לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232980
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233091
כתובות דף קו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף. סלקיה לדינא דיתמי, ואחתיה לדיניה. כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה: רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו. כיון דעבד הכי, איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי, ואתא. כי אתא, הוה מבעית ליה בעותי, ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה. והיינו דאמרי ‘סדר דאליהו רבה’ ‘סדר אליהו זוטא’. בשני דרב יוסף הוה ריתחא. אמרי ליה רבנן לרב יוסף, ליבעי מר רחמי! אמר להו, השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן – בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי? וממאי דפיישי הכי? דכתיב (מלכים ב ד מג) ‘ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש’; מאי ‘לפני מאה איש’? אילימא דכולהו לפני מאה איש – בשני בצורת טובא הוו! אלא דכל חד וחד קמי מאה איש. כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב, הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן. מבי רב הונא – הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי; כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו – הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא ‘קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה’. כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף, הוו פיישי ארבע מאה רבנן, וקרו לנפשייהו יתמי. כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי, ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי, הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי. א”ר יצחק בר רדיפא, א”ר אמי, מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב יהודה, אמר שמואל, ת”ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב גידל, אמר רב, ת”ח המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבה בר בר חנה, אמר ר’ יוחנן, מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב נחמן, אמר רב, נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות תחת בנין עשויות. מיתיבי ‘נשים האורגות בפרכות ובית גרמו על מעשה לחם הפנים ובית אבטינס על מעשה הקטרת – כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה’? התם בדבבי, דאמר רבי זירא, אמר רב, שלשה עשר פרכות היו במקדש שני, שבעה כנגד שבעה שערים, אחד לפתחו של היכל ואחד לפתחו של אולם, ב’ בדביר, ב’ כנגדן בעליה: ת”ר, נשים המגדלות בניהן לפרה היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה; אבא שאול אומר, נשים יקרות שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן. בעא מיניה רב הונא מרב,
עמוד ב
כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית? צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו, או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן? א”ל, אין נעשין אלא מתרומת הלשכה. איתיביה (דברי הימים ב כד יד) ‘וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה’ כלי שרת’ וגו’? א”ל, דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי, (מלכים ב יב יד) ‘אך לא יעשה בית ה’ ספות וגו’ כי לעושי המלאכה יתנוהו’. אי הכי קשו קראי אהדדי? לא קשיא, כאן שגבו והותירו, כאן שגבו ולא הותירו. וכי גבו והותירו מאי הוי? א”ר אבהו, לב ב”ד מתנה עליהן, אם הוצרכו – הוצרכו, ואם לאו – יהו לכלי שרת. תנא דבי רבי ישמעאל, ‘כלי שרת באין מתרומת הלשכה, שנאמר ‘את שאר הכסף’ – איזהו כסף שיש לו שיריים? הוי אומר זה תרומת הלשכה’. ואימא שיריים גופייהו? כדאמר רבא ‘העולה’ עולה ראשונה, ה”נ ‘הכסף’ כסף ראשון. מיתיבי, ‘הקטורת וכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה, מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת באין ממותר נסכים, מזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית, חוץ לחומת העזרה באין משירי הלשכות, זו היא ששנינו חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה’? תנאי היא, דתנן ‘מותר תרומה מה היו עושין בה? ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים; ר’ ישמעאל אומר, מותר פירות לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת; ר”ע אומר, מותר תרומה לקיץ המזבח, מותר נסכים לכלי שרת; רבי חנינא סגן הכהנים אומר, מותר נסכים לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת, וזה וזה לא היו מודים בפירות’. פירות מאי היא? דתניא ‘מותר תרומה מה היו עושין בה? לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר והשכר מקיצין בו את המזבח, וזו היא ששנינו מותר פירות לקיץ המזבח’. מאי ‘זה וזה לא היו מודין בפירות’? דתנן ‘מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש, דברי ר’ ישמעאל; רבי עקיבא אומר, אין משתכרין בשל הקדש, אף לא בשל עניים’. בשל הקדש מאי טעמא לא? אין עניות במקום עשירות, בשל עניים מאי טעמא לא? דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה: מי שהלך למדינת הים: איתמר, רב אמר
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
