אור ברסלב
ואהבת כהלכה גניבת דעת

ואהבת כהלכה

גניבת דעת

לסחור בהגינות

בגניבה רגילה אדם חודר לתוך תחומו של אדם אחר וגונב ממנו את ממונו, ואילו בגניבת דעת, אדם חודר לתוך ליבו של אדם אחר, נותן לו לחשוב מחשבות אחרות מטעהו ומוליכו שולל, וגונב את דעתו.

לדוגמא: כאשר אדם עושה חסד עם אדם אחר או שאומר לו מילים טובות, וכוונתו האמיתית היא אינה לשם תועלת לאותו אדם אלא לשם אינטרס אישי כגון לזכות בכבוד או בהכרת הטוב, או להשיג ממנו הטבה. הוא מתנדב לסייע ועושה את עצמו כאילו באמת אכפת לו, ונותן תחושה לשני שהוא דואג ומיצר, ומציע את עזרתו. והאמת היא שכל ההתנהגות הנחמדה שלו היא רק כלפי חוץ, אבל בליבו יש לו כוונות אחרות לגמרי, הוא אינו רוצה לעזור ורק רוצה שהשני יחשוב עליו מחשבות טובות ויתן לו את מה שהוא צריך או נהנה מהעובדה שהלה ירגיש חייב לו. זוהי גניבת דעת.

וכמובן שאם עושה זאת באמת מתוך אהבה ואכפתיות ויש בליבו רגשי כבוד והערכה וכל רצונו הוא לעזור לחבירו אין בכך גניבת דעת כיון שזוהי האמת לאמיתה שכך היא כוונתו.

מצוי מאוד

מכשול זה של גניבת דעת, מצוי מאוד בין אנשים אפילו ידידים קרובים ובני משפחה, כי בעיני האדם הפשוט, יש חשיבות למה "שחושבים עלי".. ובנוסף די נהנים מהעובדה שהשני ירגיש חייב...

אמנם הגונב דעת אינו נראה גזלן או מזיק, והוא אישית אינו נותן דעתו שבאמת הוא גנב שגונב דעת. אך חכמי המוסר מלמדים שאיסור "גניבת דעת" אינו פחות בחומרתו מגניבת ממון, משום שהדעת היא הדבר היקר ביותר שיש לאדם. ומובא בספר שערי תשובה, ש"גניבת דעת" חמורה עוד יותר מגזל.

ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין צד, א): אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת נכרי. והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל הנכרי, יען וביען כי שפת שקר אשמה רבה, ונתחייבנו על גדרי האמת, כי היא מיסודי הנפש.

האיסור לגנוב דעתו של הזולת כלול בכלל המצוות שבין אדם לחברו. אנו מחוייבים להתייחס אחד לשני כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו, שנאמר ויקרא יט, יח : "ואהבת לרעך כמוך".

בעלי חנויות צריכים להיזהר מאיסור "גניבת דעת". פעמים רבות בעל החנות שרוצה למכור את מוצריו, מסתיר את החסרונות שיש בהם. ואף-על-פי שמצד המחיר, הוא לא רימה את קוניו, שזהו אכן המחיר הראוי למוצר ברמה הזו - מכל מקום יש בזה "גניבת דעת", שהרי הוא מציג את מרכולתו כמושלמת, חו"מ רכח, ו; סמ"ע ז . למרות שאינה כזו

וכך גם בחנויות בגדים. לעיתים המוכרת נותנת לקונה למדוד שמלה, ולמרות שהשמלה אינה הולמת את הקונה, בכל זאת המוכרת מתפעלת מיופייה, וטוענת בפניה שהיא נראית בה ממש נפלא... וכן בחנות נעליים או משקפיים כשמנסים להטעות את הלקוח ולשכנעו שהמוצר מתאים לו וכשאינו כך באמת, כמובן שגם זו "גניבת דעת".

מותר למוכרת בגדים להתפרנס אבל צריכה להזהר שלא לעבור על אונאת דברים.

המרויח ממונו שלא ביושר אינו רואה ברכה בעמלו, וכל כספו מתבזבז למטרות אחרות, וכבר שמענו רבים טובים ששואלים תדיר "אני לא מבין לאן הולך כל הכסף"...

גניבת דעת בין אורח למארח

לעיתים קורה שמגיע אורח סמוך לשעת הסעודה. אסור לומר לאורח, "לכבודך הכנתי סעודה" או "לכבודך פתחנו כעת את בקבוק היין", כאשר באמת ממילא רצו לסעוד או לפתוח את הבקבוק.

וכן כאשר המארח יודע בוודאות שגם אם יפציר באורח לאכול עימו, האורח יסרב. כגון, שנודע לו שהאורח הוא לאחר אכילת בשר ואסור במאכלי חלב ובכל זאת מציע לו מאכל חלבי...

או המזמין את חבירו להתארח אצלו בשבת, ויודע בוודאות שהוא אינו יכול להתארח באותה שבת, מסיבות אחרות, ובכל זאת הוא מראה לו שהוא חפץ בו מאוד. גם זו גניבת דעת שנותן לו להרגיש שהוא אוהבו ומבקש להטיב עמו והאמת היא שכל רצונו לתת לו תחושה שהוא רוצה להטיב עמו אע"פ שהאמת היא לא כן.

בשבילך אני עושה

בחברה יש נטייה לומר את המשפט הזה אפילו שאינו אמיתי וזוהי גניבת דעת ממש.

ומצוי הדבר במוכרים, בחברים ובאנשי עסקים, שרוצים להרחיב את מעגל לקוחותיהם במשפטי חנופה, מראים לו לאדם שמחפשים טובתו והאמת היא שמחפשים את כספו.

דוגמאות נוספות

טלפנים של חברות טלפון או של חברות ביטוח המתקשרים להציע עסקא לטובת הלקוח ומדברים בשפה חלקלקה על מנת שהלקוח יסכים. משכנעים אותו שרק לו יש את ההטבה הזו ושהוא המרויח הבלעדי, והוא מבולבל מרוב מילים עייף מהבטחות, מסכים לשלם, וכך הוא מפסיד את ממונו.

ויש הנוקטים בשיטה חברותית לפני שמשדלים את הלקוח לרכוש מוצר, מדברים איתו על נושאים הקרובים אליו ומראים לו חיבה יתרה כאילו הם חברים ותיקים והאמת שכל זה עד למכירת המוצר ולאחר מכן הופכים הם לשני זרים.

הידידות נעלמת כשהכסף נכנס לכיס...

מורה מחמיא לתלמיד ליד אביו ומציין לפניו שלמד עם בנו פעמים רבות והאמת היא שרק פעם אחת ישב ללמוד איתו זוהי גניבת דעתו של האב.

נהג לוקח טרמפ ברכבו ונותן לנוסע הרגשה שעושה את הנסיעה אך ורק בשבילו, והאמת היא שגם הוא צריך לאותו מקום אבל נוח לו שהנוסע ירגיש כלפיו רגשי הערכה.

המטעה את עצמו

איסור גניבת דעת הוא כשאדם עושה מעשה ובכוונה מתכוון להטעות את חבירו אבל במקרה שהאדם מטעה את עצמו מבלי שיטעו אותו אין איסור כמובא בחז"ל במסכת חולין (צד, ב)

מסופר על רבא ורב ספרא שיצאו לדרכם, והלכו אל מחוץ לעיר, ופתאום פגשו את אחד מנכבדי הרבנים, מר זוטרא בנו של רב נחמן, שהיה בדרכו אל עירם. חשב מר זוטרא בליבו שהם יצאו מן העיר לכבודו, כדי להקביל את פניו, ואמר להם: לשם מה חכמים שכמותכם היו צריכים להטריח את עצמם כל כך לכבודי? ענה לו רב ספרא: למעשה, לא ידענו שאתה עומד לבוא, וסתם הלכנו בדרכנו ופתאום ראינו אותך, ואמנם אם היינו יודעים שתבוא, היינו מכבדים אותך עוד יותר. לאחר שנפרדו ממר זוטרא, שאל רבא את רב ספרא, למה היית צריך לצער את מר זוטרא ולומר לו שלא יצאנו לכבודו, הרי הייתה לו נחת-רוח מכך שחשב שיצאנו לקראתו לכבדו, ואתה ביישת אותו בזה שהצהרת שלמעשה לא יצאנו לכבודו.

ענה רב ספרא לרבא, והרי אם לא הייתי אומר את האמת היינו מטעים אותו וגונבים את דעתו, שהיה חושב שבאמת יצאנו לכבודו. השיב לו רבא, הוא הטעה את עצמו, שהרי היה יכול להעלות בדעתו שאולי במקרה הלכנו כאן בדרכנו, ואנחנו לא עשינו מאומה כדי לגנוב את דעתו, שיחשוב כאילו כבדנו אותו ולכן אין לנו בזה שום אשמה.

ומכאן יש ללמוד, שאיסור גניבת דעת הוא רק במקרה שאדם גורם במעשה או בדיבור לחברו לחשוב עליו דברים טובים שאין בו, אבל אם חברו מעצמו חושב עליו דברים טובים, אין חובה להעמידו על טעותו. ורב ספרא היה ידוע כמהדר מאוד במידת האמת, ולכן העדיף לומר את האמת למרות שלא היה מחויב לעשות כן.

לסיכום : גניבת דעת פירושה הטעיית אדם אחר כדי לגרום לו להרגיש כלפינו הערכה או כדי להוציא ממנו כל רווח אחר.

בפיו מחייך, אך בליבו הוא בז לאותו אדם ומחכה לשעת כושר להוציא ממנו את שהוא מבקש. מידת הגינות היא לתת לאדם תחושה אמיתית בהתאם למעשה שעושים בשבילו ולא בשביל "להוציא ממנו".

דיני גניבת דעת

א) גניבת דעת - אסור להטעות דעת הבריות ולתת תחושה שעושה דבר טוב והאמת היא שלא עשה. כגון שאומר לחבירו שדיבר עליו טובות למנהל העבודה והאמת היא שלא עשה כן כן פסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכח סעיף ו אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח. אף אם הוא עובד כוכבים, לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה. ואף לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה, אסור. כל הטעיית הבריות בכל אופן שהוא יש בכך גניבת דעת בפרט שמחזיק לו טובה יש לו רגשי הכרת הטוב על דבר שאינו מגיע לו באמת. .

ב) טועה מעצמו - כשאדם טועה מעצמו, אין חובה להעמיד על טעותו כגון: שהגיע לבית חולים ובמקרה פגש חולה אחר שמכיר ושמח שבא לבקרו, אינו צריך להעמידו על טעותו ולהסביר לו שלא בא בשבילו אלא רק אם הוא שואל כן פסק בשו"ע סימן רכח סעיף ו כתב שאם אדם מטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו, כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו, אין צריך להודיעו. .

ג) הטעיית גוי - אסור לגנוב דעתו של גוי וכן אין להטעותו ויש בכך חילול ה', אבל אם טעה מעצמו אין חיוב לחזור אליו ולהשיב לו את כספו במסכת חולין דף צד עמוד א דאמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים ובמקרה שגוי מחזיר יותר עודף אין חיוב להשיבו כדין השבת אבידה לגוי אלא אם כן יש חשש של חילול ה' או שרוצה לקדש שם שמיים על ידו בכך שמחזיר את הממון החסר. .

ד) מתנה מזוייפת - אין ליתן מתנה ולומר למקבל שהיא מקורית, כאשר היא חיקוי, כגון: בושם תואם או דמוי עור וכן שאר חיקויים שהמקבל אינו יכול להבחין בזיוף והנותן מטעה אותו ואומר לו שהוא מקורי ואם לא אמר כלום והמקבל הטעה את עצמו לא עבר איסור כנזכר לעיל. אבל ראוי שהנותן יפרש בשעת מתן המתנה שהמוצר אינו מקורי והוא יותר זול ממה שהוא נראה ולכן לא יחזיק לו טובה יתרה. .

ה) הבטחת שווא - המבטיח לחבירו דבר ואינו מתכוון לקיימה ויודע באופן וודאי שלא יעשה זאת מלבד איסור מוציא דבר שקר, יש כאן בנוסף גניבת דעת הרי יש כאן איסור של "מדבר שקר תרחק" ובנוסף הוא מטעהו הרי הוא מוליך שולל את חבירו ונותן לו הרגשה שאכן רוצה לקיים את הבטחתו וזוהי גניבת דעת ממש. .

ו) אמת בפרסום - חנות המפרסמת שהיא הכי זולה בעיר וכן כשכותבים שהמוצר הטוב ביותר, וזו לא האמת, הרי יש כאן גניבת דעת כיון שנכנסים לקנות שם על דעת שהוא הכי זול בעיר ולכן ראוי לכתוב באופן שונה כגון: "הזולה בעיר" מבלי להתחייב שהם הכי זולים מכולם. .

ז) סוחר מכוניות - מוכרי מכוניות המשבחים את הרכב יותר מכפי שויו וגונבים את דעתו של הקונה עוברים על שלושה איסורים: איסור של אונאה, איסור גניבת דעת, ומלבד זה יש איסור נוסף של אונאת דברים ונכשלים באיסור דאורייתא של אונאת ממון היות ומוכרים ביותר משוויו והצער שגורמים לקונה נחשב להם לאונאת דברים ואיסור של גניבת דעת היות והם לא אומרים את האמת במכירת הרכב. .

ח) שליח לנתינת מתנה - הנותן מתנה שהיא אינה ממנו צריך להודיע למקבל שהוא רק שליח ואין הוא נותן המתנה כדי שהמקבל לא ירגיש שהוא חייב טובה לשליח. .

ט) ההזמנה לסעודה - כשיודע שחבירו לא יבוא לסעוד אצלו אסור לו להפציר בו ולעשות כאילו הוא חפץ בו שיאכל איתו, אבל מותר להזמינו פעם אחת מתוך דרכי נימוס במס' חולין צד ע"א היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, וגם במקרה הזה שהוא סבור שהוא מזמינו מכל הלב והאמת שהוא גונב את דעתו. אבל להזמינו פעם אחת, אין איסור היות וכך דרכם של המארחים להציע מאכל ומשקה. .

י) הצעה ל"טרמפ" - לא יציע לחבירו הסעה ברכב כשיודע שהוא מעדיף ללכת ברגל כגון שהוא גר קרוב או שאינו צריך להסעה וזוהי גניבת דעת של ממש שהלה מחזיק לו טובה לשווא.שחושב בליבו שאדם זה ישר ונאמן שרוצה לגמול איתו חסד וזו לא האמת. .

יא) בשבילך אני מפסיד - אין לשקר לאדם ולומר לו בגללך אני מפסיד או בשבילך אני לא מרויח או בשבילך אני עושה הנחה, כשאין זה נכון כמו שפרש"י מסכת חולין דף צד עמוד א שיש איסור כאשר גונב לבו להחזיק לו טובה חנם כסבור זה הפסד גדול נפסד על ידו עיי"ש. .

יב) המלצה שלא ניתנה - כשהתבקש להמליץ ולא עשה כן אסור לו לומר שאכן המליץ אפילו שהעניין הסתדר על הצד הטוב ביותר כיון שהמבקש יחזיק לו טובה על שלא עשה לו דבר. .

יג) שקר עבוד חסד - המשקר על מנת שיעשו עמו צדקה וחסד נחשב לגונב דעת הבריות כגון שמתלונן על כאב על מנת שיחליפו אותו בעבודה או שמבקש להיכנס ראשון בתור בדחיפות משום סכנה כיון שציבור הממתינים מוחלים לו בטעות היות ולאמיתו של דבר אין הוא במצוקה אלא רוצה לחסוך זמן. ורק גונב את דעתם, ולעיתים יש בכך גם חילול ה' ובפרט שכתוב במשנה מס' פאה פרק ח' וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם עכ"ל. .

יד) העתקה במבחנים - אסור להעתיק במבחנים, ויש כאן גניבת דעת של הבוחן שמחזיק את הנבחן לידען וכל שכן שאסור לזייף תעודה או לקבל תעודה על סמך העתקה במבחן שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סימן ל וכן בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רעה הובאו בספר לרעך כמוך בפרק גניבת דעת. .

טו) המצאת קורות חיים והמלצות - הרוצה להתקבל לעבודה אסור לו למסור קורות חיים מזוייפים או המלצות "מפוברקות" על מנת להתקבל בקלות אסור לאדם לזייף המלצות בנושא כניסה לעבודה וכד' והמסייע בידו עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול היות ויש כאן אונאה ממש שהרי מסלף מהאמת על מנת להתקבל לעבודה, בפרט כשהמעסיק מוכן להעסיקו בהתאם להמלצות ולכן אם הן מסולפות הרי שיש כאן דין של מקח טעות. .

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה