וכל זה הוא בחינת היד כמבואר במעשה מבעל תפילה, שהיה אצל המלך יד שהייתה מפת כל העולמות והיה כתוב שם כל הדרכים וכל הנתיבות ממקום למקום ומעיר לעיר וממדינה למדינה וכל בני האדם עם כל המאורעות שיארע להם וכל הדרכים שיש מן הארץ לעלות לשמיים, הכל כאשר לכל היה כתוב על היד הנ”ל דהיינו בשרטוטי היד היה מצויר ומבואר כל זה.

והנה מבואר שם שעיקר התיקון של המדינה הנ”ל, שנפלו לתאוות ממון עם תיקון כל שאר הכיתות הנ”ל, הכל היה ע”י היד הנ”ל ששם היה כתוב הדרך שיש לגיבור לקבל גבורתו, שע”י הדרך הזאת דוקא יכולים להוציא מתאוות הממון. וכן היו כתובים שם כל הדרכים של כל אנשי המלך ומהיכן יקבל כל אחד ענינו ומידתו מה שהוא צריך, כגון המליץ הראה לו המלך הדרך מהיכן יקבל מליצה דקדושה וכן החכם וכן כולם. וכל אלו הדרכים היו כתובים על היד הנ”ל וע”י זה תקנו את כל הכיתות שניטעו כנ”ל. כי כל אחד תיקן הכת שלו ע”י מידתו בקדושה, שקיבל ע”י דרכו מן המלך ע”י היד הנ”ל ששם היו כתובים כל הדרכים.
וזה בחינת פסוקי דזימרה שהם בחינת היד הנ”ל, שכתובים שם כל הדרכים וכל העולמות וכל אשר בהם. כי פסוקי דזימרה הם נמשכים מבחינת כינור של דוד שעיקרן נמשך מבחינת היד בבחינת “וניגן בידו”.
כי בפסוקי דזימרה אנו מהללים ומשבחים אותו יתברך על כל ברואי מעלה ומטה, על כל אשר פעל ועשה ויצר וברא והאציל את כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים, כמו שנזכר פלאות הבריאה כולה בפסוקי דזימרה, כמו שנאמר “עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם וכו'” ובפרט במזמור “הללו את השם מן השמים הללוהו במרומים וכו’ הללוהו שמי השמים וכו’ כי הוא ציוה ונבראו וכו'” וע”י שאנו מזמרים להשם יתברך ומשבחים ומפארים אותו יתברך על כל הבריאה ומגלים ומפרסמים ומודיעים לכל כי הוא יתברך ברא הכל כמו שנאמר “כי הוא ציוה ונבראו” ע”י זה מגלים ומאירים הדרכים והנתיבות של כל העולמות כולם, שזה בחינת היד הנ”ל שהיא המפה של כל העולמות.
כי כל הדרכים והנתיבות שיש ממקום למקום מעיר לעיר וממדינה למדינה ביבשה ובים וכן מעולם לעולם מן הארץ לשמים ומשמים לשמי שמים וכו’, הכל הוא בחינת חיבור והתאחדות פרטי הבריאה שנתאחדים ונתחברים יחד זה בזה וזה בזה כדי שיוכלו לעלות למעלה מעלה בדרך העולה בית אל בדרך הקודש מעולם לעולם, כדי שיחזרו ויוכללו בשורש האחדות שהוא הבורא היחיד יתברך שמו שזה עיקר תכלית הכל.
כי ע”י הדרכים שיש ממקום למקום ע”י זה נתחברים ונתאחדים אלו שני המקומות יחד, כי ע”י הדרך אפשר להגיע ממקום למקום ולהביא שפע ולהוליך סחורות וע”י זה חיים ונשפעים זה מזה, נמצא שכל הדרכים הם בחינת חיבור ואחדות המקומות יחד.
ועיקר הכוונה בשביל התכלית כדי שיוכללו יחד זה בזה ויוכלו לחזור לשרשן להיכלל באחד שהוא הבורא יתברך. ורק זה נקרא בשם דרך, כי מי שהולך באיזה דרך בגשמיות או ברוחניות שלא בשביל כוונה זו ח”ו, אף על פי שנדמה לו שהוא הולך בדרך הישר לאותו מקום ואינו תועה בדרך, אף על פי כן באמת אין תועה בדרך יותר ממנו בבחינת “יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות” כי בוודאי ההולך בדרך הישר ומכוון למקום גדודי חיות ולסטים, אף על פי שזו הדרך כבושה וסלולה, בוודאי אין פתי ומשוגע ותועה בדרך עקומה יותר ממנו.
מכל שכן וכל שכן כשהאדם תועה מדרך השכל האמתי והולך בדרך חטאים והולך למרחקים לסחורה ואינו מכוון בשביל התכלית בשביל השם יתברך, אף על פי שנדמה לו שהולך בדרך הישר, אף על פי כן באמת בוודאי אין דרך עקומה מזאת, מאחר שמאבד את עולמו הנצחי ע”י זה, וטוב יותר היה לו להיות תועה ביערות ובמדבריות ולבלי עבור על מצוות השם מלילך בדרך זו המטרידה אותו משני העולמות ח”ו.
הכלל כי עיקר הדרך נקראת בשם דרך הוא הדרך של הצדיקים וכשרים כי “דרך רשעים תאבד” שדרכם אבודה, כי אינו נקרא בשם דרך כלל, אף על פי שנדמה להם שהוא דרך הישר לפניהם מאחר שאחריתה דרכי מוות ר”ל.
ועל כן בפסוקי דזימרה שאנו מגלים ומודיעים שהשם יתברך ברא הכל מראש ועד סוף, ופורטים רוב פרטי הבריאה, בזה אנו מגלים כל הדרכים של כל הבריאה, כי עיקר כל הדרכים בשרשם נמשכים משורש האחדות ששם הכל אחד בתכלית האחדות ומשם תיפרד כל הבריאה למיניהם ולמקומם וכפי הצינור והשורש והנתיב שדרך שם מקבלים כולם את חיותם.
ועל כן בבית המקדש שם מאיר בחינת היד הנ”ל, שנאמר “מקדש השם כוננו ידיך” ועל כן כל הדרכים והשבילים והנתיבות כולם יוצאים משם מאבן השתייה, שהיא הנקודה שממנה הושתת העולם ומשם מתחילים להתפשט ולהתפרד כל הדרכים שבעולם, וגם שם בבית המקדש הוא שער השמים שדרך שם עולים מארץ לשמים וכן מעולם לעולם עד אין סוף ברוך הוא. ועל כן שם בבית המקדש היו יכולים לידע כל העצות והדרכים שהיו מסופקים ונבוכים בהם, כי שם היו האורים ותומים שהם חושן המשפט שנשא אהרון על ליבו ששם נודעו ונתבררו כל העצות והדרכים.
כי חושן המשפט שנשא הכהן על ליבו ועל כתפיו בין שני ידיו, זה בחינת הארת היד הנ”ל שהוא המפה של כל העולמות ועל כן שם בחושן ומשפט היו האותיות בולטות ומצטרפות וע”י זה נודע לכל כל הדרכים איך להתנהג.
ועל כן נקרא חושן ומשפט, כי משפט הוא בחינת תיקון תאוות ממון, כי דיני ממונות נקרא משפט וכל דיני ממונות הם בחינת תיקון תאוות ממון, כי הם מבררים האמת ומצילים עשוק מיד עושקו ומכניעים הגזלנים והשקרים המכחשים ממון חבריהם, שזה עיקר בחינת הכנעת תאוות ממון, ועל שם זה נקראים האורים ותומים חושן ומשפט, כי הם בחינת הארת היד הנ”ל שעיקר הכנעת תאוות ממון על ידה.
כי עיקר ביטול תאוות ממון הוא ע”י היד הנ”ל, ששם היה כתוב הדרך של הגיבור, כי עיקר תאוות ממון הוא בחינת פגם הידיים בבחינת “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” שזה עיקר תאוות ממון שהוא בחינת עבודה זרה וכפירות שכופר בהשגחתו יתברך שהכל מאיתו יתברך לבד. ועל כן עיקר ההכנעה והתיקון של תאוות ממון הוא ע”י אמונה בהשם יתברך והשגחתו שזה בחינת היד הנ”ל בחינת “ויהי ידיו אמונה”.