אורח חיים א – הלכות נשיאת כפיים ה – סעיף א-ד
הנקודה הטובה היא בחינת החלק אלוק ממעל שיש בכל אחד מישראל ושם אצל הנקודה הטובה שהוא נקודת הצדיק שורה אור האהבה הקדושה. וצריך לקשר הנקודה הקדושה שהוא בחינת צדיק מושל על הלב שעל ידי זה יבטל חרפת הלב וערלת הלב שהם כל האהבות נפולות והרעות, כי על כל פשעים תכסה אהבה. וזה נעשה ע”י שלשה בחינות – מה שצריכין לדבר בינו לבין קונו, לפרש שיחתו לפניו יתברך ולעורר ליבו לעבודתו, וכן צריכים לדבר עם חברו ביראת שמיים וכן צריכים לדבר עם הצדיק בעצמו. כי עיקר החיבור בין הנקודה הקדושה ללב נעשה ע”י הציבור הקדוש בבחינת “פי ידבר חכמות והגות ליבי תבונות”. וזה בחינת ברכת הכוהנים שהם ג’ ברכות, יברכך השם, יאר השם וישא השם שהם כנגד שלושת הנקודות הנ”ל. כי הברכה הראשונה יברכך השם היא כנגד נקודת הצדיק בעצמו שהוא מקור הברכה כמו שנאמר וברכות לראש צדיק, שתחילה צריכין לקבל ממנו כי הוא הנקודה הכללית והוא מקור הברכה כמו שנאמר וצדיק יסוד עולם.
הברכה השניה “יאר השם פניו” הוא בחינת נקודת החבר שזה הארת פנים שכל אחד מאיר לחברו ובכל אחד מישראל יש נקודה מה שאין בחברו ועל כן צריכין לקבל זה מזה את זאת הנקודה וכל מה שמאירין יותר מאחד לחברו כך מאיר הנקודה הקדושה ביותר וזה בחינת “ויחונך” כי כשנכללין הנקודות הטובות מכמה בני ישראל שהם עיקר ההתפארות של השם יתברך אזי נתגדל החן של ישראל. וכל מה שמרבין לדבר אחד עם חברו ביראת שמים ע”י זה מאירין הנקודות טובות ביותר ונתגדל החן של ישראל שזה “יאר השם פניו אליך ויחונך”.
והנקודה השלישית זה בחינת “ישא השם פניו אליך וישם לך שךום” שישא כל אחד את ליבו להשם יתברך על ידי התבודדות ותפילה שזה השיחה בינו לבין קונו, שזה עיקר התפילה לטהר ולזכך הלב מכל החרפות לב והאהבות הרעות שתאיר הנקודה הקדושה ששם שורה האהבה הקדושה ועיקר התפילה הוא לקשר הדיבור אל הלב. ואחר כך מסיימין “וישם לך שלום” שזה תכלית שלימות כל השלושה ברכות שהם להמשיך האהבה הקדושה השורה אצל הברית שלום שהוא כלל כל השלושה נקודות הנ”ל, כי כשהנקודות רחוקין מהלב ח”ו, אזי אין שלום, בחינת “אין שלום בעצמי” בחינת “חלק ליבם” שהלב חלק מהנקודה, אבל כשמקשרין הנקודה אל הלב זה עיקר באהבה והשלום.
