וזה בחינת פורים, כי המן התגאה מאוד כמו שאמרו רז”ל, ורדף את הצדיק האמת בחינת מרדכי, עד שרצה להשמיד ולאבד ח”ו את כל היהודים, כי הוא מזרע עמלק והוא עיקר זוהמת הנחש, שמשם כל המניעות הבאים מבחינת פגם הבגדים הצואים, שהאדם מלביש בהם את נשמתו כאשר הוא עושה חטאים ועבירות.
ועל כן עיקר התיקון היה ע”י מרדכי, שקרע את בגדיו ולבש שק ואפר, כי ידע שעיקר הפגם הוא בעניין הבגדים כנ”ל. ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. כי אין תקנה נגד ריבוי המניעות הבאים מבגדים הצואים, כי אם להשפיל עצמו עד עפר ולהפשיט בגדי גאותו ולצעוק מאוד מאוד להשם יתברך זעקה גדולה ומרה כמו מרדכי, עד ישקיף וירא השם משמים, כמו שזכה מרדכי אחר כך ע”י תוקף הנס של פורים, שנתהפך הכל לטובה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו’.
כי עיקר התחלת טעותם היה ע”י שלבשו בגדי כהונה בסעודת אחשוורוש, כי עיקר הפגם נוגע בבגדים כנ”ל, ועל כן הכהן שהיה צריך לכפר עוונות ישראל ע”י עבודתו היה צריך ללבוש בגדי כהונה, לכפר ולתקן פגם הבגדים הצואים הנ”ל.
ועיקר פגם הבגדים הצואים הוא ע”י גאות וכבוד, ועל כן נוגע עיקר הפגם והכבוד בבגדים, כי עיקר הגאות הוא בבגדים, שבשרשם הם גבוהים מאוד בחינת “השם מלך גאות לבש” וכשפוגם בזה ח”ו ע”י עוונותיו ונופל לגאות וכבוד דס”א של תאוות והבלי עולם הזה, עיקר פגם הגאות הוא בבגדים כנראה בחוש, כמה וכמה אובדים עולמם ע”י רדיפתם אחר בגדים ותכשיטים וכו’.
ועל כן היה הכהן הגדול לבוש בבגדים יקרים מאוד, שהיו כלולים בהם כל הגוונין, שהם זהב תכלת וארגמן וכו’ ועל כולם החושן והאפוד שהיה בהם אבנים טובות יקרות מאוד ועליהם היו חקוקים שמות בני ישראל. והכהן הגדול נשא כל זה על לבו כדי להעלות ולתקן כל תאוות הנגידות והעשירות, ששם עיקר אחיזת הגאות כנ”ל.
ובעוונותינו הרבים כשהתגברה מלכות הרשעה והגלו את ישראל ותפסו בגלות גם את בגדי כהן גדול ונתלבשו בהם, סברו שיש להם כח לכלות את ישראל לגמרי, והעיקר שיכניסו בהם תאוות העשירות, לחמוד בגדי כבוד ותכשיטים של אבנים טובות ויקרות, מאחר שלא היה לנו כהן גדול לתקן כל זה ואדרבא הס”א נתלבשה בהם.
אבל “חסדי השם כי לא תמנו וכו’ וממשלתך בכל דור ודור” ושלח אז את מרדכי שהכניס בישראל לבלי לייאש את עצמם מן הרחמים בשום אופן וזעקו כולם אל השם יתברך בכל לב ולבשו שק ואפר ומאסו בכל בגדים יקרים של תאוות עולם הזה, שהם בחינת בגדים צואים ממש וע”י זה נתהפך הדבר ותלו את המן ומרדכי הוציא ממנו כל העשירות אל הקדושה כמו שנאמר “ותשם את מרדכי על בית המן” ואז “ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו'” בחינת תכלת שבציצית שהם בחינת תיקון הבגדים כנ”ל. וכן באסתר כתוב “ותלבש אסתר מלכות” כי זה עיקר התיקון כנ”ל.
ועל כן לא היה הכהן גדול נכנס לפני ולפנים בשמונה בגדים שיש בהם זהב ואבנים טובות, רק בד’ בגדי לבן, להורות שאף על פי שהכהן הגדול היה לובש אלו הבגדים יקרים בקדושה גדולה, לתקן פגם תאוות וחמדת העשירות, שתלויה בבגדים יקרים, שזה בחינת חושן ומשפט שהיה בו אבנים יקרות, שנשא על ליבו לתקן עיוות המשפט, כי כל הפוגמים בזה הוא בחינת עיוות המשפט, שמעוותין ופוגמים בחינת “יכלכל דבריו במשפט” שצריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו להיזהר מאוד לכלכל דבריו במשפט לנהוג את ביתו כראוי לו, ולא לחמוד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל על התכלית שיגיע מזה כבוד להשם יתברך ולבטל גאותו וכבודו של עצמו.
והכהן הגדול היה עוסק בבגדיו ובפרט בחושן לתקן כל זה, אך אף על פי כן ביום כיפור היה אסור לו לכנוס בבגדים אלו לפני ולפנים, כי “אין קטגור נעשה סניגור” כמו שדרשו רז”ל, להורות שאפילו הכהן הגדול שלבש בגדים אלו שיש בהם זהב ואבנים טובות בקדושה גדולה כנ”ל, אף על פי כן לפני ולפנים במקום תכלית הקדושה העליונה אסור לכנוס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, כי אי אפשר לכנוס בהם לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי, שהם עיקר תכלית שלמות התיקון העליון בחינת “בכל עת יהיו בגדיך לבנים”.
וזה רמז שאפילו הצדיקים הגדולים, שיכולים לעבוד את השם יתברך ע”י זהב ואבנים טובות וכו’, אף על פי כן יש גבוה מעל גבוה, ששם אסור לכנוס בזה כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש, ושם עיקר כפרת וסליחת כל עוונות ישראל, בחינת “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו” כי עיקר הסליחה של יום כיפור היה ע”י שנכנס לבית קודש הקודשים בבגדים לבנים לבד, והחפץ בחיים באמת יבין מזה הרבה, לבטל גאוותו ולכלכל דבריו במשפט.