אור ברסלב

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

סוכה

יומא

דף לד.

אמר לי' ר"א יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת כל המאמר הזה אומר דרשיני מה שייך שאלה זו דוקא בדרשות ר"ע טפי מהני תנאים הראשונים ר' ישמעאל ור' טרפון וצ"ע ועוד למה לא אמר ר"א יכול יהי' אתרוג ג"כ באגודה אחת דמשמע שיהי' כל ד' מינים באגודה אחת והלשון הזה דקאמר יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת משמע דלא יהי' כל הארבעה מינים באגודה אחת אלא דקשי' לי' מנ"ל להוציא האתרוג מהאגד וליגד הג' מינים אמר מפיק חד מהני ג' מינים ועייל אתרוג לאגוד עמו וא"כ צריכין לישב למה שאל ר"א דוקא בסיגנון זה ונראה לישב עפ"י מה שמצינו פלוגתת ר"י ורבנן לעיל (דף ל"ג ע"א) דר"י סבר לולב צריך אגוד ורבנן סברי אין צריך אגוד ופריך מאן תנא להא דתני' רבנן לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר מני אי ר"י כי לא אגדו אמאי כשראי רבנן מה מצוה קעביד ומשני לעולם רבנן ומאי מצוה משום זה אלי ואנוהו והנה ודאי לרבנן דאין צריך אגוד אלא משום זה קלי אין מקום לשאלה זו יכול יהי' אתרוג עמהן באגודה אחת דבשלמא דהני ג' מינים צריך להיות ביד ימין וכדי שלא יפרד זה צריך אגוד משום דזה אלי ואנוהו אבל אתרוג דצריך להיות בשמאל וא"כ אין צריך אגוד כי זה הידור מצוה שלא באגד יותר מבאגד ותדע דאי לרבנן שייך ג"כ האי שאלה דר"א א"כ לדידן דקי"ל כרבנן הך שאלה במקומו יכול יהי' אתרוג עמהן וליכא לשנוי' כמדשנינן מדלא כתיב וכפת הא לרבנן מדאמרת אין אגוד כלל אלא משום הידור מצוה וא"כ אי הידור מצוה האגודת אתרוג עמהם א"כ אכתי נמי לפי האמת שיהי' האתרוג עמהם באגודה אחת אלא ודאי בעי דלרבנן לא קאי שאלה זו ומעתה אני אומר דהסיגנון יהי' כך דודאי להנך תנאים הראשונים נוכל לומר דסבירי להו כרבנן כשיטת דרבנן כדקיי"ל וכבר אמרנו ועניני דלשיטת רבנן לק"מ אבל מדר"ע מוכח דס"ל כר"י דאמר דלולב צריך אגוד ואליבי' ודאי קשה יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת דהא ר' ישמעאל מפרש טעמי' משום ענף עץ עבות שלשה ערבי נחל שתים והנה פשטא דקרא מסייע לר' ישמעאל ומי דחק לר"ע לאפוקי קרא מפשטי' לדרשא אחרינא ולומר הדס אחד וערבה אחת אלא ודאי דר"ע ס"ל כר"י דיליף בגז"ש ולקחתם מלקחתם מאגודת אזוב דלולב צריך אגוד ואנן קיי"ל דאין אגודה פחות משלשה והנה התורה בא להראות לנו ומפרש שצריך אגוד ומנה ידעינן איזה משלשה מינים אם תימא לולב ושתי ערבות דהוי שלשה או הדס ולולב או הדם וערבה משו"ה לקח ר"ע ובירר דרך לעצמו דס"ל לולב א' והדס א' וערבה א' וכי גז"ש אתי' לן דצריך אגוד ואין אגודה פחות משלשה וא"כ צריך כל הני מינים ביחד וא"כ מוכח דר"ע ס"ל בשיטות ר"י משו"ה שאל לו ר"א יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת כלומר אפיק חד מהני תלתא ועייל אתרוג תחתיו ומשני מי כתיב וכפות כפת כתיב והשתא מיושב היטב כל הדקדוקים שדקדקנו:

ברמב"ם בפ' ה' מהלכות סוכה דין י"ב העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית ומשנה היא זו (דף ט' ע"ב) ואמר רבא לא שני אלא באילן שצילתה מרובה מחמתה אבל חמתה מרובה מצילתה כשרה והקשה וכי חמתה מרובה מצילתה מאי הוי והא קמצריף סכך פסול בהדי סכך כשר ומשני כשחבטן ופריך אי בשחבטן תנינא הדלה וכו' ותירצו אי מהתם ה"א דיעבד אבל לכתחלה לא ע"כ הנה רבינו לא ביאר כל זה ואף אם נאמר דמלשון כאלו עשאה בתוך הבית מוכח דאיירי באילן שצילתו מרובה מחמת כדדייק רבא מ"מ ה"ל לבאר דאיירי בשחבטן ובחבטן כשר אפילו לכתחלה ובקושיא זו לא הרגישו הראשונים והאחרונים ונ"ל לפרש עפ"י מה שכתבו תוס' דאם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסול משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת לי' לפסול אכתי צלתה מרובה. אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי והא דלא משני כגון דבלא פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני בשחבטן קא פריך מאי למימרא הנה ודאי תוס' ס"ל דלא מסתבר שתפסול משום צירף סכך פסול אם הסוכה מסוככת כראוי וא"כ לא יוכל לשנויי דאיירי דבלא פסול צלתה מרובה מחמתה דא"כ מאי למימרא דלא צריך להשמועינן הך סברא דסבר לר"י דלא מסתבר כלל למימר לומר כו' אבל רבינו מיאן בזה דהא איכא למימר כסברת ראבי"ה מובא ברא"ש אף אם לא חבטן אפי' חמתה של אילן מרובה מצלתה של אילן והסוכה צלתה מרובה מחמתה פסולה שהרי הצל היא מן האילן ולא מן הסוכה שאם ניטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן עכ"ל וא"כ הקושיא במ"ע מאי פריך והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמאי לא משני דאיירי בסוכה שמסוככת כראוי. וצ"ל הא דלא משני הכי דא"כ קשה מאי למימרא כלומר הך דינא שמעינן מהאי מתני' דלקמן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה דמכשירינן לקמן כשיש רויח בניהן ולא מערובין דהאי לחודי קאי ולא אמרינן דתפסול משום מצטרף סכך פסול כיון דכי שקלת לי' סגי בכשר אמנם לפי שיטת רבינו כפי שמפורש הרב המגיד כשחבטן כשהפרידן זה מזה אבל אם הי' מערבין זה בזה אע"פ שהסכך כשר רבי מצטרף זה בזה ופסול ואם חבטן שרוצה לומר הפרידן צריך שיהי' הסכך כשר הרבה מן הפסול ואם הי' רווח כמותן כנגדה פסול וא"כ לפי שיטה זו ולפי מה דמפורש ר"ה ברי' דר' יהושע לקמן אם הי' רויח כמותן היינו כשנכנס ויוצא אין ראי' ממתני' דלקמן דהא איכ"ל הא דמשרינן לקמן היינו משום דסכך כשר יותר על הפסול וכיון דנפרד זה מזה בטל ברוב לפי שיטת רבינו אבל לר' פפא דמפורש מתני' דלקמן אם הי' רויח בניהן כמותן כמותן ממש א"כ קשה לדידי' אמאי מכשרינן הא לא קבטיל ברוב אלא ע"כ צ"ל כיון דכי שקלת לי' סגי בכשר דסבר לי' דפרוץ כעומד כשר וא"כ פריך שפיר והא קמצטרף וליכא לשנוי' דאיירי בסוכה שצלתה מרובה דא"כ מאי למימרא דהך דינא שמעינן ממתני' דלקמן והיינו הך דמשני דוקא ר' פפא כשחבטן לתירצי מתני' אליבי' אבל לר"ה ברי' דר"י לא צריך לאוקמי מתני' כשחבטן דהא איכא לשנוי' דאיירי מתני' כשצלתה מרובה מחמתה וליכא למימר מאי קמ"ל דהא אליבי' דר"ה ברי' דר' יהושע לא משמע מידי ממתני' דלקמן כמו שפרשתי א"כ רבינו שפסק בפסק זה כר"ה ברי' דר' יהושע לענין דפרוץ כעומד פסול משו"ה לא הביא רבינו דאיתא הך אוקמתא דר' פפא כשחבטן דאליבי' דר' הונא ברדר"י לא צריך להאי שנויא כמו שאמרנו ודו"ק:

או"ח סי' תרמ"ט בהגה סי' ה' ובמג"א ס"ק י"ד שהסכים למהר"א מפראג שהפסיל אם ניטל הפטמא משום הדור פסול כל ז' וכ"מ בסי' תרמ"ה סק"ו ע"ש. שמביא לזה ראי' מירושלמי ולי נראה ראי' ברורה מדברי התוס' בריש פרק לולב הגזול דפסול ניטל פטמתו מטעם חסר דבתוס' ד"ה קפסיק ותני. שהקשה ותימ' הא אמרינן לקמן ניקב וחסר כ"ש פסול אע"ג דביו"ט שני כשר ומי משום דקתני גזל דומי' דיבש הכי נמי גבי ניקב קתני עלתה חזזית על רובו דמפסלא ביו"ט שני משום הידור מיהו בירושלמי משמע קצת דמשום חזזית לא מיפסל אלא ביו"ט ראשון וכו' עיין שם עכ"ל התוס' וקשה הא גבי ניקב קתני ניטלה פטמתו דאיפסל ביו"ט שני משום הידור ולסברת המ"א בסי' תרמ"ה משמע מהירושלמי דפסול ביו"ט שני וא"כ מאי תי' תוס' בהא דחזזית עפ"י הירושלמי ומ"מ קשה מניטל פטמתו אלא ש"מ דס"ל לתוס' דניטל פטמתו אינו פסול אלא משום חסר ואינו פסול אלא ביו"ט ראשון ודו"ק. ולק"מ דהא לפי' תי' התוס' לא אמרינן דומי' אלא דעיקר הוכחה דה"ל לתוס' לסתר מכח ניטל פטמתו. י"ל דמשו"ה סותר פי' הירושלמי מכח חזזית ולא משום ניטל פטמתו דלפום חד פי' לקמן בתוס' ניטל פטמתו היינו העוקץ ובעיקוץ ודאי משום חסר אתנין עליו דודאי לפום הך פירוש ניטל פטמתו הך שבראש האתרוג איכא למימר משום הדר כיון דהא בראש האתרוג ע"ג החוטם משו"ה סתר תוס' פי' הירושלמי אף בחזזית וזה ניחא לכל הפרושים ודו"ק. אבל אני במקומי עומד דהא (בדף ל"ד) הביא תוס' כשם הירושלמי נטלה פטמתו תמן אמרי נטלה שושנתו משמע שהיא בצד ראשו וא"כ ה"ל לתוס' להקשו' מירושלמי אירושלמי ודו"ק:

במג"א בסי' הנ"ל ס"ק י"ג ואע"ג שאסור באכילה ובהנאה מ"מ כיון שאם נתבטל מותר באכילה כדאי' בגמ' גבי דמאי ע"ש. ודבריו אלו צריכין לו עיון אם כוונתו אם נתבטל לולב או אתרוג של ע"ז ע"י גוי אין הנידון דומה לראי' גבי דמאי יש לו בידו המיגו דאי בעי מפקיר כל נכסי' והוי עני משא"כ הכא בנידן דידן אין בידו לכופו לנכרי לבטל ע"ז שלו ואם כוונתו אם נתבטל בשאר אתרוגים ולילובין ברוב וזה יש לו בידו אף דאין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ בדיעבד בטלו מבוטל קשה הא אין לו ביטל דאף אם נתבטל מקרי חתיכה ראוי להתכבד כמו שכתבו תוס' ביבמות פ' הערל (דף פ"א) ד"ה דברי הכל לא תעלה והעיקר הטעם היא כמ"ש רש"י מצות לאו להינות נתנו וכן כתב המהרש"א בשיטות תוס' ע"ש וק"ל:

רמב"ם פ"ח דין ד' מהלכות לולב אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה ושל טבל פסול ובדין ט' ז"ל כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ואבידה ביו"ט ראשון בלבד אבל ביו"ט שני עם שאר ימים הכל כשר ופסולות שהיא מפני ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביו"ט ראשון ובין בשאר ימים פסול עד כאן לשונו. ולכאורה הפסק הזה תמוה לפי הפשיטה אתרוג של ערלה פסול משום שאין בו היתר אכילה ולא קרינא בי' לכם. והמיעוט של לכם לא קאי אלא איו"ט ראשון כמו שאול וגזול והראשונים והאחרונים לא אמרו בו דבר. לבד ראה זה מצאתי במגן אברהם סי' תרמ"ט ס"ק ב' שכתב וז"ל ומה שפסול כל ז' היינו שראו חכז"ל כיון שהפסול בגוף האתרוג כמ"ש התוס' בריש פרק בד"ה בעינן הדר לענין לקיחה לכל א' מארבעה מינים ע"ש במ"א במה שמבאר כוונת הרמב"ם לתרץ קושיתו תוס' ובעיני מר פרישו ואין מקום לכל צד כי מה יענה בזה ל"ל טעמא גבי אתרוג של אשיר' ועיר הנדחת משום כתיתי מכת' שיעורי' ת"ל שאין בו דין אכילה ועוד לפי הבנתו אתרוג של טבל ג"כ אסור כל ז' א"כ קושיית תוס' תקשי לי' מהא ל"ל לא תאכל עליו לאסור מצה של טבל. אבל האמת היא שרבינו לא פסל של ערלה ותרומה טמאה כיון דלשריפה אזיל כתותי מכתת שיעורי' וכ"ת א"כ למה לן טעמא לפי שאין בו היתר אכילה כבר תי' תוס' דודאי לא הי' צריך אלא נחלקו בשני טעמים לענין ערלה דנפקא מיני' לענין מע"ש וטבל אינו אסור אלא דהוי כמו אתרוג של שותפין דחלק כהן ולוי יש בו והא דקאמר והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה היינו של ערלה ותרומה טמאה מכח שאסורים באכילה לשריפה אזלי וכתיתי מכתת שיעורי' דומי' דאתרוג של ע"ז ופסול בין ביו"ט ראשון ובין ביו"ט שני עם שאר הימים אבל טבל היא בסוג הראשון שאמר מפני גזל וגניבה שיש בו גזל חלק של כהן ללוי אם יאכל. וזה שכולל רבינו בדין ב' של טבל עם תרומה טמאה וערלה. היינו לענין יו"ט ראשון דכל שלשתן יש להם חד טעמא ליו"ט ראשון לפי שאין בו היתר אכילה ולאו לכם קרינא בי' אבל לענין פסול שאר הימים נחלקים לפי טעמם ודו"ק:

דף לד:

בתוס' ד"ה קס"ד דאפי' מאן כו' ואפי' ר"ש מודה דהאי נולד אסור עכ"ל וכתב מהרש"ל מ"מ ר' נחמן סבר דבהי נולד נמי פליגי וכו' ומהרש"א הראה מקום שתוס' שם פי' מי שהוציאו הקשה לשם קי' זו וישבו בדוחק ואמר אדומ"ר הגאון הגדול המפורסים מו"ה אברהם ברודא נ"ע שאין מקום לקושיא זו דא"ל ר"נ גופא ס"ל כסברת המקשן דר"ש מודה דנולד כמו ביצה שלא הי' בעולם מודה ר"ש וה"ק ר' נחמן מאן דלית לי) מוקצה לית לי' נולד דאוכלא דאפרת היא דאי בעי שחיט ואכיל כל מה דבגווה כמ"ש מהרש"א. ועם זה מיושב מה שמקשין העולם לפי מה שכתב הרא"ש בסוף ביצה בשיטת ר"ת וה"ג דבמוקצה שרי ביו"ט ונולד אסור א"כ תקשי לכל הני אמוראי דלא אמרי כר"נ כי קושיא אדמפליגי בביצה ליפלגי בתרנגולת הל"ל לאוקמי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצה דתרנגולת שרי דמוקצה שרי וביצה אסורה מטעם נולד אלא משום דאי מוקצה שרי א"כ אין כאן איסור נולד דאי בעי אכיל כל מה דבגווה ואוכלא דאפרת היא וק"ל:

ומעתה יש לתרץ קושית תוס' ד"ה ביצה שנולדה וא"ת לב"ה דאמרי לא תאכל אבל בטילטל שרי וכו' פי' דאלת"ה אמאי לא תני ב"ה אוסרין י"ל משו"ה לא תני הכי דהתנא בא להורות דטעמא דמתני' משום הכנה או משקין שזבו ואיירי מתני' בתרנגולת העומדת לאכילה דלא כר"נ מדלא פליג בתרנגולת לרבותא דב"ה אבל אי הוי, תני וב"ה אוסרין הוי מוקמינן טעמא דמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכשינויי דר"נ והא דלא פליגי בתרנגולת ה"א דמוקצה שרי וביצה אסורה משום נולד משו"ה תני לא תאכל ואי ס"ל דמוקצה מותר ביצה נמי מותר דליכא נולד דאי בעי שחיט ואכיל כל מה שבגווה ואוכלא דאפרת היא משא"כ אי הוי פליג ב"ה בטילטול שפיר יש לחלק בין מוקצה ונולד ע"כ צ"ל דקושיית תוס' היא אליבא דר"נ וא"כ קשה קושיית מהרש"א אימא משו"ה תני לא תאכל להודיעך כחו דב"ש דהא ע"כ אליבא דר"נ צריך לומר כך מדלא פליגי בתרנגולת גופי ע"כ שמעתי בשם הגאון הנ"ל. ואף שאין משיבין את הארי לאחר מיתה קשה לי טובא מהאי דכירה (דף מ"ה) דבעי מיני דר' יוחנן קינה של תרנגולת מה לטלטלה בשבת ומוקי לה דאית בה ביצה דאסור משום נולד ופריך מהא דר"נ מאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד ואי כדברי מורי ר' נחמן לא אמר הך מלתא אלא גבי יו"ט משום דאי בעי שחיט לה ואכיל כל מה שבגווה אבל בשבת לא שייך הך סברא:

שם ע"א:

בתוס' ד"ה ביצה וא"ת אמאי לא תני אוסרין ומתירין כו' עד עוד י"ל וכו' אלא אגב דנקט ב"ש תאכל עכ"ל עיין מהרש"א וכ"ת דאכתי קשה ה"ל למנקט וב"ה מתירין דמשמע אכילה וטלטל וב"ש מתירין אפי' באכילה והא דלא תני תאכל אגב ב"ה וי"ל דמ"מ לא נשמע להדי' אב"ה ואי הוי נקיטי לשון אוסרין דה"א איסור אכילה דיעדנ' מכח קושיא דאי כך הל"ל ב"ה אומרים לא תאכל אבל לב"ש כששנה תאכל כולל בפי' אכילה וטלטל דאין אכילה בלא טלטל ניחא לי' טפי למנקט לב"ה לא תאכל אגב ב"ש וק"ל: ברש"י ד"ה ואמר ר"נ אני וכו' אלא כך שמעתי מרבותינו דב"ש כר"י ומחמרי' וב"ה כר"ש עכ"ל ויש לדקדק לפ"ז מה הוצרך לומר גבי שבת סתם לן תנא כר"י הא לא סגי דלא מתהפכת דכך קיבל מרבותיו ותי' במהר"ם אין רצונו ששמע בפי' אהא מתוס' דמגביהין דבית שמאי כר"י ובית הלל כר"ש אלא ר"ל דשמע מרבותיו סתמא דב"ש כר"י וב"ה כר"ש ולא ידע איו איפי' אם ביו"ט אם בשבת ור"נ מסברת עצמו אוקי קבלתו על מתני' דמגביהן כיון דסתם לן תנא כר"ש עכ"ל. ולא ידעתי מה תיקן בזה אכתי קשה דלא ה"ל לאתויי אלא הא דגבי יו"ט סתים לן תנא כר"י וע"כ קבלת רבותיו דב"ה כר"ש אהך מתני' דמגביהן קאי ונ"ל לישב אי לא הוי מייתי הך דמחתכין ה"א דיש חילק ק מוקצה ונולד והא דאמרי רבותיו ב"ש כר"י וב"ה כר"ש לענין איסור מוקצה גבי יו"ט והא דסתים לן תנא גבי קורה שנשברה ביו"ט כר"י הך נולד היא ומשו"ה הכי ס"ל כר"י אף דר"ש או ר"י אינם מחלקים בין מוקצה לנולד מ"מ לא הוי קשה סתימת אהדדי דרבי סתים בנולד כר"י ובמוקצה ב"ה כר"ש ויו"ט ושבת חדא מילתא היא וא"כ הך דמגביהן ע"כ אינו מהפך דהתם נולד היא כמו שכתב הרא"ש בסוף מכילתין וב"ה כר"י לענין נולד ומשו"ה אייתי ר"נ ראי' מהא דמחתכין דנולד היא ומ"מ סתים רבי דמותר ש"מ הך דמגביהן מהופכין ויש חילוק בין יו"ט ושבת ומאן דאית לי' מוקצה אית לי' נולד וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה