לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232979
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233090
כתובות דף קה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי, יפה אמר חנן, לא תשבע אלא בסוף: גמ’. ורמינהי, ‘שלשה דייני גזילות היו בירושלים אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום’, קשיא תלת אתרין? קשיא גזירות אגזילות? בשלמא תלת אתרין לא קשיא – דחשיב ליה קתני דלא חשיב ליה לא קתני, אלא גזירות אגזילות קשיא? אמר רב נחמן בר יצחק, שהיו גוזרין גזירות על גזילות, כדתניא ‘קיטמה נטיעה – ר’ יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבע כסף’. ורמינהי ‘שלשה דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן ונחום’? א”ר פפא, מאן תנא נחום? ר’ נתן היא, דתניא ‘רבי נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה ולא הודו לו חכמים’. ותו ליכא? והאמר ר’ פנחס אמר רבי אושעיא, שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים? דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן. אמר רב יהודה, אמר רב אסי, גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה; לא רצו – מוסיפין להם. לא רצו? אטו ברשיעי עסקינן? אלא לא ספקו, אע”פ שלא רצו, מוסיפין עליהן. קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא. והיכי עביד הכי? והכתי’ (שמות כג ח) ‘ושוחד לא תקח’! וכ”ת ה”מ היכא דלא שקיל מתרוייהו, דלמא אתי לאצלויי דינא, קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא, וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי? והתניא ”ושוחד לא תקח’ – מה ת”ל? אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר (דברים טז יט) ‘לא תטה משפט’! אלא אפי’ לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ‘ושוחד לא תקח”! הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד, קרנא בתורת אגרא הוה שקיל. ובתורת אגרא מי שרי? והתנן ‘הנוטל שכר לדון דיניו בטלין’? הנ”מ אגר דינא, קרנא – אגר בטילא הוה שקיל. ואגר בטילא מי שרי? והתניא ‘מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין’; ה”ד? אילימא אגר דינא – דינו דין? והתניא ‘הנוטל שכר לדון דיניו בטילין! אלא אגר בטילא, וקתני מכוער הדיין! הני מילי בטילא דלא מוכחא, קרנא – בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא. כי הא דרב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה, אמר להו, הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא. אמר רבי אבהו, בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד; אדם חש בעיניו – נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר (שמות כג ח) ‘כי השוחד יעור פקחים’. תנו רבנן, (דברים טז יט) ‘כי השוחד יעור עיני חכמים’ – קל וחומר לטפשין, ‘ויסלף דברי צדיקים’ – קל וחומר לרשעים. מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו? אלא הכי קאמר, ‘כי השוחד יעור עיני חכמים’ – אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב, ‘ויסלף דברי צדיקים’ –
עמוד ב
אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת. כי אתא רב דימי אמר, דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב (משלי כט ד) ‘מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה’? אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום – יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה. אמר רבה בר רב שילא, האי דיינא דשאיל שאילתא – פסול למידן דינא; ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי לית לן בה. איני? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אע”ג דלא שיילי מיניה? התם לאחשובינהו הוא דבעי. אמר רבא, מאי טעמא דשוחדא? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה – איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו; מאי שוחד? שהוא חד. א”ר פפא, לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה; דרחים ליה – לא חזי ליה חובה, דסני ליה – לא חזי ליה זכותא. אמר אביי, האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא – לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. אמר רבא, מריש הוה אמינא הני בני מחוזא כולהו רחמו לי, כיון דהואי דיינא אמינא מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי, כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר – אמינא אם מרחם כולהו רחמו לי אי מסנו כולהו סנו לי. ת”ר, (שמות כג ח) ‘ושוחד לא תקח’ – אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב ‘בצע לא תקח’. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה. אמר ליה, מאי עבידתיך? אמר ליה, דינא אית לי. א”ל, פסילנא לך לדינא! אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא, פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה. א”ל, מאי עבידתיך? א”ל, דינא אית לי. אמר ליה, פסילנא לך לדינא! מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה. א”ל, מאי עבידתיך? א”ל, דינא אית לי. א”ל, פסילנא לך לדינא! ר’ ישמעאל בר’ יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי. יומא חד אייתי ליה בה’ בשבתא. א”ל, מאי שנא האידנא? א”ל, דינא אית לי, ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר. לא קביל מיניה. א”ל, פסילנא לך לדינא! אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר, אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי. אמר, תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה!: ר’ ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז. אמר ליה, מהיכא את? א”ל, מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? א”ל, דינא אית לי, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
