ליום י'ז
שנים רבות לפני פעטרבורג (שם היה המאסר בשנת תקנ"ט) הופיע פעם רבינו הזקן בפני הקהל ואמר: בגן-עדן חשים ביוקרו של עולם הזה; לא מיבעי [=אין ספק, לא רק] מלאכי השרת, אפילו נאצלים הראשונים - היו מוותרים על הכל בעבור "אמן יהא שמיה רבא" של יהודי שאומרו בכל כחו, כפירושו, בכל כוונתו - כלומר שהוא מונח בזה.
אלה היו כל דבריו שפעלו אצל שומעיו התלהבות והתלהטות כה רבה עד שכל השנה אמרו 'אמן-יהא-שמיה-רבא' בלהט.