חזקה שלש פעמים – שאלת גשמים – שור המועד – דבר – חזקת הבתים
איתא במסכת ב”ק דף כ”ד ע”א לגבי שור המועד דכתיב ביה “ואם נגח הוא מתמול שלשום”, מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם שור נעשה “שור המועד” רק באם ריחק נגיחותיו או גם אם קירבם.
לדעת רבי מאיר, קירב נגיחותיו נעשה שור המועד שכן הדברים קל וחומר הם “ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן”. זאת לעומת דעת רבי יהודה, דשור נעשה מועד רק אם ריחק נגיחותיו כדכתיב. אבל אם קירבם לא נעשה מועד.
וראה בשו”ע חלק חו”מ סימן קי”ד סעיפים ח-ט שפוסק שמי שאינו זוכר האם אמר בתפילתו “ותן טל ומטר לברכה”, הדין הוא שכל שלושים יום (מאז החלו בשאלת גשמים), הרי הוא בחזקת כמי שלא אמר, היות שלשונו אזיל בתר הרגלו. אולם, מכאן ואילך הרי הוא בחזקת שאמר כראוי.
לאור זאת, השו”ע מציע עצה לומר, עם תחילת שאלת גשמים, תשעים פעם ברציפות “את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה”. כך שירגיל לשונו לשאלת גשמים ולפיכך, מכאן ואילך יהיה בחזקת כמי שאמר כראוי.
מקורו של השו”ע הוא מדברי הטור (שם) המביא בשם המהר”ם מרוטנבורג שהיה רגיל לעשות כן.
וכראיה לדבריו מביא המהר”ם מרוטנבורג מהגמרא הנ”ל במסכת ב”ק דף כד ע”א, לגבי שור המועד, דאמרינן שם “ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן”.
וכמו דאמרינן התם ה”ה הכא, לגבי שאילת גשמים, ובאם לאחר ל’ יום פסקינן דבספק א”צ לחזור, כל שכן אם אמר צ’ פעמים ביום אחד.
והנה, ראה רמב”ם פרק ו’ מהלכות נזקי ממון הלכה א’ דפוסק, לעניין שור המועד, כדעת רבי והודה ולא אמרינן “ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן” והלכך שור שקירב נגיחותיו אינו נעשה מועד.
לעניין זה ראה עוד במסכת תענית (כ”א ע”א-ע”ב), לגבי דין תענית בעת מגפת דבר, דחשבינן מגיפה כל שיש בעיר חמש מאות רגלי, ומתו בה שלושה רגלי, בשלושה ימים, זה אחר זה.
ואמרינן שם דאם מתו שלושתם ביום אחד, הרי זה תלוי במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה דשור המועד.
ולהלכה, פסקו הרמב”ם (פרק ב’ מתענית הלכה ה’) ושו”ע (או”ח ס’ תקע”ו סע’ ב’) כרבי יהודה, דבעינן דווקא שלושה ימים זה אחר זה, ולא סגי בשלושה מתים ביום אחד.
כנ”ל רואים גם לגבי חזקת קרקעות, דאיתא בריש חזקת הבתים (ב”ב כ”ח ע”א-ע”ב), דהולכי אושא סברו שחזקת שלוש שנים ילפינן מחזקת שור המועד.
ואיתא בגמ’ שם, דאליבא דרבי יהודה, דבעינן שלוש אכילות, בשלוש שנים דווקא. ולא יועיל אם אכל בשנה אחת שלש אכילות בשלשה יבולים, בזה אחר זה. בעוד שלדעת רבי מאיר אמור להתקיים חזקה אף באכילת שלושה יבולים בשנה אחת. ונקטינן כרבי יהודה.
ויקשה, מאי שנא:
בין: שאלת גשמים ד”אזיל בתר הרגלו בתפילה” ונקטינן דאם מועיל “חזקת הרגל לשון” בריחוק זמנים בוודאי יועיל בקירוב זמנים של תשעים פעמים ברצף מכוח סברת “ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן”, כנלמד משור המועד.
לבין: “שור המועד” (מקור האי דינא) דבקירב נגיחותיו לא נעשה שור המועד דהלכתא כרבי יהודה, ולא אמרינן סברה זו של “ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן”.
ובין: “חזקת מגיפת דבר” שחזקתה בשלשה ימים דווקא, דהלכתא כרבי יהודה, ולא אמרינן דאם קיימת חזקה בריחוק זמנים קל וחומר שתועיל בקירוב זמנים.
ובין: “חזקת הבתים” בשלוש שנים”, דבעינן בדווקא חזקה בריחוק זמנים, כרבי יהודה, ולא אמרינן דאם מהני “חזקת קביעות” בריחוק זמנים קל וחומר שתועיל בקירוב זמנים.
