והנה המעשה הנורא של הבן מלך שנחלף בבן השפחה, שאמר רבינו ז”ל אחר שסיפר מעשה זה שהוא כולו פלא ואין להאריך כאן בשבח גדולת המעשיות כי גבהו מדעתנו וכו’, רק מה שאפשר למצוא בהם איזה רמז בעלמא אנו מחויבים לחתור ולמצוא בחסדי השם.
ובמעשה הנורא הנ”ל של הבן מלך שנחלף, שע”י זה נדמה לעולם שהוא בן שפחה וע”י זה התגבר עליו האכזר הבן שפחה באמת וגרשו ממקומו וע”י זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו’, וכל עניין זה רומז על עניין גלות ישראל שהם מגורשים ממקומם והם כציפור הנודדת מקינה ומפוזרים בין הגויים שהמלכות והממשלה אצלם וישראל נחשבים בעוונותינו הרבים כעבדים ושפחות, שכל זה נמשך מבחינת החילופים הנ”ל של הבן מלך שנחלף.
וכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות, וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחד, והעיקר הוא גלות וצרות הנפש, מה שגלינו בין העמים ולומדים ממעשיהם ואנו רחוקים מאבינו שבשמים, שכל זה נמשך מהחליפין הנ”ל של הבן מלך שנחלף שהוא בחינת היכלי התמורות, שנמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם להתגברות ח”ו של בחינת “להט החרב המתהפכת” שהוא בחינת היכלי התמורות ומשם נמשכים החליפין והתמורות שבעולם, שמשם עיקר אחיזת הס”א ח”ו ומשם עיקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט בגשמי וברוחני.
כי באמת עיקר המלוכה שייכת רק לישראל, כי כל ישראל בני מלכים הם וכל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שנאמר בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית והכל שייך ומשועבד להם, וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל וכמו שיהיה לעתיד כשיבוא משיח צדקינו, שאז תשוב המלוכה לישראל וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל, כמו שנאמר “והיה מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפיים ארץ ישתחוו לך”.
אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר, שהעכו”ם הם מלכים ומושלים וישראל הם ח”ו כעבדים, שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות, שע”י זה התגברה הס”א עד שנחלפה המלוכה ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם, שזה בחינת “תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה”.
ומשם נמשכים כל הגשמיות והעוונות והפגמים של ישראל כל אחד ואחד לפי בחינתו שזה עיקר גלות וצרות ישראל, כי עיקר הגלות והצרה הוא שמחמת תוקף הגלות והתגברות הס”א עכשיו בעת הגלות, ע”י זה מתגברת הס”א מאוד על נפשות ישראל הקדושים ומטמאת אותם בעוונות ופשעים ושאר פגמים ח”ו, כמו שנאמר “ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם” כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שייך להם כלל ועיקר עוונות ישראל נמשכים רק מתוקף הגלות שנמשך מבחינת החליפין הנ”ל שהוא בחינת היכלי התמורות.
וזה סוד יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, שמחמת היכלי התמורות, נמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה ולהוציא תחילה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו, שמזה הפסולת נולד ישמעאל בן האמה, ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה, שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות, ששרה על כל העולם.
וזה גם כן בחינת יעקב ועשיו, כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת, כמו שכתוב “שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר” כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור, וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השינויים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר, שזה בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו, וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף, הכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגולי הנשמות, שמטריח הקב”ה את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון.
כי מבואר בכתבי האר”י ז”ל בעניין שרואים שלפעמים צדיק גדול ועובד השם נופל מעבודתו, ולפעמים נופל לעבירות גמורות ר”ל, עד שיש שנפלו מאוד ונעשו רשעים גדולים מאוד ר”ל, שהחטיאו את הרבים, ומתחילה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט ואחר וכיוצא בהם בשאר הדורות.
וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות, שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וע”י זה יכול פתאום ח”ו להתהפך לאיש אחר, וכן להיפך שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה שע”י זה מתעורר בתשובה, שזה סוד בחינת “יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים” ובאמת האדם בעל בחירה, והכל כפי בחירתו וכפי כיסופיו וכפי אמיתת התחזקותו ואמונתו בהשם יתברך כמו כן השם יתברך מגלגל עמו ברחמיו, כי “צדיק השם וישר משפטיו” ועל כן צריך האדם להרבות בתפילה תמיד שיזכה להינצל מלהט החרב המתהפכת הזאת, שהיא בחינת היכלי התמורות, שלא יתגברו ח”ו לעשוק ולגזול ולהחליף מעט הטוב של נפשו שיש בו עדיין.
ועל זה התפלל דוד המלך ע”ה “ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים” שלא יעשקוהו הזדים שהם הס”א והקליפות העושקים את הנפשות ח”ו, בחינת דמעת העשוקים ואין להם מנחם כידוע, שזה בחינת “חלצני השם מאדם רע מאיש חמסים תנצרני” ועוד “הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי” שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם יתברך להינצל מהעושק והגזילה והחמס של הקליפות, שהם היצר הרע וחיילותיו העושקים את הנפשות בעוונותיהם ומפשיטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים עד שמשתנים פניהם ואין מכירים את יקר גדולת תפארתם ומחליפין וממירין טוב ברע ורע בטוב ח”ו.
וזה בחינת “בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי השם אל אמת” שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך, כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה אותו מן העושק והחליפין ח”ו, וזה “פדית אותי השם אל אמת” אמת דוקא היפך התמורות והעושק הנ”ל.
ומזה יכול כל אדם ליקח מוסר לעצמו, כשרואה שהיצר הרע והתאוות וכו’ מתגברים עליו מאוד מאוד ונדמה לו שקשה לשברם, צריך לידע שבוודאי אין הקב”ה בא בטרוניא עימו ובוודאי אם לא היה לו כח לשברם לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה, רק אדרבא ידע בנפשו כשרואה שיש לו יצר הרע גדול כזה, שבוודאי נפשו היא נפש יקרה וקדושה מאוד מאוד בשרשה ועל כן מתגברים עליו כל כך, כי כל מה שהנפש יקרה וגבוהה ביותר, מתגבר עליו היצר הרע ביותר, וכמו שאמרו רז”ל “כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו” וכמו שאמרו עוד, שהיצר הרע מניח כל העכו”ם ואינו מתגרה אלא בישראל ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים, כמו שנאמר “הגדיל לעשות, שפשט ידו בגדולים דוקא” שזה עניין דוד המלך ע”ה שהיה כל ימיו בסכנה גדולה כנ”ל כמו שנאמר “אפפוני חבלי מוות ומצרי שאול מצאוני וכו’, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד” וכן כל ספר תהלים שנתיסד מהתפילות שהרבה להתפלל להינצל מהיצר הרע וחיילותיו לבל יאבד נפשו ח”ו, ובדרך זו צריך כל אדם לילך כי אין שום עצה ותקנה להינצל מכל זה כי אם ע”י ריבוי תפילות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו.
כי אין זו דרך הענווה האמיתית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח”ו ולהקטין מעלת נפשו הקדושה, רק אדרבא צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאוד מאוד ואלפי אלפים וריבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה, וכמו שאמר רבינו ז”ל שאם היו מהפכים את האדם היו רואים שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים וריבי רבבות עולמות וכמבואר בשאר הספרים מגודל מעלת האדם שהוא בחינת צלם אלוקים, ואפילו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבוהה מאוד מאוד, מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה ובפרט אותן שיש להם שכל גדול, כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבוהה יותר, כמו שאמר רבינו ז”ל כי הנשמה היא השכל כמו שנאמר “ונשמת שדי תבינם”.
על כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר, צריך לידע שבוודאי יש לו נפש גבוהה מאוד מאוד, וצריך לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו’, ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מיני שחת להצילה מן העושק והתמורה ח”ו, והעיקר ע”י ריבוי תפילות ובקשות.
וזה בחינת “ויגבה לבו בדרכי השם” שצריכים להגביה לבו ודעתו בדרכי השם ולומר בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח”ו, כי נפשי גבוהה מאוד נפש ישראל שכולם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדושה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים “בנים אתם להשם אלוקיכם” שעלו במחשבה תחילה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמו, וכעת ח”ו תהיה משוקעת במקומות כאלה ר”ל, וע”י זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו.
ובאמת עניין זה בעצמו מה שרוב בני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב להשם ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים, כמו שיש הרבה ששומעים שמספרים מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך, כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד, אך אחר כך תיכף אומרים מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו’, כי היה נשמה קדושה מנעוריו, כי כך הורגלו עצמם לומר שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדותם.
אבל באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק ע”י התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת השם, שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם, והרבה בתפילה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כל אחד כפי ערכו אשרי להם, וכל אדם יכול להיות כמותם, כי הבחירה חופשית לכל וכתר שם טוב מונח ומי שרוצה זוכה בו.
ובאמת זה העניין בעצמו שבני אדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה, ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ”ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ”ל, שמשם באים אלו המחשבות על האדם, כמו הבן מלך הנ”ל שנחלף ונתגרש ממקומו ומחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות, עד שהיה כמסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח”ו.
כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלי משיח שמתגבר בעתים הללו, שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשים עצמם כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת השם, וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בליבו חלישות וקטנות דס”א, שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות מבחינת החילוף של בן המלך הנ”ל, שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת.
אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוהה ויקרה מאוד מאוד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאוד כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה, אך הם היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאוד עד שזכו למה שזכו, כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה שהוא משורש הנפש של בן המלך האמת כדי שיתגבר לחזור למעלתו.