לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224501
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224473
מועד קטן דף כא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אלא מעתה (דברים כה ח) ‘ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה’, ה”נ? והא תניא ‘בין יושב בין עומד בין מוטה’! א”ל, התם לא כתיב ‘ויעמד ויאמר’; הכא כתיב ‘ויקם ויקרע’. אמר רמי בר חמא, מנין לקריעה שהיא מעומד? שנאמר (איוב א כ) ‘ויקם איוב ויקרע’. דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד? דאי לא תימא הכי, (איוב א כ) ‘ויגז את ראשו’, ה”נ? אלא מהכא (שמואל ב יג לא) ‘ויקם המלך ויקרע את בגדיו’. ודלמא מילתא יתירתא עביד? דאי לא תימא הכי, (שמואל ב יג לא) ‘וישכב ארצה’, ה”נ? והתניא ‘ישב על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודייני (גדולה) – לא יצא ידי חובתו’, וא”ר יוחנן, שלא קיים כפיית המטה? א”ל, כעין ארצה. ת”ר, (ואלו) דברים שאבל אסור בהן – אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל, ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובהש”ס ובאגדות, ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע, ומעשה ומת בנו של ר’ יוסי בציפורי, ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו. רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא, סבר דלא למיפק לפירקא, א”ל ר’ חנינא, ‘אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע’. סבר לאוקמי אמורא עליה, א”ל רב, תניא ‘ובלבד שלא יעמיד תורגמן’! ואלא היכי עביד? כי הא דתניא, ‘מעשה ומת בנו של ר’ יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש, ונכנס ר’ חנניה בן עקביא וישב בצדו, ולחש הוא לר’ חנניה בן עקביא ור’ חנניה בן עקביא לתורגמן, ותורגמן השמיע לרבים’. ת”ר, אבל, ג’ ימים הראשונים אסור להניח תפילין; משלישי ואילך ושלישי בכלל, מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות – אינו חולץ, דברי ר”א. ר’ יהושע אומר, אבל ב’ ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל, מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות – חולץ. אמר רב מתנה, מאי טעמא דר”א? דכתיב (דברים לד ח) ‘ויתמו ימי בכי אבל משה’. אמר רב עינא, מ”ט דר’ יהושע? דכתיב (עמוס ח י) ‘ואחריתה כיום מר’. ורבי יהושע נמי, הא כתיב ‘ויתמו ימי’ וגו’? אמר לך, שאני משה דתקיף אבליה. ור”א נמי, הא כתיב ‘ואחריתה כיום מר’? עיקר מרירא חד יומא הוא. אמר עולא, הלכה כר”א בחליצה, והלכה כר’ יהושע בהנחה. איבעיא להו, בשני לעולא, חולץ או אינו חולץ? ת”ש, אמר עולא, חולץ ומניח אפי’ מאה פעמים. תניא נמי הכי, ‘יהודה בן תימא אומר, חולץ ומניח אפי’ מאה פעמים’. רבא אמר, כיון שהניח שוב אינו חולץ. והא רבא הוא דאמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה?
עמוד ב
מצוה שאני. ת”ר, אבל, ג’ ימים הראשונים אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו, והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. ת”ר, אבל, ג’ ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל, מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין. תנו רבנן, אבל, ג’ ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה – משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו. שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום? והתניא, ‘מעשה ומתו בניו של ר”ע, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול; בשעת פטירתן, עמד ר”ע על ספסל גדול ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, אפי’ שני בנים חתנים – מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם, ואם בשביל עקיבא באתם – הרי כמה עקיבא בשוק, אלא כך אמרתם (תהילים לז לא) ‘תורת אלהיו בלבו’, וכ”ש ששכרכם כפול; לכו לבתיכם לשלום’? כבוד רבים שאני. ‘מג’ ועד ז’ משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו’, ורמינהו, ‘המוצא את חבירו אבל – בתוך ל’ יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר ל’ יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין, מתה אשתו ונשא אשה אחרת – אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין, מצאו בשוק אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש’? אמר רב אידי בר אבין, הוא שואל בשלום אחרים, שאחרים שרויין בשלום; אחרים אין שואלין בשלומו, שהוא אינו שרוי בשלום. והא מדקתני ‘משיב’, מכלל דשיילינן ליה? דלא ידעי. אי הכי התם נמי? התם מודע להו ולא מהדר להו, הכא לא צריך לאודועינהו. ורמינהו, ‘המוצא את חברו אבל, בתוך י”ב חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר י”ב חדש שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד, א”ר מאיר, המוצא את חברו אבל לאחר י”ב חדש ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה? לאדם שנשברה רגלו וחיתה, מצאו רופא ואמר לו, כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין’? לא קשיא, הא באביו ואמו, הא בשאר קרובים. התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד? אין ה”נ. ומאי ‘אינו מדבר עמו תנחומין’? כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד. ת”ר, אבל, ג’ ימים הראשונים, בא ממקום קרוב – מונה עמהן, בא ממקום רחוק – מונה לעצמו; מכאן ואילך, אפי’ בא ממקום קרוב מונה לעצמו. ר”ש אומר, אפי’ בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עמהן. אמר מר, ג’ ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן. א”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, והוא שיש גדול הבית בבית. איבעיא להו,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
