לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240157
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240246
נדרים דף ט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. ‘כנדרי רשעים’ – נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה. ‘כנדרי כשרים’ – לא אמר כלום. ‘כנדבותם’ – נדר בנזיר ובקרבן: גמ’. ודלמא הכי קאמר ‘כנדרי רשעים לא נדרנא’? אמר שמואל, באומר ‘כנדרי רשעים הריני עלי והימנו’; ‘הריני’ – בנזירות, ‘עלי’ – בקרבן, ‘הימנו’ – בשבועה. ‘הריני’ נזירות? דלמא ‘הריני בתענית’ קאמר? אמר שמואל, כשהיה נזיר עובר לפניו. (עלי בקרבן) ‘הימנו’ בשבועה? דלמא ‘הימנו דאכילנא’ קאמר? אמר רבא, דאמר ‘הימנו שלא אוכל’. אי הכי מאי למימרא? מהו דתימא הא לא מפיק שבועה מפומיה, קמ”ל הדין: כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר וכו’: מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה? לימא לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, דתניא ‘(קהלת ה ד) ‘טוב אשר לא תדור’ וגו’ – טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר’ מאיר; רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם’? אפילו תימא ר”מ,
עמוד ב
כי קא”ר מאיר בנדר, בנדבה לא קאמר. והא קתני ‘כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן’? תני ‘נדב בנזיר ובקרבן’. מאי שנא נודר דלא – דלמא אתי בה לידי תקלה, נדבה נמי לא – דלמא אתי בה לידי תקלה? כהלל הזקן, דתניא, ‘אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו; מביאה כשהיא חולין לעזרה, ומקדישה וסומך עליה ושוחטה’. הניחא נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא למימר? סבר לה כשמעון הצדיק, דתניא, ‘אמר (רבי) שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו, בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי, רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו, רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו, בני! כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב) ‘איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה”’. מתקיף לה רבי מני, מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל – דאתי על חטא, כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא אתו? א”ל ר’ יונה, היינו טעמא, כשהן תוהין נוזרין, וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן, ונמצאו מביאין חולין לעזרה. אי הכי אפילו נזיר טהור נמי? נזיר טהור לא, דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור. ואיבעית אימא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
