לאחר שהקדמנו ועסקנו בתהליך הלידה של ה’כנפיים’ ובחשיבות עבודת ההתבוננות, אנו רוצים לעבור לעבודה מעשית בפועל ממש.
וכך כותב השל”ה הקדוש: “ויחשוב בבורא עולם יתברך שמו במחשבה דבוקה, כי הוא אחד, יחיד ומיוחד. ויחשוב כי הוא מלך מלכי המלכים הקב”ה, והוא רב ושליט ועיקר ושורש של כל העולמות העליונים והתחתונים, ויסתכל בשמיים ובארץ ויחשוב בלבו הפסוק, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם שמות יקרא”.
בודאי רק כדי להתבונן בנפלאות השמיים הגשמיים וכל צבאם, צריכים אנו לאין-ספור של ספרים עבי קרס- כל הטבע, המדע והאסטרולוגיה עומדים עליהם, מערכת השמש הסבוכה, אין-סוף של גלקסיות וכוכבים, הגלגלים, כח המשיכה, השפעת הכוכבים על כדור הארץ ועל בני האדם. ידוע שישנם כוכבים, שנראים לעינינו, וישנם כאלו, שרק האור שלהם בדרך לכדור הארץ ועדיין לא הגיע מששת ימי בראשית, ואל לנו לשכוח שמהירות האור היא עד שלוש מאות אלף קילומטר לשנייה. אם כן ננסה לחשוב במוחנו באיזה מרחק נמצאים אלו הכוכבים האם נצליח – אין סוף.
אין סוף גלקסיות, אין סוף חכמה בכל גרמי השמיים, השמש והירח שאין מה להאריך בחשיבותם לכדור הארץ, המסתובבים במסלול מדויק, שאם רק תזוז השמש מעט ממסלולה, הרי כל כדור הארץ יקפא או יישרף. וכדור הארץ עצמו עומד ומסתובב בתוך חלל העצום, שאין לו סוף, ורק כוחו הבלתי מוגבל של הבורא יתברך מחזיק בו.
ויתבונן ויעמיק במוחו, כי השם יתברך ברא יש מאין המוחלט, את כל העוצמה השמימית, שאנו מדברים עליה- “הוא אמר ויהי, הוא ציוה ויעמוד, וברוח פיו כל צבאם” הכל נברא מאין מוחלט ברוח פיו של האין-סוף ברוך הוא.
ויוסיף ויחשוב- “מה רבו מעשיך השם, מאוד עמקו מחשבותיך” ויתבונן בגדולת מעשי השם וחכמתו, הנסוכים על כל הבריאה כולה- דומם, צומח, חי ומדבר, בריות לאין מספר, צמחים, עצים, פירות, צבעים, צורות, הכל מכל כל. את הים הגדול וכל אשר בו, את היבשה, הרים, גאיות, מדבריות, עמקים, מפלי מים, אין-סוף של יופי אין-סוף של חכמה, שרשרת מזון אין סופית- עופות, חיים ממינים שונים והכל נברא בשביל האדם, כדי שיאכל יהנה ויחיה – ויכיר את מי שאמר והיה העולם!
גם אם ניקח את האדם עצמו נעמוד משתוממים, על פלא הבריאה והחכמה הנסוכים בו- העין הגשמית, שהיא המצלמה המשוכללת בעולם, המוח, שאין שום מחשב בעולם שיכול להתחרות בו, הפה, האוזניים, מערכת העיכול, הלב, שהוא מנוע הפועל כמעט מאה שנה ללא שום מערכת הטענה, רק רוחו של השם יתברך מפעמת בו. מערכת הדם והנשימה, האיברים, הידיים והרגליים שנועדו לאפשר לאדם תפקוד ותנועה. גם אם נחשוב ונתבונן בדברים אלו עשרות שנים, לא נספיק להקיף בשכלנו הדל, את נפלאות הבריאה וגדולת הבורא.
וכל הנמצא בכדור הארץ, על כל עמקותו וחכמתו, כל זה הוא כגרגר חרדל נחשב כנגד עולם הגלגלים וכן כל גלגל וגלגל, כנגד מה שלמעלה ממנו. והכל ביחד עם כל גרמי השמים, נחשב לאין, מול מלאך אחד, ומלאך אחד כנגד מלאך גבוה ממנו, וכן גבוה מעל גבוה לאלפים ורבבות עד אין קץ כי- “אין מספר לגדודיו וחייליו”.
והוא יתברך, “מחדש בכל יום מעשה בראשית”, כלומר בכל רגע ורגע השם יתברך מחדש את כל הבריאה מחדש ומאיר לכל העולם כולו בטובו ומשגיח בהשגחה פרטית על כל ברייה שפלה בעולם ובמיוחד על כל אדם ואדם.
והכל מכל כל, אומר בעל ‘התניא’, מרום כ המעלות של העולמות העליונים ועד הפרט הקטן ביותר בזה העולם הגשמי, זה רק “זיו ייקרא”, שהכל נוצר וחי מזיו אורו יתברך כלומר כמו שישנה שמש ואנו מרגישים רק את זיו אורה, כך גם זיו אורו של השם יתברך מחייה ומקיים את כל המציאות האדירה כולה, ואילו בעצמותו יתברך, אין לשום נברא, לא בעליונים ולא בתחתונים, שום תפיסה והשגה כלל.
ואם יתמיד וימשיך האדם בהתבוננות זו, שאין סוף לפרטיה וחכמתה, הרי שבודאי תיוולד בקרבו האהבה והיראה, ותחשק נפשו להכיר את “מי שאמר והיה העולם”. וכך כותב האדמו”ר הזקן: “וידעת היום והשבות אל לבבך, שלא תעלה על דעתך שהשמיים וכל צבאם והארץ ומלואה, הם דבר נפרד בפני עצמו. הקב”ה הוא ממלא כל העולם, בהתלבשו”ת הנשמה בגוף ומשפיע כח הצומח בארץ וכח התנועה בגלגלים ומניעם ומנהיגם כרצונו, כמו הנשמה מניעה את הגוף ומנהיגתו כרצונה וכו’. ולפיכך כשם שאי אפשר לשום נברא בעולם להשיג מהות הבורא ועצמותו, כך אי אפשר להשיג מהות דעתו, רק להאמין באמונה, שהיא למעלה מהשכל ומהשגה, שהקב”ה יחיד ומיוחד, הוא ודעתו הכל אחד ממש, ובידיעת עצמו מכיר ויודע כל הנמצאים, עליונים ותחתונים, עד שלשול קטן שבים ועד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ, אין דבר נעלם ממנו ואין ידיעה זו מוסיפה בו ריבוי והרכבה כלל, מאחר שאינה רק ידיעת עצמו ועצמותו ודעתו הכל אחד, ולפי שזה קשה מאוד לצייר בשכלנו, ע”כ אמר הנביא- “כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם, ומחשבותי ממחשבותיכם”.
