ליום ט'ו
למרור וחזרת - הן חריין והן סאלאט [=חסה]. קידוש בעמידה. הא לחמא
-ה[אות] הא [מנוקדת] בצירי. בברכת אכילת מרור מכוונים גם על מרור
שבכורך:
בסדר הראשון היה אאמו"ר [הרש"ב] מקצר בכדי לאכול האפיקומן לפני חצות, אבל בשני היה מאריך. מתחיל לפני שעה ט וגומרו בשעה ג-ד אחר חצות, והיה מאריך בביאור ההגדה.
אדמו"ר הזקן אמר: [המצה היא] מיכלא דמיהמנותא [="מאכל האמונה"] - לילה הראשון: מיכלא דאסותא [="מאכל הרפואה"] = לילה השני. כאשר הרפואה מביאה [=גוררת] את האמונה, בכך שאומר "תודה לך הבורא על רפואתי" - הרי [סוף סוף] היה הוא חולה: אך כשהאמונה מביאה את הרפואה - אין כאן חולי מלכתחילה.