אור ברסלב

בריח התיכון

חלק א

סימן: א' - שאלה: האם יכול האב לברך להכניסו לאחר שהמוהל פרע?

איתא במסכת פסחים דף (ז:) אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן ובתוספות (שם עמוד א') מכאן היה מצריך רשב''א לברך לפני המילה להכניסו דאי לאחר המילה ישקר בברכתו דלהכניסו להבא משמע ועוד שצריך לברך עובר לעשייתו ולא נראה לר''ת דבפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלז: ושם) תניא המל אומר אקב''ו על המילה אבי הבן אומר להכניסו משמע לאחר המילה מקומו אע''ג דלהכניסו משמע להבא לא קשה דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה להקב''ה שצונו על המילה כשתבא ועיין בטור (יו''ד סימן רס''ה) במחלוקת ראשונים בין רשב''ם שדעתו לברך קודם המילה וטעמו בברכת האב שאומר ''להכניסו'' משמע להבא ועוד לפי שצריך לברך קודם לעשייתן וכ''כ ספר יראים שציין לרש''י ורשב''ם וכן משמע מספר רבינו ירוחם (בנתיב ראשון חלק ב ).

אלא שר''ת והרב שר שלום והר''ן כתבו שיש לברך אחר המילה וטעמם כמו שמוכח בסוגיא שהמל אומר וכו' ואבי הבן אומר וכו' דהיינו שאבי הבן מברך לאחר שהמוהל בירך ועוד טעם שהרי העומדים עונים לאב כשם שהכנסתו לברית דאלמא שכבר נכנס ונימול. והא דאמרינן כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצווה וכיון שנעשית ע''י אחר אין צריך עובר לעשייתן וכ''כ יד מלאכי (בכלל שמג) ועוד טעם שזאת ברכת שבח והודאה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של א''א וכ''כ יד מלאכי (בכלל שכ''ו) ובסידור רב עמרם גאון וגם הר''ד אבודרהם כתב כן שהוא נכון. וכ''כ שו''ת הרשב''א (חלק ד' סימן ר''ו) שמעמידין סידור הברכות שבברייתא כשלא מל אבי הבן, שכן דרך רוב התינוקות להיות נמולין ע''י אחרים דהיינו שיש לאבי הבן (כשהוא לא מל) לברך להכניסו לאחר המילה וכן כתב בספר טעמי מנהגים (סימן תתקי''א ) וכ''כ בחידושי הריטב''א בפסחים (דף ז:) דברכת להכניסו אנו נוהגין לאומרה אחר המילה.

וכתב הרא''ש ואומר ר''ת דברכה זו אינה דווקא על המילה זו שנעשית עכשיו קאי אלא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא שצווה לעשות מצווה זו כשתבוא עוד לידו ותקנו לה מקום זה לגלות ולהודיע דזאת המצווה נעשית לשם הקדוש ברוך הוא ולא לשם ע''ז (והוא מדברי התוספות בפ''ק דפסחים דף ז.) וכתב עוד שיש לברך בין מילה לפריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהבא דמל ולא פרע כאילו לא מל עכ''ד וכן כתב ר' יעקב הגוזר בעוד שהמוהל עוסק במילה עומד אבי הבן ומברך ע''כ וכתב כנה''ג (בסימן רס''ה) על דבריהם דאין זו ראיה דהרשב''ם יסבור דברכת אבי הבן קודמת ואח''כ ברכת המל ואח''כ ברכת העומדים וציין לב''ח.

ושו''ע פסק כדעת הרא''ש שיש לברך בין המילה לפריעה וכן פסק ר' כלפון הכהן בספר ברית כהונה. וכן פסק ר' זלמן בעל התניא בסידורו וכן פסק הרה''ג שלום משאש שליט''א בהקדמה לספר צבא מרום (שחלק בזאת על הרב עובדיה יוסף שליט''א) וכן המנהג בעיר צפת וכן כתב המאירי. אמנם הט''ז כתב (בסימן רסה בסעיף א) דדעת הרא''ש שיצא ידי שניהם כיון שאפשר בכך אבל במקום שלא אפשר בזה ודאי יעשה עובר לעשיתו ומשמע דגם בנעשה ע''י אחר בלא אפשר ראוי לעשות עובר לעשיתו כל מה שאפשר עכ''ל הט''ז.

אלא שבספר הלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז (בסעיף קס''ט) שראה מנהג י-ם שאבי הבן מברך להכניסו ואח''כ המוהל מברך על הברית וכן משמע משו''ת הרא''ש (כלל כו) כתב וז''ל בתשובת רבינו יצחק אלפסי שברכת להכניסו קודם גמר המילה לפי שכל המצוות מברכים עליהם עובר לעשייתן עכ''ל (לא בין מילה לפריעה) וכתב שם שהסכים עמו הרא''ש הנה מוכח שדעת הרי''ף (שהרמב''ם הולך לאורו) שיש לברך לפני המילה ואף הרא''ש הסכים עמו ואם תידחק לומר מדכתב קודם גמר מילה משמע בין המילה לפריעה קשה הלא להדיא כתב שכל המצוות מברכין עליהם עובר לעשייתן אומנם הרא''ש בפסיקתו כתב הצעת ''פשרה'' שיש לברך בין המילה לפריעה משום דמל ולא פרע כאילו לא מל.

והב''י כתב (בסימן רס''ה) טעם אחר וז''ל שלא אמרו לברך האב אחר המילה אלא משום חשש שמא ימלך המוהל ונמצאת ברכת האב לבטלה הא אם הקדים יצא דעיקר ברכה זו קודם המילה ככל הברכות שהן עובר לעשייתן והרשב''א סי' ח''י שתי' ה''ט שלא תקנו ברכה בהלוואת דלים וצדקה והענקה וכו' וביקור חולים וכו' וכיו''ב דדלמא לא מקבלים ממנו ואין כולה תלוי' ביד העושה המצוה לבדו ואם איתא אכתי הו''ל לתקן ברכה אחר מעשה כשכבר קיבלו ממנו אלא ע''כ צ''ל ברכת המצות שאם לא בירך קודם מעשה שוב אין מברך כפסק הרמב''ם (פי''א מהל' ברכות) והב''י שם הביא את הרשב''א שכתב ואנו בא''י נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך עכ''ל. נמצא עפ''י עדותו של הב''י שבא''י ברכו להכניסו לפני ברכת המוהל.

והחולקים שסוברים שצריך לברך אחרי המילה מהטעם שחוששין לטעם שמא ימלך ולא כהב''י הנ''ל ועיין בש''ך (בסימן רס''ה) שכתב יש פוסקים לברך אחר המילה דשמא ימלך המוהל וכו' הלכך מברכים אחר המילה קודם פריעה. וכ''כ מהטעם הנ''ל ספר כלבו (סימן עג) ואחר כך מברך אבי הבן להכניסו, כי מאחר שאינו מוהל אלא ע''י שליח אין לו לברך ברכה זו עד אחר המילה שמא לא ימול זה המוהל ונמצא שבירך לבטלה וכ''כ מהטעם הנ''ל הרב עמרם גאון וכ''כ שו''ת דרכי נועם (חלק י''ד סימן כז) וכבר ידעת שטעם האומרי' שיברך אותה אחר המילה הוא דילמא הדר ביה המוהל והויא ליה האי ברכה דלהכניסו ברכה לבטלה וכ''כ בשו''ת חתם סופר (חלק א או''ח סימן נה) שצ''ע כיצד מברך להכניסו בבריתו של אאע''ה ולא ניתן פריעה לא''א (כיבמות ע''א ע''ב) ובריתו של א''א הוא החיתוך וכבר עבר חלף והלך לו, אלא הטעם משום שמא יפרוש המוהל, ע''כ וכפי שכתבנו לעיל שהב''י כתב שבא''י המנהג שלא לחוש לשמא ימלך נמצא גם לדעתם בא''י יש לברך לפני .

ובבית לחם יהודה כתב ומברך להכניסו וכו' ונותנו למוהל משמע שדעתו שיש לברך קודם כרשב''ם וכן משמע קצת מהזוהר (פרשת לך-לך) שלאחר שאמר אשרי תבחר וכו' לבתר מברך אשר קב''ו להכניסו וכו' דהיינו בין הפסוק אשרי לברכת להכניסו אין ברכת המילה. וכן כתב בילקוט יוסף חלק שובע שמחות (פרק ח' סעיף ד') שיש לברך קודם המילה ומנהג זה יסודו בהררי קודש והביא להקת פוסקים שסוברים כן אלא שמרן כתב בכסף משנה בהלכות מילה (פרק ג') וז''ל וממה שכתב רבינו המל מברך קודם שימול ולא כתב ואבי הבן מברך קודם שימול משמע דס''ל כר''ת דלאחר המילה הוא מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואע''ג דכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן שאני ברכה זו דאינה אלא שבח והודאה בעלמא עכ''ד. נמצא לפי הכסף משנה שדעת הרמב''ם כר''ת ומשום שזאת ברכת שבח ניתן לאומרה לאחר העשייה.

אלא שבחידושי הרמב''ם נראה שחזר בו מדכתב רבינו אברהם בנו של הרמב''ם להיפך וז''ל ואבא מארי ז''ל דעתו שתהיה קודם המילה וכזה הורה ונעשה הלכה למעשה לפניו וראייתו על זה גלויה ממובן לשונם ז''ל ומלשון הברכה עצמה ומההקש והנה ממובן לשונם ז''ל הוא שמאמרם ז''ל המל מברך על המילה אבי הבן מברך להכניסו יובן שהב' ברכות הם קודם המילה מחולקות בין המל ובין אבי הבן ואין ספק שברכת המל היא קודם המילה וכו' וכתב עוד ומי שלא יודה בזה וירצה להעמיד מנהגו ומביא ראיה שמורה על חסרון ידיעתו אין משגיחין בו עכ''ל. וכ''כ רבינו ירוחם (בנתיב ראשון) שיש לברך להכניסו קודם בשם הרי''ף הרמב''ם ורשב''ם .

וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) וציין שזאת דעת הרי''ף הרמב''ם ובנו של הרמב''ם הר''ם אלשקר. וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א יו''ד סימן רמא) שהרי''ף בתשו' (רצ''ג) כתב מפני שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הלכך וכו' אבי הבן יברך להכניסו וכו' ואח''כ מלין אותו ואפילו אם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדיין מותר משום דאמרינן מל ולא פרע וכו' עכ''ל הנה סובר כהרשב''ם וסותר דברי הב''י (רס''ה) הנ''ל שכתב דהרי''ף גריס כר''ת וכ''כ בשו''ת הרשב''א (חלק ד סימן רו) ומשמו של הרי''ף ז''ל אמרו, דכתב בתשו': דבין במילה, בין באיסורין, מברכין עובר לעשייתן וכ''כ בשו''ת דרכי נועם (חלק י''ד סימן כז) שהרמב''ם ז''ל כדעת רשב''ם שכן סדרן זו אחר זו כסדר השנויים בבריתא סוף פרק ר''א דמילה וכן כתבו הגהות מיימוניות דכסדר הזה שנויות בבריתא והעיד שבמצרים לא נהגו לברך ברכה זו אלא קודם המילה כדעת רשב''ם והרמב''ם ז''ל. וכ''כ בשו''ת הרי''ף (סימן רצג) להדיא וז''ל וכן אבי הבן צריך שיברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מלין אותו.

הנה מוכח שדעת הרמב''ם והרי''ף הלכה למעשה שיש לברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לפני המילה ולא כפי שמרן הבין אותו שיש לברך אחר המילה ועוד מוכח מהרמב''ם בהלכות ברכות (פרק א' סעיף ג') וז''ל כך מברכים על כל מצווה ומצווה ואח''כ יעשה אותה וכ''כ בפרק יא' וז''ל אין לך מצווה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד וכו' עכ''ל. וכ''כ הגהות מימוניות בשם פר''ח ובשם הגאון וכן ר''י אלפסי וכן הרוקח וכן ר''ת בשם רב האי גאון .

וכן הוכחנו שדעת הרמב''ם (עיין בדברינו סעיף י''א) שאף ברכת שהחיינו יש לברך קודם המילה כפי שכתב הרמב''ם בהלכות ביכורים עיין שם וכן מנהג ירושלים וכ''כ ברית כהונה שבא''י המנהג לברך לפני המילה וכ''כ ספר היראים שעצם מסירתו לבעל הברית זו היא הכנסתו למילה וכ''כ בשו''ת מהר''ם אלשקר (סימן יח') דעת רש''י והכתוב בתשובות הגאונים ז''ל שכתוב שם כתב רבי' החסיד ז''ל אבי הבן צריך לקחת בנו הוא בעצמו ולהכניסו לברית ולא על ידי שליח ובעוד שהוא בין זרועותיו מברך להכניסו וכו' קודם שימולו אותו שהברכה אינה אלא על ההכנסה שמכניס אותו ואין צריך לברך ברכה זו לאחר שמלין אותו דהא ברכה לבטלה היא ונראה שזה רבינו החסיד הוא רבי חנוניא החסיד איש ירושלים שאמרו עליו שם הגאונים שקבלו מרוב הקבלות הערוכות לו מימי התנאים ז''ל. וכ''כ בשו''ת יביע אומר שם וא''צ לברך ברכה זו אחר שמלין אותו שברכה לבטלה היא וכ''כ בירושלמי וכ''כ רבינו יהושע הנגיד (סימן י''ט) שמברכים להכניסו ואח''כ שהחיינו ואח''כ המוהל וזהו מנהג אצלנו ברוב הישובים עכת''ד.

וכן העיד שנוהגים בכל המקומות הגאון יעקב קאשטר''ו לברך קודם בבריתו של אברהם וכן נהגו רבותיו. וכ''כ בסידור איש מצליח. וכ''כ בספר אוצר הברית שאצל עדות המזרח מברכין לפני המילה וציין לעוד פוסקים רבים אך לעדות אשכנז נוהגין שמברכין בין חיתוך לפריעה ע''כ ושוב הניף ידו שנית מרן הגאון עובדיה יוסף שליט''א בספרו יביע אומר (חלק ז' סימן כ''א) שעל אבי הבן לברך לפני המוהל ודחה את כל השגותיו של הגאון הרב משאש שליט''א.

מכל המובא לעיל שהרי''ף ועדותו של בנו של הרמב''ם ורבינו ירוחם והרא''ם ורש''י וגם הזוהר ועדותו של הב''י על מנהג ארץ ישראל ואחרונים מסכימים לדעת רשב''ם שיש לברך לפני המילה, כך יש לנהוג לכתחילה לברך להכניסו לפני המילה אך אם לא בירך יכול לברך כל זמן המילה והפריעה כפי שכתב הב''י (בחלק או''ח סימן תל''ב) בשם הכולבו דכל מצווה שיש לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצווה עובר לעשייתו עכ''ל וכ''כ בספר מילה לרבי יעקב הגוזר (עמ' 80) ובאר יעקב שם שיכול לברך כל שעת עשייה ויתירה מזאת כתב הב''ח שם בשם הרא''ש שיכול לברך בתוך משך זמן המצווה כגון בדיקת חמץ אעפ''י שסיים הבדיקה לא הוי עדיין סיום המצווה וממילא יכול לברך עד לזמן הביעור וכ''כ הלבוש (בסימן תלב) כל מצווה שיש לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצווה עובר לעשייתו הוי וכ''כ בשו''ת הרי''ף (סימן רצג) שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הילכך מברך ואחר כך נותן קדושין וכן אבי הבן צריך שיברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מלין אותו ואפילו אם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדיין מותר משום דאמרינן מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. וכ''כ ספר כלבו (סימן עג) ומברך אותה אחר המילה קודם הפריעה והואיל שמל ולא פרע כאלו לא מל ועובר לעשיתה מקרי ואין לחוש שמא יבא לידי ברכה לבטלה כי אחר שהתחיל באמת לא ימלך .

וכ''כ בשו''ת (יביע אומר חלק ח') מי ששכח לקבוע מזוזה בביתו ונזכר אחר כמה ימים וכן מי שלא בירך בשעת הדלקת נרות חנוכה יכול לברך עליהם כל זמן שהנרות דולקים עיין שם בהוספות ומילואים. וכ''כ בעיקרי דינים בהלכות מזוזה (סעיף ח') בשם מהר''י נבון מדברי הרמב''ם שאף לאחר כמה ימים ניתן לברך המזוזה דכל זמן שעשייתה קיימת מברך אחר עשייתה וכ''כ בשו''ת מכתם לדוד (חלק או''ח סימן יא) בעניין ברכת המזוזה כל ששכח ולא ברך על קביעותה מברך אחר קביעותה על קביעות מזוזה. ולמד מ''ש הרמב''ם ז''ל מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשיה ובזה דייקא ג''כ מאי דאיכ' למידק בל' הרמב''ם שכתב וז''ל אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך. וכ''כ הט''ז ומג''א (באו''ח סימן תלב) שכל מצוה שיש לה משך זמן מברך בזמן עשייתה איברא ששחיטה ומילה שאחר עשייה אין להם המשך (עשיית המצוה) ולכן אין לו לברך לאחר הברית עיין מחצית השקל שם וכ''כ הפרי חדש שם שהסכים עם הש''ך שפסק כדברי הרמב''ם (בסימן יט) בהלכות שחיטה ועיין עוד שם בנקודות הכסף שמקור דבריו של אשר''י שלכתחילה יש לברך לפני עשייה ובדיעבד יכול לברך לאחר העשייה הוא מירושלמי שבשחיטה יש לברך אחר השחיטה שמא תתנבל והסכים עימו ספ' ברכת אברהם ועיין בש''ך שם שפסק שאין לברך לאחר העשייה וציין לרקנטי אבודרהם בעל המאור הרי''ף ור''מ אלשקר ובמיוחד דקי''ל כל ספק ברכות להקל וביד מלאכי (כלל שמב) כתב לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך וכל מה שאפשר לסמוך ברכה למצווה בלא הפסק הוא ראוי לעשות וציין לתשב''ץ.

אך אם לא בירך עד לאחר הפריעה אין לו לברך וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) דדוקא קודם שפרע מותר לברך להכניסו דמקרי ג''כ עובר לעשייתו אבל אחר הפריעה אסור לברך דברכה לבטלה הוא. ולפי''ז נ''ל לגירסת המג''א (סי' רמ''ד) ברמב''ם (פי''א מהל' ברכות) הנ''ל שחט ולא בירך וכו' מל ולא בירך אינו חוזר ומברך וכו' גם ברכת להכניסו במשמע כיון דברכת המצווה הוא גם לר''ת אחר הפריעה שכבר נגמר כל המעשה שוב אין מברך אם עבר זמן תכ''ד מהפריעה וכ''כ שו''ת הרא''ש (כלל כו סימן א') אבל ראיתי בארץ הזאת, שאבי הבן מברך אחר גמר המילה, וקשה עלי המנהג אלא שאיני יכול לשנותו, וגם יש להם סמך מדברי רבינו תם ז''ל.

ולכן נראה שאם ירצה לברך יש לו על מי לסמוך משום שזאת ברכת שבח ועוד שהמוהל עוד עסוק במצווה שבודק שלא נשארו ציצים ואולי אף לאחר המציצה כי המציצה ספק אם היא חלק מהמצווה או רפואה בעלמא כפי שנמצא בחידושי הר''ן שמסתפק האם המציצה נחשבת רפואה או מצווה וכתבו חלק מהאחרונים שהמציצה חלק מהמצווה ממש וכן כתב ספר ברית אברהם בשם אור החיים הקדוש וכן בזוהר וכ''כ הגאון מהר''י אסאד שהמציצה מגוף ובשו''ת איש מצליח (חלק יו''ד סימן מ''א) כתב בשם קצות החושן שהמציצה אינו אלא רפואה וציין לעוד פוסקים ובספר אוצר הברית מנה עשרות פוסקים שהמציצה מצוה ומאידך עשרות פוסקים שהיא רפואה לכן שב ואל תעשה עדיף.

ומי שיברך לאחר המציצה תוך כדי דיבור יש לו על מי לסמוך עיין בדברינו (בסעיף יח) ותוך כדי דיבור נלמד מהב''י (בחלק א''ח סימן קמ ובסימן רו) בתשובת הר''ד אבודרהם וה''ר גרשום ב''ר שלמה שהייה אינה נחשבת להפסק בברכה דהלכה כרבא דאמר מברך ואחר כך בוצע דלא חשבינן שתיקה להפסקה ל''ש מרובה ל''ש מועטת ועוד פסק דאמנח קמיה חיילא ברכה עליה וחלקו עליו הפוסקים בדבר השני שאם בירך על ס''ת וצריך לקרוא פרשה אחרת יש לברך שוב אבל הסכימו עמו ששהייה בין הברכה למעשה אינה נחשבת להפסק. ובס''ת צריך לחזור ולברך וכן פסק מרן (בסימן קמ) ואמנם המג''א הט''ז חוט השני רעק''א בשם מוהריק''ש ופרח שושן אשל אברהם הגר''א פמ''ג משנה ברורה ועוד שחילקו לענפים מתי יברך ומתי לא עיין שם. אלא שהרדב''ז (בסימן רמח) כתב על זה שברכת התורה ברכת מצוות היא ובכל הקריאה באיזה מקום שיהיה איכא מצווה אם כי שפיר מיקרי ברכת המצווה ואין צריך לחזור ולברך וכתב מחזיק ברכה (בסימן קמ) שאף קודם שהתחיל ראו שס''ת פסול נקטינן סב''ל וכ''כ כף החיים (בסימן קמ) וציין לרב לד''א ובן איש חי (בפרשת כי-תבא ש''א) .

והעולה שאין לחזור ולברך כלל אם הראו לו מקום אחר משום סב''ל וכ''כ בשו''ת גינת ורדים (חלק א''ח כלל א סימן כ) דשהיה זו דגלילת ס''ת אינה מפסקת כיון שהוא לצורך הקריאה ודמי לגביל לתורי. ועיין בברכי יוסף (בסימן קמ) מעשה שהיה לפני מרן שלא גלל הס''ת וברך פעם אחרת ולכן העושה כדעת מרן יש לו על מי לסמוך וציין ליעב''ץ שאין לברך. ועיין עוד בשו''ת ויקרא אברהם (חלק א''ח סימן ב).

והב''י ציין (לסימן ר''ו) שכתב שם בשם שבלי הלקט שמצא לרב נסים גאון המברך על הכוס ונלקח ממנו הכוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שנית וה''ה לכל דבר וראיה מירושלמי הדין דנסיב תורמסא ומברך עליה וכו' ומסתברא דלא איפשט ושמא סברת הגאון ז''ל לשוויה כתיקו דאיסורא ולחומרא והמברך על מצווה לעשותה או על דבר לאוכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב מעט ועלתה בידו לאחר מכאן צריך לחזור ולברך דאמרינן בירושלמי הדא אמרה ההוא דנסיב פוגלא והוא לא אתא בידיה וכו' דהיינו שכאן כוונת הברכה על מה שבידו וממילא הכל נגרר אחריו כאשר לא עלה בידו לברך על מה שבידו יחזור ויברך וכן משמע מהתוספות במס' ברכות דף (לט.) ורבינו יונה שם על הרי''ף וכ''כ ביאור הלכה שם בשם הפרישה נהר שלום הגר''א ועיין בירחון אור תורה (סימן מט') בדברי הגאון הרב משאש שליט''א שכתב כן והרמ''א שם רוח אחרת עמו שאם בדעתו על הכל אעפ''י שעל מה שברך נמאס אינו חוזר ומברך וכן נראה דעת רבינו זלמן שם.

וקיימא לן דבכל דוכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר ממקדש ומגרש ועבודה זרה כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב''ב קכט:) ובפרק בתרא דנדרים (פז.) עיין ב''י (סימן רלד) ומסתברא דשיעור עיכוב זה כדי שאלת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי ומורי דבהכי לא חשיב הפסקה ודוגמת זה אמרינן בירושלמי דהרואה גבי ברקים היה יושב בבית הכסא אם יכול בתוך כדי דיבור לברך יצא ואם לאו לא יצא למדנו מכאן דתוך כדי דיבור לא חשיב הפסקה טפי מהכי חשיבא הפסקה ברכה שנתחייב בה ולא יכול לברך אותה לפי שעה .

פירוש הדברים אם ברך על דבר ונמאס הדבר שברך עליו ולא יכל לאוכלו או לקיימו ולאחר תוך כדי דיבור יכל לבצעו אין צריך לחזור ולברך שוב שאין השהייה נחשבת בדיעבד להפסק עיין (סימן קס''ז) אך אם נמאס כליל ולקח דבר אחר אעפ''י שהוא תוך כדי דיבור צריך לחזור ולברך אעפ''י שהיה מונח לפניו אומנם דבר שבברכתו ובדעתו על הכול כגון נהר מים זורם או שהפירות כולם על השולחן (ואינו מחזיק בימינו ואיטר בימין דידיה ומברך בכך מגלה את דעתו שעליו הברכה ואעפ''י שאחר הברכה בחר פרי אחר) אינו חוזר וכ''כ רבינו זלמן שם וכ''כ כנה''ג (סימן רט) (ובסימן רי) וכן אם עשה את המצווה או נתחייב ועדיין לא עבר שיעור תוך כדי דיבור רשאי לברך רמ''א להלן ויד מלאכי (כלל ר''ץ) בשם פר''ח ובמקום אחר כתב ההיפך מזה והוא תימה וגם שכנה''ג פסק נגד דבריו ומרן רק כאשר לא ניתן לברך לפני כגון רעמים שלא ניתן לברך קודם אך דעת הרמ''א שניתן וכן פסק בהלכות שחיטה (סימן י''ט) עיין שם ופרישה כתב (בסימן קס''ז) דעד כ''ב אמות מקרי תכף דהיינו דווקא במצות חלוקות כגון נטילה המוציא אבל בין ברכה לעשיית המצווה קפדינן בכל שהוא ע''כ נמצא שבין ברכות המילה למילה יש למעט את השהייה ואילו ברכת להכניסו ושהחיינו שנתחייב בה ולא בירך ועבר השיעור תוך כדי דיבור חשיב הפסקה וממילא לא יוכל יותר לברך להכניסו לדעת מרן והט''ז והפמ''ג ביו''ד שהשיעור הוא ד' תיבות.

אלא שחידושי הגהות כתב ששיעור הפסקה הוא רק שלום עליך רבי ולא יותר וכן ראיתי בתוספות ברכות (כז.) וציינו לב''ק וכ''כ א''ר בשם ל''ח ושו''ת אבני נזר (חלק יו''ד סימן שד') כתב שהרמב''ם בפרק ב' מהלכות שבועות כתב דכדי דיבור הוי כדי שיאמר שלום עליך רבי והשמיט תיבת ומורי. ונראה דקשיא לי' להרמב''ם קושיית התוס' וכ''כ שו''ת בנימין זאב (סימן לז) בשם הר''ן והוא כדי שאילת תלמיד לרב כדאיתא פ''ק דמכות דהיינו שלום עליך רבי וכ''כ כנסת הגדולה שהסכמת כל הפוסקים כאחד דתוך כדי דיבור הוא שלום עליך רבי ותו לא ומה שכתבו ומורי היא טעות סופר וכ''כ הגאון רבינו זלמן (בסימן רו') וכ''כ בשו''ת הר צבי (סימן ב') וכ''כ משנה ברורה בשם רוב אחרונים (בסימן רו) (ובסימן תפז') וכ''כ המג''א וכתב עוד בשם אבודרהם דשתיקה לא חשיב הפסק ופסק הוא שם ולכתחילה ודאי לא מפסיקינן אבל בדיעבד א''צ לחזור ולברך עכ''ל וכ''כ רבינו זלמן (בסימן רו) וכ''כ משנה ברורה שם בשם א''ר מ''א ועוד מהטעם סב''ל ואם הפסיק בדיבור הוא לעיכובה וצריך לחזור ולברך שנית ובשתיקה היא רק לכתחילה.

נמצא מחלוקתם כמה הוא זמן תוך כדי דיבור אם הוא ד' תיבות או ג' תיבות ואמרינן בזה ספק ברכות להקל ומרן פסק כדלעיל (בסימן רכ''ז) וז''ל היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא (מדובר בברכות שבח) וכן אסף איש טהור הרב הגאון יצחק יוסף שליט''א בילקוט יוסף (חלק ג' סימן רכ''ז) שאין לברך ברכת השבח אחר כדי דיבור עיי''ש באורך והם רמב''ן, ריטב''א, הר''ן ,ספר המכתם, מהר''ם חלאוה, המאירי, אורחות חיים, שבולי הלקט, ברכת אברהם, אליה רבה, חמד משה, מאמר מרדכי, עולת תמיד, מור וקציעה, פתח הדביר, מחצית השקל, נהר שלום, חיי אדם, דרכי חיים, מערות אהרון, משנה ברורה וכף החיים ועוד רבים ומשמע מכלם דהינו לעיכובא שלאחר תוך כדי דיבור אינו מברך ואף לשיטת הט''ז כאן לא יברך משום דגברא חזי וכן כתב הש''ך בשם מהרי''ל וכ''כ ספר זוכר הברית בשם מנחת יוסף וכ''כ הגאון רבנו זלמן בהלכות ברכות ועוד אחרונים.

ולכן ברכת המילה ניתן לברך עד תוך כדי דיבור זאת ועוד מה שפסקו לברך תוך כדי דיבור משום שזאת ברכת שבח אבל ברכת להכניסו לא מוסכם לכל הפוסקים לכל שזאת ברכת שבח כדאמרינן לעיל. ועיין עוד בס' הלכות קטנות (סימן רל) לרבינו חאגיז שנשאל מי שאכל פרי ולא בירך עליו שהחיינו ותשובתו כיוון דאדחי אדחי.

ובמיוחד כאשר המוהל מוהל ופורע יחד כחכמי סלונקי שמרן הגאון רבנו עובדיה יוסף שליט''א בשו''ת יביע אומר (חלק ז' סימן כ''ב) והרב משה פינשטיין זצ''ל (בסימן קנ''ח) הוכיחו שלכתחילה יכול לחתוך יחד נראה לכ''ע יש לברך לפני הברית משום שאין כאן כלל זמן בין מילה לפריעה לכך יש להיזהר טפי כדי שלא יעבור שיעור תוך כדי דבור ובפרט היות ורבים המוהלים משתמשים עם מחט הפרדה וע''י כך נחתכים שני העורות בב''א ואין פריעה כלל ועוד אף למי שעושה פריעה בציפורן לאחר שהעורות ירדו מטה והתגלה העטרה כבר נחשב נימול עיין בדברינו (בסימן ז') וכן ראיתי בשו''ת אבני ישפה (חלק ב סימן עח) שהעלה שמבקום שהמוהל זריז יש לברך להכניסו לפני החיתוך (אמנם כתב לאחר ברכת המוהל).

וממילא תחילת הברכה לא תהיה עובר לעשייתן לכן צריך לפחות שיתחיל לברך תיכף אחר ברכת המוהל שתהיה התחלתו קודם גמר החתוך וכן כתב הרב משה פינשטיין זצ''ל זאת ועוד עד שהקהל יענו לאבי הבן על ברכתו כשם שהכנסתו וכו' נמצא שברכת שהחיינו נידחת בעוד זמן כך שמסיום המצווה עד לברכת שהחיינו עבר זמן תוך כדי דיבור ודע שאם אבי הבן מוהל לכו''ע צריך לברך קודם המילה כיון שהוא עצמו עושה המצוה ודאי צריך להיות עובר לעשיתו שמה שהתיר ר''ת לברך אחר המילה משום שהמצווה נעשות ע''י שליח וחיישינן שמא ימלך אומנם לתירוץ שזאת ברכת שבח ניתן לדעת ר''ת לברך אחר המילה עיין לעיל.

וכ''כ שו''ת ציץ אליעזר (חלק ח' סימן לב) דחיישינן שמא תתקלקל המילה והויא ברכה לבטלה, וחיישינן להכי משום דאין אבי הבן מוהל ואין המילה בידו לעשותה. וכ''כ שו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) שמה שפסק הטו''ז (סי' רס''ה) דאב המל מברך קודם המילה להכניסו א''כ פשיטא מלתא דאם עבר ושכח ולא בירך בין חיתוך לפריעה לא יברך להכניסו אחר שכבר פרע ונגמר המעשה הכנסת לברית לגמרי וכ''כ תועפות ראם בשם הכולבו והתשב''ץ ועוד שטרוד בעשיית המצווה היאך יפסיק יברך להכניסו ושהחיינו ועוד נגרם צער לתינוק בשל ההפסקה אם יברך בין חתוך לפריעה וסכנה לתינוק מאיבוד דם ועוד שיתמלא החתוך בדם ובדוחק ימצא הפריעה אח''כ. וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) ד''ה אמינא ליה כשאבי הבן מל אותו בעצמו מברך להכניסו קודם המילה וציין לשלטי גבורים בשם רשב''א ורב שר שלום. ובעל העיטור ורא''מ וכן כתב הטו''ז שהוא נהג בעצמו כך ע''כ ועיין עוד פ''ת ,באר היטב, מהרי''ל, רשב''ם ושו''ת מהר''ם אלשקר וכ''כ שו''ת הרא''ש (כלל כו סימן א) והא דאמרינן (פסחים דף ז:) דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה. אלא שבשו''ת הרשב''א (חלק ד סימן רו) כתב ואפי' מל אבי הבן לדעת ר''ת יש לברך לאחר הברית וטעמא דמילתא, לפי שברכת האב אינה אלא כברכת השבח, על שזכה להכניסו בברית, כמו: אשר קדש ידיד מבטן אבל כתב עוד כשהאב מל, מברך להכניסו קודם המילה. וכ''כ הרב בעל העיטור, והגאון רב שלום ז''ל וכן עושים מעשה אצלנו, בברכת אירוסין עושים מעשה בכל המקומות ששמענו ע''כ.

כתב הערוך שולחן בשם התשב''ץ שיותר טוב שהמוהל יברך בין המילה לפריעה ודברי התשב''ץ קשים מהטעמים שכתב הט''ז כדלעיל מכל מקום פשוט שיכול לברך על המילה כל זמן שלא סיים את הפריעה דמל ולא פרע כאילו לא מל וכ''כ הרמב''ם (בהלכות ברכות פרק י''א) וז''ל העושה מצווה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך וכו' עכ''ל ועיין רמ''א (סימן רס''ה סעיף י') וש''ך (ס''ק י') והגר''א (סעיף י''ז) ומהרי''ל וכן פ''ת בשם חתם סופר שפשוט שאפי' על ציצין המעכבים הפריעה חוזר ומברך על המילה ולהכניסו ע''כ. וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ד) וכל שצריך למול פעם אחרת צריך לברך פעם אחרת לפניה ולאחריה אשר קדש וציין למהרי''ל וס' אגודה.

איברא קצת קשה כיצד יברך על המילה שפירושה לחתוך וכאשר הוא רק פורע אלא לא קשיא שבירושלמי דף (פז:) פירשו המול ימול מכאן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה וכו' וכן אמר יודא בן פזי ''אז אמרה חתן דמים למולות '' מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה וכו' ופירש קרבן העדה ''למולות'' לשון רבים שני מילות.

כשאבי הבן מוהל כתב בספר ברכת השיר והשבח שיש לברך קודם להכניסו ואח''כ המילה ושהחיינו וכן כתב נהר מצרים ובס' תועפות ראם (סימן תב) כתב בשם התשב''ץ והכולבו מברך האב להכניסו אחר ברכת המילה לפי שאין בידו לקיים המצווה כשמל אדם אחר ע''כ משמע כשהאב מוהל יברך להכניסו קודם ברכת המילה וזה אינו אלא כוונתו שאף לדעת ר''ת יש לברך להכניסו כאשר האב מוהל לפני ברכת המילה כדאמרינן לעיל ולא נחת מה קודם למה וכן ראיתי מפורש בדבריו (בסימן עג) שכתב המל את בנו מברך שני ברכות אלו אקב''ו למול הבן ואשר קב''ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואחר כך מוהל, ובשו''ת הלכות קטנות (סימן מט) כתב וז''ל כשאבי הבן מל את בנו מברך להכניסו על חיוב פרטי שיש עליו יותר מעל כל ישראל וברכת על המילה להורות החיוב הכללי אשר עליו בכלל כל ישראל וא''כ אם יברך להכניסו וברכת למול את הבן אין לה שחר דמה עניין לברך ב' ברכות המורות החיוב הפרטי וכו' והגר''א כתב (בסימן רס''ה סעיף קטן י''ד) דברכת להכניסו היא תוספת על ברכת המילה שנצטוה אביו עליו יותר מאחר וברכת המילה נכללת בו אלא לכתחילה יברך קודם על המילה כמו בברכת הפירות בכולל ואינו כולל עכ''ד וכ''כ הט''ז וכ''כ רבי יעקב הגוזר בשם אבי העזרי ועיין עוד בבאר יעקב שם וכ''כ ספר זוכר הברית פירוש הדברים ברכת להכניסו כוללת בתוכה את ברכת המילה ואם יברך להכניסו שוב לא יכול לברך על המילה וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רמא) דלהכניסו מברך אחר המילה ומטעם דברכת שבח הוא ואפילו אם האב עצמו מוהל נמי. ולכן כאשר האב מוהל יש לברך קודם על המילה ויהיה הסדר המילה.

כדלהלן:

א. יברך על המילה. ב. יברך להכניסו. ג. שהחיינו.

ואח''כ ימול והקהל עונים כשם שנכנס וכו'.. ראה להלן (סימן י''ג) את סדר המילה.

אך כאשר אבי הבן אינו המוהל הסדר כך :

יחזיק אבי הבן את בנו בזרועותיו ויברך כדלקמן :

א. להכניסו.

ב. שהחינו (עיין להלן בס' יא).

ג. המוהל מברך על המילה והקהל עונים.

אמנם במקום שהמנהג ידוע שמברכים בין מילה לפריעה ימשיכו במנהגם ולא אמרינו ספק ברכות להקל במקום מנהג אך טוב לשנות בדרכי נועם עפ''י מנהג ארץ ישראל כפי שכתבנו.

לסיכום: יכול לברך את ברכת להכניסו ושהחיינו תוך כדי דיבור מהפריעה אך לא יברך לאחר מכן וטוב לברך את כל הברכות קודם המילה .

פירות הנושרים:

1. ברכת להכניסו היא שבח והודאה על שזיכהו השי''ת להכניסו בבריתו של א''א.

2. אבי הבן צריך לקחת בעצמו את בנו ולהכניסו לברית ולא ע''י שליח ובעודו בין זרועותיו יברך ברכת להכניסו.

3. כל זמן שעסוק במצווה יכול לברך למול או להכניסו.

4. יכול המוהל לכתחילה לחתוך את שני העורות יחד(למול ולפרוע).

5. על ציצים המעכבים חוזר ומברך להכניסו ולמול.

6. אם בירך על המילה ונשתהה אין בכך כלום.

7. אם בירך על פרי שבידו ונמאס ואעפ''י שדעתו לאכול עוד ממה שלפניו צריך לחזור ולברך שוב על פרי אחר (ואם כולם היו על השולחן אינו חוזר) .

8. אין לברך אם עבר שיעור תוך כדי דיבור ממצווה שנעשתה ואם דיבר חוזר ומברך.

9. ברכת להכניסו כוללת את המילה ולכן יש לברך קודם על המילה כאשר האב מוהל.

10. מנהג ארץ ישראל לברך להכניסו קודם הברית.

11. אם בירך על ס''ת ונמצא שיש לברך פרשה אחרת אין לברך שוב ואף אם צריך להחליף ס''ת אחר.

12. שיעור של תוך כדי דיבור שנחשב להפסק הוא ''שלום עליך רבי'' .

13. אין שיעור השהייה בין הברכה לעשיית המצווה מעכב.

14. כל צורך מילה חוזרת ואף על ציצים מעור הפריעה צריך לברך פעם נוספת לפניה , ואחריה אשר קדש ולא יאמר קיים את הילד.

15. כאשר אבי הבן מברך להכניסו לפני הברית על הקהל לענות לאחר שהמוהל מל ( ואין צריך להמתין לאחר הפריעה).

16. כל מצווה שעסוק בה יכול לברך עד לפני סיומה.

17. יש לאחוז ביד ימין (ולשמאלי ביד ימין דידיה) ולברך ואם ברך ולא אחז כלל בדיעבד חלה הברכה ואין צריך לחזור ולברך.

18. אם אחז וברך על הגרעין ונמאס יש לחזור ולברך שוב על גרעין השני.

19. ברך על סל תפוחים ונתן עינו על אחד מהם ואחר כך נראה לו אחרת אין לו לברך.

סימן: ב' - שאלה: האם צריך כסא נוסף של אליהו הנביא?

כתב הגר''א (בסימן רס''ה סעיף קטן מ''ג) וז''ל בפר''א שם כך היו ישראל נוהגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה ועמד אליהו ז''ל וקנא קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו וכו' עמד אליהו וברח וכו' ונגלה אליו הקב''ה וא''ל מה לך פה אליהו? א''ל קנא קנאתי א''ל הקב''ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על ג''ע שנאמר פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהו עושים מושב כבוד למלאך הברית שנאמר ''ומלאך הברית אשר אתם חפצים'' עכ''ל וכ''כ במחזור ויטרי (סימן תקה) לפיכך תיקנו לעשות כסא כבוד למלאך הברית. וזהו אליהו. דכת' ומלאך הברית אשר אתם חפצים. וכת' הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו': מכאן התקינו לעשות כסא למלאך הברית בפרקי דר' אליעזר ואחת קתידרא לבעל הברית. היושב בה והילד על ברכיו. וכ''כ ילקוט שמעוני (תורה פרשת לך-לך) מכאן התקינו חכמים להיות עושין מושב כבוד למלאך הברית שנקרא אליהו ז''ל מלאך הברית וכן כתב הטור עפ''י המדרש וכן כתב הב''י וציין לפרקי רבי אליעזר והרב דוד אבודרהם וכ''כ ספר העיטור והאשכול והכלבו וכן פסק מרן (בסימן רס''ה סעיף י''א) דנוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו וכ''כ בספר התניא רבתי בשם הלכות גדולות וז''ל נהוג רבנן למעבד כסא כבוד בברית מילה לכבודו של אליהו דמתקרי מלאך הברית וכו' ודבריהם סתומים ולא ידענא כמה כסאות צריך להיות והאם מספיק כסא אחד ועליו ישב הסנדק כפי שנוהגים ברוב המקומות היום או שצריך כסא נוסף לאליהו הנביא.

והנה ערוך השולחן (סימן רסה סעיף לד) כתב להדיא וכיון שכסא זה הוא של אליהו לכן מהדרין להיות סנדק לישב על כסא קדוש הזה ולהחזיק עכ''ל דהיינו על אותו כסא אליהו הסנדק יושב וכ''כ בסידור איש מצליח וכן בספר צב''א מרו''ם וז''ל יניח התינוק על ברכי הסנדק ויאמר זה כסא אליהו ובספר שובע שמחות וסידור של בעל התניא כתוב לעשות כסא אליהו וכשמניח הילד על הכסא יאמר בפיו שהוא כסא אליהו ולא ציינו במפורש שצריך כסא לסנדק וכסא לאליהו בנפרד. ואולי עשו דווקא כסא אחד מדכתב בפרקי דרבי אליעזר פרק כח' שהתקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז''ל מלאך הברית, שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים. וכן בספר מהרי''ל (מנהגים) הלכות מילה מושיבין לו כסא אחד כמו שכתב רב שמריה גאון ז''ל דאליהו הוא מלאך הברית.

אלא מחזור ויטרי (סימן תקה) כתב מתקינין לשם שני קתידראות ופורסין עליהם מעיל או כל דבר תפארת לנוי. האחת לצורך אליהו הבא ויושב שם ורואה בקיום המצווה. משמע שני כסאות וכ''כ בכללי המילה לר' יעקב הגוזר (עמוד 59) ובספר הלכות קטנות של רבי יעקב חאגיז (סעיף קס''ט) כתוב וז''ל ומוסר התינוק למוהל והוא נותנו על הכסא המוכן לאליהו ואומר זה הכסא של אליהו הנביא ז''ל ואח''כ נותנו לסנדק ומל וכו' מוכח מדבריו ששם את הילד על כסא אליהו (ולא על ברכי הסנדק) ומשם מעבירו לסנדק וכן מוכח מהזוהר בפרשת לך-לך בזמנא דבר-נש אסיק בריה להעליה להאי ברית קארי קב''ה לפמליא דיליה ואמר חמו מאי בריה עבדית בעלמא ביה שעתא אזדמן אליהו וטאס עלמא בד' טאסין ואזדמן תמן וע''ד תנינן דבעי בר-נש לתקנא כרסיא אחרא ליקרא דיליה ויימא דא כרסיא דאליהו ואי לאו לא שרי תמן והוא סליק ואסהיד קמי קב''ה וממשיך הזוהר את ענישתו של אליהו להגיע לכל ברית וזאת משום שאמר רכילות על בניו.

הנה למדנו במפורש מדברי הזוהר שחייב להיות כסא אחר לכבוד אליהו ולומר בפיו שהוא כסא אליהו ואם לאו אליהו אינו שורה שם וכ''כ בספר ברית יצחק וציין שכ''כ במחזור ויטרי ובאור זרוע ע''כ וכ''כ בספר ברית אברהם במפורש שיעשו ב' כסאות כסא אליהו וכסא סנדק וז''ל היעב''ץ נוהגין להניחו בצד שמאל של כסא הסנדק ולא ידעתי הטעם מדוע לא יהיה לצד ימין כראוי לפי כבודו וכו' וכתב על דבריו בספר ברית אברהם שדברי רבינו היעב''ץ מבוארים ברמ''ק וז''ל הענין שצריך כסא שני מפני שהנימול בו היסוד בעצמו ואליהו המלאך איהו בסוד השכינה ועביד שליחותה לכן אינו שורה על כסא הברית עצמו אלא על כסא שני סמוך לימין הנימול מלאך הברית עומד עכ''ל והמהרי''ל גם כתב שצריך שני כסאות . וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) בשם הריקאנטי וכתב עוד שצריך להיות בעל ברית טוב בכדי שיתרצה מלאך הברית וכן ראיתי בספר אור זרוע (ח''ב - הלכות מילה סימן קז) וז''ל צריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית כדי שיבא אליהו ז''ל וישב על הקטידרא אצלו בשעת המילה (וכ''כ בד''מ סימן רסד אות ג בשם או''ז) משמע אין אליהו בא אם בעל הברית ''אינו טוב'' ומשום כבודו מושיבין לו כסא אחרת ואף לאבל מותר להיות בעל ברית אך לא בסעודה וכ''כ דרישה (סימן רס''א) וכ''כ בספר תולעת יעקב דצריך לומר בפירוש זה כסא של אליהו זכור לטוב ואם אין אומרים כן אינו בא עכ''ל. וכ''כ זוכר הברית (בסימן כ) שנוהגים לשים כסא אחר לסנדק בצד שמאל לכסא אליהו ואם אין רק כסא אחד יהיה נראה חלוק לשנים ובחלק הימני יניחו התינוק כשיאמרו זה כסא וציין ליומא דמקום המכובד ביותר הוא בימין וכ''כ ס' חסידים ודלא כדברי הרמ''ק דלעיל. וכ''כ הרב רצאבי שליט''א בשולחן ערוך המקוצר (ח' יו''ד חלק א סימן קנט סעיף י) שמנהגם להכריז על כסא אליהו שהוא בצד ימין לסנדק ע''ש ובאר יעקב שלהלן כתב להושיב את הכסא לצד צפון כדין עולה וציין לעוד שכתבו כך וכן ראיתי שכתב בספר תשובות והנהגות (סימן רצ) שיהיו שני כסאות נפרדים נאים ומיוחדים.

ומה שרבותינו כתבו שנוהגין לעשות כסא אליהו ולא פירטו האם צריך עוד כסא צ''ל שכל דבריהם על כסא אליהו הנביא בלבד ועל הסנדק עצמו לא פירטו כלל היכן הוא ישב אם על כסא נוסף או על השולחן וכדומה כפי שהט''ז כתב (בסימן רס''ה) על דברי מרן וציין לזוהר (בפרשת לך-לך) ששם רשום להדיא שחייב עוד כסא כדאמרינן ובודאי לא השתמט ממנו דבר זה ולא העיר על מרן כלל משמע שהבין מדברי מרן שפשוט שמדובר על כסא אליהו הנביא בלבד ועל מושב הסנדק לא דיברו כלל (משום פשטות הענין) אמנם יש שלא נהגו כן ויכול להיות שלא היו נוהגים ע''פ הקבלה או בשל דברי רבותינו שהיו סתומים ועשו כסא אחד ועליו ישב גם הסנדק.

ודע מה שנוהגים שמכינים כסא אליהו הנביא כמה ימים קודם הברית במקום הברית (שהיה נהוג לעשות ברית בבית) ומניחים תנ''ך או ספר קדש עליו כמו שנוהגים להניח כסא אליהו בסוכה ועליו ספר קודש יש להזהיר שלא להשאירו פתוח מדכתב הש''ך (בסימן רעז) דידוע לחכמי האמת שיש מלאך א' נקרא ש''ד והוא שומר דפין על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו וכן כתב בברכ''י (סימן רעז) דודאי הוא בזוי התורה ואין טעם מספיק למנהג וכ''כ בספר מנהגי ישורון שאין להשאיר ספר פתוח מפני כבוד התורה שאם יונח מגולה שמא יפול עליו איזה לכלוך כמו שקרה זה הרבה פעמים וציין לר''ח שער היראה וכן לט''ז והש''ך בשם חכמי אמת וכו' וכ''כ עקרי הדינים (בחלק יו''ד סימן כו) וכ''כ בספר משנה הלכות (חלק יב סימן רה ובסימן רז) וכתב עוד כשיוצא לרגע מותר להניח עליו בגד אם אינו רוצה לסוגרו. ולהופכו על פניו אסור וכ''כ בשולחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ב יו''ד סימן קסד סעיף ט) והעלה עוד שם שאם נשאר שם אדם סמוך לספר אין קפידא עיין עוד בשיורי ברכה (סימן רפב אות ה).

וראיתי עוד בפירוש באר יעקב (עמוד 59) על ר' יעקב הגוזר שעדיף לעשות את המילה בבית הכנסת משום קדושתה מקדש מעט. אך העיד הגאון רבי משה כלפון הכהן בספר ברית כהונה (במערכת מי''ם אות כד) שהמנהג תמיד לעשות המילה בבית.

לסיכום: צריך לעשות כסא נוסף מלבד כסא הסנדק ויאמר בפיו שהוא כסא אליהו.

פירות הנושרים:

1. צריך לבחור סנדק ''שיהיה ראוי כשר ויר''ש.

2. אין אליהו בא אם בעל הברית ''אינו טוב''.

3. מותר לאבל להיות סנדק.

4. כסא אליהו צריך להיות מצד ימין של הסנדק.

5. אבי הבן שהוא אבל יכול לברך שהחיינו.

6. אם לא הכין כסא אליהו לא מגיע לברית.

7. כשמניח התינוק על הכסא צריך לומר בפירוש זה כסא אליהו הנביא.

8. יש נוהגים להניח כמה ימים קודם הברית כסא אליהו ועליו ספר קודש אך אין להשאירו פתוח.

9. גם בזמן הפסקה בלימוד (זמן קצר)אין לעזוב ספר פתוח ללא קריאה .

10. אין להפוך ספר על פניו אף אם קוראים אותו לעלות לס''ת וכד'.

סימן: ג' - שאלה: כיצד לנהוג בברכת היין בתשעה באב?

איתא במרן (יו''ד סימן רס''ה סעיף ד) כתב שאין היולדת יכולה לשתות מהיין ואילו באו''ח (בסימן תקנ''ט סעיף ז) וכן כתב (בסימן תקנ''ד סעיף ו) פסק שאם היולדת נמצאת אזי יש לברך על הכוס ונראה לכאורה שיש סתירה בדברי מרן וראיתי כמה מרבותינו שעמדו על הסתירה הנ''ל ועיין בשערי תשובה (בסימן תקנ''ט) ומחצית השקל שהרגישו בזה וז''ל וגם דבריו בש''ע סותרים זה את זה ביו''ד (סימן רס''ה סעיף ד) כתב הרב''י וז''ל בג' צומות שהיולדת לא מתענה י''ל על כוס וכו' אבל ביוה''כ ות''ב שאין היולדת יכולה לשתות אין מברכין על הכוס עכ''ל. הרי כתב דבת''ב תתענה וסתירתו מסימן תקנ''ט ותירץ בשם הב''ח והט''ז דמ''ש ביו''ד זהו לפי המנהג שכמ''ש הרמ''א דנוהגים להתענות אבל לדינא ס''ל להרב''י דא''צ להתענות וכמ''ש פה עכ''ל וכן המשנ''ב תירץ (בסימן תקנ''ד) בשער הציון (סעיף י''ח) וז''ל בת''ב שאין היולדת יכולה לשתות דהיינו באותה שראתה עצמה בריאה ומש''כ בסימן תקנ''ט ותשתה ממנו היולדת מיירי בסתם יולדת שאינה מתענה ע''כ ועיין פר''ח. נמצא לפי מנהגינו דלהלן שהיולדת יכולה לשתות מכוס הברכה.

וכן עמד על זה בית הלל וכתב ויש ליישב דהכי קאמר שאין היולדת יכולה לשתות ר''ל שהיה אז שחרית כדין זריזין מקדימין למצות מילה והיולדת אף שהיא אינה מחויבת להתענות עכ''פ צריכה להתענות לשעות כמו קטנים שהם פטורים מלהתענות ביוה''כ אעפ''כ מחנכין אותם אף כאן לגבי תשעה באב מחנכין את התינוקות לשעות ואין אוכלים עד אחר יציאת בית הכנסת וא''כ ביולדת אף שאינה מחויבת להתענות כל היום אעפ''כ צריכה חינוך עכ''ד .

אלא קשה שאין המנהג לתענית שעות אעפ''י שיש דעת להתאבל על החורבן אפילו הכי אין להם להתענות כפי שכתב ברית כהונה (בעמוד קפו) וכפי שכתב בילקוט יוסף בשם הרמ''ע מפאנו, פני יהושע ,החיי אדם וכן דעת האחרונים כמובא שם שאין לנו תענית שעות לא מדין חורבן ולא מדין חינוך כדעת בית הלל נמצא שהיולדת יכולה לשתות בכל מצב מהכוס ויתירה מזאת שלצערנו רוב הבריתות לא נעשות בבוקר כפי שנצרך (מדין זריזין מקדימין למצוות) גם לדעת בית הלל אין שייך לומר שהאשה עדיין בתענית שעות ולכן נראה שהיא יכולה לשתות מהכוס. אלא שראיתי בשו''ת שואל ונשאל לגאון רבי כלפון משה הכהן זצ''ל (חלק ה - או''ח סימן פו) שגם תירץ ומה שהק' מדבריו ביו''ד לענ''ד ל''ק דלא התירו רק מאכל לשבור רעבונו כדי שלא יבוא לידי כבדות החולי אבל לשתות יין מהכוס לא התירו דמה שבירת רעבון יש בזה ע''ש.

וגם החיד''א בברכ''י (בסימן רסה) דחה דברי בית הלל וכתב דנכון להלכה דחיה כל שלשים יום אוכלת כשהיא רוצה אבל אם היא רוצה להתענות מתענה ע''כ וכתב כך עוד במחזיק ברכה כן בשם זכרון יוסף ופר''ח ע''כ וכ''כ הריטב''א בשם הרמב''ן בתענית (דף ל.) צום ט' באב החיה אינה צמה ל' יום ואף לחולה אין צריכים אומד כיוהכ''פ ורב אחא כתב בשאילתות דכל ל' יום אסורה להתענות אף לתענית יוה''כ והביאו הרא''ש והר''ן במס' יומא פרק שמיני אלא שכתב ולא נהירא לו והיא ככל הנשים לתענית יוה''כ משמע דווקא ליוה''כ הא לתענית ט' באב שפיר שמסתבר דעד ל' יום נקראת חיה ע''ש וכ''כ כנה''ג (בסימן תקנ''ד) שלאו דווקא שלושים יום אלא אף כל זמן שיש בה חולשה ועדיין לא נתרפאת מלידה אם אמרה צריכה אני ועמד על הסתירה הנ''ל וכן עמד על זה מרן הרב עובדיה יוסף שליט''א בשו''ת יביע אומר (חלק ז סימן מ''ט) עיין שם וכתב שיולדת בתוך שלושים יום מעת לעת פטורה מתענית ת''ב וזמן זה נמדד מזמן הלידה ואעפ''י שרשאית לאכול לא תתענג עכת''ד. וכן כתב בנו בילקוט יוסף בהלכות ארבע תעניות דין יולדת תוך 30 יום ללידתה כחולה שאין בה סכנה ופטורה אף מתענית תשעה באב עכ''ל ובהג''ה כתב שמקורו של מרן מדברי הרמב''ן ואף שהמרש''ל בתשובות (סימן נ''ג) חולק על מרן הש''ע מכל מקום כבר כתב בשו''ת פני יהושע (מהדורא תנינא חלק או''ח סימן ט''ז) שהעיקר כדברי מרן ודלא כהמרש''ל וכן העלה במלבושי יום טוב ושכן פסק באיסור ובהיתר ועיין עוד בב''ח ומגן אברהם ובאליה רבה שם ובשאר אחרונים והוא ודאי דאנן בדידן אין לנו אלא דעת מרן ואף לאחינו האשכנזים יש להקל עכ''ל וכ''כ שו''ת שואל ונשאל (חלק ה-או''ח סימן פו) שמבואר בדברי הה''מ בפ''ה מהלכות תענית הל' יוד שכתב וז''ל וכתב הרמב''ן ז''ל מיהו חיה כל שלשים יום וכן חולה שהוא צריך מאכילין אותו וא''צ אומד דבמקום חולי לא גזור רבנן וכתב עוד שזהו דבר פשוט ואף שהמהרש''ל חלק לעיל כתב (בסימן מה) ידוע שכמה נשים לא מנטרות עצמן באכילה ובשתייה כראוי ולכן לעולם אינן יולדות וחולות ואינם חוזרות לבריאותן עיין שם.

וכן ראיתי בשדי חמד במערכת בין המצרים (אות י''ג) בעניין חיה תוך ל' יום וז''ל ראיתי להגאון בשו''ת מוהר''ם מרוטנבורג וכו' שהאריך בדברי הפוסקים ומסיק לדעתי בדורות החלושות הללו ובפרט מי שיש לו איזה מיחוש בחלל הגוף אין להחמיר בשום אופן וחי בהם אמר רחמנא וכך אני מורה עכ''ל. ועיין בשו''ת מנחת שלמה (סימן ח) שמשום חומרא דפקו''נ לא חילקו חכמים בין זמן ארוך לזמן קצר ובכל ענין הפקיעו חובת הצום וכו'. וגם בשו''ת דברי יציב (חלק או''ח סימן רלב) כתב הב''י מהתשב''ץ עוברות ומניקות שמתענות ברע הן עושות כי הוא רע לולד וגם שמתנוולות בעיני בעליהן עכ''ל, ונראה שזה כוונתו כאן להוסיף שיש איסור נוסף בדבר מצד עצמה שמתנוולות בעיני בעליהן.

וכן פסק הרה''ג שריה דבליצקי שליט''א וז''ל קיי''ל כהגר''א וש''ע (בסימן תקנ''ט) עכ''ל וכ''כ בשו''ת הר צבי (יו''ד סימן רי) שדבר זה מפורש בשו''ע או''ח (סימן קנט) לענין ברית מילה בתשעה באב, שכתב שם המחבר שאם היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה ממנו, וכ''כ בספר ברית יצחק שהיולדת תקשיב ותתכוון לצאת ידי חובה ותשתה ע''כ וכ''כ בספר אוצר הברית ולכן אם יש יולדת במקום ושומעת יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת והוא שלא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ואם אינה שם יברך על הכוס ויטעים לתינוקות ולגבי יום כיפור כתב הב''י (בסימן תרכ''א) שנכון לברך בלא כוס כדברי הגאונים ז''ל וכן כתב בשם המרדכי וכן כתב הב''י (בסימן תקנ''ט) בשם הרשב''א כל תענית שאין היולדת שותה בו אין מברכין על היין של ברכת המילה ולענין הלכה נקטינן כדברי הגאונים והרי''ף והרמב''ם ז''ל עכ''ד.

וכן מצאתי במרדכי (בסוף מנחות) אם חל שמיני של מילה ביוה''כ אנו נמנעים ואין אומרים ברכת מילה על הכוס לפי שאין אומרים שירה אלא על היין וביום כיפור אי אפשר להטעימו אפילו לקטן דילמא אתי למיסרך ופירוש דבריו שמה שאנו מביאים יין בברית אינו חיוב כמו קידוש אלא רק מטעם שאין אומרים שירה אלא על היין אך כאשר אי אפשר לטעום כמו ביום כיפורים אזי לא מברכים כי אין חיוב לברך על היין וכן ראיתי בשו''ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן נב) ברכת בכוס לא נזכר בגמ' ולא ברי''ף והרמב''ם והוא נלקח והוסמך רק משום טעמא דאין אומרים שירה אלא על היין, מכיון שלא מצאנו מי שיסבור דלא סגי בלא כוס ושדבר זה הוא כמצווה עצמאית, לכן י''ל דבכל כה''ג כו''ע ס''ל שאם מצרפים לצאת עם זה עוד מצווה דלא הו''ל כעושין מצות חבילות חבילות, ולכן לא מצאנו מי שיחלוק על ההיא דסי' רע''ג שיוצא משם בפשיטות שאפשר גם לצאת ידי קידוש בכוס של ברכת המילה. וכ''כ שו''ת הר צבי (יו''ד סימן ר''י) שלא תיקנו משום איזה הנאה אלא משום השירה שאין אומרים אלא על היין וכ''כ היעב''ץ (בנחל עשירי) וכן כתב בעל העיטור ואבודרהם בשם הרי''ץ גיאות וכן כתב ספר ברית אברהם (עמוד רצז) וכ''כ תועפות רא''ם בשם ספר היראים ורבי יעקב הגוזר ובאר יעקב בשם האשכול כל תענית שאין היולדת שותה בו אין מברכין על היין וכ''כ בעל הדברות ועוד עיין שם. וכ''כ עיקרי דינים (סימן כח) ובתשובות הגאונים שערי צדק (ח''ג ש''ה סימן ט) שכל תעניות שאין יולדת שמה אין מברכין בפה''ג ברכת מילה לפי שצריך לטעום ואם אינו טועם מוציא שם שמים לבטלה.

אמנם מרן בש''ע (בסימן תקנ''ט) התיר בת''ב לאם לשתות אך לא ביום כיפור ולכן בת''ב יש להטעים לאם התינוק וביום כיפור אין לברך על הכוס ואין להטעים לקטנים כלל דלמא אתי למיסרך שיוה''כ דאורייתא מה שאין כן ד' הצומות שהן מדרבנן שבהם אנו מקילים יותר והאם לא צמה בהם ולכן מברכין על הכוס ונותנים לה לשתות אך אם האם אינה במקום ניתן להטעים לקטנים ולא חיישינן דאתי למיסרך (ובזה אין חילוק בין מרן לרמ''א) וכן כתב מחצית השקל וכ''כ מ''א וכ''כ המרדכי אך שונים מאתנו אחינו האשכנזים ביוה''כ שנותנים לתינוק הנימול מה שאין כן בשאר הצומות שנותנים לקטנים בני חינוך אם האם צמה אלא שיש שנהגו כתוספות מסכת שבת (דף קלט.) שר''ת התיר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה כי מיקלע מילה ביוה''כ ולא חיישינן כ''כ כף החיים וכן העלה מרן הרב עובדיה יוסף שליט''א ביביע אומר (חלק ז' בסימן נ''ט) בשם פוסקים שמנהגם לברך על הכוס ביוה''כ ולתת לילדים בני דעת לא כדעת מרן ע''כ ואין כן דעת הגאונים והרי''ף והרמב''ם והרשב''א ור''ד אבודרהם וספר העיטור (שער שלישי - הלכות מילה דף נג.) שכתב מסתברא לן ביוה''כ ובט' באב לא מברכין כלל אכסא וכן נראה דעת תשב''ץ שכתב בשו''ת (חלק ג סימן סה) שהביא את הרמב''ם בסוף דבריו וכן משמע משו''ת ציץ אליעזר (ח''ח סי' ט''ו-קונטרס משיבת נפש פרק ב) שאין לברך על הכוס וליתן לתינוק ולכן נראה שטוב יותר שלא יברך ושב ואל תעשה עדיף ושו''ר בילקוט יוסף (בסדר תפלות יום הכפורים סעיף כה) שמנהגינו שאין מברכים על הכוס במילה ביוה''כ ע''ש ומי שמברך יש לו על מה לסמוך ודע שמה שמטעימים לתינוק לדעת הרמ''א ביום כיפורים זאת מלבד שאומר בדמייך חיי משום דאיכא גנאי לכוס ועיין בשו''ת הרמ''א (סימן יז) שכתב שאם יבא לידי ואיישר חילי מצוה בא לידי אקיימנו, ולא אחוש שמא ארגיל בה וכ''כ (מג''א משנה ברורה) ודע שלדעת הב''י שכתב את דעת הכולבו שטעימת הנימול אינו מוציאתו מידי ברכה לבטלה וטעמו דלאו בר חיובא הוא כלל ואפילו מדרבנן וכ''כ הר''ן בשם הרשב''א וכ''כ בשו''ת הר''ן לרבינו נסים גירונדי (בסימן נב) בשם רש''י והרשב''א שזהו איסור גמור דהא קי''ל דמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא לכך צריך להטעים לקטן שהגיע לחינוך או לאם ששומעת עכת''ל זאת ועוד בב''י (סימן רס''ה) בשם הרמב''ם וכן מופיע בשו''ת הרמב''ם (סימן ע''א) לגבי יו''כ ות''ב ומי שבירך בורא פרי הגפן באופן זה ודאי בירך ברכה לבטלה מפני שלא טעם הוא ולא אף אחד מהמבינים את הברכה אף אם היתה ללמוד התינוקות וכן אין מביאין כוס כלל באלו הימים ולא בשאר ימי תענית עכ''ד ונשמע מדבריו שאם האם שם או ילד מבין (שהם מהמבינים) צריך כוס וזאת בתנאי שהיא מותרת באכילה כמו שהוא פסק בשאר הצומות ובת''ב לדעת רמב''ן והר''ן וכ''כ רשב''א שהיא מותרת. וכ''כ תועפות ראם בשם ספר היראים שאין להביא יין בצומות.

ובגיל חינוך שהם מהמבינים משמע לדעת הרמב''ם דלעיל שיכול לברך ביוה''כ ולהטעימם אך נראה שעדיף לא להביא כוס כלל כפי שכתב הגר''א דאף טעימה א''צ אלא משום כבוד וכ''כ מגן אברהם (בסימן תרכ''א) מכל המורם נמצא שבת''ב יברך על הכוס ויטעים לאם או לילד בגיל חינוך ובכיפור אין להביא כלל וכתב עוד הב''י שם בברית בת''ב יש לעשות הברית אחר חצות ואין להביא הדס .

לגבי שיעור השתייה אעפ''י שכתב ספר זכרון הברית שצריך לשתות רביעית כבר כתבו אחרונים ש''ך וט''ז כדעת הרשב''א שהביאו ב''י וז''ל הש''ך שמספיק טעימה וטעמו מה שצריך כוס מדברי הגמרא צריך רביעית משא''כ כאן שאינו אלא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין כמ''ש ב''י בשם המרדכי ועל כיוצא בזה אמר הרשב''א ע''כ דברי הש''ך ויתירה מזאת כתב הגר''א דאף טעימה א''צ אלא משום כבוד הברכה. עיין במסכת ברכות (דף לה.) אין אומרים שירה אלא על היין ובשו''ת הר צבי (יו''ד סימן ר''י) משא''כ בכוס של ברית מילה לא תקנו משום איזה הנאה אלא משום השירה שאין אומרים אלא על היין עיין לעיל בזה .

ובשבת כתב הקיצור שולחן ערוך (סימן עז סעיף יד) מוהל שהוא צריך לברך על כוס המילה ועדיין לא קידש, ישתה מן הכוס כמלא לוגמיו ועוד רביעית. ודע שהסנדק ואבי הבן והאם ושאר הקהל אינם טועמים עיין בספר מהרי''ל (מנהגים) הלכות יום טוב שהסנדק ביו''ט בברית ולא היה שותה מכוס הברכה כאשר היה רגיל לשתות בחול כשנעשה סנדק ואמר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ודי שנותנים לתינוקות לשתות מכוס הברכה.

ועיין עוד בשדי חמד במערכת בין המצרים לגבי ברית דחויה דדינה כברית בזמנה ועיין שם עוד שברכת שהחיינו של המילה יכולה לפטור גם פרי חדש אעפ''י שברכת שהחיינו קודמת לפרי ועוד שיש הפסק ודין זילוף היין בת''ב עיין לקמן (בסימן יב).

לסיכום: בתשעה באב כשיולדת במקום מברכין על הכוס והיא תטעם ואם אינה שם יתנו לתינוק כבן 7 שנים.

פירות הנושרים:

1. אין ליולדת להתענות ואף תענית שעות בכל הצומות למעט יוה''כ שצריכה לצום אם היא מרגישה בטוב.

2. יולדת לא רק 30 יום מעת לעת פטורה מתענית ת''ב אלא כל זמן שיש בה חולשה ועדיין לא נתרפאת מלידה.

3. ביום כיפור אין לברך על היין בברכת המילה.

4. למי שנוהג להביא יין לברכת המילה ביום הכיפורים יש להטעים לילדים בני דעת דווקא בערך גיל 6 או 7.

5. מספיק טעימה ואין צריך לשתות רביעית .

6. ברכת שהחיינו של המילה פוטרת גם פרי חדש .

7. בשבת ויום טוב אפשר גם לצאת ידי קידוש בכוס של ברכת המילה.

8. אין הסנדק ואבי הבן והקהל טועמים מהכוס דהא אין קידוש אלא במקום סעודה.

סימן: ד' - שאלה: האם אפשר ''להקטיר'' בזמן הברית כמעיין מוגמר שמקטרים לע''ז ?

ידוע מנהג ג'רבא לעשות בכור(כמעין קטורת, עשב עם ריח טוב) בזמן ברית מילה ובליל הושענה רבה וכד' אלא שהב''י (באו''ח סימן קע''ט) בהלכות קוסם ומעונן ומנחש כתב בשם הרשב''א שאסור להקטיר עשב טוב מפני שנראה כמקטרות לשד אבל אם עושים כדי להסיר ריח רע מותר ואין הבדל בסוגי הסממנים עיין בספר האשכול (אלבק הלכות ברכת מיני מזונות ופירות דף מה:) דאיכא מעוט נשים דמקטרן לכשפים, ותו מיעוט דמקטרן לגמר את הכלים, והוה ליה רובא דלא עביד לריחא, וכיון דרובא לא עביד לריחא לא מברכינן עליה.

וכן הוא בסנהדרין (דף סה.) אמר ליה רבא: מקטר לשד - עובד עבודה זרה הוא ופרש''י שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר, דהוי מעשה גמור. ועל ידי הקטרה נעשה המכשפות לחבר השדים לכאן וכ''כ הרמב''ם (הלכות עבודת כוכבים פרק ו הלכה א) כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו וכו' כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל. עיין עוד בזה בשו''ת הרשב''א (חלק א סימן תיג) ובשו''ת הריב''ש (סימן צב) שיש לומר דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד. כמו שאמרו בלטיהם אלו מעשה מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשי כשפים. ובמרן שו''ע ובש''ך ופ''ת (יו''ד סימן קעט ס''ק כב) נמצא שהקטור לשד אסור ד''ת ומ''ה אסר נמי לקטר הבית משום דמיחזי ואין כלל להתלות בזה משום מנהג ח''ו דכי נהגו במקום אסורא מי שבקי' להו. וראיתי בשו''ת הרדב''ז (חלק ג סימן תה) שכתב שיש ג' מיני הקטרת :

א. לקבץ את השדים ולכופם חייב מיתה.

ב. להבריחם או לקטור את הבית סתם או הנשים המקטרות את ההיכל פטור אבל אסור

ג. להקטיר להעביר ריח רע או להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר (ר''ל) ה''ז מותר

וכן פסק מרן בשו''ע (שם סעיף י''ז) ולכן לכאורה נראה שאסור להקטיר כמנהג בזמן הברית או בליל הושענה רבה משום ''שהקטרה'' אינה מטעם להסרת ריח רע שרק מטעם להסיר ריח רע התיר הרשב''א והרדב''ז הנ''ל וכן הקשה בשו''ת מנחת יצחק (חלק ד' סימן פו) דא''כ אמאי הוציאו מהכלל, להסיר ריח רע כנ''ל, ולא הוציאו מהכלל ג''כ היכא דנעשה להריח טוב.

אלא שהב''י (בסימן רס''ה) כתב בב''ה בשם א''ח נהגו להביא מחתה של אש במקום שעושים המילה אפילו בימות הקיץ כדאמרינן בב''ר בשעה שמל א''א את ילידי ביתו העמיד את גבעות העורלה וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחם לפני הקב''ה כקטורת ועולה שכולה כליל לאישים אמר הקב''ה בשעה שהיו בני באים לידי עברות אתמלא עליהם רחמים עכ''ל. וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) צריך לומר כשמעשיו מוכחים שאינו מקטיר לשדים ש''ד ומטעם זה המוגמר מותר שזהו ההנאה. עיין בילקוט שמעוני (תורה פרשת פינחס רמז תשעו) אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח וכו' ע''ש וכ''כ ספר החינוך (מצוה קג) ענין הריח הטוב הוא דבר שנפש אדם נהנית בו ומתאוה אליו ומושך הלב הרבה, וריח הקטורת היה הטוב שאפשר ליעשות על ידי אדם ע''ש. ושו''ר בספר גאולי כהונה לגאון רבי שושן הכהן (חלק ב מע' קו''ף אות א) שציין למנהג ורצה לחלק שדווקא החשש בעשבים ולא בעצים ונשאר בצ''ע ע''ש.

אלא שראיתי בשו''ת מנחת יצחק הנ''ל שכתב כשמקטרים לשד צריך בדווקא שלא יהיה שם איש (כך מקטרים לשד) ועוד שמקפידים שלא יוציא ש''ש ושום דבר שבקדושה מפיו ולכן בענין המילה ובליל הושענה רבה שרגילין להביא ''הבכור'' הרי מזכירים ש''ש ונמצאים יותר ממנין וגם הרי מוכח שאין כוונתו להקטיר לשד מעשיו מוכיחים יותר לקיים המנהג. ( עיין עוד בשו''ת חיים ביד סימן לד) שכתב על אותם לחשים או פעולות שנאמרו בדוכתי טובא בש''ס להבריח השדים או הרוחות לא נכנסו כלל בסוג מע' שדים ומ''ה שרו לכ''ע שאלו הפעולות והלחשים הם להבריח השדים מעליו ולשמור מהם שלא יגשו אליו או שיצאו מעליו וכענין הקמיעים אבל מע' שדים הוא להפך שעושה פעולות או לחשים להביאם אליו וכבר כתבתי שגם ענין זה אינו בכלל ע''ז כל שאינו עושה אחד מד' עבודות או דבר שדרכם להעבד בו דכל כה''ג אפי' מכוין להבריחם מעליו אסור וכמ''ש בזובח להכעיס ומכוין למרגמה ומיהו הרדב''ז בתשו' הנז' סי' ת''ה רצה להתיר בזה אלא שירא שמים וכו' עכ''ל עש''ע).

ולכן נראה אתי שפיר מה שנוהגים ויש סמך קדמון למנהגם אף אם נעשו הרחנים הנ''ל לעבודה זרה כמו שההודים עושים כמעין חוט ברזל ועליו ציפוי ריחני וע''י הדלקתו מופץ ריח נעים ומניחים אותם מול הע''ז שלהם מדכתב הב''י (בסימן קל''ט) על דברי הטו''ר ומ''ש דתשמישיה ונויה בין של נכרי בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהן שם בהדיא (נב.)אמרינן דמשמשי אליל של נכרי לדברי הכל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ומשמשי אליל של ישראל אליבא דמתניתין פשיטה דלא מתיסרי עד שישתמשו בהם דלא עדיפי מאליל עצמה שאינה אסורה עד שתיעבד וכיון דמשמשי אליל אינן אסורים עד שעבדו כ''ש לנויה עכ''ל וכך פסק מרן (בחלק יו''ד סימן קל''ט סעיף א) וז''ל תשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם וכו' וכתב עוד בסעיף ג' וז''ל איזהו נוי ואיזהו תקרובת כגון שמדליק לפניה נרות או שטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי וכו' עכ''ל הנה פסק מרן להדיא שנויה כל עוד שלא השתמשו בהם מותרים ויתרה מזאת פסק מרן (בסעיף ט) וז''ל נרות של שעוה שמדליקין לפניה נויה הם ואסורים ואם משכבם או מכרן לישראל מותרים דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן עכ''ל .

ועיין עוד בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ריז סעיף ו) שכתב במסיבה של עכו''ם אין מברכין על בשמים שלהם דסתם מסיבתן לעכו''ם דהיינו במסיבתן אבל סתמא מותר וכ''כ בעל המשנה ברורה (סימן ריז ס''ק כא) ודווקא במסיבה אבל שלא במסיבה מותר לברך אבשמים של עובד גלולים ועיין עוד בדבריו (בסימן רצז) שכ''כ הט''ז שם וכן העלה בשו''ת חלקת יעקב (יו''ד סימן נג) בשם עקרי הד''ט (חלק או''ח סימן ח') (מובא באורחות חיים) וז''ל עכו''ם שהקצה נר לע''ז ומסרה לכומרים, וקודם שהכניסוהו לע''ז נתנוהו לישראל, אותו הנר מותר להדליקו בבית הכנסת ולנר שבת ונר חנוכה ע''ש. וכ''כ בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן ז הערה ד) בשם הגר''ש ווזנאר שליט''א בשו''ת שבט הלוי (ח''ב סי' נז) שנשאל אודות נרות קטנים אשר הם מיוצרים לצורך הדלקה בבית תפלתם של העכו''ם ע''ש. ועלה עוד שמותר להשתמש לצורך נוי סוכה בקישוטים המיוצרים בחו''ל לצורך יום חגם.

המורם מכל האמור נמצא שמותר להשתמש ברחנים ''ובכור'' הנ''ל אעפ''י שיוצרו עבור ''הקטרה'' לע''ז שנוי הם לע''ז ואפילו אם גם השתמשו בהם וכיבום מותר. אלא שעדין נראה לאסור מדפסק מרן (בא''ח סימן קנד) בשם רבינו ירוחם שנרות של עכו''ם אסור להדליקם בבית הכנסת וכ''כ המ''א וה''ה לכל נר מצוה וה''ה לכל מילי דמצווה אין עושין מדבר שנעשה לע''א ואף הט''ז כתב שאף נר מצוה בביתו אסור והלא ''הבכור'' לכאורה הוא עבור קטורת לקב''ה כמדרש דלעיל נמצא שהוא כמעין נר מצווה אלא לא קשייה כלל מה שמרן הביא מרבינו ירוחם הנ''ל כאשר הנרות דלקו כבר בבית ע''ז דמאיס לגבוה לכן אין להדליקם למצווה אך כאשר הנרות חדשים ועדיין לא הודלקו כלל הזמנה לאו מילתא ומותר עיין ח''ס שם וכלן מאי טעמה מותר לקבל מעות מגוי לצורך מצווה ס''ת חשמל צורכי בית הכנסת וכ''כ להדיא הרמ''א (ביו''ד סימן רנד סעיף ב) ע''ש אבל צדקה לעניים לא מקבלים משום חילול השם בפרסהיא עיין (ביו''ד סימן רנד סעיף א) ש''ך וט''ז שם ומחצית השקל (בס''ק יח) כתב מטעם כפרה ע''ש ועיין לחיד''א בשיורי ברכה ומג''א ומחצית השקל וכף החיים (בסימן רנד) פירוש הדברים שיש חילוק בין נדרים ונדבות שגוי יכול לתרום דהוה במקום קורבן ודרשינן איש איש לרבות גוי דלא אתי לכפרה וצדקה אתי לכפרה ולא ניחא דתיהוי להו כפרה ולכן לא מקבלין מינייהו.

ודע שכיום אין ע''א במסגדים עיין לשו''ת פאר הדור של הרמב''ם ולכן אין נויים נאסר ואף גם ניתן לבקר שם מה שאין כן בכנסיות שנמצא שם השתי וערב המשתחוים לה ואעפ''י שכיום אין כל כך משתעבדים לזאת אפילו הכי אין להיכנס אך מי שמצא את הצורה הנ''ל שתולין בצואר לזכרון לא מיקרי צלם מותרת לו דכיום לא עובדים לה אלא זיכרון בעלמא ואין להם דין ע''ז עיין עוד בשיירי כנה''ג (יו''ד סימן קמא אות ט) בבן איש חי (ש''ב פר' מסעי) ובשו''ת יחווה דעת (חלק ג').

לסיכום: מנהג נכון הוא ''שמקטרים'' ביום הברית וכ''ש כשמגמרים בעצים.

פירות הנושרים:

1. נרות שדלקו לע''ז והגוי כיבם ומכרם לישראל הרי אלה מותרים.

2. צלב שנעשה ע''י גוי לע''ז ועדיין לא ישתמשו בו הרי זה מותר בהנאה.

3. אין להשתמש בנרות שדלקו לע''ז למצוה.

4. אסור להיכנס לכנסייה.

5. מותר להיכנס למסגד.

6. צלב שנמצא מותר בהנאה.

7. מותר לקבל תרומה מגוי עבור מצווה.

8. אין מקבלים צדקה מגוי.

9. מותר לברך על בשמים של עובד ע''ז.

10. מותר להשתמש לצורך נוי סוכה בקישוטים המיוצרים בחו''ל לצורך יום חגם.

11. נרות אשר הם מיוצרים לצורך הדלקה בבית תפלתם של העכו''ם מותר להדליקו בבית הכנסת ולנר שבת ונר חנוכה.

סימן: ה' - שאלה: האם צריך לטול את ידיו בין ברית מילה לתקיעת שופר בר''ה?

איתא בשולחן ערוך (או''ח סימן תקפ''ד סעיף ד') דמלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר וכ''כ כנה''ג (בסימן רס''ה) והט''ז התיר למוהל לא לקנח פיו אחר המילה אלא בפה מלוכלך בדם יתקע בכדי לערב מילה בשופר וכן כתב ערוך השולחן וכן הגאון ברוך פרענקיל שם אלא שבב''י (יו''ד סימן רס''ה) בהלכות מילה ציין לדעת הר''ד אבודרהם שהמל מברך קודם שימול על המילה וחותך העורלה וכו' ואח''כ נוטל ידיו ומקנח פיו כדי שיברך בנקיות כי ידיו ופיו מלוכלכים מהמילה והמציצה וכן כתוב בד''מ וכן כתב בספר מילה ר' יעקב הגוזר וז''ל אחר המילה נוטל המוהל ידיו ומקנח ידיו ופיו במפה וכו' וכ''כ בתניא רבתי וז''ל לפי שהמוהל מוצץ וידיו ופיו מלוכלכות בדם ברית היה מנהג שאחד מוהל ואחד (השני) מברך וכ''כ ספר העיטור (שער שלישי - הלכות מילה דף נג.) לפי שהמוהל והמוצץ ידו ופיו מלוכלכות בדם הברית היה מנהג שא' מוהל וא' מברך וכ''כ באר יעקב בשם בעל דברות לפי שהמוהל מוצץ וידיו ופיו מלוכלכות בדם ברית היה מנהג שא' מוהל ואחד מברך וכ''כ בספר משא חיים לרבנו חיים פאלאג'י (מערכת מ סעיף קכג) ולפי זה קשה כיצד הט''ז התיר למוהל לתקוע ולברך עם הדם שעל ידיו ופיו וכן הקשה על הט''ז ספר ברית אברהם ותירץ מ''מ כדי לערב מצות מילה בשופר עדיף טפי שלא לקנח בפיו עכ''ד.

ואולי אפשר לומר שכוונת הט''ז שאדם אחר יברך על השופר והמוהל יתקע לפחות נחשב בדיעבד כי כאן הוא אנוס כדיעבד דמי כפי שכתב הט''ז (באו''ח סימן תקפ''ה סעיף קטן ג') וז''ל דעכ''פ בדיעבד שרי והאחד יוציא בתקיעה השני ע''כ לא הוה כאן ברכה לבטלה וכו' עכ''ל בכדי לעשות לדעת הר''ד אבודרהם ודעימיה שהמברך יברך בנקיות כפי שהביאו הב''י אחר יברך והמוהל עם הדם על פיו וידיו יתקע בשופר ועיין בשו''ת הלכות קטנות (חלק א סימן כ) ששבח הוא למוהל שיהיו ידיו צבועות בדם מילה ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ אף שנתיבש . עיין מג''א (סי' קס''א סק''ז) ובאה''ט ומחצית השקל שם וט''ז (סי' תקפ''ד סק''ב) ודג''מ ושע''ת שם אלא שבשו''ת שבות יעקב (חלק א סימן סט) כתב עליו ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש''ס שם במקומו דגם בבני אהרן הוי חציצה אם הוא יבש ועיין ברמב''ם (פ''ה מה' ביאת מקדש) ובטור וב''י (בי''ד סי' קצ''ח) מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג''כ חציצה גבי כהנים דשווים הם וצ''ע. וכ''כ באשל אברהם (סימן תקפ''ד) אודות תקיעת שופר בהיות דם מציצת המילה על פיו ששמע בילדותו כמדומה שיש בזה חשש חציצה והזהרתי עכשיו שבמקום הנחת פיו על השופר יהיה נקי מלחלוח דם וגם עובי השופר לא ידבק בו מאומה רק דרך הולכה בשופר אל פיו במקום התקיעה אז יגע בדם מציצה שעל שפתיו בחוץ שלא במקום התקיעה ומסיים וכנראה שזה נכון וכתב עוד וי''ל שהדם נידון כרוק שעל הפה בעת התקיעה שהרגילות ברוב התוקעים ללכלך מקום הנחת הפה ברוקם משמע מדבריו שהדם לח דינו כרוק בזה הוא מסתפק אך ביבש בודאי נראה שיאסור. וכן כתב בשערי תשובה (סימן תקפ''ד) בשם דגול מרבבה שיש לחוש שישאר דם לאחר שהתייבש בפי השופר ולא עדיף מצפוהו זהב וכו' ושו''ת יביע אומר (חלק ב-או''ח סימן ב) ישב את ד' הלק''ט הנ''ל שכ', דמוהל שנתייבש דם המילה על ידו וכו' דהא בש''ס מסקינן דדוקא בדם לח שאינו חוצץ אבל היבש חוצץ. ובילקוט יוסף (חלק ה') בדיני הנהגת יום ר''ה כתב בשם הגאון הרב עובדיה יוסף שכיון שהוא לח לא הוי חציצה דהיינו רק אם הוא לח והניף ידו שנית בספר שובע שמחות (פרק י''ד בהלכות מילה) ע''כ נמצא שכל עוד שהדם לח אינו חוצץ ושפיר לתקוע עם הדם על פיו וכ''כ ספר האורה (חלק א לח) אינו חוצץ אם יבש חוצץ וכ''כ ש''ך (יורה דעה סימן קצח ס''ק כ) לח אינו חוצץ ועיין בשו''ת ציץ אליעזר ועוד אחרונים.

אלא שעינינו רואות ולא זר שעד לאחר ברכת הכוס ובקשת רחמים על הילד הדם כבר ייבש והווי חציצה לדעתם ואין סברא לומר דכוונתם לברך ממש אחרי הברית ובקשת רחמים לנימול תהיה לאחר התקיעות כי אז יש הפסק בין התקיעות ועוד לצערנו המציאות בימינו השתנתה שהרי שטעמם לכרוך את המילה עם השופר בכדי לערב את דם הברית (דם המציצה שבפה) יחד עם השופר ובעונותינו בשל המחלות שיש כיום נהוג ע''י רוב המוהלים עפ''י הוראת רבנים דגולים למצוץ בשפופרת כך שאין למוהל שום שארית דם בפה ואם כן בטל הטעם דלעיל לגבי רב המוהלים ועוד קשה הרי לדעת הב''י והרמ''א (בסימן רס''ה) דלעיל צריך ליטול את ידיו ולקנח את פיו בשל צורך הברכה לברך ''בנקיות'' ואם כן גם כאן צריך לברך ''בנקיות'' על השופר לכן נראה שיצטרך גם כאן לנקות את ידיו ולקנח את פיו לפני התקיעות וכ''כ המשנה ברורה בשם מטה אפרים וז''ל שנראה שאעפ''כ יקנח פיו מבחוץ וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה ע''כ ועוד קשה שהרי טעמו של הב''י לסמוך את הברית לתקיעה משני טעמים אחרים ולא מהטעם הנ''ל וכפי שכתב הוא באו''ח (בסימן תקפ''ד) הטעם הראשון כתב בשם ת''ה (סימן רס''ו) משום דכל הסדר ברית אברהם ועקידת יצחק והטעם השני כתב בשם הרוקח שכתב (בסימן רי''ז) שהטעם לפי שהשכינה אצל התורה וכן הב''י בהלכות יום הכיפורים (סימן תרכ''א) כתב בשם המרדכי ברית המילה שחל ח' שלה ביוה''כ אחר קריאת התורה יוצאים למול וכו' וכן כתב שוב את דעת הרוקח הטעם לפי שהשכינה אצל התורה עכ''ל וכן כתב שם ד''מ בשם המהרי''ל. וכ''כ שו''ת רבינו גרשום מאור הגולה (סימן לב) שהורו כולם למול הנער לאחר קריאת התורה והפטרה קודם שיתקעו בשופר, כדי שתהא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר, שיזכור לנו הקב''ה ברית אברהם ועקידת יצחק וכתב עוד שאם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ירמיהו לג, פסוק כ''ה. וכן ראה נדרים ל''א, ע''ב. ועוד דמצוות מילה קדמה לתקיעת שופר. וכ''כ בשו''ת בנימין זאב (סימן רלד) שקודם שיתקעו השופר כדי שתהא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר שיזכור לנו הקדוש ברוך הוא ברית אברהם ועקידת יצחק והביאו סמך לדבריהם ממטבע שטבעו חז''ל בתפילת היום וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך עקידת יצחק דהיינו ברית תחילה ואח''כ עקידה וכ''כ שו''ת ויקרא אברהם (חלק א''ח סימן כו) כשיש מילה בר''ה וכו' הסדר ברית אברהם ועקדת יצחק עיין שם .

על כן אנו רואים שהב''י לא הזכיר כלל את טעם תערובת הדם של המציצה עם (השופר) התקיעה כפי שציין הט''ז ולכן נפל תירוצו של ספר ברית אברהם דלעיל כי לא שייך הטעם הנ''ל למרן כלל ולכן צ''ל מה שכתב מרן (בסימן תקפ''ד) מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר וכן (בסימן תרכ''א) שמלין אחר קריאת ספר תורה נראה שכוונתו לאחר קריאת התורה וכמה שאפשר צמוד לתקיעת שופר לאחר שקינח פיו ורחץ ידיו וכ''כ ברכי יוסף בדין תינוק שחלה ונדחה הברית והאב רוצה למולו ולפדותו בשעה אחת כתב שיש לעשות קודם ברית מטעם דאלמלא מילה אין חיוב למצוות פדיון וכ''ו והוכיח מתשובת בנימין זאב (סימן רל''ז) וז''ל למול קודם מצוות תקיעת שופר שאם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי וגו' וכ''ו וציין בסוף דבריו גם את טעם תרומת הדשן משום ברית אברהם ועקדת יצחק הנה גם בטעמיו של הברכי יוסף לא הוזכר כלל עירוב הדם כטעם הט''ז דלעיל וכתב עוד בשו''ת חיים שאל בשם ספר צמח צדק שאף תינוק שנולד בחודש שביעי ונדחה הברית והגיע זמן פדיון כתב שאין לדחות הפדיון ויש לעשותו בזמנו וכשיבריא ימולו אותו עכ''ל ועיין שערי תשובה בשם א''ר ובמט''מ ובמרדכי בשם תשובת הגאונים וכן ברוקח מעוד טעם להקדים את הברית וכן כתב הרב שלמה גאנצפריד בקיצור שלחן ערוך בהלכות ר''ה שהטעם תקיעת שופר הוא זכור ברית אברהם זו מילה ועקידת יצחק זה שופר ולאחר כותבי זאת ראיתי לספר מילה כהלכתה שגם כתב כן וז''ל נראה שאף על פי כן יקנח פיו מבחוץ וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה עכ''ל ובזוכר הברית כתב דרך מיצוע וז''ל ויש מפקפקין שהדם הוא חוצץ בין השופר לפיו ואם יש דם הרבה כדי חציצה יחוש לזה ע''כ.

תוכן העניינים

בריח התיכון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה