אור ברסלב

אביהם של ישראל

טהרה

פרישות

מה זה פיצה?

טהרה לפי מסילת ישרים היא טהרת הלב. אבל גם טהרת הגוף היא חלק ממצוות הטהרה כי כשאדם מטהר את גופו הוא מטהר גם את נפשו.

מו''ר הרב אליהו זצ''ל היה מקפיד בכל יום שישי אחר חצות ללכת למקווה. וכשהיתה לו אפשרות לטבול גם בימי השבוע - היה טובל.

לבדוק את המקווה בכל בוקר

כשהיה מו''ר הרב זצ''ל דיין בבית הדין בבאר שבע הלך פעם בדרך וראה את המקווה של העדה החרדית פתוח והבלן היה עומד בפתח המקווה. לרב היה זמן לפני תחילת הדיון בבית הדין והוא ביקש מהבלן, שלא הכיר אותו, לטבול. הסכים הבלן ונתן לו לטבול במקווה.

הרב התבונן במים של המקווה וראה שהמים נחסרים והולכים בעת שהוא טובל שם, זאת אומרת, שיש במקווה נזילה וזה פוסל את המקווה. כשיצא הרב שאל את הבלן האם במקווה הזה טובלות לפעמים גם נשים. אמר לו הבלן: כן. אמר לו הרב: תגיד לרב שלך כי המקווה הזה פסול, וכי אסור לנשים לטבול שם. אם תרצה, קוראים לי מרדכי אליהו ואני נמצא בבית הדין.

נבהל הבלן והלך לספר את המקרה לרב העדה החרדית במקום. והוא שלח מיד את שמש הקהילה החרדית להודיע לרב אליהו בבית הדין שהוא גוזר עליו שלא להוציא לעז על המקווה שלהם כי הוא כשר בתכלית הכשרות. אמר לו הרב אליהו: תאמר לרב שלך שאני אבוא אליו לביתו אחרי הדיונים בבית הדין.

עם תום הדיונים בבית הדין הגיע הרב אליהו לביתו של רב העדה החרדית בבאר שבע ואמר לו שוב כי המקווה פסול. הרב לא קיבל את דבריו של הרב אליהו ז''ל, כי לא הכירו, ואמר לו שוב: אני אוסר עליך להוציא לעז על המקווה שלנו. שאלו הרב אליהו: אמור לי מי הרב שלך, ואני אדבר איתו. אמר לו: הרב יונגרייז של העדה החרדית בירושלים. אמר לו הרב אליהו: אמור לו כי אני אמרתי לך כך, או שתחכה ליום שלישי שאני אהיה בירושלים וניפגש שם.

לא הסכים רב העדה החרדית לחכות ונסע עוד באותו היום לירושלים לשאול את הרב יונגרייז בעניין ולספר לו כי הוציאו לעז על המקווה שלו. שאל הרב יונגרייז את הרב של העדה החרדית שם, מהו שמו של הרב שפסל את המקווה, ואמר לו: מרדכי אליהו. הרב יונגרייז הכיר את מו''ר הרב מאז שלמד בירושלים, ולמרות גילו הצעיר הכירוהו כל גאוני ירושלים וחכמיה. שמע כך הרב יונגרייז, ואמר לו: אם הרב אליהו אמר לך פסול, אז פסול, אל תתן לשום אישה לטבול במקווה, ותתקן אותה ככל אשר יאמר לך הרב אליהו.

חזר הרב לבאר שבע באותו היום וקרא לרב אליהו לבוא אליו לביתו. חבריו הדיינים של הרב אליהו בבית הדין אמרו לו: אל תלך אליו, כבוד התורה הוא שהוא יבוא אליך. אך אמר להם הרב: למען המקווה והטהרה מוכן אני ללכת אליו, העיקר שתהיה טהרה לבנות ישראל ולא ייכשלו.

הלך אליו הרב אליהו, וסיפר לו הרב של העדה את מה שנאמר על ידי הרב יונגרייז זצ''ל. והסכים מו''ר הרב לפקח על אטימת המקווה. אחרי העבודות בדק הרב את המקווה וראה שאין בו נזילה. שאל הרב החרדי את מו''ר הרב האם המקווה כשר. אמר לו הרב אליהו: את התשובה תקבל מהרב יונגרייז, אני נוסע היום לירושלים ואתן לך את התשובה.

בירושלים נפגשו הרב אליהו, הרב יונגרייז והרב של העדה החרדית בבאר שבע, ושאל הרב יונגרייז את הרב אליהו האם המקווה כשר.

אמר לו הרב אליהו: עכשיו המקווה כשר, אבל צריך לבדוק אותו בכל בוקר שאין נזילה. חייך הרב יונגרייז ואמר לרב של המקווה: תן לרב אליהו מפתח שיוכל לטבול כל בוקר. וכך באו הדברים על מקומם בשלום.

המקווה של רבי אלעזר פאפו

פעם שמעתי סיפור ממו''ר אבא זצ''ל הכ''מ סיפור בעניין תפילת הגשם של יהודי פשוט. הרב היה בביקור ליד קברו של רבי אלעזר פאפו זצוק''ל, בעל הפלא יועץ, וחיפש מקווה לטבול בו. לפי דעת הפלא יועץ צריך אדם לטבול לפני שהולך לקברי צדיקים. שאל את אנשי המקום ואמרו לו שיש מקווה במרחק של כמה עשרות קילומטרים משם. שאל אותם הרב: למה לא תעשו מקווה אצלכם? אמרו לו: זה מסובך ביותר. אמר להם הרב: לא מסובך. תמצאו בור ריק, תיצקו בתוכו בטון שיכיל בערך קוב מים, לידו תעשו עוד בור אחד שיהיה להשקה ולזריעה.

יהודי אחד מבני המקום היה שם ואמר לרב: בשבילך זה פשוט, כבוד הרב, אבל לנו זה מסובך. אני מוכן לעשות הכל מיד עכשיו, ובלבד שתעמוד לידי ותראה לי בדיוק איך עושים. הסכים מו''ר הרב. מיד הביא אותו יהודי פועלים וכלי עבודה. בנו תבנית מקרשים, יצקו בטון והכל בפיקוח הרב ובהנחייתו.

כשסיימו את המלאכה, רצה אותו האיש להביא צינור מים ולמלא את המקווה, אך הסביר לו הרב שצריך למלא מקווה במי גשמים או במי מעיין. התעצב האיש אל ליבו ואמר: עד שיבואו גשמים למלא מקווה יקח כמה חודשים, חשבתי שנוכל לטבול היום. אמר לו הרב: נתפלל. אתה עשית את שלך – תן להקב''ה שיעשה את שלו. עמד אותו יהודי ואמר: ''רבינו אלעזר פאפו! עשינו את המקווה הזה לכבודך, לפי הפסק הלכה שלך. תבקש מהקב''ה שיוריד לנו גשם כדי שיתמלא המקווה שבנינו''.

והוסיף אותו יהודי פשוט: ''אנא ה', אבינו שבשמים, בנינו מקווה לכבוד הצדיק. אנחנו עשינו את שלנו מיד כשביקש מאיתנו הרב. בבקשה תעשה את שלך, ותן לנו גשמי ברכה למלא את המקווה הזה''. שמעתי ממו''ר אבא שהוא היה נוכח שם וראה את הפלא. מיד אחרי התפילה של אותו יהודי פשוט, נתקשרו שמיים בעבים והחל לרדת גשם כבד עד שהמקווה התמלא על כל גדותיו.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

דרכי טהרה

מו''ר הרב זצ''ל סיפר לי: באחד הביקורים של הרב בארה''ב, ביקש לטבול במקווה ביום שישי. לכבודו, פתחו את המקווה של סאטמר. כשהרב נכנס למקווה הרגיש ש''אין ריח של מקווה''. בדק וראה שהמים זוחלים. אמר להם: המקווה פסול. אנשי סאטמר התרגזו, איך יכול להיות שהרב יגיד להם שהמקווה פסול? השמועה עשתה לה כנפיים ותהום כל העיר.

התקשרו החסידים להרה''ג משה פיינשטיין זצ''ל לשאול מה לעשות. והוא שאל אותם מי הרב שפסל את המקווה? כששמע שזה היה מו''ר זצ''ל, אמר להם שאם הרב אליהו פסל את המקווה – הוא פסול, אתם חייבים לתקן את המקווה. רק אחרי שהרב אליהו יכשיר את המקווה – הוא יהיה בסדר.

בינתיים נסע מו''ר זצ''ל למקום אחר, ושם חיפשו מקווה ומצאו בביתו של אחד האדמו''רים. אותו אדמו''ר שמח מאוד שמו''ר יטבול בביתו אך התנה זאת בשני תנאים: שהרב ישתה איתו כוס תה והוא יוכל לטבול אחרי הרב. אחרי שמו''ר טבל, ישבו לשתות כוס תה, והאדמו''ר אומר לו: בוא ואספר לך מדוע ביקשתי ממך את שני הדברים. זה עשרות שנים שיש לי קושיה ולא מצאתי לה תירוץ. כל הרבנים ששאלתי - לא ידעו לענות לי. אתמול בערב, שמעתי את כבודו נותן שיעור ובמהלכו פתר לי את הקושיה בקלות רבה.

כיצד הכיר הרה''ג משה פיינשטיין זצ''ל את הרב אליהו זצ''ל?

אחד מהרבנים בברית המועצות, התייעץ עם הרב (בחשאיות) איך לבנות אצלם מקווה, דבר שהיה אסור לפי חוקי המדינה באותם ימים. הרב יעץ לו עצה מקורית לבנות את המקווה בבית שהיה סמוך לנהר ולמשוך מים מהנהר למקווה באמצעות צינור. לאחר זמן, הגיע לשם רב מארצות הברית ובראותו את המקווה אמר שהוא פסול. לאחר שראה שדבר זה גורם צער גדול ליהודי המקום, התקשר אותו רב לרב משה פיינשטיין וסיפר לו על המקווה ושלדעתו הוא פסול. הרב פיינשטיין אמר לו: אני הייתי ברוסיה ויודע את הקשיים עד שמצליחים לבנות מקווה, ואיך אתה מרהיב עוז בדעתך לפסול אותו? לעצם הענין, שאל לפרטי השאלה, ולאחר ששמע את פרטי המקווה אמר שזה כשר. תוך כדי בירור הדברים נודע לו שמו''ר הוא זה שנתן את העצה איך לבנות את המקווה, וכך הכיר בגדלותו ובידיעתו בדיני מקוואות.

(רפאל עטייה)

כל התמונות נשרפו לי

בעת שביקר מו''ר הרב זצ''ל בקהילות היהודיות בקנדה סיפרו לו הרבנים כי במחוז קיובק נמצאים היהודים בבעיה גדולה בעניין המקווה. יש בעיר מקווה מהודר וכשר אבל המפתחות של המקווה נמצאים בידי הרב הרפורמי שממש לא מאמין בענין של טהרה וטומאה, ולכן הוא פותח את המקווה רק פעם אחת בשבוע. הפתיחה הקצרה גורמת צער להרבה נשים שלא יכולות להיטהר כשהן צריכות לכך, ולפעמים ממתינות שבוע או יותר לפי קשיות ליבו של הרב הרפורמי, שהמפתחות בידו.

לשאלת מו''ר הרב היאך הגיעו המפתחות לידו, השיבו הרבנים כי המקווה הזה נבנה בעזרת הרשות המקומית והרב הרפורמי מקורב הוא לשלטון. הוא הציג את עצמו כנציג היהודים במקום ולכן הוא קיבל מהם את המפתחות והרשות להפעיל את המקום.

קרא הרב אליהו לרב הרפורמי ואמר לו: ממילא אינך מאמין במקווה הזה – תן את המפתחות לרבנים האורתודוקסים והם יפעילו את המקווה יום יום. אמר לו הרפורמי: בזכות זה שהמפתחות אצלי והמקווה בידי, הם צריכים לי ומכבדים אותי וחבל לי להניח מידי את הכוח הזה.

אמר לו הרב אליהו: או שתפתח את המקווה יום יום או שאלך אל ראש העיר ואומר להם בסמכותי כרב ראשי לישראל שאתה לא רב אלא סתם מתחזה. כמו כן אבקש ממנו שיעביר את המפתחות לידי הרבנים הרגילים שיפעילו את המקווה כרגיל.

נבהל הרפורמי אך לא יכל לסגת בקלות, ואמר: אם כן, יבוא הרב אליהו לבקר אותי בביתי ואתן לו שם את המפתחות. אמר לו הרב אליהו: בסדר.

אחרי שיצא הרפורמי, אמרו לו הרבנים וראשי הקהל שזה עלול להיות בזיון קשה לרב אליהו שיצלמו אותו מבקר בבית של רב רפורמי ואף חולק לו כבוד בביקורו. למחרת יפרסם אותו רפורמי בכל העיתונות את התמונות שבהם הרב אליהו מכבד רב רפורמי וכדי בזיון וקצף. חייך הרב ואמר: אנחנו עושים לשם מצווה, לשם טהרת בנות ישראל, ושלוחי מצווה אינם ניזוקים.

וכך היה. למחרת הלך הרב אליהו לבית הרפורמי, ובפתח ביתו עמד צלם העיתונות המפורסם והידוע ביותר בקנדה. שלוש מצלמות היו תלויות לו על צווארו והוא צילם את הרב מכל זוית אפשרית יחד עם הרב הרפורמי. קיבל הרב אליהו את צרור מפתחות המקווה לידיו ונתן אותו לקהילה שישתמשו בו לטובת הנשים של הקהילה ולטהרתן.

אחר כך אמר הרב אליהו לרב סבח, שהיה רב הקהילה שם במונטריאול: ''לך לצלם וקנה ממנו את כל התמונות שצילם, אפילו במחיר גבוה, כדי שלא יעשו חילול השם עם התמונות בבית של הרפורמי''. הלך הרב סבח לצלם והוא אמר לרב שהתמונות הן של הרב הרפורמי, אבל הוא מוכן למכור אותן למרבה במחיר, כשיהיו מוכנות.

למחרת בא הרב סבח אל הצלם וראה אותו כועס כולו: 'הרב שלכם הוא איש מכשף. כל התמונות נשרפו לי, בכל שלוש המצלמות. לא קרה לי דבר כזה כל החיים שלי. הפסדתי את כל מה שרציתי להרוויח משניכם!'.

כשסיפרו את זה לרב אליהו הוא חייך ואמר: מכאן תבינו עד כמה חשובה לפני הקב''ה מצוות הטהרה.

אף אחת לא צריכה טבילה

זהו אחד הסיפורים המופלאים ביותר שאפשר לספר על מו''ר הרב אליהו זצ''ל. המקרה הזה קרה בתקופת ההקפאה של יצחק רבין, שאסר לבנות ביהודה ושומרון שום מבנה ציבור. והיה ישוב צעיר שעוד לא נבנה בו מקווה. ראש המועצה הדתית במקום פנה אל הרב אליהו, ואמר לו: אנו מוכרחים מקווה בישוב ויש הקפאה ואיסור על בנייה, מה נעשה?

ענה לו הרב: ''בישוב זה לא צריכים עכשיו מקווה''. לתמיהת ראש המועצה הדתית, הסביר הרב כי כל הנשים עכשיו בהריון או שיהיו בקרוב. בינתיים, הוסיף הרב, תפנה לקצין הבכיר במקום ותסביר לו את הבעיה ויהיה לך פתרון.

ראש המועצה הדתית פנה לרב הישוב ואמר לו: דע לך שהרב אליהו אמר שכל הנשים בישוב הן כעת בהריון או שיהיו בהריון בקרוב, כך שאין דחיפות למקווה כעת. ובעניין הבנייה אמר לי ללכת למפקד הצבאי האחראי על איסור הבנייה במקום ולהסביר לו.

רב הישוב התפלא על התשובה של הרב אליהו, אבל אמר לאשתו לבדוק בעדינות אם אכן המצב של כל הנשים בישוב הוא כזה. היא חזרה אליו מופתעת, ואמרה לו: אכן, כל הנשים בישוב בהריון, לא צריכות מקווה.

בינתיים הלך ראש המועצה הדתית למפקד הצבאי באזור והסביר לו את חשיבות העניין, וגם סיפר לו את מה שאמר הרב אליהו ומה שקרה. אמר לו הקצין: תבנו במהירות את המקווה. בתקופה הזאת אני לא אבדוק מה קורה אצלכם בישוב, וכשתגמור לצקת את הגג, תודיע לי ואני אבוא לצעוק עליכם, ובזה נגמור את הענין.

אחרי שיצקו את הגג – הודיע ראש המועצה הדתית לקצין שנגמרה הבנייה של המקווה. הוא בא באותו יום עם שיירה של ג'יפים וראה את המקווה בנוי. מיד הוא עשה במקום הצגה של צעקות וטלפונים ויצא מדעתו מרוב כעס. אבל אחר כך הוא אמר: כבר גמרתם ואין ברירה, לא אהרוס לכם את המקווה.

אחרי שנבנה המקווה בא ראש המועצה הדתית לרב אליהו, ואמר לו: דרכו של הריון שהוא נגמר אחרי תשעה חודשים בלידה, עוד מעט צריכים מקווה. עכשיו חודש אלול ומה יהיה על המים, האם נמלא את המקווה באמצעות קרח? אמר לו הרב אליהו: חכה כמה ימים.

בכ''ה אלול הרב אליהו היה בערב שנעשה לכבוד ישיבת ההסדר בצפת. הוא היה באותו יום בכמה מקומות בצפון ודיבר בהם על תשובה והתחזקות, ולא הספיק להתפלל ערבית עד אחרי הארוע בצפת. כשסיים הרב אליהו לדבר בצפת לפני כל הקהל, הלך להתפלל ערבית בציון של הרשב''י. אחרי התפילה הוא אמר למשמשו, הרב זעפרני: תתקשר עכשיו לנתן נתנזון ותאמר לו שלא ימלאו את המקווה במי קרח כי זה לא הכי מהודר. עד סוכות המקווה שלהם יהיה מלא במים על כל גדותיו.

אמר לו נתן נתנזון כי האיזור הוא לא איזור של גשמים והתקופה היא גם כן לא תקופה של גשמים ומקווה צריך כמה וכמה ימי גשמים בכדי להתמלא. אמר לו הרב: אף על פי כן, עוד לפני ראש השנה יתחילו הגשמים ועד סוכות המקווה יתמלא.

בערב ראש השנה נפתחו ארובות השמים וגשם עז ניתך באותו אזור. ועד סוכות המקוואות והאוצרות של המקוואות נתמלאו כולם, והמקווה היה פתוח לנשים היולדות.

(הרב מרדכי נגארי, רב העיר מעלה אדומים)

להרבות טהרה בישראל

אישה אחת היתה נוהגת לבוא אל הרב זצ''ל ופונה אליו בלשון חברית, כאשר הסובבים את הרב תמהים על כך. כאשר זכתה להכיר את הבחור עמו עמדה להקים את ביתה, באה אל הרב והוא הפנה אותה לבוא וללמוד עם אשתי שתחי'. אמנם הזהירוה לבוא אלינו בלבוש שונה מזה בו היתה נוהגת ללכת... היא היתה מגדירה עצמה מסורתית ואילו ארוסה חילוני. ואכן היתה באה ולומדת לקראת חתונתה.

כאשר שמעתי שהרב זצ''ל יערוך לה את חופתה לא מצא חן הדבר בעיניי, שכן באותה תקופה עמדה להתחתן בזיווג שני, בחורה שחזרה בתשובה שהיתה מקפידה על קלה כבחמורה, וכאשר באתי ללשכת הרב לבקש עבורה שהרב יערוך את חופתה, אמרו לי: למה אתה מטריח את הרב? הרי אתה יודע שהוא יבוא רק לכבודך, והוא כל-כך עמוס. על-כן ויתרתי. והנה לזאת, שאף על לבושה אינה מקפידה לילך בצניעות, יבוא הרב ויערוך את חופתה? ענו לי: הרב יודע מה הוא עושה.

ואכן הרב ערך את החופה. הכלה היתה באה אל המקווה בשכונתנו. כעבור זמן מה סיפרה לנו שהיא הצליחה לשכנע ארבע נשים חילוניות העובדות עמה ללכת למקווה. יתר על כן, אחותה, שהתחתנה שנים לפניה ולא זכתה להפקד, הסכימה ללכת למקווה. לאחר טבילה ראשונה, נפקדה אותה אחות. אכן, הרב יודע מה הוא עושה...

(הרב זאב נוימן)

עניתי כבר לפני שנה

כזה היה הרב זצ''ל. צדיק ענק עם גישה חמה ויחס של חשיבות לעניין או בעיה של כל אחד ואחד, לא משנה מי הוא. מתוקף תפקידנו ניסינו בדרך מכובדת להגן על הרב, על זמנו, על כבודו – בדרך כלל אנשים הבינו אך לא תמיד. היו ויכוחים, אנשים רטנו, ואנחנו השתדלנו לעשות את מלאכתנו נאמנה, תוך כדי כך שמשתדלים להבין ולא לשפוט. ומה יכולנו לעשות כאשר הרב זצ''ל עצמו מחל על כבודו והשתדל לעזור ולשמוע כל אחד? כאשר אני מדברת דווקא לא על אלה שכל אחד מתייחס אליהם, אלא על ה''עמך'' הפשוטים שצריכים אותו ואין לו מי שיעזור לו. אלה שידעו להידחף ובחוסר טקט, מתוך הדוחק של מצבם, לפרוץ, והרב זצ''ל היה עומד ושומע ועונה בסבלנות, למרות קוצר הזמן, למרות אנשים ''חשובים יותר'' שהמתינו לו.

מרתק היה לראות איך הרב זצ''ל היה עונה במשך שעות ארוכות על מכתבים שנשלחו אליו, איך היה מרוכז כל כולו בעניין של השולח. וכאשר היה קורה והיו מפריעים לו באמצע עם שאלה שלא סבלה דיחוי, היה עונה וחוזר מיד למקום במכתב, בלי להתבלבל או להתחיל שוב מתחילה. התשובות היו קצרות, מדויקות להפליא. אנשים השתוקקו לפירוט של התשובה, להבנת הוראתו של הרב זצ''ל, אך בסופו של דבר נאלצו להודות שהמילים הבודדות קלעו למטרה ולא היה צורך להוסיף.

קרה פעם שקבלנו מכתב בפקס', והשולחת התקשרה כל יום מפאת דחיפות הענין. שוב ושוב הוכנס מכתבה לרב, וכל פעם המכתב יצא ללא תשובה. יום אחד הרב לא הגיע למשרד ושלחתי את המכתב לבית הרב בפקס'. הרב זצ''ל הסתכל על המכתב ואמר: ''עניתי כבר''.

כשהשולחת התקשרה לשאול מה קורה עם התשובה שלה, לרגע לא ידעתי מה לומר לה. וכי אגיד לה שהרב ענה לה, כאשר ידוע לי בפירוש כי הרב לא כתב תשובה על מכתבה? אך מיד התעשתתי, ואמרתי לה בפשטות: ''הרב כבר ענה לך''. פחדתי שהיא תצעק עלי כמו שעשתה בימים האחרונים, אך לא. היא מיד אמרה: ''אני לא מאמינה. איך זה יכול להיות? הרב צדיק, צדיק עצום''.

היא המשיכה להסביר כי ''אכן, שלחתי את המכתב הזה בדיוק כמו שהוא לפני יותר משנה. הרב ענה לי, אך לא רציתי לקבל את תשובתו, ולא עשיתי את מה שאמר לי. כעת, חשבתי לשאול שוב דרך אותו המכתב, ולראות אולי שינה את דעתו! אז לא סתם שלא קיבלתם תשובה שוב ושוב''.

(נעמי קנובל, מזכירה בלשכת הרב)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה