כל נפש מישראל היא התגלות ודעת חדשים להכיר את מי שאמר והיה העולם, כי זה כלל שאין הקב”ה
עושה שתי פעמים דבר אחד, כמו שאמר רבינו ז”ל, ואפילו נשמות המגולגלים אין אותה הנשמה בעצמה
באה בפעם שנייה כמו בראשונה, כי אין הקב”ה עושה שתי פעמים דבר אחד ואין מתגלגלת אותה הנשמה
בעצמה כמו בראשונה, רק נשמה זאת עם רוח זה או נפש זה עם רוח זה וכיוצא בזה.
נמצא שבכל פעם שנולד נפש מישראל, נולד שכל חדש, כי עיקר החיות והנפש הוא השכל, שהוא הנשמה,
בחינת “נשמת שדי תבינם” כדי להכיר אותו יתברך בידיעה והכרה חדשה, כי בכל דור ודור נתגלה

אלוקותו יתברך בידיעה חדשה והכרה חדשה כפי הבירורים של הנשמות שנתבררים בכל דור, כי בשביל
זה השם יתברך מטריח את עצמו כביכול בכל דור ודור לקיים ולהנהיג את עולמו כדי לברר הנשמות ביותר
מזוהמת הנחש, כדי שיכירו אותו בכל דור ודור בתוספת הכרה וידיעה חדשה, שזה בחינת “זה שמי לעולם
וזה זכרי לדור דור”.
ועל כן בכל עת שבא נפש חדשה, שהיא בחינת שכל חדש וידיעה חדשה להכיר אותו יתברך ולגלות
אמונתו יתברך יותר בעולם, בחינת “דור לדור ישבח מעשיך” אזי מתגרה בזה זוהמת עמלק שהיא זוהמת
הנחש, ורוצה לעקב ח”ו ההולדה, שמזה בא ח”ו קישוי ההולדה, כי עיקר קישוי ההולדה הוא ע”י זוהמת
הנחש שהוא חטא אדם הראשון, שאז נגזר “בעצב תלדי בנים”.
וזה שאמר רבינו ז”ל שמזמור לתודה מסוגל למקשה לילד לומר אותו בשבילה, כי מזמור לתודה מדבר
מאמונה, כמו שנאמר “דעו כי השם הוא אלוקים” ומסיים “ועד דור ודור אמונתו”. כי עיקר האמונה
נתחדשה ונתחזקה מדור לדור ע”י התחדשות הנשמות שהם בחינת שכליים חדשים בהכרת אלוקותו
יתברך, על כן ע”י זה מבטלים קישוי הולדה, כי עיקר ביטול קישוי הולדה הוא ע”י אמונה.
ועל כן עכשיו בסוף הגלות, שאז מתגבר הבעל דבר ביותר שהוא בחינת זוהמת הנחש, בחינת קליפת המן
עמלק, שזה בחינת חבלי משיח שהם בחינת חבלי לידה ממש כנ”ל, כי עכשיו החבלי לידה וקישוי הולדה
כבדים הרבה יותר מאשר קישוי ההולדה של גאולת מצרים, מחמת שעכשיו תהיה הגאולה האחרונה
שהיא גאולה שלימה שאין אחריה גלות עוד, שאז יתבטל לגמרי זוהמת הנחש ממש וכל ישראל ישובו אל
השם באמת לעולם, עד שנזכה לתחיית המתים שאז יהיה חידוש העולם, ואז יתקיים “בלע המוות לנצח
וכו'” ואז נחיה חיים ארוכים חיים נצחיים.
ועל כן מחמת שרואה הבעל דבר שקרוב לבוא קיצו וסופו, על כן מתגבר מאוד מאוד ביותר כנ”ל, ועיקר
התגברותו הוא שרוצה להפיל את ישראל לידי זקנה ותשות כח ח”ו, כאילו כבר נזקנו בגלות זאת זמן רב
כל כך כמה וכמה מאות שנים עד שח”ו אפס תקוה, וכן הוא מפיל את כל אחד בפרטיות לבחינת זקנה
כנ”ל כאילו כבר נזקן ח”ו במעשיו עד שאי אפשר לו לשוב, שעיקר הגאולה תלויה בזה.
ועל זה אנו מתפללים “אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כוחנו אל תעזבנו” וכמובא בספרים שאנו מתפללים
שלא ניפול לידי זיקנה דס”א הנ”ל ח”ו, כי הבעל דבר בחינת המן עמלק נקרא זקן וכסיל כנ”ל, כי הוא כופר
בחידוש העולם, שמשם מבחינת כפירה זאת ח”ו עיקר בחינת הזקנה דס”א בחינת זקן וכסיל כנ”ל, כאילו
ח”ו העולם הגשמי הזה הוא ישן וזקן מכבר רחמנא ליצלן.
ועל כן אלו הזקנים שאין בהם שלמות, שאין מוסיפים קדושה ודעת בכל יום, הם נותנים כח ח”ו לאלו
הכפירות שהם בחינת מצח הנחש ונותנים אחיזה לזקנה דס”א, וכל אלו הכפירות שמשם עיקר כח היצר
הרע שמתגבר עכשיו מאוד בסוף הגלות, כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי שמשם נמשכים כל הקושיות
של המחקרים והפילוסופים שאי אפשר לתרצם ומשם נמשכים כל היצרים רעים של כל בני האדם.
ועל כן עיקר התיקון הוא ע”י הצדיקים האמיתיים שיכולים ליכנוס לשם לתוך תחילת הצמצום של החלל
הפנוי ולהמתיק הדין שם ולגלות אלוקותו, להודיע לבני אדם גבורותיו, שגם החלל הפנוי וכל הקושיות
והכפירות בעצמן נמשכים ממנו יתברך בעצמו כי הוא מחיה את כולם כידוע, ועל כן צריכים להקדים אמונה
לעולם, כי ע”י אמונה עוברים על הכל וכשהוא חזק באמונתו ימים ושנים הרבה ועובד את השם באמונה
לבד, זוכה אחר כך לדעת ולהשיג אותו יתברך בידיעה נפלאה הבאה ע”י האמונה, שזה בחינת “לחזות
בנועם השם ולבקר בהיכלו”.