לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244546
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244610
נזיר דף כג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ומתניתין כגון דאמר לה ‘הריני נזיר ואת מאי?’, משום הכי מיפר את שלה ושלו קיים: מתני’. האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים – ה”ז סופגת את הארבעים. הפר לה בעלה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים – אינה סופגת את הארבעים. רבי יהודה אומר, אם אינה סופגת את הארבעים – תספוג מכת מרדות: גמ’. ת”ר, ‘(במדבר ל יג) ‘אישה הפרם וה’ יסלח לה’ – באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה מגיע ר”ע אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה – טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר – על אחת כמה וכמה! כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה יז) ‘ולא ידע ואשם ונשא עונו’. ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב – אמר קרא ‘ונשא עונו’, מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר – עאכ”ו! איסי בן יהודה אומר, ‘ולא ידע ואשם ונשא עונו’ – ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן’ – ‘ונשא עונו’, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר – על אחת כמה וכמה! על דבר זה ידוו הדווים’. וכל הני למה לי? צריכין; דאי תנא גבי אשה – התם הוא דבעיא כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא איכוון, אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהיתרא איכוין – לא בעי כפרה וסליחה, ואי איתמר הדא – דאיכא איסורא, אבל אשה דהפר לה בעלה דהתירא – לא תיבעי כפרה וסליחה, ואי איתמר הני תרתי – הוה אמינא הני תרתי הוא דסגי להון בכפרה וסליחה דלא איקבע איסורא, אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע איסורא – לא סגי ליה בכפרה וסליחה, קמ”ל דלא שנא. אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (הושע יד י) ‘כי ישרים דרכי ה’ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם’? משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה – זה שאכלו לשום מצוה ‘וצדיקים ילכו בם’, וזה שאכלו לשום אכילה גסה ‘ופושעים יכשלו בם’. אמר ליה ר”ל, האי רשע קרית ליה? נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד! אלא משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו, וזה אשתו ואחותו עמו, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו – זה שנזדמנה לו אשתו ‘צדיקים ילכו בם’, וזה שנזדמנה לו אחותו ‘ופושעים יכשלו בם’. מי דמי? אנן קאמרינן חדא דרך, הכא שני דרכים! אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו – הן שנתכוונו לשם מצוה ‘וצדיקים ילכו בם’, הוא שנתכוין לשם עבירה ‘ופושעים יכשלו בם’. ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכווין? אמר רבי יוחנן, כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר, (בראשית יג י) ‘וישא לוט’ – (בראשית לט ז) ‘ותשא אשת אדוניו את עיניה’, [‘את עיניו’] – (שופטים יד ג) ‘כי היא ישרה בעיני’, ‘וירא’ – (בראשית לד ב) ‘וירא אותה שכם בן חמור’, ‘את כל ככר הירדן’ – (משלי ו כו) ‘כי בעד אשה זונה עד ככר לחם’, ‘כי כלה משקה’ – (הושע ב ז) ‘אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושיקויי’. והא מינס אניס? תנא משום רבי יוסי בר רב חוני, למה נקוד על וי”ו (בראשית יט לג) ‘ובקומה’ של בכירה? לומר, שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע. ומאי הוה ליה למיעבד? מאי דהוה הוה! נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא: דרש רבא, מאי דכתיב (משלי יח יט) ‘אח נפשע מקרית עוז
עמוד ב
ומדינים כבריח ארמון’? ‘אח נפשע מקרית עוז’ – זה לוט שפירש מאברהם, ‘ומדינים כבריח ארמון’ – שהטיל מדינים כבריחין וארמון, (דברים כג ד) ‘לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה”. דרש רבא ואיתימא רבי יצחק, מאי דכתיב (משלי יח א) ‘לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע’? ‘לתאוה יבקש נפרד’ – זה לוט, ‘ובכל תושיה יתגלע’ – שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דתנן ‘עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם’. אמר עולא, תמר זינתה, זמרי זינה; תמר זינתה – יצאו ממנה מלכים ונביאים, זמרי זינה – נפלו עליו כמה רבבות מישראל. אמר ר”נ בר יצחק, גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והאמר רב יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי’ שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן? אלא אימא כמצוה שלא לשמה, דכתיב (שופטים ה כד) ‘תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך’, מאן נשים שבאהל? שרה רבקה רחל ולאה. א”ר יוחנן, שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר (שופטים ה כז) ‘בין רגליה כרע נפל שכב’ וגו’. והא קא מתהניא מבעילה דיליה? א”ר יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר (בראשית לא כט) ‘השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע’; בשלמא רע – שפיר, אלא טוב – אמאי לא? אלא לאו ש”מ טובתו רעה היא, ש”מ: גופא, אמר רב יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי’ שלא לשמן – שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ”ב קרבנות שהקריב בלק הרשע – זכה ויצאה ממנו רות. וא”ר יוסי בר’ חנינא, רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה. א”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, מנין שאין הקב”ה מקפח אפי’ שכר שיחה נאה? דאילו בכירה דקריתיה ‘מואב’ – א”ל רחמנא (דברים ב ט) ‘אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה’, מלחמה הוא דלא, אבל צעורי צערינן, ואילו צעירה דקריתיה ‘בן עמי’ – אמר ליה (דברים ב יט) ‘אל תצורם ואל תתגר בם’, אפילו צעורי לא תצערינן כלל. א”ר חייא בר אבין, א”ר יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
