מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
קידושין · דף ג:
בתוס' ד"ה חופה שגומרת ואת לדידן דאמרינן חופה אינו קונה נימא דכסף גמרה. והקשה מהר"י אבן לב אמאי לא תקשי להו גם לרב הונא דאדרבה נימא להיפך הק"ו וכיון דסתרי הדדי כל חד תיקום אדוכתי' ועיין מהרש"א מה שתירץ בזה. ולי לק"מ ע"פ מה שנדקדק עוד בקושיית תוס' דליכא למילף ק"ו מחופה דמה לחופה שקונה בע"כ גבי יעוד אפי' בע"כ של אב וניחא דהא פריך מה להצד השוה שבהן שכן ישנם בע"כ דהא אשכחינהו חופה ג"כ בע"כ וצ"ל כמו שתירצו התוס' שהייעוד יכול לעשות בע"כ דאב אבל החופה צריך לעשות מדעת כל זה לדידן אבל לר"ה עכצ"ל דס"ל דלגבי יעוד אפי' החופה יכול לעשות בע"כ דאב דלפי מה שתי' הרא"ש אע"ג דגמ' אית לי' לעיל הך סברא דרב הונא דכסף מיהו בע"כ באישות לא אשכחן וכו' דהכא איכא למיפרך שכן ישנו בע"כ אע"פ שאין הפירכא שוה בכולן פרכינן שפיר דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ורב סבר דאפי' פירכא כל דהו לא חשיבא ומאי טעמא אע"כ צ"ל דס"ל חופה נמי יכול לעשות בע"כ דאב גבי יעוד וה"ק כסף באישות לא אשכחן כי אם גבי יעוד דמה שמקבל האב קידושי בתו הוא מדעת אב שהוא במקום בתו אלא גבי יעוד מצינו כסף בע"כ דאב א"כ חופה גבי יעוד נמי בע"כ דאב א"כ א מקום לתוס' להקשות על ר"ה נימא הק"ו להיפוך דמה לחופה שהיא בע"כ ודו"ק: