לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228745
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228624
יבמות דף לב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ומקצתו חלוץ. ויאמרו? אי דמייבם והדר חליץ הכי נמי, אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב’אשר לא יבנה’, ורחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה. אמר רבא, נתן גט למאמרו – הותרה צרתה, אבל היא אסורה, דמחלפה בבעלת גט. איכא דאמרי, אמר רבא, נתן גט למאמרו – הותרה אפי’ היא. מאי טעמא? מאי דעבד בה שקליה: מתני’. שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני – הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: גמ’. פשיטא! השתא, ומה התם דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי, אמרת לא, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי, לא כ”ש? תנא, הא תנא ברישא, והך חזיא להיתירא ושריא, והדר חזיא לאיסורא, ואיידי דחביבה ליה אקדמה, ומשנה לא זזה ממקומה. ת”ר, בא עליה – חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה, דברי רבי יוסי. רבי שמעון אומר, אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. והא תניא ‘ר”ש אומר אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד’? לא קשיא, כאן שנשא חי ואח”כ נשא מת, כאן שנשא מת ואח”כ נשא חי. ור’ שמעון, היכא דנשא מת ואח”כ נשא חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל, תתייבם יבומי? אמר רב אשי, איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי, אי פקע איסור אשת אח – אתי איסור אחות אשה וחייל, והילכך לא פקע. וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור? והא תניא, ‘עבר עבירה שיש בה שתי מיתות – נידון בחמורה, רבי יוסי אומר נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו’, ותניא ‘כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו? חמותו ונעשית אשת איש – נידון בחמותו, אשת איש ונעשית חמותו – נידון באשת איש’?
עמוד ב
אמר ר’ אבהו, מודה ר’ יוסי באיסור מוסיף. תינח היכא דנשא חי ואח”כ נשא מת, מגו דאתוסף איסור לגבי אחים – אתוסף איסור לגבי דידיה; אלא היכא דנשא מת ואח”כ נשא חי, מאי איסור מוסיף איכא? וכ”ת מגו דאיתסר בכולהו אחוותא – האי איסור כולל הוא! אלא אמר רבא, מעלה אני עליו כאילו עשה שתים, ואינו חייב אלא אחת. וכן כי אתא רבין א”ר יוחנן, מעלה אני עליו כאילו עשה ב’, ואינו חייב אלא אחת. מאי נפקא מינה? לקברו בין רשעים גמורים. ובפלוגתא, דאיתמר, זר ששימש בשבת – רבי חייא אומר חייב שתים, בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת. קפץ רבי חייא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי – שתים’. קפץ בר קפרא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי אחת’. התחיל רבי חייא לדון, שבת לכל נאסרה, כשהותרה במקדש – אצל כהנים הותרה; לכהנים הותרה ולא לזרים, יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת. התחיל בר קפרא לדון, שבת לכל נאסרה, כשהותרה – במקדש הותרה; אין כאן אלא זרות. בעל מום ששימש בטומאה, רבי חייא אומר חייב שתים, בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת. קפץ ר’ חייא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי שתים’. קפץ בר קפרא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי אחת’. התחיל ר”ח לדון, טומאה לכל נאסרה, כשהותרה במקדש – אצל כהנים תמימים הותרה; לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין, יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה. התחיל בר קפרא לדון, טומאה לכל נאסרה, כשהותרה – במקדש הותרה; אין כאן אלא משום בעל מום. זר שאכל מליקה, ר’ חייא אומר חייב שתים, בר קפרא אומר אין חייב אלא אחת. קפץ רבי חייא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי שתים’. קפץ בר קפרא ונשבע, ‘העבודה! כך שמעתי מרבי אחת’. התחיל רבי חייא לדון, נבלה לכל נאסרה, כשהותרה במקדש – אצל כהנים הותרה; לכהנים הותרה ולא לזרים, יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה. התחיל בר קפרא לדון, נבלה לכל נאסרה, כשהותרה – במקדש הותרה; אין כאן אלא משום זרות.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
