כי השם יתברך הוא מרומם ומנושא מכל הרוחניות, ועיקר בריאת העולם היה “בגין דישתמודעין ליה” כדי שיכירו אותו ויזכו לדעת השלם, היינו לדעת אותו יתברך, שזה עיקר אמיתיות הדעת ורק זה נקרא דעת, כמו שנאמר “וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד”.
וכל העולמות הם בבחינת ‘שלא כסדר’ נגדו, ועיקר הבריאה היתה כדי לחבר ‘שלא כסדר’ אל בחינת ‘כסדר’, היינו להעלות ולחבר את כל העולמות לשרשן, שיחזור ויתבטל בחינת ‘שלא כסדר’ שהוא בחינת כלליות כל העולמות נגד בחינת ‘כסדר’ שהוא הדעת שהוא ידיעת אלוקותו, שזה עיקר התכלית וההשארה שישאר סוף כל סוף והכל יתבטל נגד זה.
אבל לזכות לזה לחבר ולהעלות את כל העולמות שהם בחינת ‘שלא כסדר’ לשורשן שהוא החכמה והדעת הנ”ל, זה אי אפשר לזכות כי אם בעולם המעשה הזה, ע”י עשיית המצוות וקיום התורה, אך הס”א והקליפות רוצים תמיד להתגבר ולהפריד ח”ו בחינת ‘שלא כסדר’ מבחינת ‘כסדר’ ולהחזיר כל העולם לתהו ובוהו ולקחת לעצמם המלכות.
ועל כן בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום ראשון לבריאת האדם הראשון, אז צועקים להשם יתברך וממליכים אותו בתמימות גמורה בלי שום חכמות, כי בראש השנה נבראו אדם וחוה והם היו צריכים לתקן את כל העולמות ע”י עבודתם, דהיינו לכלול בחינת כלליות העולמות שהם ‘שלא כסדר’ בבחינת ‘כסדר’ ואז היה מתנהג כל העולם כסדר, בלי שום דינים ויסורים שהם בחינת ‘שלא כסדר’ כנ”ל.
אבל הם פגמו בחטאם וע”י זה הפרידו בחינת ‘שלא כסדר’ מבחינת ‘כסדר’, כי עיקר חטאם היה ע”י בחינת גדלות בחינת ‘אנא אמלוך’ שזה היה עיקר הסתת הנחש הקדמוני, כמו שנאמר “כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים וכו'” שאמר להם כל אומן שונא בני אומנותו, כי מן העץ אכל וברא את העולם, היינו שהכניס בהם קנאה ותאווה למלוך ולהתגאות כמו שנאמר “והייתם כאלוקים יוצרי עולמות” כאומר “למה לכם להיות נכנעים ובטלים תחתיו, הלא אם תאכלו מעץ הדעת תהיו בעצמכם אלוקים ומלך כמותו” שכל זה הוא בחינת “אנא אמלוך” שרוצה להמשיך בחינת המלכות לעצמו ח”ו.
וע”י זה נעשה הכל ‘שלא כסדר’ ועל כן באמת נגזר עליהם מיתה לדורות כי פגמו והפרידו מבחינת ‘כסדר’ שהיא החכמה והדעת האמיתית שמשם כל החיות שנאמר “החכמה תחיה וכו'” והם פגמו בזה והפרידו עצמם מהחכמה האמיתית שהיא עיקר החיות ועל כן נמשך עליהם מיתה שהיא היפך החיים.
ועל כן גרמו שנעשה הכל ‘שלא כסדר’ שהם בחינת כל הדינים והגזירות שנגזרו על העולם ע”י חטאם, כמו שנאמר שם “בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו'” ופירש רש”י כשתזרענה חטים היא מצמחת לך קוץ ודרדר, שכל זה הוא בחינת ‘שלא כסדר’ שגרמו ע”י חטאם שהיה בחינת גדלות בחינת ‘אנא אמלוך’.
ולא די שלא תקנו את העולם ולא העלו וביררו את העולם מבחינת הדינים הנאחזים בו ולכלול הכל באחד, שזה היו צריכים לעשות ולתקן ביום זה שנבראו בו, כי בשביל זה נבראו אדם וחוה כדי להרים את כל העולם לשרשו, ולא די שלא תיקנו זאת, אף גם קלקלו בזה מאוד ע”י חטאם, אבל אחר כך עשו תשובה מיד והתחילו לתקן הכל, אבל התיקון לא יגמר עד הסוף, עד שיבוא משיח צדקינו כמובא, ובכל שנה ושנה אנו צריכים לתקן זאת בראש השנה.
וזה בחינת ראש השנה, כי ראש השנה הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה שאז נברא העולם, ועיקר התשובה הוא לשוב מגדלות ולהשכיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עיקר התשובה הוא הכנעה ושפלות כמו שאמרו רז”ל “טובה מרדות אחת בליבו של אדם יותר ממאה מלקות” וכמו שנאמר “ועובר על פשע לשארית” למי שמשים עצמו כשיריים.
נמצא שעיקר התשובה היא ענווה ושפלות, כי כל החטאים נמשכים מבחינת ‘שלא כסדר’ מבחינת ‘אנא אמלוך’ דהיינו ע”י גדלות, כי משם אחיזת כל הדינים ומשם אחיזת היצר הרע והקליפות שמהם כל החטאים ח”ו, ועל כן עיקר התשובה על כל החטאים הוא שפלות, שישים עצמו כעפר לדוש וירגיש שפלותו וריחוקו מהשם יתברך וישפיל עצמו וישבר לבו לפני השם יתברך, שע”י זה מוחל לו השם יתברך, כמו שנאמר “לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה” כי ע”י ענווה ושפלות שעושה עצמו כאין וכאפס, ע”י זה הוא חוזר לבחינת ‘כסדר’ וע”י זה נתבטלים כל הדינים שהם בחינת החטאים כנ”ל.
כי צריך להעלות את המלכות לשרשה בבחינת “והיתה להשם המלוכה” לידע שכל העולמות וכל אשר בהם שהם בחינת מלכות כנ”ל, הכל נברא ומתנהג רק ע”י מלכותו יתברך לבד אשר בכל משלה, ועל כן צריך לבטל עצמו נגדו יתברך ולהיות בעיני עצמו כלא ממש בבחינת “ונחנו מה”.
אבל כשיש לו גדלות ואומר “אנא אמלוך” ורוצה להמשיך המלכות לעצמו, וכל זה מחמת שמתגאה בדעתו, ונדמה לו שכבר השיג איזה שכל והוא למדן או מקובל וצדיק, עד שראוי לו למלוך ולהשתרר, נמצא שרוצה להפוך את הסדר, לחלוק המלכות לעצמו, כאילו יש לו כח ודעת להחיות את המלכות שעיקר חיותה מהחכמה ורוצה להמשיך בחינת החכמה לתוך בחינת ‘שלא כסדר’. כי בוודאי אי אפשר לו להמשיך המלכות לעצמו כי אם ע”י החכמה שהיא חיות המלכות, ועל כן זה שמתגאה ואומר ‘אנא אמלוך’ הוא פוגם במוח והחכמה, שרוצה להמשיך המוח לתוך מלכות דס”א שהיא גאות.
ועל כן עיקר התיקון הוא ע”י תמימות ופשיטות ואמונה שעל ידם עולים למעלה מהמוח והחכמה, ואז אנו ממליכים אותו יתברך בתמימות בלי שום חכמות, לידע ולהודיע ולהיודע שהוא היוצר הוא הבורא וכו’ והכל מאתו יתברך לבד.