לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222314
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222345
מגילה דף יג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן, ‘ומה שילם לי ימיני’ – דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל. רבי יוחנן אמר, לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בע”ז, שכל הכופר בע”ז נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג יב) ‘איתי גוברין יהודאין’ וגו’. רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח בדברי הימים, אמר הכי, כל דבריך אחד הם, ואנו יודעין לדורשן. (דברי הימים א ד יח) ‘ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד’, אמאי קרי לה ‘יהודיה’? על שום שכפרה בע”ז, דכתיב (שמות ב ה) ‘ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור’, ואמר רבי יוחנן, שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. ‘ילדה’? והא רבויי רביתיה! לומר לך, שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ‘ירד’ – זה משה, ולמה נקרא שמו ירד? שירד להם לישראל מן בימיו. ‘גדור’ – שגדר פרצותיהן של ישראל. ‘חבר’ – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. ‘סוכו’ – שנעשה להם לישראל כסוכה. ‘יקותיאל’ – שקוו ישראל לאל בימיו. ‘זנוח’ – שהזניח עונותיהן של ישראלץ ‘אבי’ ‘אבי’ ‘אבי’ – אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות. ‘ואלה בני בתיה אשר לקח מרד’; וכי מרד שמו? והלא כלב שמו! אמר הקב”ה, יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה. ‘אשר הגלה מירושלם’. אמר רבא, שגלה מעצמו. ‘ויהי אומן את הדסה’. קרי לה הדסה וקרי לה אסתר? תניא, ר”מ אומר, אסתר שמה; ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה א ח) ‘והוא עומד בין ההדסים’. רבי יהודה אומר, הדסה שמה; ולמה נקראת שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר ‘אין אסתר מגדת את עמה’ וגו’. ר’ נחמיה אומר, הדסה שמה; ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר. בן עזאי אומר, אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה, אלא בינונית כהדסה. ר’ יהושע בן קרחה אמר, אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה. ‘כי אין לה אב ואם’. ‘ובמות אביה ואמה’ למה לי? אמר רב אחא, עיברתה – מת אביה, ילדתה – מתה אמה. ‘ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת’. תנא משום ר”מ, אל תקרי ‘לבת’, אלא ‘לבית’, וכן הוא אומר (שמואל ב יב ג) ‘ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו, מפתו תאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת’. משום דבחיקו תשכב, הוות ליה (לבת)? אלא (לבית), הכי נמי לבית. ‘ואת שבע הנערות’ וגו’. אמר רבא, שהיתה מונה בהן ימי שבת. ‘וישנה ואת נערותיה’ וגו’. אמר רב, שהאכילה מאכל יהודי, ושמואל אמר, שהאכילה קדלי דחזירי, ור’ יוחנן אמר, זרעונים, וכן הוא אומר (דניאל א טז) ‘ויהי המלצר נושא את פתבגם ונותן להם זרעונים’. ‘ששה חדשים בשמן המור’. מאי שמן המור? ר’ חייא בר אבא אמר, סטכת. רב הונא אמר, שמן זית שלא הביא שליש. תניא, רבי יהודה אומר, אנפקינון – שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין אותו? שמשיר את השיער ומעדן את הבשר. ‘בערב היא באה ובבקר היא שבה’. אמר רבי יוחנן, מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום. ‘ותהי אסתר נשאת חן’. אר”א, מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו. ‘ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו, בחדש העשירי הוא חדש טבת’. ירח שנהנה גוף מן הגוף. ‘ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות’. אמר רב, ביקש לטעום טעם בתולה – טעם, טעם בעולה – טעם. ‘ויעש המלך משתה גדול’. עבד משתיא ולא גליא ליה, דלי כרגא ולא גליא ליה, שדר פרדישני ולא גליא ליה. ‘ובהקבץ בתולות שנית’ וגו’. אזיל שקל עצה ממרדכי; אמר, אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה, ואפי’ הכי לא גליא ליה, דכתיב ‘אין אסתר מגדת מולדתה’ וגו’. אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב
עמוד ב
(איוב לו ז) ‘לא יגרע מצדיק עיניו’? בשכר צניעות שהית’ בה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול, זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעות היתה בה ברחל? דכתיב (בראשית כט יב) ‘ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא’; והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה, מינסבא לי. אמרה ליה, אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. אמר לה, אחיו אנא ברמאות. אמרה ליה, ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? אמר לה, אין, (שמואל ב כב כז) ‘עם נבר תתבר ועם עקש תתפל’. אמר לה, ומאי רמיותא? אמרה ליה, אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסיב לי מקמה. מסר לה סימנים. כי מטא ליליא, אמרה, השתא מיכספא אחתאי; מסרתינהו ניהלה. והיינו דכתיב (בראשית כט כה) ‘ויהי בבקר והנה היא לאה’, מכלל דעד השתא לאו לאה היא? אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה, לא הוה ידע עד השתא. לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול. ומה צניעות היתה בשאול? דכתיב (שמואל א י טז) ‘ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל’. זכה ויצאת ממנו אסתר. ואמר רבי אלעזר, כשהקב”ה פוסק גדולה לאדם, פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שנאמר (איוב לו ז) ‘ויושיבם לנצח ויגבהו’ (וגו’). ואם הגיס דעתו, הקב”ה משפילו, שנאמר (איוב לו ח) ‘ואם אסורים בזקים’ וגו’. ‘ואת מאמר מרדכי אסתר עושה’. אמר רבי ירמיה, שהיתה מראה דם נדה לחכמים. ‘כאשר היתה באמנה אתו’. אמר רבה בר לימא (משמיה דרב), שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי. ‘בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש’. אמר ר’ חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, הקציף הקב”ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק, ומנו? יוסף, שנאמר (בראשית מא יב) ‘ושם אתנו נער עברי’ וגו’, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
