לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240151
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240240
נדרים דף ג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אלא לאו דווקא, זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא. ואיבעית אימא, ידות איידי דאתיין מדרשא מפרש להון ברישא. וליפתח הדין ברישא? מיפתח פתח בכינויין דאורייתא ברישא, והדר מפרש ידות דאתיין ליה מדרשא. הניחא למאן דאמר כינויין לשון נכרים הן, אלא למ”ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר? מי קתני ידות, ולאו חסורי קא מחסרת לה? אקדים נמי ותני ידות – ‘כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים, ואלו הן ידות האומר לחבירו, ואלו הן כינויין קונם קונח קונס’. וידות היכא כתיב? (במדבר ו ב) ‘איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה”, ותניא, ”נזיר להזיר’ – לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות; אין לי אלא בנזירות, בנדרים מנין? ת”ל ‘איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה” – מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות, מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים, ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר, ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו’. מ”ש גבי נזירות דכתיב ‘נזיר להזיר’, נדרים נמי הא כתיב ‘לנדור נדר’, והיקישא למה לי? אי כתב ‘נדר לנדור’ כדכתב ‘נזיר להזיר’ – כדקאמרת לא צריך היקישא, השתא דכתיב ‘לנדור נדר’ – דברה תורה כלשון בני אדם. הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון בני אדם האי ‘לנדור נדר’ מאי עביד ליה? דריש ליה לעשות ידות נדרים כנדרים ומקיש נזירות לנדרים, ‘נזיר להזיר’ דריש ליה מלמד
דף ג ב
שהנזירות חל על הנזירות. ולמ”ד דברה תורה כלשון בני אדם ו’נזיר להזיר’ דריש לעשות ידות נזירות כנזירות, שהנזירות חל על הנזירות מנא ליה? הניחא אי ס”ל כמ”ד אין נזירות חל על נזירות, אלא אי ס”ל כמ”ד נזירות חל על נזירות מנא ליה? נימא קרא ‘ליזור’, מאי ‘להזיר’? שמעת מינה תרתי. במערבא אמרי, אית תנא דמפיק ליה לידות מן ‘לנדור נדר’, ואית תנא דמפיק ליה מן (במדבר ל ג) ‘כל היוצא מפיו יעשה’. אמר מר, ‘ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר’. בשלמא בל יחל דנדרים, משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה – עובר משום בל יחל דברו, אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה? כיון דאמר ‘הריני נזיר’ – הוה ליה נזיר, אכל – קם ליה בבל יאכל, שתה – קם ליה בבל ישתה! אמר רבא, לעבור עליו בשנים. בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה? כיון דאמר ‘הריני נזיר’ – הוה ליה נזיר, אכל – קם ליה בבל יאכל! באומר ‘לכשארצה אהא נזיר’. ואי אמר ‘כשארצה’ ליכא בל תאחר! אמר רבא, כגון דאמר ‘לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר’, דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר, מידי דהוה האומר לאשתו ‘הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי’ אסורה לאכול בתרומה מיד, אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית, הכא נמי לאלתר הוי נזיר דאמרינן דילמא השתא מיית.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
