מסכת מועד קטן דף יד – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224494
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224466
מועד קטן דף יד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין, ושאר כל אדם אסורין: גמ’ ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? כדתנן, ‘אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת’, ואמר רבה בר בר חנה, אמר ר’ אלעזר, מ”ט? כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין; הכא נמי, כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. בעי ר’ זירא, אבדה לו אבידה ערב הרגל; כיון דאניס – מותר, או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא – לא? אמר אביי, יאמרו כל הסריקין – אסורין, סריקי בייתוס – מותרין! ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי, אמר רבי יוחנן, כל מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד; התם נמי יאמרו כל הסריקין אסורין, סריקי בייתוס מותרין? הא אתמר עלה, אמר מר בר רב אשי, איזורו מוכיח עליו. רב אשי מתני, בעי ר’ זירא, אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל, מהו? כיון דאומן הוא מוכחא מילתא, או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך – לא? תיקו: ממדינת הים: מתניתין דלא כר’ יהודה, דתניא, ‘ר’ יהודה אומר, הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות’? אמר רבא, לשוט – דברי הכל אסור; למזונות – דברי הכל מותר; לא נחלקו אלא להרויחא – מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות. מיתיבי, ‘אמר ר’, נראין דברי ר’ יהודה כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים כשיצא ברשות’; מאי שלא ברשות? אילימא לשוט, והאמרת דברי הכל אסור, ואלא למזונות, והאמרת דברי הכל מותר, אלא פשיטא, להרויחא; אימא סיפא, ‘נראין דברי חכמים כשיצא ברשות’, מאי ברשות? אילימא למזונות – הא אמרת דברי הכל מותר, ואלא להרויחא, והא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא? הכי קאמר, נראין דברי ר’ יהודה לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו? לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט מודו ליה, ונראין דברי רבנן לר’ יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו? למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות מודה להו. אמר שמואל, קטן הנולד במועד, מותר לגלח במועד, שאין לך בית האסורין גדול מזה. במועד – אין, מעיקרא – לא. מתיב ר’ פנחס, ‘כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד – מותר לגלח בימי אבלו’; הא אסור לגלח במועד – אסור לגלח בימי אבלו;
עמוד ב
ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא, נמצאת אבילות נוהגת בקטן, והתניא ‘מקרעין לקטן מפני עגמת נפש’? אמר רב אשי, מי קתני הא אסורין? דלמא יש מהן אסור ויש מהן מותר. אמימר, ואי תימא רב שישא בריה דרב אידי, מתני הכי, אמר שמואל, קטן מותר לגלחו במועד, לא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מעיקרא. אמר רב פנחס, אף אנן נמי תנינא, ‘כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד – מותר לגלח בימי אבלו’; הא אסורין לגלח במועד – אסורין לגלח בימי אבלו, אי אמרת קטן אסור – נמצאת אבילות נוהגת בקטן, ותניא ‘מקרעין לקטן מפני עגמת נפש’! אמר רב אשי, מי קתני הא אסורין? דלמא יש מהן אסור ויש מהן מותר. אבל אינו נוהג אבילותו ברגל, שנאמר (דברים טז יד) ‘ושמחת בחגך’; אי אבילות דמעיקרא הוא – אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, ואי אבילות דהשתא הוא – לא אתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבים. מנודה מהו שינהוג נידויו ברגל? אמר רב יוסף, תא שמע, ‘דנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות’; ואי לא ציית דינא – משמתינן ליה, ואי סלקא דעתך אינו נוהג נידויו ברגל, משומת ואתי מעיקרא – אתי רגל דחי ליה, השתא משמתינן ליה אנן? א”ל אביי, ודלמא לעיוני בדיניה? דאי לא תימא הכי, דיני נפשות דקתני, ה”נ דקטלין ליה? והא קא מימנעי משמחת יום טוב? דתניא, ‘ר”ע אומר, מנין לסנהדרין (שראו בא’) שהרגו את הנפש, שאין טועמין כל אותו היום, ת”ל (ויקרא יט כו) ‘לא תאכלו על הדם”! אלא לעיוני בדיניה, ה”נ לעיוני בדיניה. א”ל, אם כן נמצאת מענה את דינו? אתו מצפרא ומעייני בדיניה, ועיילי ואכלי ושתו כולי יומא, והדר אתו בשקיעת החמה וגמרינן לדיניה, וקטלו ליה. אמר אביי, ת”ש, ‘ומנודה שהתירו לו חכמים’. אמר רבא, מי קתני ‘שהתירוהו חכמים’? ‘שהתירו לו חכמים’ קתני! דאזל ופייסיה לבעל דיניה, ואתי קמי דרבנן ושרו ליה. מצורע מהו שינהיג צרעתו ברגל? אמר אביי, תא שמע, ‘והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו’; הא בימי טומאתו – נהיג! לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא בימי טומאתו דלא נהיג, אבל לטהרתו ניגזור שמא ישהה קרבנותיו, קמ”ל. אמר רבא, ת”ש (ויקרא יג מה) ”והצרוע’ – לרבות כהן גדול’; והא כה”ג דכל השנה כרגל לכולי עלמא דמי, דתנן ‘כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל’, שמע מינה נוהג צרעתו ברגל? שמע מינה. אבל אסור בתספורת, מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י ו) ‘ראשיכם אל תפרעו’, מכלל דכולי עלמא אסור.