לאחר שהמשדר הופעל והתדר מכוון, החלק הרוחני של האדם מחובר אל המימד הרוחני בבריאה, נפתח לעינינו עולם חדש- “מלוא כל הארץ כבודו” הופך ממשפט, למציאות חיה. אנו מתחילים להרגיש ולחוות כיצד אור האין-סוף ברוך הוא ממלא את נשמתנו, מוביל אותו בדרכינו ורוקם את מאורעות חיינו. האדם הופך להיות מניצב בסרט לשחקן הראשי – “בשבילי נברא העולם”.
ואם “בשבילי נברא העולם”, עלי להיות קשוב לו, להיות מודע לכל מה, שהוא משדר לי חזרה. הבורא יתברך מצמצם עצמו מאין-סוף ואין-תכלית עד נקודת המרכז של זה העולם, בו אני עומד, כדי לשלוח לכל אחד מאיתנו רמזים, כדי לקרבו אליו יתברך ולהנהיגו בדרך החיים.
כל אחד מאיתנו מושגח בהשגחה פרטית ומיוחדת, עולם שלם נברא במיוחד בשבילי, כדי להביא אותי אל תיקוני ואל יעודי הנצחי, כך עלינו לראות את הדברים ולהאמין בזה. על כן מוטל עלינו להתבונן בעיני השכל, להקשיב לרחשי הלב, לשמוע את הרמזים שהבורא יתברך משמיע לי דרך העולם ודרך אנשים, לבחון בשכל ולשים לב לכל המאורעות העוברים עלי, כי בודאי יש בהם איזה מסר ממנו יתברך.
אנו לומדים בקבלה, שישנו ‘אור ישר’ ‘ואור חוזר’. ה’אור הישר’ הוא הפעולות שהאדם עושה מעצמו, כמו שלמדנו בפרקים הקודמים- הדיבור עם השם, הכוונת המודעות, הכנת הכלים וכו’, שזה בחינת “אתערותא דלתתא” כלומר התעוררות מלמטה. ה’אור החוזר’ הוא מה שהשם יתברך מגיב לנו ומתקשר עימנו, דרך מחשבות, דרך דיבורים ודרך מאורעות החיים, שזה בחינת “אתערותא דלעילא”- התעוררות מלמעלה.
על-כן צריך האדם להגדיל שכלו ולהיות קשוב ומודע למה שעובר עליו, כמו שכותב רבי נחמן בספר ‘ליקוטי מוהר”ן’- “כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך, ע”י אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב- “חכמת אדם תאיר פניו”.
ישנם כמה אופני שיחה שהבורא יתברך מתקשר עם האדם.
האופן הראשון הוא, כמו שאומרים חכמינו ז”ל:”בדרך שאדם מודד, כך מודדים לו”, שכפי שהאדם מתנהג, כך מתנהגים עמו מן השמיים, ועל כן יכול האדם להבין מהדברים שעוברים עליו, כיצד הוא מתנהג.
דבר נוסף כותבת התורה- “אין ייסורין בלי עוון”. מגלים לנו חז”ל, שסוג הייסורין, הבאים על האדם, הם בעצם מסרים, המגלים לאדם היכן הוא פגם, מה עליו לתקן, וגם סוג נוסף של הכוונה.
אלו הם אופני שיחה של הבורא עם הנברא במדרגה התחתונה יותר. ב’מימד הנוסף’ אופן הקשר והשיחה נהפך למפורט וישיר יותר, האדם יכול לשמוע דיבורים מאנשים וע”י זה לקבל מסרים, הוא חווה ורואה מאורעות פרטיים, שמהם הוא מקבל סימנים והדרכה. ב’מימד הנוסף’ ה’מקרה’ הוא אותיות ‘השם רקם’, כלומר, הכל בהשגחה והכל נועד למסור לי מסר מסויים.
אך צריך בזה זהירות יתרה, שהכל יהיה במשקל ובמידה, שלא יווצר מצב, שהאדם ילך בעולם ועל כל דבר קטן יתחיל לחשוב ולאמץ את מוחו, מה השם יתברך מרמז לי כאן, למה זה קורה לי וכו’, שזה בחינת ‘ריבוי אור’ שיכול לשבור את הכלי, אלא כל אחד ילך לפי מדרגתו, וישים לבו ויעמיק שכלו בדברים, המאירים לו במיוחד.
וכמובן שיש בזה מדרגות מעל מדרגות, עד למדרגת הנבואה ממש. וגם בנבואה עצמה יש מדרגות, מנבואה “באספקלריא שאינה מאירה” שזו נבואה ע”י רמזים וחידות, שהנביא רואה חזיון וצריך להסיק ממנו את הנבואה, ועד לנבואה ב”אספקלריא מאירה”, שזה מדרגת הנבואה של משה רבינו, שנאמר בו- “פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות”.
אך בכל אופן דברים אלו אינם שייכים אלינו, ועלינו להבין, להקשיב ולהעמיק עד להיכן שידנו משגת, כדי שחלילה לא נהרוס לעלות אל השם. בכל שלב ולכל אורך הדרך אנו צריכים לדעת ולהשיב זאת היטב אל לבנו, שהקשר ההדוק והחזק ביותר עם הבורא יתברך ועם הצדיקים הוא דרך התורה הקדושה, שהיא חכמתו יתברך והיא אשר מורה לנו את הדרך, בכל זמן, בכל מקום ובכל עת. כאשר האדם עוסק תמיד בתורה הקדושה, כמו שנאמר- “בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך”, ומחבר עצמו ותודעתו תמיד אליו יתברך, הרי שבודאי ינחה אותו השם יתברך וינחו אותו הצדיקים דרך הספרים הקדושים, דרך שיעורים ורבנים ודרך לימוד מעמיק “את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה” והכל כפי רצונו האמיתי וכפי דבקותו בהשם יתברך ובצדיקים.
דרך זו סלולה לנו מדורי דורות, זאת היא הדרך אשר ילך בה האדם וחי, בעולם הזה ובעולם הבא, לימוד ודבקות בתורה הקדושה, שעל ידה יהיה דבוק בחיי החיים.
אך לא באנו לעסוק בפרק זה בעניין הקשר הפנימי של היהודי עם בוראו דרך הלימוד בתורה הקדושה, כי דדרך זו ידועה ומורגשת לכל בר ישראל, אשר נשמה אלוקית בקרבו, באנו רק לחדד ולהאיר את הקשר עם הבורא יתברך גם בחיי היום-יום, בכל רגע ובכל מקום, על-מנת שהקשר יהיה הדוק יותר ומואר יותר, כמו שנאמר- “בכל דרכיך דעהו”, שמכל פרט ובכל מקום שבעולם, נראה, נרגיש ונשמע את השם יתברך, כדי שנוכל לצעוד בבטחה בדרך החיים, המובילה אותנו אל השלמות הפנימית, התיקון והייעוד הנצחי.
אנו יכולים להבין זאת טוב יותר, אם ניקח כמה דוגמאות מהחיים עצמם, והם אשר ימחישו לנו כיצד הבורא יתברך מדבר עם האדם- לדוגמא בלימוד התורה, יכול להיות, שלאדם יהיה רצון מסוים להגיע לאיזה מעלה או תיקון ופתאום יתגלגל לידיו ספר, שיעסוק בדיוק באותו העניין, זהו למעשה האור החוזר והלימוד שהשם יתברך מלמד אותו בעצמו. לפעמים יש לאדם איזו שאלה או קושיה ופתאום הוא שומע שיעור של איזה רב, שעונה לו בדיוק על אותו העניין- זהו למעשה השם יתברך שעונה לו ומדבר עמו.
אדם גם יכול להיכשל בדבר מסויים, או להתאכזב, אם יבחן את הדברים בישוב הדעת, בעיני שכלו, יוכל להבין מסוג ומהות הכישלון והאכזבה, היכן הוא טעה ומה הוא צריך לתקן, זהו למעשה שיעור פרטי שהשם יתברך מעביר אותו על בשרו, כדי שיבין זאת היטב.
לפעמים יכולים לבוא לאדם גם הרהורים או מחשבות, כמובן שלא מצד היצר הרע, שגם הם נשלחים לו מבורא עולם ועל האדם לשים את לבו לכך.
