וכך כותב רבי נחמן מברסלב בספרו, שיחות הר”ן, סימן ס”ב: “דע שיש בבני אדם סגולות גדולות, כי יכולים לפעול ע”י מחשבתם מה שהם חושבים, כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן, ע”י זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים”. מכאן אנו רואים, שהכוונה, שעומדת מאחורי המחשבה ואוחזת ודבוקה ברצון, היא אשר פועלת את פעולתה.
רבי נחמן מדגיש בכתביו את גודל מעלת הרצון, שאין לך דבר גדול ממנו, שע”י הרצון יכול האדם להגיע לכל המעלות ולכל העניינים. הוא מלמד ומצווה גם את תלמידיו ושומעי לקחו, שיביעו תמיד את רצונותיהם הטובים במילים ובכיסופים. הוא גם נותן דוגמא, שאם האדם יחשוב במחשבתו ללמוד ולגמור את כל הארבעה פוסקים, עם כל המפרשים הגדולים ויחשוב ויצייר בדעתו באיזה אופן ילמד אותם וכמה זמן, למשל שיזכה ללמוד חמישה דפים ביום אחד, עד שיזכה לגמור את כולם בשנה, ויכניס מחשבתו בזה היטב היטב, בתוקף גדול מאוד, ויכסוף וישתוקק ויחשוב בזה הרבה בתוקף גדול, אזי יזכה שיהיה כן.
אנו רואים שכדי להוריד ולהגשים מציאות, שתרקום עור וגידים בזה העולם, אנו צריכים לסגל לעצמנו את היכולת הפלאית הנקראת – רצון וכוונה.
אמרנו כבר שהרצון בשורש שלו מבטא חיסרון, מה אני רוצה? את מה שחסר לי, מה שכבר נמצא בידי איני שואף אליו ורצוני אינו מתמקד בו. כאשר מתמלא לאדם רצונו אזי התחושה המיידית שהוא מקבל זה עונג וסיפוק הנובעים ממילוי החיסרון.
על-כן, כאשר הרצונות מתמקדים ברובד החומרי, הרי שמילוי החיסרון מסב אמנם עונג זמני של הרגשת החדש ומילוי התאווה, אך לאחר זמן מסוים נעלמת ההרגשה הטובה ונפער חיסרון כפול בנפש, כי הנפש עצמה היא רוחנית ואין היא מקבלת מילוי וסיפוק אמיתי מדברים חומריים. על כן המשילו רבותינו הקדושים את כל תאוות העולם הזה למים מלוחים שככל ששותים מהם יותר, כך הצימאון גדל יותר. ועל זה צעק שלמה המלך החכם מכל אדם ואמר: “כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים” ועוד כתב שלמה: “אין אדם מת וחצי תאוותו בידו”. פירוש הדבר, שהאדם לא יגיע אף פעם אל סיפוקו והגשמתו אם ירדוף וירצה תמיד חומריות ותאוות ואפילו אם יגיע אל פסגת הגשמתו החומרית, שזה יום המיתה, עדיין ירגיש בחוסר הגדול גם בסוף המירוץ.
לא כן כאשר האדם משלים את עצמו ברובד הרוחני, הרי הוא הולך ומתמלא עד אין סוף ולא חסר לו דבר. ועל כן מדריך אותנו רבי נחמן, שנשאף ונכסוף ונרצה תמיד דברים רוחניים, דברים נצחיים, אשר יביאו אותנו אל התכלית ואל השלמות הפנימית והשמחה האמיתית.
ואל יטעה הקורא ויחשוב, שאנו מתנגדים לחומריות, בודאי ובודאי שאנו נבראנו עם מלבוש הנקרא גוף ועם צרכים גשמיים אשר הכרחיים לקיומנו ולקיום המין האנושי וגם מסבים לנו עונג ושמחה, אך אם נתמקד ונמקד את כל הווייתנו וכל רצונותינו רק במישור זה, הרי שלא נגיע אל התכלית האמיתית בה אנו רוצים להיות. החומר אמור לשרת את הרוח והגוף את הנשמה ועל כן אנו צריכים להשתמש במינון הנכון עם הכוח הנפלא הזה הנקרא – רצון!
