לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257521
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257440
קידושין דף עב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והאידנא הוא דליוה פרסאי. אמר ליה אביי לרב יוסף, להא גיסא דפרת עד היכא? אמר ליה, מאי דעתיך משום בירם? מייחסי דפומבדיתא מבירם נסבי. אמר רב פפא, כמחלוקת ליוחסין – כך מחלוקת לענין גיטין. ורב יוסף אמר, מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין – דברי הכל עד ארבא תניינא דגישרא. אמר רמי בר אבא, חביל ימא תכילתא דבבל, שוניא וגוביא – תכילתא דחביל ימא. רבינא אמר, אף ציצורא. תניא נמי הכי, ‘חנן בן פנחס אומר חביל ימא תכילתא דבבל, שוניא וגוביא וציצורא תכילתא דחביל ימא’. אמר רב פפא, והאידנא איערבי בהו כותאי. ולא היא, איתתא הוא דבעא מינייהו ולא יהבו ליה. מאי חביל ימא? אמר רב פפא, זו פרת דבורסי. ההוא גברא דאמר להו ‘אנא מן שוט מישוט’, עמד רבי יצחק נפחא על רגליו ואמר, שוט מישוט בין הנהרות עומדת. וכי בין הנהרות עומדת מאי הוי? אמר אביי, אמר ר’ חמא בר עוקבא, אמר רבי יוסי בר’ חנינא, בין הנהרות הרי היא כגולה ליוחסין. והיכא קיימא? אמר ר’ יוחנן, מאיהי דקירא ולעיל. והא אמר רבי יוחנן עד מעברתא דגיזמא? אמר אביי, רצועה נפקא. אמר רב איקא בר אבין, אמר רב חננאל, אמר רב, חלזון ניהוונד הרי היא כגולה ליוחסין. א”ל אביי, לא תציתו ליה! יבמה היא דנפלה ליה התם. א”ל, אטו דידי היא? דרב חננאל היא! אזיל שיילוה לרב חננאל, אמר להו, הכי אמר רב, חלזון ניהוונד הרי היא כגולה ליוחסין. ופליגא דר’ אבא בר כהנא, דאמר ר’ אבא בר כהנא, מאי דכתיב (מלכים ב יח יא) ‘וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי’? חלח – זו חלזון, חבור – זו הדייב, נהר גוזן – זו גינזק, ערי מדי – זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה זו נהוונד וחברותיה. מאי חברותיה? אמר שמואל, כרך מושכי חוסקי ורומקי. אמר רבי יוחנן, וכולם לפסול. קסלקא דעתא מושכי היינו מושכני, והאמר ר’ חייא בר אבין אמר שמואל מושכני הרי היא כגולה ליוחסין? אלא מושכי לחוד ומושכני לחוד. (דניאל ז ה) ‘ותלת עלעין בפומה בין שיניה’ – אמר רבי יוחנן, זו חלזון הדייב ונציבין שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן. (דניאל ז ה) ‘וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב’ – תני רב יוסף ‘אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב’. ר’ אמי כי הוה חזי פרסא דרכיב, אמר, היינו דובא ניידא! א”ל רבי ללוי, הראני פרסיים. אמר ליה, דומים לחיילות של בית דוד. הראני חברין, דומין למלאכי חבלה. הראני ישמעאלים, דומין לשעירים של בית הכסא. הראני תלמידי חכמים שבבבל, דומים למלאכי השרת. כי הוה ניחא נפשיה דרבי, אמר, הומניא איכא בבבל – כולה עמונאי היא; מסגריא איכא בבבל – כולה דממזירא היא; בירקא איכא בבבל – שני אחים יש שמחליפים נשותיהם זה לזה; בירתא דסטיא איכא בבבל – היום סרו מאחרי המקום, דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא ושמתינהו ר’ אחי ברבי יאשיה ואישתמוד; אקרא דאגמא איכא בבבל – אדא בר אהבה יש בה,
עמוד ב
היום יושב בחיקו של אברהם; היום נולד רב יהודה בבבל. דאמר מר, כשמת ר’ עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א ה) ‘וזרח השמש ובא השמש’ – עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר (שמואל א ג ג) ‘ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב’ וגו’. (איכה א יז) ‘צוה ה’ ליעקב סביביו צריו’ – רב יהודה אמר, כגון הומניא לפום נהרא. (יחזקאל יא יג) ‘ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת ואפול על פני ואזעק קול גדול ואומר אהה אדני ה” – רב ושמואל, חד אמר לטובה וחד אמר לרעה. מאן דאמר לטובה – כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנצר הוה, שלח ליה, מכולי האי שבייה דאייתית לך לא שדרת לן דקאי לקמן! בעי לשדורי ליה מישראל, א”ל פלטיהו בן בניהו, אנן דחשבינן ניקו מקמך הכא, ועבדין ניזלו להתם! ואמר נביא, מי שעשה טובה בישראל – ימות בחצי ימיו? מאן דאמר לרעה – דכתיב (יחזקאל יא א) ‘ותבא אותי אל שער בית ה’ הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם’, וכתיב (יחזקאל ח טז) ‘ויבא אותי אל חצר בית ה’ הפנימית והנה פתח היכל ה’ בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה’ ופניהם קדמה’, ממשמע שנאמר ‘ופניהם קדמה’ – איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? מה תלמוד לומר ‘[אחוריהם] אל היכל ה”? מלמד שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה, וקאמר נביא, מי שעשה הרעה הזאת בישראל – ימות על מיטתו? תסתיים דשמואל דאמר לרעה, דאמר רבי חייא בר אבין, אמר שמואל, מושכני הרי היא כגולה ליוחסים, מישון לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות! לעולם אימא לך שמואל אמר לטובה, ושמואל לטעמיה, דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור, שנא’ (שמות יב מד) ‘כל עבד איש מקנת כסף’; עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, עבד שאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד. אמר רב יהודה, אמר שמואל, זו דברי ר”מ, אבל חכמים אומרים – כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות. אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא. אמר ליה רב אשי, מאי דעתיך? דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר’ מאיר אבל חכ”א כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות? והא בי רב כהנא לא מתני הכי, ובי רב פפא לא מתני הכי, ובי רב זביד לא מתני הכי! אפ”ה לא קיבלה מיניה, משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
