידושין מב' האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד בוררין להם חלק יפה ומעמידין להן אפטרופוס וכו' ויש לדון עפ"י שי' הראשונים ז"ל דלא מהני תנאי שלא יחזור ביובל משום דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה וא"כ לפ"מ דאמרינן בב"מ כ"א דל"א מתנה עמש"ב תנאו בטל רק היכא דודאי קעבר אבל הכא מי יימר דקעבר ע"ש וא"כ הכא האפטרופוס שפיר יכול להתנות דלא תחזור ביובל דכיון דקיימ"ל הגדילו יכולין למחות הו"ל מי יימר דקעבר וז"ב וא"כ לכאורה משכחת דמייתי ביכורים גם למ"ד דמחזירין ביובל בכה"ג בחלוקת אפטרופוס שיכול להתנות דלא תחזור ביובל ויש ליישב בזה פסקי הרמב"ם ז"ל אשר כבר הרבה קולמוסין נשתברו לתרץ דבריו ולפי דברינו הדבר נכון בפשיטות: ואמנם במ"ש הקצוה"ח בחו"מ סי' ק"ג שהאריך באם נימא דק"פ הוי כקה"ג א"כ ע"כ דבעל הוי כלוקח ולא כיורש דאין לומר דבעל יורש דכיון דק"פ הוי כקה"ג לא משכחת ירושת הבעל דהא הוי ראוי אצל האשה ואין הבעל נוטל כראוי והו"ל כהא דאמרי' דאין בכור נוטל פ"ש בשדה החוזרת לאביו ביובל משום דק"פ הוי כקה"ג והו"ל ראוי אצל אביו ה"נ הוי ראוי אצל האשה דכל זמן שהיא חי' יש לו ק"פ דהוי כקה"ג ואף דבשעת מיתה נפקע הק"פ שיש לו מ"מ הוי ראוי לגבה ע"ש.

והנה דבריו יקרים ויהיה מוכרח לומר דמאן דסובר ק"פ הוי כקה"ג יסבור דירושת הבעל הוי דאורייתא דכיון דמה"ת יורש אותה שוב במה דמדרבנן יש לו פירות לא מגרע כחו לגבי ירושה דאורייתא וכעין מ"ש הר"ן בנדרים דף ע"ט גבי אלמוה לשעבודא דבעל ע"ש. ועפי"ד הקצוה"ח נראה לתרץ דברי הבהמ"א בש"ס ב"ב דף קכ"ה גבי עובדא דסבתא דאמרה נכסי לסבתא ובתרא לירתאי דאר"ה לירתא ולא לירתי ירתי ור"ע אמר לירתי ואפי' לירתי ירתי ושלחו מתם הילכתא כר"ע ולא מטעמי' דאלו הוא סובר אע"ג דאיכא ברא לברתא לא ירית ולא היא כי איכא ברא לברתא ודאי ירית והכא הו"ל ראוי ואין הבעל נוטל כראוי ואמר אח"כ מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני וכ' שם הבהמ"א דאף לדידן י"ל דקי"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ולא אדחי דברי ר"ה רק מטעמא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני והרמב"ן ז"ל במלחמות האריך לתמוה עליו והאחת מהתמוהות הוא דאם נימא דאחריך הוי כמעכשיו א"כ מה מועיל מה דאם היתה מוכרת הי' מועיל עכ"פ כיון שמתה ולא מכרה שוב הוי למפרע של האשה והבעל יורשה וכמו בכל היכא דתלי תנאי במעכשיו דאם נתקיים התנאי נתקיים הדבר למפרע וה"נ אף אם ניתן לאחריך ע"מ שאם ישייר ראשון מ"מ היכא ששייר הוי למפרע שלו וא"כ האיך נוכל לומר דאחריך הוי כמעכשיו ע"ש בתרוצם בקושי' זו.

ואולם יש לומר דהנה גוף קושית קצוה"ח דאם ק"פ הוי כקה"ג לא משכחת ירושת הבעל משום דהוי ראוי י"ל עפמ"ש התוס' בכמה מקומות גבי הכותב נכסיו לבן דהבן הוי מוחזק יותר מהאב וקה"ג שלו אלים טובא משום דעתה יש לו קה"ג וגם הק"פ עתיד לירש אח"כ ע"ש וע' ב"ק פ"ח משום דראוי ליורשו ע"ש ולפ"ז ה"נ י"ל דקה"ג של האשה עדיף משום דיש לה עכשיו קה"ג וגם איכא ספיקא דילמא ימות הבעל וגם הק"פ עתיד לבא לידה וא"כ אף שאינו דומה לבן דשם ודאי יגיע לידו הק"פ משא"כ הכא שהוא ספק עכ"פ י"ל דגם מהספק כיון דקה"ג שלה הוא וגם ק"פ הוי ספק ואפשר יגיע לידה חשיבה היא מוחזקת ג"כ כמוהו ול"ח כ"כ ראוי לגבה ואם נימא כן א"כ בעובדא דסבתא שם שמתה הבת בחיי סבתה ואמרי' דאח"כ ירש הבעל מכחה וא"כ י"ל דאף אם אחריך הוי כמעכשיו מ"מ אין יורש הבעל בכה"ג דהרי אם תאמר עתה דהוי כמעכשיו דהיינו דאגלאי למפרע דלא היתה עבידא להמכר והיתה עתידה לבא ליד הבת א"כ כיון דמתורת אגל"מ אתי עלה א"כ תאמר ג"כ אגלאי למפרע דהיתה הבת עתידה למות בחיי הבעל ואם תאמר כן שוב חשיבה לגבי הבת ראוי כיון דעתה הק"פ של הבעל וגם דהק"פ לא יבא לרשותה כלל דהרי אגלאי למפרע שהיתה עתידה היא למות בחייו וא"כ לא תוכל לומר אגל"מ בכה"ג דשוב אינו יורשה א"כ לא תאמר ג"כ אגל"מ דהוי כבא לידה מקודם כיון דע"כ אי אתה יכול לדון הכא למפרע וכנ"ל והדברים נכונים בס"ד: והנה דברי הגמרא דאר"י דאם האחין שחלקו לקוחות הם לא משכחת דמייתי ביכורים צריך להבין דהרי יכול להביא על תנאי דאם הוא שלו שפיר ואם לאו מביא בתורת שליחות מחבירו ומצאתי בספר ט"ג שהעיר בזה ואפשר לומר דהנה ודאי אם יביא ביכורים בשביל עצמו מספק דילמא הוא שלו איכא חשש הבאת חולין לעזרה ואף דאמרי' ב"ב דף פ"א דמשום חשש זה יכול להביא ופריך לי' מ"מ הכא לפמ"ש התוס' בתמורה כ"ז דהא דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל הוא רק בבעלים עי"ש וא"כ הכא אם יביא בשביל עצמו כיון דאין ברירה ויש ספק שמא אינו הבעלים וא"כ יצטרך לפדות בשויו ושוב י"ל דבכה"ג דמחוסר ממונא ל"ח בידו וכמ"ש תוס' בפסחים ושוב כל מילתא דלא מצי עביד וכו' אך יש לדחות דהכא ממנ"פ אם הוא שלו שפיר ואם לאו לא חל ההקדש ואף דמותר בכה"ג להכניסו למקדש וכמ"ש המשל"מ בפ"ב משחיטה דכל שיש בו מקצת קדושה שוב ליכא חשש אבל לפדותו בשו"פ יכול שפיר מדין ממנ"פ וגם דלפמ"ש תוס' יבמות צ"ט י"ל דל"ח בכה"ג למ"ע ע"ש ועכצ"ל דעיקר קושית הש"ס הוא דלא משכחת לה קריאה דביד שליח אינו קורא: ומ"ש עוד לפלפל בסוגיא דע"א דף ע"א דמשיכה בעכו"ם קונה הנה על השלישית לו אשיבנה והוא במה דיל"ע במ"ש התוס' שם בהא דמייתי ר"א דמשיכה אינה קונה מדאמר רב כי כייליתו חמרא והקשו דאכתי כיון דמשיכה אינה קונה וא"כ דמי יי"נ קשקיל ותירצו דסובר האי דדחי דדרשי' לעמיתך בחדא ולעכו"ם או בהאי או בהאי והדבר צריך ביאור דמנ"ל כן כיון דבכל סוגית הגמ' דרשי' מדלעמיתך בחדא לעכו"ם נמי בחדא ובפרט כיון דקאי הדחי' לאמימר וא"כ הרי בש"ס גיטין דף ל"ט פריך מהא דאר"י המפקיר עבדו יוצא לחירות על אמימר דאמר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה ופי' התוס' דפריך דלא יחלוק אמימר על ר"י רבי' וא"כ ה"נ לא יחלוק על מה דאמרי' בסתמא אליבא דתרווייהו מדלעמיתך בחדא לעכו"ם נמי בחדא.

אך י"ל דאמימר בזה לשי' אזיל במה דסובר בגיטין שם המפקיר עבדו ומת אותו עבד אין לו תקנה והוא עפ"מ דצע"ז בהא דאמרי' התם קסבר עולא עבדו דגר כאשתו מה אשתו משתלחת חת בלא גט אף עבדו משתלח בלא גט ואח"כ בגמרא שם אמר טעמא דאבא שאול דמחלק בין קטנים לגדולים משום דכיון דמאשה ילפי' אמרי' מה אשה איסורא ולא ממונא אף עבד נמי איסורא ולא ממונא וכתבו התוס' שם משום דבגופי' לא כתי' רק מאשה ילפי' לכך בעי' שיהא דומיא דאשה איסורא ולא ממונא ע"ש וא"כ הדבר מוכרח לומר כן גם לעולא בטעמא דאבא שאול דמחלק בין קטנים לגדולים דהרי הוא סובר כן דעבדו של גר כאשתו וא"כ צע"ק דהיכא אמר עולא בקדושין ט"ז דאמה עברי' נקנית בשטר משום דכתי' ואם אחרת יקח לו מה אחרת בשטר אף אמה עברי' בשטר הרי דיליף שיעבוד ממון מאיסור וא"ל דשאני הכא דע"כ היקישן הכתוב וכדאמרי' כן בנדה ט"ז הרי ל"א כן רק היכא דההיקש מוכרח וכמ"ש תוס' במנחות פ"ב והכא חזי' בקדושין שם דיליף ראב"י מלא תצא כצאת העבדים הרי דלא ס"ל היקש זה.

ויש ליישב. ועכ"פ אפשר לומר בטעמא דאמימר דפליג וסובר דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה משום דסובר כיון דא"א לומר דעבד לגמרי כאשה בזה וצריך אתה לחלק בין קטנים לגדולים וע"כ אמרי' דלא ילפי' בזה משום דמה התם איסורא ולא ממונא ולכך לגמרי לא ילפי' עבד מאשה וא"כ ה"ה די"ל דאינו סובר היקישא דאמה העברי' לאחרת ויליף מלא תצא כצאת העבדים.

ולפ"ז לפ"ד התוס' קדושין י"ד דמה"ט ל"ש שטר בעכו"ם משום דילפי' מאמה ואמה מאחרת ובעכו"ם ל"ש גיטין וקדושין ע"ש ומוכח מדבריהם דאי לאו דבעי ילפותא דאמה לאחרת ל"ה ממעטי' קנין שטר גבי עכו"ם וא"כ כיון שכתבתי דלאמימר לא ס"ל ההיקישאדאמה לאחרת כו' ולכך לדידי' כתבו תוס' דאין למעט קנינים גבי עכו"ם מלעמיתך אבל הרי בלא"ה הדבר נכון עפי"ד רבינו חיים בתוס' ב"מ מ"ח דהא דממעטי' קנינים מעמיתך הוא רק אם גזל עכו"ם מותר דלא צריכין למעט אונאה אבל אם גזל עכו"ם אסור דאיצטריך למעט אונאה לכך לא ממעטי' קנינים גבי עכו"ם והתוס' שם האריכו בזה וא"כ הדבר ברור דהכא ג"כ הטעם משום דסובר ר"א גזל עכו"ם אסור ולא ממעט קנינים מעמיתך ולכך דחי לי' ואמנם במה שהקשו תוס' בב"מ שם לר"ח דלדידי' לא א"ש הא דנתנה לסיטון מעל דאמרי' דוקא סיטון דלא מחסרא משיכה אבל בלן לא ולדידי' גם אם מיירי בעכו"ם הא כסף קונה ונראה לומר עפמ"ש הרי"ף דמעות קונות הוא מק"ו דהשתא גופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש וצ"ל דאף דגופו אינו קונה רק לזמן ולא קנין עולם מ"מ שפיר נוכל ללמוד גבי ממונו משום דכיון דגבי ממונו אין שייך לומר כן דלא יהי' קנוי לגמרי וכמ"ש הראשונים בטעמא דמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא משום דאין קנין לחצאין וא"כ בכה"ג כתבו תוס' ב"ק ד' כ"ה דילפי' לגבי טומאה ול"א דיו דלא יטמא רק במגע וכו' משום דאין טומאה לחצאין ולכך שפיר ילפי' בק"ו דהכא אין שייך דלא יהי' קנוי לגמרי ולפ"ז אף למ"ד דבישראל אין מעות קונות י"ל משום דהרי כבר נודע דברי התוס' ב"ק דגם גבי ממון אין עונשין מן הדין וא"כ ה"נ בקנין שהוא מצד ק"ו לא נוכל להוציא מן המוחזק ולפ"ז ז"א רק בישראל אבל בעכו"ם לפ"מ דאמרי' ב"ב נ"ד דנכסי עכו"ם הם כמדבר משום דכיון דמטי זוזא לידי' אסתלק לי' וא"כ בישראל מעכו"ם שפיר קונה בכסף דהרי איכא ק"ו ואין בזה הוצאת ממון מן המוחזק דעכו"ם מכי מטי זוזא לידי' אסתליק לי' ולפ"ז יהי' נכון דאף דמצד ק"ו עכו"ם קונה בכסף אבל מעילה י"ל דל"ש בזה דהרי אף דכ' הריטב"א בשבועות ל"ג דגבי קרבן ל"ש אין עונשין מן הדין מ"מ אין מוכח כן בכמה דוכתי בגמ' וע' סנהדרין ג"ד וא"כ י"ל דמעילה ל"ש בכה"ג וזה נכון.

ובפשיטות יותר י"ל דל"ק קושי' תוס' דלדידי' האיך אמרי' דלא מעל עד דמשיך כיון דכסף קונה דכיון דעכצ"ל דקושי' הגמרא הוא אף דחכמים עקרו קנין כסף מ"מ לא מסתבר דעקרו דלא יהי' מעילה ג"כ כיון דמה"ת הוי קנין וכמ"ש תוס' ע"ז ד' ס"ג וא"כ אהניא לי' שיטתו לרבינו חיים שכ' בתוס' זבחים ד' מ"ו דהא דיוצא לנחל קדרון מועלין בו וכ' ר"ח דמועלין מדאורייתא שאף דנעשה מצותו ואין מועלין מ"מ הב"ד מקדשין אותו שלא יהנה ממנו בלא פדיון וכ' התוס' דדוחק הוא וכונתם דע"י שב"ד מקדשין יהי' שייך מעילה מה"ת זהו דוחק וא"כ הרי שי' רבינו חיים דע"י שב"ד מקדשין שייך בזה מעילה דאורייתא וא"כ לא רחוק לדידי' ג"כ דע"י שב"ד עקרו הקנין כסף דלא יהי' שייך מעילה כלל כיון דיש להם כח כהקדש לתקן כחפצם שיהי' מעילה או שלא יהי' וז"ב: ויש להאריך עוד בכ"ז אך אין הזמן מסכים מטרדת ענינים שונים והנני בזה הדור"ש באהבה הק' שמעון סאסניץ:

תוכן העניינים

שו"ת הר"י בשמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה