אור ברסלב

אביהם של ישראל

חסידות

טהרה

עניתי כבר לפני שנה

כתב הרמח''ל בשער החסידות: כתוב בתנא דבי אליהו: ''כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו, ומתאנח על כבודו של הקב''ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאווה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות - מיד שורה רוח הקודש בקרבו''. נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו, ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו, ועל זה אמרו (זהר כי תצא): ''איזהו חסיד? המתחסד עם קונו''.

לוחם בעוז ובתעצומות

הגר''מ אליהו זצ''ל קיבל את כולם בסבר פנים יפות. עוד כחבר בית הדין הגדול, כולם מצאו אצלו אוזן קשבת, מענה רך משיב חימה. זה היה מיוחד וזה בלט אצלו. תמיד הוא לימד תורה, נתן הוראות על פי התורה, תמיד היה לו את הקו של ארץ ישראל השלמה. בעניין ארץ ישראל הוא לא וויתר בשום אופן. כל זה בא מאהבת ארץ הקודש ולא בשל דעות מדיניות כאלה ואחרות.

כאשר גורלה של ארץ ישראל עמד על הפרק, הא לוחם בעוז ובתעצומות. הדוגמא הכי בולטת היא תוכנית ההתנתקות. בתקופת פינוי גוש קטיף, כולנו ראינו אותו איך הוא צעק, בכה והתפלל, ואף התקיף, שלא כדרכו הרגילה. כל זה היה מרוב אהבת התורה, אהבת ארץ ישראל ואהבת היהודים שיישבו את הארץ ועתה הונפה מעליהם חרב העקירה.

כאשר הוא ראה את הסכנה הזאת הוא זעק בכל ליבו, ראינו את זה גם בתפילות שהוא ערך למען הכלל. הייתי איתו כמה פעמים בקברי האבות בחברון, וראיתי איך הוא מתפלל מעמקי ליבו למען עם ישראל. ההשתדלות שלו למען עם ישראל הייתה מיוחדת במינה.

(הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט''א, הראשון לציון)

הרב זצ''ל היה עורך תפילות פעמים רבות על כלל ישראל. כל פעם שהוא היה רואה שיש איזו גזירה על עם ישראל מיד היה קורא את הציבור לתפילה. והיה מביא את דברי הרמב''ם שכתב כי מי שלא צועק אל ה' בשעה שיש גזרות - הוא אכזרי. כי לפעמים מטרת הצרות לעורר אותנו לתשובה ובאדישותו הוא גורם ליותר צרות. ועוד כתב הרמב''ם שאחד הדברים שצועקים עליהן אל ה' הוא כשיבואו לקחת את ארץ ישראל מידינו, וכשנצעק ישמע ה' לתפילתינו - ומחשבתם הרעה לא תצא לפועל. כך יש לעשות היום שרוצים למסור חלקי ארץ ישראל בידי נכרים, להתפלל ולזעוק אל ה'.

וכמה פעמים נפגש עם ראשי הממשלה ושריה להזהירם על החזרת שטחי ארץ ישראל, והיה מחזק את ידי המפקדים הבכירים שהיו באים אליו לשמור על חיי עם ישראל בלי שום מורא ופחד כלל. וכשהיו מהומות בהר הבית ונהרגו שם כמה וכמה מתפרעים ערבים מירי כוחות הבטחון, נעשתה סערה בתקשורת. קרא הרב אליו את מפקד הכוח בהר, חיזק אותו ובירך אותו להמשיך בדרכו ולא לפחד כלל.

עבד לעם ה'

כתב הרמח''ל על החסידות, שעיקרה הוא לחשוב כל הזמן על ''טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב (ישעיה ג'): 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', שכל הדור אוכל מפירותיו. וכן אמרו חז''ל (ב''ב ט''ו): היש בה עץ - אם יש מי שמגין על דורו כעץ. ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם...

שאין הקב''ה חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם. וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל, דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו''.

אנשים חושבים שהרב זצ''ל היה מברך ובדרך טבעית הברכה הייתה מתקיימת, אבל רק אנחנו ידענו כמה כוחות נפש וגוף הרב השקיע בתפילותיו ובברכותיו. עד היכן הגיעה מסירות נפשו כאשר הבטיח ישועה, ועד כמה קשה היה לו להגיע לדרגתו: ''כצדיק מושל ביראת אלוקים''.

לא אחת קרה שהוא היה עייף ומותש עד כלות מיום גדוש בעבודת ה', כאשר הגיעה בקשה דחופה לישועה, אבל הוא לא עשה כל חשבון לעצמו. היינו מקבלים טלפונים באופן קבוע בשעות הקטנות של הלילה וההיענות במאור פנים אמיתית נתנה למבקשינו את התחושה שאצל הרב מדובר בשעת בוקר שלווה ורגועה.

(אשת הרב, הרבנית צביה חנה אליהו תליט''א)

הרב זצ''ל עזר לכולם ולא בדק בציציותיו של איש אם הוא חרדי, דתי או לא. כל אדם שבא אליו להתייעץ, ללמוד או להתברך, קיבל את התשובה שהתאימה לו לפי דעת תורתו של הרב. הוא פשוט לא עשה הבחנות בין אנשים.

מבט חטוף בציבור הענק שהשתתף בהלוויתו של הרב מראה כי אכן אין מכנה משותף מובהק בין תלמידיו, מלבד דרישת תורה ודעת שבקרבם. כתף אל כתף עמדו ודמעו לבושי שחורים ונעולי סנדלים, חובשי מגבעות לצד עוטי חולצות קצרות, כשדמעה בדמעה מתערבבת, אל מול מיטתו של רבם האהוב.

(ר' חיים סויסה, מזכיר הרב)

כמי שקרוב לרב מעל 30 שנה ידעתי שהמציאות בבית הרב היא שיום אחר יום, שעה אחר שעה, עשרות פעמים ביום ואולי אף יותר אנשים מגיעים לשאול שאלות, לקבל עצות או לבקש תפילות וברכות.

(הרב דוד לחיאני, צפת)

לנסוע בלי ברכת הרב

ישנה אשת עסקים שנוסעת הרבה מאוד לחו''ל, וכבר שנים רבות לא נסעה ללא קבלת ברכת הצלחה מהרב זצ''ל. בנוסף, הייתה גם שואלת את הרב על התאריכים האפשריים, והרב היה קובע עבורה מתי כדאי שתיסע. קרה פעם שהרב היה חולה באותו שבוע, ולא הצלחנו לקבל את ברכת ההצלחה, אך משום שכבר קבעה לה את התאריך, היא נסעה, אך לא לפני שהתחננה שלא נשכח לקבל את ברכת הרב. מפאת מחלתו לא יכולנו לבקש באופן אישי, וכך שלחנו את הבקשה לרב בפקס. לאחר כמה ימים, נודע לנו כי הפקס בבית הרב לא היה תקין, וכי המכתב מעולם לא הגיע לרב. בינתיים, האשה חזרה מאוכזבת ביותר ואמרה שמעולם לא היתה לה נסיעה שכל-כך לא הצליחה בה בעסקים כמו אותה נסיעה. רק אז סיפרנו לה מה שקרה, ומיד היא אמרה שהבינה מדוע לא היתה לה הפעם סייעתא דשמיא כלל.

כמו אבא טוב

אנשים היו מגיעים לחוצים ועצבניים, נכנסים אל הרב זצ''ל ויוצאים כמו אנשים אחרים. אנשים סמכו לגמרי על הרב כדי להחליט מיידית על דברים שהתלבטו עליהם ימים ארוכים, ואז הכל היה מתבהר. בפעמים המעטות יחסית שאנשים התקשרו להודות לרב בעקבות שראו ישועה בעצת הרב, או שנתבשרו למזל טוב לאחר ברכתו, אי אפשר לתאר את האור על פניו של הרב ושמחתו לשמוע את הבשורה. כמו אבא היה עבור כל אחד ואחד.

כשהרב נרדם

פעם הרב זצ''ל קרא מכתבים, והיה נראה לי קצת עייף. ישבתי ליד השולחן ועבדנו על ארגון היומן. פתאום שמנו לב שהרב נרדם. אף אחד מהנוכחים לא זז. פשוט קפאנו על מקומנו לדקות ארוכות, מאחר ולא רצינו להפריע או להעיר אותו. פתאום פתח את עיניו וחזר עם מבטו בחזרה לאמצע המכתב והמשיך לקרוא. לאחר שהגיע הביתה, הרבנית תליט''א התקשרה, ואמרה בפליאה גדולה: ''מה אתכם? לא שמתם לב שהרב לא הרגיש טוב? יש לו חום גבוה!''. ובאמת אי אפשר היה לדעת. אותו ריכוז, אותם חיוכים. רק היה נראה ''קצת עייף''...

כולם היו בניו

האהבה והאהדה שסובבו את הרב זצ''ל היה דבר שלא ניתן לתאר. כל אחד, לא משנה איזה סגנון, מה חבש על ראשו, דתי, חרדי, חילוני או מסורתי, אשכנזי, ספרדי, חסידי או ליטאי - כולם כולם היו כאן. כולם באו לקבל את עצת הרב, את פסיקתו, את ברכתו, על דברים גדולים מאוד ועל דברים קטנים מאוד... הכל קיבלו מענה, כולם הרגישו מקובלים, אהובים, רצויים.

כמה אנשים קראו לעצמם ''תלמיד מובהק של הרב'' או ''מקורב'' או ''מבאי ביתו - בני בית''? פעם חשבתי שכנראה כולם הוזים, עד שתפסתי שבאמת כל אחד מרגיש כך, וזה בגלל יחסו המיוחד והאבהי של הרב זצ''ל.

(נעמי קנובל, מזכירה בלשכת הרב)

בוכה על הפיגוע ב'מרכז הרב' – עוד בטרם התרחש

סיפר אחד מראשי ישיבת 'אור שמח' כי הזמין את מו''ר הרב זצ''ל להכנסת ספר תורה, שבוע ימים לפני הפיגוע שהיה בישיבת 'מרכז הרב'. ברגע שהרב שמע על ההזמנה, התחיל לבכות בכי תמרורים. המזמין התפלא על התגובה של מו''ר הרב, ושאל מה קרה. אמר לו מרן הרב זצ''ל: ''ולוואי שבאותו לילה ירד שלג''. גם המשפט הזה היה פלא בעיניו למשך שבוע.

באותו יום של הפיגוע ביקש מו''ר הרב לארגן תפילה בכותל המערבי, ואף אחד לא הבין על מה ולמה הרב ביקש לבוא לתפילה. הרבה בחורים מישיבת 'מרכז הרב' הגיעו לתפילה. הרב התפלל עם הציבור בכותל וביקש למשוך את התפילה עוד ועוד. בסופו של דבר הסתיימה התפילה ובשעה שבחורי הישיבה נסעו חזרה מהכותל לישיבה נכנס המחבל הארור והרג שמונה בחורים, מהצעירים של הישיבה, שנשארו בספרייה ללמוד תורה. האוטובוסים שהחזירו את התלמידים הבוגרים מהכותל נתקלו בחזרתם במחסומים של המשטרה שהוצבו ברחוב הישיבה.

אהבת ישראל

גיסי, הרב יצחק הלוי, הרב של קרני שומרון, הוכנס לבדיקת לב ובמהלך הבדיקה נאלצו לבצע צינתור. אחותי התקשרה אלי וביקשה שאבקש ברכה מהרב זצ''ל. באותה שעה, כבר התחיל הרב לתת את השיעור של קול צופיך. בגמר השיעור, רציתי לגשת אליו אבל אנשים רבים הקיפו אותו ולא יכולתי לגשת. משראיתי כך, כתבתי את השם על פתק ובקשתי מאחד האנשים שהיו קרובים לרב למסור לו את הפתק (לא כתבתי עליו את שמי). למחרת בבוקר, באתי אל הרב וסיפרתי לו שהגיס מרגיש טוב יותר. הרב אמר לי: אתמול, מיד כשבאתי הביתה, עשיתי לו פדיון נפש (דבר שלוקח כמעט חצי שעה).

(רפאל עטייה)

פעם בשבוע לבוא לבנק

מרן הרב מרדכי אליהו זצ''ל ליווה את עובדי הבנק ומנהליו במשך מספר שנים בעצה ובברכה ובעידוד בענייני מורשת ישראל. בעידודו של הרב זצ''ל החלו לפני חמש עשרה שנים טיולי המורשת לקברות צדיקים ואתרים יהודים הסטוריים.

לפני כשמונה שנים כיבד מרן זצ''ל את עובדי הבנק וגמלאיו בנוכחותו, בעצרת התעוררות במלון הולידיי-אין לזכרה של עובדת הבנק אסתר גאליה הי''ד, בהשתתפות נגיד בנק ישראל דאז ד''ר דוד קליין והמפקח על הבנקים דאז יואב ליימן.

לפני כשלש שנים כיבד אותנו הרב בהכנסת ספר תורה לבית הכנסת שבבנק ישראל. הטקס היה במעמד קהל רב ובהשתתפות נגיד בנק ישראל פרופסור סטנלי פישר. הנגיד נשא אז דברים מרגשים והודה לרב על שכיבד אותנו בנוכחותו. הוא אמר ששנתיים שהוא בתפקיד, ולא ראה את העובדים שמחים כל כך כמו היום. הנגיד הביע משאלה, לו יכול כבוד הרב להגיע פעם בשבוע לבנק...

בהמלצת הרב נערכה בדיקה כללית של המזוזות שבבנייני הבנק שבירושלים ובתל אביב. מתוך כשש מאות מזוזות, מאה וחמישים נמצאו פסולות. לשאלתנו הורה הרב שיש לבדוק שוב אחת לשלש שנים.

לפני קרוב לשנתיים התקיים בלשכת הנגיד טקס כתיבת שטר פרוזבול, במעמד נגיד הבנק פרופסור סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו. השטר נכתב בהדרכת בנו של הרב וראש כולל האברכים 'דרכי הוראה לרבנים' הרב יוסף אליהו שליט''א.

בנושאים פרטיים של העובדים סייע מרן הרב זצ''ל רבות באמצעות לשכתו, ובמקרים דחופים באמצעות הרבנית תליט''א.

דוגמא אחת מיני רבות, בבחינת צדיק גוזר והקב''ה מקיים, לפני כשש שנים בן של עובדת הבנק היה מחוסר הכרה עקב תאונת דרכים קשה. המשפחה פנתה אלי כחבר הועד וכמקורב למרן שאקשר אותם לרב בדחיפות. הרב הורה לי ולאבי הילד לעשות מיד כפרות מעל ראשו, בסכום כסף של ח''י שקלים לפחות, ולאחר מכן לשים את הכסף בקופת הצדקה שבבית החולים. כעבור מספר דקות הילד הזיז את רגליו. הרופאים סברו שזהו פירפור שלפני המוות ח''ו. חזרנו לבית הרב, והוא הורה לנו לעשות כפרות מעל בגד של הילד כמו סמוך ליום כיפור - בתרנגול, אותו שחט השוחט המומחה הרב יהודה גיאת. הרב בירך את האב שכל פעם שהוא יכנס לבקר את בנו הוא יבחין בשיפור במצבו. כעבור שעות ספורות הילד שב להכרתו. תוך זמן נוסף הילד הועבר לשיקום, והשתחרר בתום זמן קצר מהמשוער.

(דוד וזנה, יו''ר ועד עובדי בנק ישראל בירושלים, וחבר ועד בית הכנסת שע''י הבנק)

עוד תראה את כוחה של התפילה

כך סיפר הרב אלישע וישליצקי בשבעת ימי האבלות: ימים מספר לפני מבצע 'חומת מגן' היו אירועים קשים של טרור בארץ והאוירה הייתה אוירת נכאים. היה זה ממש לפני חג הפסח וקשה היה להכנס לחג מתוך אווירה של פחד ועצבות. ביקש הרב אלישע וישליצקי לארגן יום תפילה והתעוררות בבנייני האומה. הוא פנה אל מו''ר הרב זצ''ל ששמח לבוא לתפילה הזו, שהייתה מעמד מרגש של קידוש ה', תפילה והתעוררות.

למחרת, התפלל הרב אלישע בבית הכנסת של הרב בתפילת ותיקין, ובסיום התפילה קורא לו הרב ומחזק, ואומר לו: דע לך שהתפילה הזו ביטלה הרבה גזירות ועשתה הרבה ישועות בשמים. בעוד מספר ימים תדע על מה אני מדבר.

ימים מספר לאחר מכן, התהפכה הקערה על פיה בכל נושאי הבטחון ביהודה ושומרון, כשצה''ל לוקח את האחריות הבטחונית על יהודה ושומרון, תוך כדי מבצע 'חומת מגן'. כמות הפיגועים שיצאה מהשטחים של המחבלים הללו פחתה בעשרות אחוזים בבת אחת.

''אין הקב''ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב''ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקב''ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם לבטל הגזירות הקשות, ולפתוח עליהם שערי הברכה. הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת, והוא דבר שהטבע יעיד עליו. והוא ענין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י''א): שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו. וכן אמרו (שם): ההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דריב''ל, ולא אשתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם''.

עולמו של כל נדכא דיבר אליו. כשבא יתום להניח אצלו תפילין - הושיבו הרב זצ''ל על ברכיו ואמר לו: 'גם אני התייתמתי בגיל 11, אב אחד בשמיים לי ולך הדואג לשנינו. כשהגיעו אליו עם חולה שאין לו מכר וקרוב, ושמזניחים את הטיפול בעניינו עקב כך שאין לו מכר וגואל - דאג הרב לצלצל למנהל המחלקה ולומר לו שידיד נפשו שוכב בבית החולים ושידאג לטפל בו כפי שצריך. הוא דאג אף לבקרו באותו שבוע פעמיים, וזאת למרות שלא הכירו מעולם. גם עניינו של פולארד דיבר אליו, אסיר שעשה כה רבות למען עם ישראל ואין איש דואג לו... הוא החליט לקחת את ה'תיק' של פולארד לטיפול אישי, והורה לי לנסות לארגן ביקור שלו, כל השאר היסטוריה. פרשת יונתן פולארד הייתה אחת הסוגיות הראשונות שבהן החל הרב לטפל עם הכתרתו לרב ראשי לישראל.

(הרב שמואל זעפרני, ראש לשכת הרב)

הביקור הראשון אצל פולארד

בביקורו הראשון אצל יונתן פולארד בכלא מרילנד, הרב זצ''ל נכנס לכלא, הישיר מבט לעבר יהונתן, ואמר לו: 'יהונתן בני היקר, אתה צריך לדעת שאחד מאבותינו הראשונים שישב בכלא שמו היה יוסף הצדיק. אני רואה בך יוסף של הדור, תזכור, יוסף יצא בן רגע מהכלא ישר למלוכה. בהתחשב בכל מה שעשית, ואני יודע כל מה שעשית, אני בטוח שהקב''ה יוציא אותך מכאן כמו יוסף ואתה תגיע הישר למלוכה כמו יוסף'. יהונתן התרגש ונישק את ידו של הרב.

רוב השיחות שניהל הרב עם יהונתן היו על דברי תורה, על נביאים ועל מנהיגים שעשו למען עם ישראל וסבלו על כך. הרב עודד את יהונתן בכך, הם שוחחו על פרקים נבחרים בתנ''ך. באחת הפגישות שם הרב לב שסוכנת הבטחון האמריקאית שישבה בפגישה מבינה כל דבר מבלי להמתין לתרגום, הוא רק לא היה בטוח, אז הוא החליט לנסות אותה וסיפר משהו מצחיק. הוא הבחין כי היא מחייכת מיד לעצמה ולא מחכה לתרגום. כך הוא הבין כי היא אכן מבינה עברית, היא הקשיבה ברוב קשב. לאחר 3 שעות היה אמור הביקור להסתיים, אך סוכנת האפ.בי.איי קמה ואמרה נרגשת: 'אני נוצרייה פרוטסטנטית, למדנו רבות תנ''ך אך מעולם לא שמעתי דברים חכמים כאלה על התנ''ך. אני מבקשת מכבוד הרב להאריך את הביקור, אני רוצה לשמוע עוד'. לצערנו, היינו חייבים להספיק את הטיסה ולא יכולנו להאריך את הביקור.

(הרב שמואל זעפרני, ראש לשכת הרב)

הרב לקח על עצמו מהייסורים של יונתן

לפני ארבע שנים נכנסתי למשרדו של הרב זצ''ל ואמרתי לו שהמצב הרפואי של יהונתן מתדרדר, אמרתי לו שאני מפחדת על חייו. ''יונתן הוא בן בית אצלך ואתה בן בית אצל הקב''ה. אתה חייב לעשות בשבילו משהו. דבר שהוא מעבר לגדר הרגיל, תנצל את זה שאתה בן בית למעלה. אני מרגישה שהוא הולך למות'', התחננתי. הרב שמע את תחינתי, אמר לי שהוא מקבל את הדברים והוא יעשה משהו. עדכנו את יונתן, והיינו בטוחים שהמצב הרפואי הקשה מאחוריו. חשבנו שהרב יעתיר בתפילה מיוחדת לרפואתו של יונתן, הרי הוא היה מגדולי המקובלים בארץ.

מתברר שטעינו. שבועיים לאחר מכן, ביקשתי להיכנס אל הרב, ואמרו לי שהוא לא מרגיש טוב, זה היה משהו נדיר. תמיד הוא היה מקבל אותי כמעט מיד. יום אחר יום הודיעו לי מלשכתו שהוא לא חש בטוב. הוא סבל כאבים נוראים בגב, עד שהיו צריכים להחליף לו את המכונית, כדי שלא ייאלץ להתכופף.

כעבור חודשיים קראו לי אל הרב. נכנסתי אל החדר וראיתי שהוא סובל סבל נוראי. הוא התקשה לדבר, הכאב היה חד. הבנתי שהוא לקח את המחלה של יונתן על עצמו. אמרתי לו שיש לי מסר מיונתן שביקש להבהיר כי הוא לא מוכן שהרב יסבול בגללו. הרב חייך אלי בחיוך שדומה לחיוך של אבא שהבן שלו 'תפס' אותו שעשה בשבילו משהו מיוחד. ניסיתי לשכנע את הרב אבל העיניים שלו שידרו לי להפסיק. הוא החליט לקחת את המחלה על עצמו. מאותו הזמן, לא היה לו יום בריא אחד. המצב הרפואי שלו הלך והתדרדר. הוא סבל ארבע שנים. ואני בטוחה שהוא עשה את זה בשביל יונתן.

(אסתר פולארד, אשתו של יהונתן פולארד)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה