פתיחה
שיחות מוסר - לעורר לב העומד במשכן ה' לנקודות עבודה במשך תקופות השנה ונחלק לשלשה שערים שער היסודות,שער היראה,ושער האהבה לפי סדר המועדים ופרשיות התורה.
דברים שנאמרו בסגל חבורה בסייעתא דשמיא ובזכות הרבים מאת אליעזר בלאמו''ר רב גבריאל שליט''א הכהן בעמח''ס בית אליעזר – התשס''ט.
אקדמות מילין
יתברך הבורא וישתבח היוצר על כל הטובה אשר גמלני, לברך על המוגמר בהוצאת הספר הנוכחי ענינים הנוגעים לעבודת ה' במשך תקופות השנה. עיקר תכלית הספר לבאר בלשון קצר וברור נקודות חשובות של עבודת ה' בימים אלו, ולהשתדל להראות התקשרותם זה לזה בסולם העולה בית קל. ובתוכם גם עניני מוסר לפי סדר הפרשיות. הדברים נאמרו בסגל חבורה במשך כמה שנים [התש''ס - התשס''ט] ונתקבלו בסבר פנים בלב השומעים בעזה''י. ובכן ''אמרתי אני אל לבי עד מתי יהיה ספר...גנוזים תחת ידי ואני ובני וביתי נעבוד את ה' ואין לזולתי חלק בהם'' (לשון רש''ו ז''ל).
ומודעת, שהשנה מתחלקת לשלשה חלקים ומכוון נגד שלשה חלקי עבודה, וכנגדם סודרו שלשה שערי הספר [ומדרכי ההשגחה יוצא שהם גם כן שלשה זמני הלימוד בישיבות, קיץ, אלול, חורף]. מחודש ניסן עד סוף חודש אב, בה עבודת יסוד כל חיי האדם, ד''מ בפסח לעבוד על אמונה (וכלשון הרמב''ם ז''ל שהוא יסוד היסודות) ובטחון ותפילה, ולקראת חג השבועות מ''ח קנינים וקבלת התורה. וסוף תקופה זו חדשי תמוז-אב, עבודת שכר ועונש, ויראת העונש, שכל אלו הם יסודות הדת, ועליהם סידרתי שער היסודות. אחר כך אלול וימים נוראים הם ימי יראת שמים ותשובה, וזה כבר מדרגה יותר גבוה, שער היראה. ואחר יום הכיפורים מתחיל תקופת עבודה מאהבה, זמן שמחתינו, והלל והודאה של חנוכה ופורים, כי העבודה מאהבה הוא למעלה מן הכל, שער האהבה. וכן מבואר מתוך ספרי העבודה.
ולאחר הנסיון היה נראה לפי חילוק שלשת התקופות האלו, שטוב ללמוד בספרי המוסר המיוחדים לאותן התקופות. שבתקופת זמן הקיץ בישיבות שהוא זמן העבודה על יסודות המוסר, אז טוב ללמוד ספר מסילת ישרים, שהוא ראש וראשון לכל ספרי מוסר, וכולל הרבה יסודות. ובתקופת אלול, לקבוע לימודו בספר שערי תשובה להחסיד רבינו יונה מגירונדי ז''ל, שאין מי שמדבר ביראת השם כמוהו לעורר לבבות בני אדם לתשובה לאבינו שבשמים. ובתקופת האהבה זמן החורף עד סוף השנה, ללמוד ספר חובות הלבבות, אשר במתק לשונו מסדר כל שלבי העבודה, מתחיל באמונה ומסיים באהבה. וראיתי שגם אורך מדת הספר תואמת לתקופות אלו. וזה ידיעה חשובה בדוק ומנוסה.
ודבר אל המעיין, אם ימצא איזה מערכת חידו''ת בעניני החג מדברי הגמרא והרמב''ם, אל יתמה לחשוב מה ענין זה לשיחת מוסר, כי לפעמים מתבטעים הדברים בדרך הכי ברור דוקא על ידי משא ומתן בדברי רבותינו, שעל ידי זה מתגלה עומק כונתן ז''ל ונקודת העבודה, וזה מלבד מה שאין השפעה ושיחה יותר עמוקה וחזקה כדברי התורה עצמן, אשר לשמם ולזכרם תאות נפש. גם מרגיש אני חובת התנצלות, אם ימצא הקורא דבר בלי מקור, או דבר אשר ימצא אחר כן מובא בספרים אחרים, שידינני לכף זכות שלא בכונה העלמתי מקורם, כי עיקר הדברים הם מה שעסקתי במשך תקופות העבודה הנ''ל ולא שמתי לב לזכור מקורם לצורך הכתיבה. וגם בכמה מקומות הוספתי והסברתי וקבצתי סברת כמה מחברים, אשר בכך אי אפשר להביא כל אחד בשמו, אא''כ ישתבש סדר הענין ההוא ויאבד תכליתה.
ואני תפילה, יה''ר שלא יצא מכשול מתחת ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חבירי וכל מבקשי ה' החפצים להתחזק בדרכי העבודה באמת, אמן.
בית עובד
דברי התעוררות לחיזוק העבודה
''העשרים ושבעה הוא להודיע שראוי לכל אדם שיחשד עצמו במנהגי הקדושה ויחשב כי אולי אין מנהגו ומחשבותיו באופן מהשלמות אשר יצטרך שיהיו למי שהוא במקום קדוש כי זה ממה שיישירהו לדקדק בפעולותיו ומחשבותיו שיהיו לפי הראוי לפי מה שאפשר ולזה ספר שירא דוד את ארון ה' להביאו אליו לחשדו עצמו שלא יוכל לנהוג בו בקדושה הראויה ויקרה לו מזה עונש נפלא עד שנתבארו לו שברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון ה' ולשערו שאין פעלות עובד אדום יותר שלמות ויותר נקיות מפעולותיו הסכים להביאו אליו ולזאת הסבה בעינה מצאנו ביעקב שאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים להורות על שבמקומות הקדושים ראוי שיתנהג האדם בקדושה יתירה'' (פירוש הרלב''ג לשמואל ב' פכ''א).
וז''ל רבינו יונה ז''ל בשערי תשובה (שער השלישי המדרגה הרביעית) ''מן האזהרות התלויות בלב, השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך...הזהרנו בזה לזכר את השם יתברך בכל עת וחייב האדם לקנות לנפשו תמיד הנהגות המחויבות מן הזכירה כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות...כי זרע הקדש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם יתברך, כמו שנאמר בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל'' (וידוע מש''כ שם על אלו שאין עורכים מערכות תמיד ביראת אלקים, שעליהם נאמר ותהי יראתם אותי וכו').
נמצינו למידין כי זה עיקר העבודה המוטלת על העומד בחצרות משכן ה', לערוך תמיד מערכות ביראת אלקים חיים איך להתקרב לעבודתו, ולא לפטור עצמו מזה באמתלאות שונות לומר כי עיקר העבודה הוא בהתעורר החשק בחטפתו אש קודש להתפלל בהתלהבות גדולה שפתותיו נוטפות מור ואהלות, כי העובד לעת הזדמן החשק ירפה ממנו כאשר יעלה הטרדה במחשבה, ונמצא משליך קונו חלילה, האם יעזוב העבד עבודת קונו יום אחד לומר היום אני בגדר מוחין דקטנות, הלא אחת דתו, אלא עיקר העבודה היא בהכרה שכלית בלתי פוסקת מלחשוב מחשבות בעבודת ה' בכל מה שהוא עושה, ובפרט בלימוד התורה ותפילה .
ובשערי תשובה (שער ב' פכ''א) ''ומי שחננו השי''ת דעה ישיב אל לבו, כי השי''ת שלחו בעוה''ז לשמור משרתו ותורתו וחקותיו ומצוותיו, ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו, ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה ישוב ובא ברינה ושמחת עולם על ראשו, כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו, וכן אמר שהע''ה (משלי כב' יט' כא') להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך, עכ''ל.
וקרוב הדבר מאד, שמצינו גם בלי כונות עצומות נעלות עבדו רבותינו ז''ל את השם, ומסופר על רבינו המהרי''ל דיסקין ז''ל שהיה מאריך מאד בתפילות יום הכיפורים, עד שהיה שמונה עשרה של שחרית נגמרת כשהציבור מתחילים שמונה עשרה של מוסף, וכן הלאה כל היום היה עומד בתפילה, ושאלוהו על מה מאריך כל כך, ודאי הוא מכוין לפי כונות המקובלים וכדומה, וענה שאין זה נכון, הוא לא מכוין שום כונות גדולות, אלא רק מכוין פירוש המילים ותו לא [ובפירוש המילים יש שמצייר כל מילה לפני עיניו ובד בבד מתאר עצמו כמדבר אל הבורא פא''פ וכונת פשטות המילים יוצא מעומק טוהר הלב לחלות פני קל חי. וכן מסופר על החזו''א ז''ל נהר דמעות יורד מעיניו והוא לבדו עם קונו בתפילת יחיד, ואפילו אצל שאר גדולי ישראל היו מסתירים זה מן העין. הרי רואים שאפילו בפירוש המילים של תפילה כפשטן מונחת כבר עבודה גדולה מאד לכל אדם].
ואכן נכון שהדורות ירדו פלאים ונחלשו הגופים וכח סבל המחשבה כנודע ה''י, עם כל זה אפשר העבודה בתמידות כרצון הבורא במה שמשתדל לפי הבנתו ככל האפשר לראות תכלית מעשיו עשויים לתועלת הקדושה העליונה לנצל את זמנו כפי יכלתו, שכל רגע יהיו במדה ובמשקל, ואפילו הוא אנוס בטרדות עצומות, אשר לפי דקדוק ההלכה נפטר מזה לעת הצורך, גם זה מן המשקל ואין זה נחשב הפסק כלל, ובמילא נמצא מקדיש מזמנו כל יום יותר ויותר, כי לא חזרה תורה לשמים לאמר מי יעלה לנו השמימה כי עדיין מוטל הוא על כל אחד ואחד מישראל ומחוייב ועומד מהר סיני ככל הדורות הקודמים בלי שינוי כלל ועיקר [וגם חלילה לחשוב שההתדבק בת''ח פוטר עצמו מעבודתו הוא, לומר שחבירו יעלה השמימה והוא יושב על הארץ, אין זה כ''א פיתוי היצר לתלות עצלותו בסיבות קודש. ואף כי ישנם יחידי סגולה קדושי עליון, מ''מ כל אחד יכול להגיע למדרגת משרע''ה כעדות הרמב''ם, וכבר אמרו אחד המרבה כו' ובלבד שיכוין לבו].
ושמע נפלאות מתק לשון הרמב''ם ז''ל ''כדרך שמוזהר בעה''ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה''ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במארה אלא חייב לדקדק ע''ע בזמן, שהרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של בהמ''ז שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם, לפיכך נטל שכר זאת אף בעה''ז שנ' ויפרץ האיש מאד מאד עכ''ל'' (רמב''ם הלכות שכירות פי''ג ה''ז).
ועתה נחשב חשבונו של עולם, שאם כך הוא העבודה אצל בשר ודם רשע כלבן, ק''ו בן בנו של ק''ו שישתדל האדם להשגיח על זמנו בעבודת קונו, להשתדל שהזמן יהיה עם חשבון בכל מה שהוא עושה. בין בשעת הלימוד, בין שעת האכילה והזמן עם המשפחה, שיהיה עכ''פ עם חשבון, לחשוב בדעתו תמיד ''איך יעזור לי פעולתי זאת להגיע לשלימות העבודה'', כי גם ההתדברות עם בניו ובנותיו, וגם ההשתתפות בשמחתם, ביכלתה לעזור בעבודה אם במדה ומשקל נכון.
ובכן לא ידון רוח האדם לומר הריני מטבעי פוסק תמיד בעבודה מה לי לדרך הזאת כלך אצל יפות, יופי חיי עוה''ז, חלילה לחשוב כן, כי אין אדם בעולם אשר לא יכול להשיגה לפי ערכו ומצבו, וכל שכן אם הוא מאלו שזכו להתקרב אל היכל ה' על כמה וכמה שמוטל עליו אחריות זה, אלא ידע ויתבונן כי הוא חלק אלוק ממעל, ומה שהוא יכול לתקן אין אחר יכול לתקן, שלמען שליחות זה נשלח לזה העולם.