לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244544
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244608
נזיר דף כא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
תניא נמי הכי, ‘מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבור ואמר ואני – הוא אסור וחבירו מותר; וכמה כדי דבור? כדי שאילת שלום תלמיד לרב’. לימא מסייעא ליה, ‘מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני’, ותו לא! תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל? וליתני חד ולשמעינן הני? ה”נ, ומשום דקתני סיפא ‘הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין’ – מכלל דאיכא אמצעי, ומשום הכי קתני ‘ואני ואני’. איבעיא להו, חד בחבריה מיתפיס או דלמא בקמא מיתפסי? למאי נפקא מינה, לאתפוסי ומיזל; אי אמרת חד בחבריה מתפיס – מתפסין ואזלין לעולם, ואי אמרת בקמא מתפסי – טפי מכדי דבור לא מתפסין. מאי? ת”ש ‘הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני’, ותו לא מידי, ש”מ בקמא הוא דמתפסי, דאי ס”ד חד בחבריה מיתפיס – ליתני טובא ‘ואני’! תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל? וליתני חד ולשמעינן כולהון? איידי דקתני ‘הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין’ – מכלל דאיכא אמצעי, משום הכי קתני ‘ואני ואני’. ת”ש, ‘הותר הראשון – הותרו כולן’ – ראשון הוא דשרו, הא אמצעי לא, ש”מ בקמא מתפסין? אימא לך לעולם חד בחבריה מתפיס, ואיידי דבעי מיתנא ‘הותרו כולן’, דאי תנא אמצעי איכא ראשון דלא משתרי, משום הכי קתני ‘ראשון’. ת”ש ‘הותר האחרון – האחרון מותר וכולן אסורין’, דלא איכא אחרינא בתריה, אבל אמצעי דאיכא אחרינא בתריה – משתרי, ש”מ חד בחבריה מתפיס? לעולם אימא לך בקמא מיתפסין, ומאי ‘אחרון’ דקתני? אמצעי, ואיידי דתנא ‘ראשון’, תנא ‘אחרון’. ת”ש, דתניא בהדיא ‘הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין, הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור’, שמע מינה חד בחבריה מתפיס, שמע מינה: הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו וכו’: משום דאמר ‘פי כפיו ושערי כשערו’ הרי נזיר?
עמוד ב
ורמינהו ‘ידי נזירה ורגלי נזירה – לא אמר כלום, ראשי נזירה כבדי נזירה – ה”ז נזיר, זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו – ה”ז נזיר’? אמר רב יהודה, דאמר הכי ‘יעשה פי כפיו מיין ושערי כשערו מלגוז’: הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר: איבעיא להו, בעל מיעקר עקר או דלמא מיגז גייז? למאי נפקא מינה, לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ‘ואני’, ושמע בעלה של ראשונה והפר לה; אי אמרת מיעקר עקר – ההיא נמי אישתראי, ואי אמרת מיגז גייז – איהי אישתראי, חברתה אסירא. מאי? ת”ש ‘הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני – אינו יכול להפר’, ואי ס”ד בעל מיגז גייז – ליפר לאשתו והוא ליתסר? אלא לאו ש”מ בעל מיעקר עקר! לא, לעולם מיגז גייז, ובדין הוא דליפר לה, והיינו טעמא דלא מצי מיפר – כיון דאמר לה ‘ואני’ כמאן דאמר ‘קיים ליכי’ דמי; אי מתשיל אהקמתו – מצי מיפר, ואי לא – לא מצי מיפר. ת”ש, ‘האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח”כ הפר לה בעלה – אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר, ואם שלה היתה הבהמה החטאת תמות’; ואי ס”ד בעל מיעקר עקר, תיפוק לחולין? אלא לאו ש”מ בעל מיגז גייז! לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, והיינו טעמא, כיון דלא צריכה כפרה הות כחטאת שמתו בעליה, וגמירי דחטאת שמתו בעליה תמות. ת”ש, ‘האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים – הרי זו סופגת את הארבעים; היכי דמי? אילימא דלא היפר לה בעל – צריכא למימר? אלא פשיטא דהיפר לה בעל, ואי ס”ד בעל מיעקר עקר – אמאי סופגת ארבעים? אלא לאו ש”מ בעל מיגז גייז! לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, ומשום דקתני סיפא ‘היפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין ומטמאה למתים – אינה סופגת את הארבעים’,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
