אור ברסלב
מנחת נתנאל יבמות › דף ד.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

יבמות · דף ד.

דף ב.

בתוס' ד"ה ורבנן מנ"ל המ"ל דלא סברו כר"י ולא בעי שיהי' מוכח או מופנה ולפי מ"ש לעיל ביושב קושיית תוס' ד"ה טעמא דכתב וכו' יש לפרש באופן נכון דה"ק תינח לתנא דבי ר' ישמעאל ר"ל לרבנן קשה מה פריך עלי' ל"ל דילמא איצטרך עלי' להורות דבעלמא דחי' וא"ל כמו שתרצתי לעיל דא"כ למה לי סמוכין דכלאים דהא אפי' ל"ת שיש בה כרת נדחה מפני עשה וכ"ש ל"ת גרידא דאיכא למימר באמת לא נכתוב מפני הסמוכין לדרש רק לגופי וכ"ת דמופנה ה"מ לתרץ לתנא דבי ר"י אלא לרבנן לאו מופנה לידרש סמוכין וא"כ איכא למימר דאתי עלי' למדרש דבעלמא דחי עשה ל"ת ודו"ק:

בגמ' ואכתי אצטריך וכו' יש להקשות אכתי תיתי מראשו וכ"ת דהיא לאו שאינו שוה בכל תיתי באם אין ענין דנילף מזקנו. וי"ל דיש לצדד דלאו גבי זקן כהן היא קיל מלאו דלא תקיפו פאת ראשכם כך משמע בנזיר. וא"כ וודאי אצטריך ראשו לגופו ואי אפשר למיגמר מיני' דלאו שאינו שוה בכל היא. אך תירץ זה אינו מספיק דא"כ קשה מאי דאמר בשמעתין איכא למיפרך מה לנזיר ומצורע שכן ישנו בשאלה הא איכא למילף באם אין ענין מזקנו דלא לכתוב ותיתי בק"ו מראשו דנדחה הלאו דהיא בישראל לכ"ש לאו דכהן א"ו באם אין ענין ע"כ הצרכנו לתרץ באופן אחר דאי לא כתיב ראשו לא הוי ידעינן כהן מצורע וזקנו הוי מוקמינן במסתבר במצורע ישראל לכך צריך ראשו במצורע ישראל ואתי' זקנו לכהן מצורע וכה"ג לקמן ודו"ק: בגמרא דאלת"ה וכו' ברמב"ם פ"ו דין ט"ו מהל' נזירות כתב וז"ל מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חליטו אינו עולים לו כמו שבארנו והרי אינו קדוש בהם ובטיל הקדושה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת שהיא תער לא יעבור ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודוחה אותו עכ"ל א"כ לפי דברי הרמב"ם איך אמור כאן דאלת"ה נילף מנזיר דעשה דותה ל"ת ועשה הא לדברי הרמב"ם לא נדחי אלא ל"ת וגם תמוה למה לי' לפרש מדעתו תורה חדשה ולמה לא כתב הטעם דישנו בשאלה וכבר השיב הראב"ד בזה וצ"ע:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה