לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222315
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222346
מגילה דף יד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
משל דאחשורוש והמן, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו; בעל חריץ אמר, מי יתן לי תל זה בדמים? בעל התל אמר, מי יתן לי חריץ זה בדמים? לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל, מכור לי תילך, אמר לו, טול אותה בחנם, והלואי. ‘ויסר המלך את טבעתו’. אמר רבי אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב. ת”ר, ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין, אמר רבי יהושע בן קרחה, ומה מעבדות לחירות אמרי’ שירה; ממיתה לחיים לא כל שכן? אי הכי, הלל נמי נימא? לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? כדתניא, ‘עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה’. רב נחמן אמר, קרייתא זו הלילא. רבא אמר, בשלמא התם (תהילים קיג א) ‘הללו עבדי ה” ולא עבדי פרעה; אלא הכא ‘הללו עבדי ה” ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן! בין לרבא בין לר”נ, קשיא, והא תניא ‘משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה’? כיון שגלו, חזרו להכשירן הראשון. ותו ליכא? והכתיב (שמואל א א א) ‘ויהי איש אחד מן הרמתים צופים’, אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל? מיהוה טובא הוו, כדתניא ‘הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים’; אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה. רבי שמואל בר נחמני אמר, אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו. רבי חנין אמר, אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם, ומאן נינהו? בני קרח, דכתיב (במדבר כו יא) ‘ובני קרח לא מתו’; תנא משום רבינו, מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו. שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. שרה – דכתיב (בראשית יא כט) ‘אבי מלכה ואבי יסכה’, ואמר ר’ יצחק, יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקדש, שנאמר (בראשית כא יב) ‘כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה’. ד”א, יסכה – שהכל סוכין ביופיה. מרים – דכתיב (שמות טו כ) ‘ותקח מרים הנביאה אחות אהרן’, ולא אחות משה? אמר ר”נ, אמר רב, שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת, עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל, ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה, בתי נתקיימה נבואתיך; וכיון שהשליכוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה, בתי, היכן נבואתיך? היינו דכתיב (שמות ב ד) ‘ותתצב אחותו מרחוק לדעה’, לדעת מה יהא בסוף נבואתה. דבורה – דכתיב (שופטים ד ד) ‘ודבורה אשה נביאה אשת לפידות’. מאי ‘אשת לפידות’? שהיתה עושה פתילות למקדש. (שופטים ד ה) ‘והיא יושבת תחת תומר’; מאי שנא ‘תחת תומר’? אמר ר’ שמעון בן אבשלום, משום יחוד. דבר אחר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים. חנה – דכתיב (שמואל א ב א) ‘ותתפלל חנה ותאמר, עלץ לבי בה’, רמה קרני בה”. ‘רמה קרני’, ולא רמה פכי; דוד ושלמה שנמשחו בקרן – נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך – לא נמשכה מלכותן. (שמואל א ב ב) ‘אין קדוש כה’ כי אין בלתך’, אמר רב יהודה בר מנשיא, אל תקרי ‘בלתך’, אלא ‘לבלותך’; שלא כמדת הקב”ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו, אבל הקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו. (שמואל א ב ב) ‘ואין צור כאלהינו’, אין צייר כאלהינו; אדם צר צורה על גבי הכותל, ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, אבל הקב”ה צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים. אביגיל – דכתיב (שמואל א כה כ) ‘והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר’; ‘בסתר ההר’? ‘מן ההר’ מיבעי ליה! אמר רבה בר שמואל, על עסקי דם הבא מן הסתרים. נטלה דם והראתה לו. אמר לה, וכי מראין דם בלילה? אמרה לו, וכי דנין דיני נפשות בלילה? אמר לה,
עמוד ב
מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה! אמרה לו, עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. אמר לה, (שמואל א כה לג) ‘ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני [היום הזה] מבא בדמים’; ‘דמים’ – תרתי משמע? אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג’ פרסאות. אמר לה, השמיעי לי? אמרה לו, (שמואל א כה לא) ‘לא תהיה זאת לך לפוקה’; ‘זאת’, מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו? מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הואי. (שמואל א כה כט) ‘והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים’. כי הוות מיפטרא מיניה, אמרה ליה, (שמואל א כה לא) ‘והטיב ה’ לאדוני וזכרת את אמתך’. אמר רב נחמן, היינו דאמרי אינשי ‘איתתא בהדי שותא פילכא’. איכא דאמרי, ‘שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי’. חולדה – דכתיב (מלכים ב כב יד) ‘וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור’ וגו’. ובמקום דקאי ירמיה, היכי מתנביא איהי? אמרי בי רב משמיה דרב, חולדה קרובת ירמיה היתה, ולא הוה מקפיד עליה. ויאשיה גופיה, היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה? אמרי דבי רבי שילא, מפני שהנשים רחמניות הן. ר’ יוחנן אמר, ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים. ומנלן דאהדור? דכתיב (יחזקאל ז יג) ‘כי המוכר אל הממכר לא ישוב’; אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שירמיה החזירן, ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב (מלכים ב כג יז) ‘ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה, ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה, ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל’; [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
