יורה דעה א- הלכות הכשר כלים ד- סעיף כד
וזה מה שמבואר בדברי האגדה, שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב”ה ואמר לו היכן התורה? וענה לו אצל בן עמרם! בא אל משה ושאלו היכן התורה? אמר לו משה אצל הים! בא אצל הים ושאל היכן התורה? אמר לו לא בי היא! לך אצל בן עמרם. חזר אל משה ושאלו היכן התורה? אמר לו אצל התהום! שאל אצל התהום ואמר לא בי היא! חזר למשה ואמר לו אצל הקב”ה היא!
והנה כל רואה ישתומם על דברי האגדה הזאת, כי היא פליאה מאוד מתחילה ועד סוף, כי מתחילה קשה, מה לו לשטן לשאול את הקב”ה על התורה וכי אוהב תורה הוא? הלא הוא שונא את המקיימים התורה ומתגרה בהם מאוד?! וגם למה היה צריך הקב”ה להשיבו למי מסר גנזי אוצרותיו? הליועץ למלך נתנוהו?! וביותר תמוה מאוד הפלא ופלא, מה ראה משה להטעותו ולומר שהיא אצל הים ,ואחר כך שהיא אצל התהום, ואיך הוציא שקר מפיו חלילה?וגם וכי לא ידע שאחר כך יחזור אליו, וגם אחר כך איך אמר שהיא אצל הקב”ה, והלא באמת כבר מסרה השם יתברך אליו?!
אך באמת הכל ניחא, ועיקר הכלל הוא שאי אפשר לקבל את התורה, בכל אדם ובכל זמן, דהיינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין דרכי התורה על מכונם, שזה עיקר בחינת קבלת התורה בכלליות ובפרטיות בכל אדם, כל זה אי אפשר כי אם ע”י יגיעות גדולות, שצריכים לשבר מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמו שאמרו רז”ל “יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין”.
והנה השטן, שנתן לו השם יתברך כח להתגרות כנגד הרוצה לקבל ולקיים את התורה, כי עיקר קיום התורה תלוי בזה, שיש שטן המונע ומסית אותו, שע”י זה יש לאדם בחירה, כי בלא המניעות והבחירה אין מקום לתורה, ובשביל זה לא מסר את התורה למלאכים כי אם לבני אדם, מחמת שיש להם בחירה, ועיקר הבחירה ע”י השטן המסית והמונע, ועל כן יש לו כח לקטרג תמיד כידוע בדברי חז”ל, ומחמת זה היה לו כח לבא לפני השם יתברך ולשאלו היכן התורה, כי הבין שהשם יתברך עוסק ליתנה לישראל ורצה לקטרג על זה כי עדיין אינם כדאים לקבל את התורה, כי באמת ניתנה התורה לפני הזמן כמו שאמרו רז”ל ,על פי “דבר צווה לאלף דור” ועל כן בוודאי היה לו כח לשאול את השם יתברך על זה, כי הוא ממונה על זה לשאול ולקטרג, השיב לו השם יתברך כבר הוא אצל בן עמרם, ואם יש לך לטעון עמו ולהתגרות בו למה קיבל, לך אליו.
הלך אצל בן עמרם ושאל אותו, היכן התורה, כאומר, היכן התורה שקבלת למוסרה לישראל? הלא על פי דין עדיין אינם ראויים לקבלה?! ומשה רבינו הבין תוכן דבריו עד היכן הם מגיעים והבין שקשה לו להשיבו, כי באמת יש לו כמה טענות וקטרוגים שישראל עדיין אינם כדאים לקבלה.
השיב לו משה בחכמה אצל הים, וכוונתו כי עדיין לא מסרתיה בשלמות לישראל רק התורה היא אצל הים, היינו שאין לך עדיין לקטרג על ישראל על קבלתה כי התורה עדיין אצל הים, היינו שאין מי שישיג את התורה ויקיימה כראוי, כי אם כשהוא מרוצה לסבול יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי ים, ורק הוא זוכה לבחינת קבלת התורה בשלמות כי התורה עמוקה מני ים ואין מי שיזכה לקבלה כראוי כי אם אותם אלו שהם בבחינת יורדי הים וכו’, כי רק המה ראו מעשי השם ונפלאותיו, ועל כן אין לך לקטרג על קבלתה, כי עדיין לא כל אחד זוכה אליה כי אם כשמוסר נפשו לירד לתוך הים בשבילה, ומי שהוא בבחינה הזאת בוודאי מגיע לו לקבלה.
ועל כן רץ השטן תיכף אצל הים ושאל לו היכן התורה, כי טעה וסבר שהדבר כפשוטו שהתורה בתוך הים וצריכים לירד לתוך הים לקבלה משם, והשיב לו הים האמת לא בי היא, כי באמת אינה בתוך הים, מיד חזר השטן למשה ושאל אותו עוד פעם ,היכן התורה? מאחר שהים אומר לא בי היא.
אמר לו משה אצל התהום, היינו שרצה להציל את עצמו מקטרוג השטן והשיב לו, מה לך להתגרות בזה שהים אמר לא בי היא, האמת היא, כן! שגם מי שמוסר נפשו בבחינת ירידה לתוך הים, גם כן אינו זוכה לתבונות התורה בשלמות, כי אם כשיורד לתוך התהום, כי יש דרכי התורה שאי אפשר להשיגם, כי אם מי שיכול לירד לתוך התהום ממש.
מיד רץ אצל התהום ושאל אותו, היכן התורה? כדי לקטרג על יורדי תהומות בשביל התורה, השיב לו התהום לא בי היא! חזר לו אצל משה, שאמר לו, אצל הקב”ה.
היינו שמשה גילה לשטן פנימיות דעתו מה שאמר תחילה, שהתורה אצל הים והתהום שאין כוונתו כפשוטו, כמו שטעה השטן, כי לא זו כוונתו, כי עיקר כוונתו: שאף על פי שקיבל את התורה, עדיין גם עתה התורה אצל הקב”ה, כי אין מי שיודע פנימיות התורה ודרכיה, ואיך להכניס קיום התורה בעולם כי אם השם יתברך לבדו כמו שנאמר “אלוקים הבין דרכה”.
רק מה שאמר שהתורה אצל הים והתהום, כוונתו שאי אפשר לבוא לבחינת קבלת התורה באמת בכל, עת כי אם מי שסובל יגיעות עצומות ומשבר מניעות גדולות כמו יורדי הים, ויורד לתוך תהום ממש, ועל כן אין לך לקטרג על זה, כי מי ששבר מניעות כאלה, בוודאי מגיע לו לקבל את התורה. וזה היתה כוונתו במה שאמר שהיא אצל הים והתהום, כי אין הכוונה שירד האדם לתוך הים והתהום ממש, להוציא אותה משם, רק העיקר הוא הרצון והחשק שיהיה מרוצה באמת לסבול מסירת נפש, אפילו לירד לתוך הים והתהום ממש בשבילה, אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק באמת אזי עוזר לו השם יתברך לקבלה מיד, כי ע”י הרצון משבר כל המניעות וזוכה לקבלה כראוי.
וזה “לא בשמים היא ולא מעבר לים היא וכו’, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו” ופירש רש”י שאם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה ואם היתה מעבר לים היית צריך לעבור אחריה, אך באמת “קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו” שהעיקר תלוי ברצון שבלב ובפיו, כי צריכים לדבר הרצון והכיסופים בפיו כדי להוציא מכח אל הפועל ותיכף שהוא מרוצה על הכל באמת, אפילו למסור נפשו לעלות לשמים ולירד לתוך הים בשביל התורה, תיכף הוא זוכה אליה, כי אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הקב”ה שולח לאדם מניעות שלא יוכל לשברם אם ירצה, והעיקר ע”י תוקף הרצון כנ”ל.